http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464Against all expectationsheCopyright 2026 רגליים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=15010321<div align="right" dir="rtl">כפי שאפשר לראות, בימים האחרונים אני ממש מרגישה את הצורך לכתוב שוב, משום מה. לא יצאתי מהבית כבר ארבעה ימים, בשניים מתוכם הברזתי מהלימודים. אני מרגישה שאני בתוך מעגל קטן שלא נגמר, אבל תכף אצא. אני כבר מכירה את המערבולת הזו ועדיף לחכות בשקט שהיא תעבור מאשר לנסות להילחם בה ולטבוע. אני אצליח להחזיק מעמד עוד כמה שבועות, כל פעם קצת פחות, אבל בערך ביולי הכל יחזור על עצמו.היופי בלחוות את זה כאן, בדירת שותפים ולא אצל ההורים, הוא שאני לא מצפה שאף אחד ישים לב ויציל אותי. אמנם זה יותר לבד, אבל קל יותר להסתיר, ואני לא צריכה להתאכזב כשאני יודעת ששומעים אותי בוכה ולא עושים כלום - כי אף אחד לא יודע מה לעשות כשאני נשברת.אני יודעת שהמשפחה שלי אוהבת אותי, והסיטואציה הזו לא קרתה הרבה, אולי כמה פעמים בודדות שאני זוכרת, כי רוב הזמן אני מצליחה להחביא ולהסתיר ולהעמיד פנים. אבל הפעמים הבודדות האלה הספיקו לשבור לי את האמון שמישהו יעזור באמת.הגעתי למסקנה שאני מאוד מיואשת מהכל ואני לא רואה טעם לנסות בכלל דברים שאמורים לעזור. שום דבר לא מרגיש לי פרקטי ויעיל, לפחות לא בשבילי. אני מפחדת ממה שייקרה כשאפילו מהצער של אח</div>Tue, 17 May 2022 18:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (רגליים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=15010321http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=728464&blog=15010321http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=15010310<div align="right" dir="rtl">אני צריכה חיבוק אבל גם אם היה לי ממי לבקש, אני לא יודעת איך</div>Mon, 16 May 2022 15:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (רגליים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=15010310http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=728464&blog=15010310http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=15010303<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת מה אני עושה פה פה באופן ספציפי וגם פה באופן כללי ויותר אקזיסטנציאלי אני מרגישה שאני כל הזמן מסובכת בעצמי ורק מחפשת איך לא להרגיש ולא לשים לב ולהתעלם מהבחוץ, וזה לא עובד לי מספיק, וזה מצליח לי יותר מדי, וזה כבר לא כל כך מאוזן כל האנרגיה שלי מתבזבזת על שטויות ודברים בסיסיים ואני לא מצליחה להשקיע בלימודים או בחברים או בשום דבר אחר, ובסוף איכשהו עדיין מותשת מהכל למרות שלא עשיתי שום דבר ראוי לשמו קצת מצחיק וקצת עצוב, אבל כשאני עוברת פה על הפוסטים שלי מלפני שנים, הרבה פעמים זה מרגיש שכלום לא השתנה. אני כבר אמורה להיות גדולה, אני גרה בדירה עם שותפים, אני כבר בשנה שנייה באוניברסיטה, כבר עשיתי צבא ושנת שירות וכל הזמן חשבתי שמתישהו בדרך דברים יסתדרו, ואני פתאום קולטת שזה עדיין לא קרה ואני עדיין מחכה לזה (אולי אפילו יותר גרוע: דברים מסוימים נהיו גרועים יותר. המשפחה שלי פעם הייתה נורמלית, עם כל הבעיות שבה, והיום היא לא ממש מחזיקה את עצמה. קשה לי לחזור הביתה אפילו יותר משקשה לי להתגעגע למה שהיינו פעם. למרות שאין קשר ישיר, איך אפשר לא להרגיש אשמה כשדברים מידרדרים יות</div>Sun, 15 May 2022 17:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (רגליים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=15010303http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=728464&blog=15010303http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=14999429<div align="right" dir="rtl">את יקרה לי מפז הלוואי וידעתי איך להציל אותך מהמעמקים שאליהם את נופלת טובעת בתוך הראש היפה הזה שלך, הראש ההגיוני שלא מסוגל להבין שבלעדייך אין לי אף תירוץ הגיוני ללמה אני עדיין בחיים עד עכשיו לא באמת הבנתי געגוע, כמה אני כמהה לנוכחות שלך לידי. והכי גרוע זה שאני מרגישה שאת כבר מתה וזה הסיוט הכי גדול שאני אפילו לא מרשה לעצמי לדמיין (אם היית קוראת את זה היית צוחקת עליי ואומרת שזה נשמע כאילו אני מאוהבת. מבטיחה שלא, אין לי מקום כרגע בלב למישהו אחר חוץ ממך אחותי)</div>Thu, 30 Jul 2020 19:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (רגליים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=14999429http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=728464&blog=14999429http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=14998623<div align="right" dir="rtl">אלוהים, מי האמין שזה יחזור? בתקופה האחרונה הבנתי כמה חסרה לי הבעה בכתב. אני מנסה לכתוב יומן אבל יוצא שהוא פשוט מקום פריקה ברגעים הכי גרועים, לא משהו שאני נהנית לכתוב בו או לקרוא אחר כך. זה ממש שונה מריקון הנפש המטהר שהייתי חווה בבלוג פעם מדהים איך העיצוב והכיתוב והכל נשאר עדיין כל כך אני, פעם הייתי משנה הכל פעם ביומיים והנה, עכשיו, שנים אחר כך, זה מרגיש כל כך טבעי. אני חושבת שהגעתי פה בבלוג לרמה כלשהי של עומק וקרבה לגרעין שלי וכמה התגעגעתי לסמיילים!!!!!!</div>Tue, 09 Jun 2020 23:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (רגליים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=14998623http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=728464&blog=14998623http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=14987924<div align="right" dir="rtl">לבי רועד רק מהמחשבה עלייך, אבודה אני מוכנה להיות חוף המבטחים שלך תמיד, אם רק תבטיחי לי שתנסי אבל בלב ים קשה לשמוע דבר מלבד צליל הגלים האינסופי שעוטף ומטביע כל תקווה אהיה האור שלך כשאת במעמקים אני מבטיחה; רק תושיטי אליי יד</div>Sat, 30 Mar 2019 18:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (רגליים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=14987924http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=728464&blog=14987924http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=14934475<div align="right" dir="rtl">אמנם לא כתבתי פה הרבה זמן, והכל השתנה כל כך, אבל לאתר הזה היה תפקיד עצום בהפיכתי למי שאני היום. אני לא יודע תאם אני טובה יותר או לא, אבל בהחלט שונה ואמפתית יותר - ואת זה אני חבה לישראבלוג. כנראה שהכי אתגעגע לסמיילים של ישרא (ואמן ויהפכו אותם לאימוג'ים) <img title="שלילי" src="../Common/JScript/tiny_mce/plugins/emotionsisrablog/img/smiley2-thunmb_down.gif" border="0" alt="ש</div>Sat, 09 Dec 2017 17:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (רגליים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=14934475http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=728464&blog=14934475http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=14922509<div align="right" dir="rtl">צפיתי עכשיו בראיון עם טס הולידי ויש לי רק שאלה אחתלמה לאנשים אכפת כל כך מהעובדה שהיא obese?אני מתכוונת, היא מדברת על דברים כל כך חשובים, על אהבה וקבלה עצמית, על כך שמשקל זה לא הכל בחיים ואישה יכולה להיות מדהימה וקרייקיסטית ומעניינת בלי קשר למשקל שלה, על הייצוג המעפן במדיה שיש היום לאנשים שונים.וכל מה שיש לאנשים להגיב זה:'אבל היא שמנה בצורה מחרידה''אסור לעודד השמנה מוגזמת כזאת''למה אף אחד לא אומר לה שהשמנה כזאת היא בדיוק כמו אנורקסיה?''היא לא מודל לחיקוי, כי היא שמנה'אז אני מסכימה שהיא שמנה בצורה לא בריאה. אבל למה לעזאזל זה מפריע לאנשים? אף אחד לא מחרים רול מודלס אחרות שמעשנות, או עושות סמים, או עושות כל דבר שנחשב לא בריא אחר.אז כן, אני לא שואפת להיראות כמוה. אני משתדלת לא לשאוף להיראות כמו אף אחת אחרת חוץ מעצמי. אבל אני כן שואפת להרגיש טוב בעור שלי כמו שהיא מרגישה בשלה (לפחות למראית עין)</div>Sun, 01 Oct 2017 21:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (רגליים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=14922509http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=728464&blog=14922509http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=14916900<div align="right" dir="rtl">לומדת נהיגה. finally. אחרי משהו כמו שנתיים וחצי שדחיתי את זה. ביום ראשון עשיתי טופס ירוק והחתמתי אצל רופא, בשני עשיתי (ועברתי, תודה לאל) תיאוריה ובשלישי שיעור נהיגה ראשון. שמחה לדווח שעד כה לא דרסתי אף אחד/אחת. הדבר היחיד שמעיב על כל הנושא זה העובדה שאני אחות קנאית ותחרותית. אני צריכה להודות לו שנתן לי את הדרייב להתחיל, לא להתבאס על עצמי בגלל זה. דברים שמחים: התחלתי לקרוא את 'חכמת המזרח' של ניסים אמון, ועד כה כל מילה מפעימה אותי וגורמת לי לחשוב, שזה הדבר הכי טוב שספר יכול לעשות. אני מסדרת הרבה, פיזית ומנטלית. אני מסוגלת להקל על אמא את הנטל של להכין אוכל כל הזמן, ומכינה במקומה מדי פעם. הורדתי מלא מוזיקה בעיקר של אמינם אז יש לי שמחה קטנה בלב &hearts;</div>Wed, 30 Aug 2017 14:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (רגליים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=14916900http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=728464&blog=14916900http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=14908372<div align="right" dir="rtl">כבר שנה שהבלוג הזה לא היה המפלט שלי. הסתדרתי די טוב, אני חושבת. לא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי נשאבת אל כל הדיכאון הזה שיש פה, באתר, נותנת לו לחלחל אל עצמותיי ולהתמזג עם הנפש. הרגשתי שוואלה, יש אנשים שמרגישים כמוני, שאני לא לבד. זה הפן החיובי. אבל גם נתתי לזה להפוך לנורמה, לתחושה הזו שזה רגיל לגמרי להתבוסס בשנאה עצמית, להיות אטומה לרגשות שלי ולשנוא את העולם. זה לא, או לפחות לא צריך להיות. אני לא מוכנה לחיות ככה.אז למה חזרתי? כי עדיין יש הרבה דברים שהם חרא. לפחות אני חכמה יותר ממה שהייתי, השנה הזו עשתה לי בעיקר טוב. כי אני עדיין מנותקת מהרגשות שלי ולא נותנת לעצמי להרגיש. כי אני עדיין שונאת את עצמי ממש, בכל רמה אפשרית.במסגרת השנת שירות היה לנו ליווי חברתי די מוצלח. אני רוצה לקוות שאני אוכל לממן ושיהיה לי את האומץ ללכת לפסיכולוג מתישהו, כי אני חושבת שהמצב שלי לא מסוכן (זה למה אני לא מפחדת לדחות את זה קצת) אבל שאני אוכל להרוויח המון מקצת עזרה.אה, ואני חושבת שאני אוהבת את קאשה עכשיו. השירים החדשים שלה ממש ריגשו אותי בקטע מוזר קצת.</div>Mon, 17 Jul 2017 18:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (רגליים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=728464&blogcode=14908372http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=728464&blog=14908372