<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>The Final Messenger</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Pink_Tofu. All Rights Reserved.</copyright><image><title>The Final Messenger</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282</link><url></url></image><item><title>הקוד.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=12835224</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;באמת חשבתי שנהיה לנצח הפעם.אני חושבת שהצלחתי לשים על זה אצבע - על הדבר הזה שמפחית אותי למשהו כל כך בסיסי וקטן כל פעם מחדש.זה העובדה שאני לא מסוגלת להתמודד עם השינויים האלה. לא מסוגלת להפנים משהו שמשתנה לי מול העיניים תוך יום, במיליון מעלות לשנייה.זה התחיל אז, לפני שנתיים, ואני לא מצליחה לצאת מהלימבו הזה. כל קשר חדש נבחן בעין קפדנית,אבל אני שוכחת מהר מדי. יותר מדי. ואני נותנת להם להיכנס, והם לוקחים ומייבשים והולכים. אני לא מספיקה להבין איך, לאן, והם כבר לא שם.תמיד חשבתי שטוב להיות עם רגליים על הקרקע, להתקדם אבל לזכור מאיפה באת.אתמול לרגע אחד, ובאמת שזה היה רגע אחד ולא יותר מזה, הרגשתי כל כך מאושרת. זה היה כמעט העתק מושלם של מה שהיה תקופה כל כך מדהימה.ואז כמו שהתחיל, ככה הוא נגמר, ומצאתי את עצמי בהווה - תאונת-הרכבת היפיפיה שנותרה ממני אחרי שהיא תלשה ממני את אחרון ניצוצות הבטחון העצמי, הערך העצמי, כל מה שהגדיר אותי במשך 24 שנים. באה, לקחה, הלכה. יש להם נטייה מוזרה לעשות את זה.אולי אני בוחרת אותם בצורה מחורבנת. אולי אני פשוט באמת בן-אדם מאוס ולא רצוי כמו שהם גורמים לי להרגיש. אני רק יודעת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 28 Oct 2011 10:49:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Pink_Tofu)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=12835224</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7282&amp;blog=12835224</comments></item><item><title>כשאני קולטת שאני מנסה להכין את הקפה כמו שהיא הכינה לי אותו</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=12312830</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מבינה שיכול להיות שעוד לא לגמרי שכחתי ממנה.

מיותר לחלוטין, בשיא הרצינות.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 08 Feb 2011 21:32:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Pink_Tofu)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=12312830</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7282&amp;blog=12312830</comments></item><item><title>והכי מצחיק</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=12309826</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;(ועצוב)

שבקצב הזה גם לא *יהיה* לה מושג, כי היא מבטיחה דברים באותו קצב שבו היא מנתקת אנשים מהחיים שלה - וזה קצב מהיר, ובר-חלוף.

ככל שהימים עוברים, הכאב נהיה קהה והחיים מתמלאים, לאט לאט, בתחליפים מוצלחים יותר. והכל באשמתה (בזכותה?), והסיפוק הקטן שלי נובע מזה שסביר להניח שהיא יודעת את זה.

ממשיכה הלאה. :)&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 07 Feb 2011 00:10:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Pink_Tofu)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=12309826</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7282&amp;blog=12309826</comments></item><item><title>And all I really want</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=12303696</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זונה, זונה, שקרנית.

אני רוצה לתלוש לעצמי את כל השיער שקניתי את כל הבולשיט שלך.

ברצינות?

ברצינות??????

חתיכת שקרנית, צבועה, בהמה דו-פרצופית........... מי את לעזאזל???? איך זה ששלושים אנשים שונים מכירים שלושים גרסאות שלך?

מי את בכלל, שתדברי עלי ככה? לא אלי, לא לא, חס וחלילה; נפלת על השכל, אם אי פעם היה לך אחד?

אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהייתי כל כך עצבנית.

את באמת חושבת שתחסרי לי אחרי שאני אזרוק אותך מכל המדרגות? את באמת חושבת שאת חסרה לכל שאר האנשים שכבר עשו את זה?

ניוזפלאש; they don&apos;t give a fuck about you. את הסרט שבו את חיה הם החזירו לבלוקבאסטר מזמן, וטוב שהוא נסגר כדי שאף אחד לא יצטרך לעבור את החרא הזה שוב.

כלום. את חתיכה של כלום.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 03 Feb 2011 21:38:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Pink_Tofu)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=12303696</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7282&amp;blog=12303696</comments></item><item><title>הבוקר שאחרי.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=12297782</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בטח חשבת שאבלה אותו לבד, כי הרי מי שמתנהג לאנשים כמו זבל, כל מה שיש לו הוא עצמו?

תחשבי שוב.

זה דווקא יום ממש נחמד היום, אם מעניין אותך לדעת (כנראה שלא, אבל אני אדבר על זה בכל מקרה~).
קיבלתי שיחה מחברה טובה שעכשיו בצבא ורוצה שנצא לעשות חיים. ארבע שנים אנחנו כבר חברות, והיא מקסימה.

בערב, יש לי דייט עם האדם החשוב ביותר בחיים שלי; כבר מה,9 שנים? נושקת ל10, וזו חברות שתישאר לעד, אני חותמת לך.

בינתיים, כמובן, אני יושבת פה עם החברה הכי טובה; 8 שנים and going.

בשבוע הבא אנחנו יוצאים לשתות, החבורה הקטנה שלנו; שעל כמה ריבים ואינטריגות שהיא עברה, תהיה לעד חזקה מזה.

תהיה שם עוד חברה נהדרת, שעברנו מערבולות מפה ועד הודעה חדשה - ובשביל לשמור על החברות שלנו שיניתי את ההתייחסות שלי לדברים מסוימים מקצה לקצה. 5 שנים! מי היה מאמין.

אה, וכמובן שאני שוכחת את כל האנשים החדשים יחסית בחיים שלי. יש למשל אחת, שהכרתי באותו זמן שהכרתי אותך, ואני חושבת שהנתק ממך רק יגרום לשיפור החברות שלנו באופן פלאי. היא מפוכחת, ואמיתית, וכנה - כמו שאני אוהבת. לא סתם שופכת זבל ובורחת כי זה גורם לה להרגיש בשלי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 31 Jan 2011 12:35:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Pink_Tofu)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=12297782</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7282&amp;blog=12297782</comments></item><item><title>שנתיים.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=12297455</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שיר עצוב מעלה בי תחושה של 
פספוס, ואני מכריחה את עצמי לדחוף אותה חזרה לתחתית ממנה הגיעה, אך לא לפני
 שאני נותנת לעצמי כמה דקות להתעטף בתחושה הזאת. אני חושבת שאני צריכה את 
העצב התהומי הזה כדי לזכור שאני עדיין מרגישה משהו ברמות האלו, רגע לפני 
שזה יעלם לחלוטין.

some things never change, do they.

(לפחות אני, כן.)



כמעט הפלת אותי שוב, אבל טכניקות הנשימה שלי השתפרו פלאים.

אני נותנת לעצמי שבועיים. כולל האשפוז, קצת פחות משלושה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 31 Jan 2011 01:08:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Pink_Tofu)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=12297455</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7282&amp;blog=12297455</comments></item><item><title>וואו, הדבר הזה עדיין כאן.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=12297419</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מי היה מאמין.

חשבתי שההתנתקות מהבלוג הייתה סימן שמשהו התחיל סוף סוף להסתדר לי בחיים, אבל נראה כאילו הכל מושך אותי שוב לאותה נקודה לפני שנתיים, כשהחיים שלי התפרקו באמת בפעם הראשונה.

קשה לומר אם זה גרוע באותה מידה. זה סוג של נכון שכשאת בתחתית, אין לך הרבה לאן ליפול ממנה. ועם כמה שרע לי כרגע, זה סוג של מרגיש בדיוק ככה - שאין מקום יותר גרוע ללכת אליו מכאן.

החכמתי היום, בעיקר מהמציאות הטופחת על שכמי.

הנקודות שעוברות הלוך ושוב בראשי:
1. אני חברה טובה. שום דבר שתאמרי לא יזעזע את העובדה הזאת.
2. אני בן אנוש. אני עושה טעויות. הרבה, אפילו. ואת? אפילו יותר ממני.
3. מסתבר שאת בכלל לא יודעת מי אני. הפסד שלך, אבל זה מה יש. לא כל אחד מסוגל להתמודד עם אדם מורכב ומיוחד, אך אני חושדת שאלו שכן מנסים - מגלים התנסות מדהימה במיוחד. או כך שמעתי, פעם או פעמיים, מחבריי האהובים ביותר.
4. החברים שלי - וכן, יש הרבה מהם, הפתעה - הם הדבר היקר לי מכל בחיים האלה, ואני אעשה ככל שביכולתי שהם תמיד ידעו את זה.
5. נורא קל לברוח מהתמודדות, אני יודעת. הייתי שם. רק שבגיל שלושים, למזלי הרב, כבר לא אהיה. ואת ה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 31 Jan 2011 00:24:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Pink_Tofu)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=12297419</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7282&amp;blog=12297419</comments></item><item><title>חשבון נפש.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=12006582</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני חושבת שהשנה, בפעם הראשונה בחיי, אעשה חשבון נפש ביום כיפור. שזה קצת מצחיק, בהתחשב בעובדה שאני אתאיסטית.הסיפור פשוט מאוד, אולי אפילו מצחיק מרוב שהוא פשוט-נתתי רושם רע למישהי שאני מחבבת.וזהו, באמת.התגובה שלה נראתה לי מוזרה, אולי קצת מוגזמת. לא בדיוק הבנתי מאיפה היא באה.ישבתי באמצע הלילה ושפכתי את הרגשות שלי בצורה מאוד מוזרה.היא כתבה לי עכשיו חזרה, ואני יושבת ומהרהרת בתשובה שלה, שכללה כמה דברים מתמיהים במקצת.אני חושבת שיש לי מודעות עצמית מאוד גבוהה, בסך-הכל. כשאני רעה, אני יודעת שאני רעה, להפך כשאני נחמדה.זה משהו מעבר, אם כך. אני רוצה לדעת מה גורם לזר (כמעט) מוחלט לקבל ממני רושם כל כך.... קיצוני.כמובן שאני יודעת שיש עלי שמועות, הרי אני לירון the almighty bitch, וכד&apos; וכד&apos;. ועדיין.לשמוע ש&quot;לא הרבה אנשים אוהבים אותך&quot; מפליא אותי, שהרי מי כמוני יודע כמה אנשים *כן* אוהבים אותי?זו לא תחרות פופולריות, כמובן, אבל נדמה לי שמי שכן איתי בקשר, לעומת מי שלא, חשוב יותר. מספרית, יחידנית, וואטאבר.אבל אני תוהה. אני תוהה מה אני לא מצליחה לראות. מה חומק לי משדה הראייה כשאני לא שמה לב.קשה, מתוחכמת, מחושבת,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 28 Aug 2010 23:48:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Pink_Tofu)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=12006582</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7282&amp;blog=12006582</comments></item><item><title>And truth be told, I miss you.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=11958330</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;And truth be told...I really do).)&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 05 Aug 2010 12:27:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Pink_Tofu)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=11958330</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7282&amp;blog=11958330</comments></item><item><title>סתם מחורבן.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=11955984</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;There&apos;s no air,No.Air.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 04 Aug 2010 02:39:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Pink_Tofu)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7282&amp;blogcode=11955984</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7282&amp;blog=11955984</comments></item></channel></rss>