http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726112heCopyright 2026 Who i Am - סיפור בהמשכים :]. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726112http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726112&blogcode=12217335<div align="right" dir="rtl">למי ששואל את עצמו איפה הפוסט דמויות: את כולן אתם תכירו בהמשך, מלבד את ג'ונאס, שאותם אתם כבר מכירים^^ רצתי. הייתי עייפה ורעבה- אבל ידעתי שאסור לי לעצור. פשוט אסור. נפלתי, מגגשת באפלה. שמעתי את צעדיהם. הם מתקרבים אליי, חשבתי לעצמי. אני חייבת לברוח. ומהר. בדרך כלל? אם הייתי שומעת את הקול ההוא, הייתי חושבת שאני מטורפת. אבל אחרי המרדף ההוא, שום דבר לא יכל להיות מטורף יותר. עמדתי מול בית, שנראה כאילו הגיע מהאגדות. הבריכה הגדולה;הגינה - אבל מה שהטריד אותי יותר,היו שהאורות היו דלוקים. אני חייבת להתגנב פנימה, חשבתי לעצמי. לא משנה אם זה יהיה לשעה או לשבוע - אני פשוט חייבת להיכנס פנימה. לאכול;לנוח. הוצאתי את הסיכה משיערי, וסובבתי את מנעול הדלת בשקט. אם מישהו יידע שאני נכנסת? אני אבודה. פתחתי את דלת העץ בשקט - אך ככל הנראה שהמזל המשיך להיות נגדי. בדלת עמד מישהו. "שלום," הוא אמר בחיוך. "כנסי." *** עמדתי בהלם. מה חשבתי לעצמי? שהכל יהיה בסדר? שאני אצליח לפרוץ לבית, עם אורות דלוקים - בלי שישימו לב?. אבל זה לא מה שהפתיע אותי. בדלת עמד ג'ו ג'ונאס, בלי חולצה. הוא חייך אליי - דבר שבהחלט לא חש</div>Fri, 17 Dec 2010 18:52:00 +0200talkleop@gmail.com (Who i Am - סיפור בהמשכים :])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726112&blogcode=12217335http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=726112&blog=12217335