http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=724741הכתובת תמיד הייתה על הקיר.heCopyright 2026 Tourniquet. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=724741http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=724741&blogcode=12211297<div align="right" dir="rtl">מה זה התקופה המזעזעת הזו,ואיך מתחילים שירות לאומי אם אני לא יכולה לספר את האמת על למה השתחררתי מהצבא.ואיך ממלאים את כל הציפיות האלה.ואיך נשארים בחיים.יופי טיפשה, מנעת מעצמך להיות חללת צה"ל, אבל את בכ"ז תמותי.</div>Mon, 13 Dec 2010 23:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tourniquet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=724741&blogcode=12211297http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=724741&blog=12211297http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=724741&blogcode=12207607<div align="right" dir="rtl">בבקשה בבקשה בבקשה שמישהו יהיה איתי כבר, אלוהים, אני כל כך לבד בתוך זה.</div>Sun, 12 Dec 2010 01:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tourniquet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=724741&blogcode=12207607http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=724741&blog=12207607http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=724741&blogcode=12202089<div align="right" dir="rtl">בראש שלי הכל כאילו התחיל להתקלקל, כשהפכנו כולנו ל"וונאבי" נשים.כשהכל הפך למחזור ובנים ונשיקה ראשונה וסקס. דה דיי אפטר פיל. כשהריון נהיה אופציונלי.משהו כל כך מגעיל אותי בך כשאת מתחילה להיות סובבת רק סביב אלכוהול וסקס.כשזה כל כך מצחיק אותך שזה מעורר בי חלחלה וצמרמורות. אני לא כזאת.במקום כלשהו אני חושבת שכל הדם הזה והאדמה והגועל והלכלוך והכאב והניצול, הכל התחיל רק בגלל זה.הכל היה יכול להישאר הרבה יותר טוב אם לא היו כל הדברים האלה.אבל זה לא כאילו שאני לא יודעת שכל אלה היו שם גם הרבה לפני. אני יודעת שזו חשיבה ילדותית.גדלתי לתוך המציאות הזאת, לא יצרתי אותה מעכשיו לעכשיו. גדלתי בתוכה והיא המשיכה להתאים למידות שלי.הכל היה שם גם כשלא הבנתי מה קורה ומה לעזאזל רוצים מהחיים שלי, אבל עשיתי.אני עדיין עושה.הכל היה תמיד כזה, הכל בתוכי כזה. אני כזאת.ועדיין דווקא המקום ההוא נראה לי ורוד כמו שהחיים שלי מעולם לא היו.</div>Thu, 09 Dec 2010 15:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tourniquet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=724741&blogcode=12202089http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=724741&blog=12202089http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=724741&blogcode=12201860<div align="right" dir="rtl">בסופו של דבר להסתכל אחורה ולגלות שנעלם לך כל הגיבוי, זה טיפה מפחיד.וזה לא משנה כמה ידעת שזה יגיע, זה לא משנה כמה חיכית לזה כל החיים.במקום מסוים זה היה צפוי וברור, וטוב שלא עזבתי את ההגה,אבל אם כבר מדברים במונחים וניבים, אז במקום מסוים אולי נרדמתי בשמירה.אני שואלת את עצמי אם זה היה עד כדי כך צפוי או שהבאתי את זה על עצמי.הרי יכול להיות שזה היה יכול להימנע, להיעצר, אם הייתי מפסיקה לרגע להיות פרנואידית לקראת זה,ופשוט עושה סטופ ומסתכלת על החיים שלי, מחפשת איך לתקן אותם. לפני המטאור.כי עכשיו מאוחר מדי, השברים של החיים שלי כבר תפסו אישיות משל עצמם והלכו להם לחפש בנאדם מחובר יותר.הדבר היחיד שנשאר לי זה להתחבר בכוחות עצמי.</div>Thu, 09 Dec 2010 13:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tourniquet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=724741&blogcode=12201860http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=724741&blog=12201860http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=724741&blogcode=12199895<div align="right" dir="rtl">אני אפילו לא הולכת להציג את עצמי.</div>Wed, 08 Dec 2010 13:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tourniquet)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=724741&blogcode=12199895http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=724741&blog=12199895