http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723733כי באיזשהו שלב נמאס לכתוב למגירה D:heCopyright 2026 shadow writer. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723733http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723733&blogcode=12209386<div align="right" dir="rtl">טוב,עד שיעלה הפרק השני החלטתי להעלות סיפור קצר שכתבתי לאחרונה.הוא די אפוקליפסי למען האמת,טיפה דיכאוני.אבל שיהיה,אני בטוחה שתתמודדו."אני אוהב אותך.""אני יודעת.""אז אפשר לחיות את היום הזה,כאילו אין מחר?""מה עושים אם באמת אין מחר?"***הימים האחרונים לפני האסון הגדול היו מגוחכים עד אימה ובעלי קצב רצחני.נראה היה כי 24 שעות הפכו במעשה קסם זדוני לפחות מעשר דקות וכל יום היה עובר בהינד עפעף.השמיים כחולים לרוב היו צהובים כמעט ונראה היה כי השמש הופכת באיטיות לגדולה וחמה יותר,החום עצמו היה בלתי נסבל וגרם לאנשים רבים להלך ברחוב חסרי בגדים לחלוטין,לא מתביישים ועונים לשאלות המופתעות של אותם אנשים שאפילו בימיהם האחרונים שמרו על התנהגות אנושית בסיסית בנהימה עצבנית ובסינון מהיר מבין שפתיהם הדקיקות והיבשות כי בגדים והגיינה אינם משנים יותר,במילא בעוד כמה שעות כולנו נמות.ישבתי לבדי על ספסל ברחוב וחשבתי לעצמי.צבעו של הספסל היה כחול כמעט חדש ושלט קטן בכתב יד עצבני היה תלוי על הספסל ואמר:"זהו הספסל האחרון שנצבע ויצבע בעולם."ציחקקתי לעצמי,אז אני יושב על הספסל האחרון שנצבע חייכתי בעוד מחשבות מהירות עוברות בראשי.</div>Sun, 12 Dec 2010 22:54:00 +0200storyblog@walla.com (shadow writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723733&blogcode=12209386http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=723733&blog=12209386http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723733&blogcode=12201960<div align="right" dir="rtl">מצטערת על האיחור המטורף בפירסום הפרק,הייה לי את אחד השבועות היותר עמוסים.אבל הנה,סוף-סוף הגיע הפרק הראשון.מקווה שתהנו (: פרק ראשון-ילדות גדולות לא בוכות:"מתי הייתה הפעם הראשונה שבה ראית אותו?""אני לא זוכרת...""את בטוחה?את בטח מבינה עד כמה זה חשוב שתשתפי איתנו פעולה.""אני בטוחה.""את לא זוכרת שום דבר?""הייתי בת שש"הוא התחיל להתעצבן."את לא עוזרת לי,את לא מבינה?את הורסת לעצמך את החיים,את היחידה שהורסת לך את החיים,אז אל תאשימי אחר כך מישהו אחר."התחלתי לבכות."ילדות גדולות לא בוכות" הוא סינן ויצא מהחדר בזעם.*** אני שקרנית.אלוהים,כמה שאני שקרני</div>Thu, 09 Dec 2010 14:32:00 +0200storyblog@walla.com (shadow writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723733&blogcode=12201960http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=723733&blog=12201960http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723733&blogcode=12185605<div align="right" dir="rtl">נתחיל מזה שכן,אני יודעת,הכותרת של הפוסט היא חלק משיר של HSM,אבל מה לעשות שזה הדבר שהכי מתאים לפוסט הזה?קוראים לי נטשה,וכנראה לא מעניין אותכם לשמוע עליי,כי באתם לקרוא פה את הסיפור שכתבתי ששמו,כפי שכבר נכתב ברשימות "מילים שלא נאמרו מעולם."אני לא יכולה לספר הרבה פרטים,כדי לא להרוס לכם את הסיפור,אני רק אציין כי הסיפור *אינו* מכיל שום דבר בדיוני,שם הדמות הראשית הוא סול והיא בת 14 והסיפור מספר על משהו די חשוב שלא מקבל מספיק התייחסות.אני לא נוהגת לכתוב סיפורים "נורמליים" על אהבות נעורים וכו,אני אוהבת להכניס לסיפורים שלי טיפה שיגעון אבל שיהייה תמיד הכי מקורי והכי מציאותי שיכול להיות.אני ממש מקווה שתיהנו מהסיפור ותאהבו אותו.אתם יכולים לפנות אליי בתגובות או באימייל(storyblog@walla.com),בכל שאלה,הערה,הארה או סתם רצון לשוחח עם מישו.אני מבטיחה שאני אענה לכם!הסיפור יעלה פעם בשבוע,כל יום שלישי בערב ולפעמים יעלו דברים אקראיים שקשורים לסיפור אך הם לא פרקים ממנו בימים אחרים,כמו כן,בכל יום חמישי יעלה מעיין מדריך כתיבה כזה,שילמד אותכם מעט על כתיבת סיפורים כפי שאני מבינה אותה.מקווה שתהנו ותאהבו את הבלוג.בא</div>Tue, 30 Nov 2010 22:33:00 +0200storyblog@walla.com (shadow writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723733&blogcode=12185605http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=723733&blog=12185605