http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011heCopyright 2026 o.k ;). All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011&blogcode=12183987<div align="right" dir="rtl">"היי לייסי, את יכולה לרדת לסלון..? זוכרת, אמרנו שנדבר", שמעתי את קולה של אמי קורא לי מהקומה התחתונה. ניתקתי את האוזניות מאוזניי וירדתי לאט לאט במדרגות, מנסה למחות את הדמעות מלחיי, אני לא רוצה לדבר על זה עם אמא שלי. "בואי שבי פה", ראיין הצביע על הכורסה הלבנה הקרה, שניהם התיישבו על הספה, מולי, הרמתי את רגליי אל חזי וחיבקתי אותן. אמא שלי הרימה דף משולחן הסלון הקטנה שלנו, שמה את המשקפיים על אפה והחלה לקרוא. "אוקיי, דבר ראשון - בלי מסיבות בבית", בשנייה שאתם עוזבים אני מארגנת מסיבה. "בלי אלכוהול", עם המון אלכוהול. "בלי סמים" , טוב ברור. "אסור להביא בנים לישון פה" , היא חיה בסרט. "אל תאכילי לי פה הומלסים", ראיין הוסיף פתאום. מה אתה חי בסרט? מאיפה אני אביא הומלסים לאכול פה? "לא לבזבז אוכל", ואני כבר חשבתי לזרוק חצילים מהחלון, אוף. "לא לבזבז כסף סתם", אפשר לחשוב שאני שוכרת זונות ביומיום. "לא להפעיל מוזיקה על פול וויליום", ממש. אז איך אני אעשה מסיבה? הרשימה נמשכה ונמשכה מדי פעם דברים מפגרים כמו: "אל תהפכי לאנרכיסטית" או "אל תשכירי חדרים בבית". לא ממש הקשבתי אבל הבנתי את הנושא הכללי</div>Mon, 29 Nov 2010 22:25:00 +0200dayanashagidov95@gmail.com (o.k ;))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011&blogcode=12183987http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=723011&blog=12183987http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011&blogcode=12181862<div align="right" dir="rtl">"את רטובה לגמרי", הוא לחש לי, עדיין מביט בעיניים שלי מקרוב. "לא ממש אכפת לי", הרגשתי את החיוך הדבילי עדיין מרוח על פרצופי. "את תהיי חולה ואז אני לא אוכל לבוא לבקר אותך ואני אהיה עצוב נורא", הוא תקע את שפתו התחתונה בחוץ ונראה כמו כלבלב אובד. "אז כדאי שנתחיל ללכת לכיוון הבית", חייכתי אליו. "אולי באמת כדאי", הוא חייך, לא זזנו לשום מקום. פשוט המשכנו להתנשק. "את נשמעת ממש מוזר", כריס אמר לי דרך הטלפון הוא התקשר בשביל להזמין אותי אליו לראות סרט. "אני חולה כי..." התחלתי להסביר לו מה קרה בהיעדר מישהו אחר. "אוי, זה לא טוב אולי כדאי שתלכי לישון" הוא קטע אותי בקול מודאג. "כן כן תקשיב.." ניסיתי להמשיך להסביר לו, בלי הצלחה מרובה, "את יודעת מה תמיד עוזר?" "נו כריס..." כבר כמעט התחננתי לאוזן קשבת, הייתי קרובה ללרדת למטה ולדבר עם אמא שלי וראיין. "תה קינמון עם דבש וגם אם זה לא יגרום לך להרגיש יותר טוב אז עדיין יהיה לך טעים". על מי אני עובדת? אני לא הולכת לדבר עם אמא שלי וראיין יותר ממה שנחוץ. "כריס אני בהריון". "אבל יש סוגים מסויימים של דבש שעוזרים יותר". הוא המשיך להתעלם! לא יאומן! "ואת</div>Sun, 28 Nov 2010 20:07:00 +0200dayanashagidov95@gmail.com (o.k ;))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011&blogcode=12181862http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=723011&blog=12181862http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011&blogcode=12181269<div align="right" dir="rtl">תקשיבו, אני באמת לא רוצה להישמע בכיינית אבל... כואב לכם להגיב לי? אתמול נכנסו 50 אנשים לבלוג, היום הספיקו כבר 9. מתוך כל השישים אנשים האלו הגיבו רק 3. אני באמת לא חושבת שרק האנשים האלה קראו את הסיפור, אני חושבת שלפחות 20 קראו את הסיפור, לא? לפחות. אז באמת נורא כואב לכם להגיב? מילא בבלוג הרגיל שלי, שם אני כותבת בשביל עצמי וכשאני מבקשת התייעצות אני מבקשת להגיב אבל כאן זה שונה, כאן אני כותבת גם בשביל לשמוע את התגובה שלכם, לדעת מה דעתכם על הכתיבה שלי ועל הסיפור. אז בבקשה, תגיבו קצת אני מרגישה כאילו אין לי טעם לכתוב בכלל. באהבה, סאמר</div>Sun, 28 Nov 2010 15:32:00 +0200dayanashagidov95@gmail.com (o.k ;))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011&blogcode=12181269http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=723011&blog=12181269http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011&blogcode=12179102<div align="right" dir="rtl"> "וואו פשוט חם מדי", נפנפתי על עצמי בעזרת מחברת מתמטיקה. "אני יודעת, אני מזיעה כמו מטורפת", סנדרה אמרה ונעמדה מאחוריי, מנסה לקלוט קצת מהרוח שהמחברת סיפקה. "אני צריך גשם בדחיפות", כריס אמר כשנכנס לכיתה, "כאילו, אל תבינו אותי לא נכון, בחורות מזיעות זה מדליק והכל אבל חם לי יותר מדי", גלגלתי את עיניי כלפיו, "אתה סוטה קצת". "מותק, קפצי לי", הוא עשה לי זין ונעמד מול המזגן. "אתה מקסים", שרה נדה בראשה. "את מתה עליי", הוא חייך אליה. עם על הסוטות שלו והכל כריס היה בחור מקסים ודי חתיך, שיער שחור סטייל אימו מבולגן שכזה ועיניים ירוקות ירוקות. (תפעילו) "Stacks on deck patron on ice", השיר של אניה מארינה נשמע מהרמקולים של בית הספר, "And we can pop bottles all night". "Baby you can have whatever you like", הצטרפתי לשיר. " you can have whatever you like", סנדרה שרה אחריי וחייכה חיוך מקסים. "היא באמת ילדה מלכה קצת, הא?" כריס הצביע על הרמקולים שהשמיעו בדיוק את השורה הפרובוקטיבית Late night sex so wet and so tight. לאליסון הייתה תוכנית רדיו יומית ברדיו של בית ספר ואיכשהו הי</div>Sat, 27 Nov 2010 13:09:00 +0200dayanashagidov95@gmail.com (o.k ;))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011&blogcode=12179102http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=723011&blog=12179102http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011&blogcode=12178365<div align="right" dir="rtl">"אתם נוטשים אותי?" ניסיתי לעצור את הדמעות, ללא הצלחה. הרגשתי דמעה חמימה גולשת במורד לחיי. "לא מתוקה, אנחנו לא נוטשים אותך...", היא אמרה וניסתה ללטף אותי, נרתעתי ממגעה, היא לא ניסתה להתקרב אליי שוב. "באמת? אז איך את קוראת לזה?", התחלתי לצעוק עליה, "מה אני אמורה לעשות? איפה אני אגור?" "בגלל זה דודתך כאן! תכננו שתעברי לגור אצלה בדנבר!" היא אמרה, מנסה שקולה יישמע עליז, היא לא הצליחה. "אני לא עוברת לדנבר", שילבתי את ידיי. "אבל מתוקה...", היא עיוותה את פניה, מאבדת את סבלנותה כלפיי. מקסים. אנחנו מדברות פחות מעשר דקות וכבר נמאס לה ממני. "אני לא עוברת לדנבר!", הרמתי את קולי מעט, מנסה שלא ירעד. "אין לנו ברירה אחרת". "אני לא עובדת לדנבר!!" נשברתי וצווחתי עליה בהתקף פסיכוזה מטורף, "את לא שומעת טוב?! ראיין הזה סתם לך את המוח?! אני", רקעתי ברגלי על רצפת העץ הכהה, "לא", בום "עוברת", בום "לדנבר!" בום. "לייסי. תירגעי. מיד!", היא קמה ממושבה, פניה אדומים ושיערה סתור. "אני לא רוצה! אני לא עוברת לדנבר! עד שיש לי פה חברים! די אמא, נמאס לי! את לא שמה עליי זין ועכשיו את מצפה שאני פשוט אעבור לדנבר המ</div>Fri, 26 Nov 2010 22:42:00 +0200dayanashagidov95@gmail.com (o.k ;))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011&blogcode=12178365http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=723011&blog=12178365http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011&blogcode=12177648<div align="right" dir="rtl">"אני מצטערת על האיחור גברת בולוק", נכנסתי לכיתה תוך כדי הרכנת ראש, הצצתי במורה. היה לה מבט מעוצבן קלות על פניה והיא רשמה משהו ביומן המורה, "תשבי בבקשה, ותיגשי אליי בסוף השיעור". הסתכלתי על הכיתה, מחפשת אחר מקום ישיבה פנוי, שרה נופפה אליי והצביעה על כיסא ריק שניצב לידה. חייכתי והתיישבתי לידה, בכסא הריק. "אז ככה, תלמידים. אתמול התחלנו ללמוד על אנזימים אבל לא סיימנו לסכם עד הסוף. נכון?", גברת בולוק שאלה תוך כדי כתיבת אנזימים על הלוח. מלמולים מסכימים נשמעו ברחבי הכיתה. "טוב, בבקשה לפתוח את המחברות ואני מתחילה להכתיב". "אהה..", מישהו אמר והצביע. זה היה התלמיד החדש(אההההההההההההההההההההה), "אני לא הייתי בשיעורים הקודמים, אני תלמיד חדש ו...". "הבנתי", בולוק הנהנה, "טוב זה בסדר, אני מניחה שיש כאן ילדים שישמחו שאני אחזור קצת על החומר לפני שנמשיך לכתוב. אנזימים הם זרזים ביולוגיים...". שרה שלחה לי פתק: חתיך במקצת, את לא חושבת? אכן חתיך :) יש לך תוכניות? ;) את לא מאמינה כמה אפילו אבל נראה לי שאמבר כבר תפסה אותו קצת. הרמתי את מבטי מהפתק והסתכלתי על בלייק, לצידו ישבה אמבר רובינס</div>Fri, 26 Nov 2010 16:19:00 +0200dayanashagidov95@gmail.com (o.k ;))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011&blogcode=12177648http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=723011&blog=12177648http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011&blogcode=12177141<div align="right" dir="rtl">פרולוג "אני פשוט לא מאמינה שהיא לבשה את זה לבית ספר", אלי ואני בהינו בילדה הזאת, ליליה מכיתה ז'. היא באמת לבשה עקבים לבית ספר. מילא עקבונים אבל אלו היו מגפיים סגולות עם פלטפורמה מטורפת ועקב מטורף לא פחות. "ילדה מוזרה שכזאת", נאנחתי ולקחתי דבר מה שנראה כמו סלט מהקפיטריה של בית ספר וניגשתי לכיוון השולחן "שלנו" עם אלי. מי ישב בשולחן שלנו כבר? יש 6 מקומות ליד השולחן (בעיקרון) אבל ישבו שם בדרך כלל 8 אנשים לפחות. בדרך כלל זה הלך ככה: אני, אלי החברה הכי טובה שלי, החבר של אלי בריאן, החבר הכי טוב שלי בן, שרה - ידידה שלי, כריס ידיד שלי, סנדרה ידידה שלי והארי חבר של סנדרה. כה. כולם בזוגות. חוץ ממני. ובן. וכריס. ושרה. זהו. בינתיים רק בריאן ובן ישבו שם, אלי התיישבה ליד בריאן ואני התיישבתי מולה, מניחה את מגש ה"אוכל" מולי, מצליחה לקחת עגבניית שרי אחת לפני שבן גונב לי את הסלט, "היי! התכוונתי לאכול את זה!". "באסה", בן לעס תוך כדי דיבור. לבן יש שיער די ארוך וחום, עיניים כחולות והוא די גבוה. 1.80 ככה. "אתה ממש חזיר, אתה יודע?", אלי עשתה לו פרצוף וחייכה אל בריאן. לאלי יש שיער אדום. לא ג'ינג'י.</div>Fri, 26 Nov 2010 11:51:00 +0200dayanashagidov95@gmail.com (o.k ;))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011&blogcode=12177141http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=723011&blog=12177141http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011&blogcode=12176588<div align="right" dir="rtl">אז הממ... פתחתי בלוג סיפורים ראשון שלי ואני מקווה שתהנו ;) אני עוד מעט אעלה פרולוג ואני מקווה שתאהבו אותו :) wish me luck</div>Thu, 25 Nov 2010 22:59:00 +0200dayanashagidov95@gmail.com (o.k ;))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=723011&blogcode=12176588http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=723011&blog=12176588