http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250הפרעות? לא, מה פתאום. רק תחלישו את הקולות אם אפשר.heCopyright 2026 gold fish. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=7464833<div align="right" dir="rtl">כתבתי עכשיו פוסט ארוך וחופר על כל מה שעבר עלי לקראת הגיוס, וכמובן שהוא נמחק, אלא מה?אז הנה ברוח הפקידותית שנחתה עלי, אני אכתוב את הפוסט הבא בסעיפים:מחר, ה18/09/07, ב9:00 בבוקר אני מתגייסת. שמחה והילולה, בת ישראל עולה על מדים.אני הראשונה מבין החברים והחברות שמתגייסת ולכן זה עדיין ביג דיל בשבילם. האחרונה שתתגייס בקושי תקבל אזכור, חע!&amp;amp;;חוץ מהעובדה שמבחינתם אני במרחק של אוטובוס מלהיות ז"לית, זה ממש מחמם את הלב לדעת שיש אנשים שבאמת ובתמים מתרגשים בשבילי ועצובים לראות אותי פחות. כאמור, מבחינתם אני הולכת למות, ורק זה שהם לא פצחו במסיבת&amp;amp;; אסיד סוערת מרצה אותי (את זה הם יעשו אחרי שאתגייס).ביום שישי עשיתי מסיבת גיוס שכללה הרבה (אבל הרבה) אלכוהול, מוזיקה, ואנשים טובי לבב שבאו להראות נוכחות יען כי הם מפחדים שכשהם יתגייסו אף אחד לא יבוא.מה שהסתמן להיות עוד ערב נחמד עם החברים הקרובים הפך לכמעט-תקרית-משטרתית כי בניתי על זה שאנשים יבריזו. אבל רצה אלקובים הגדול והביא את כולם אל סף דלתי, וימלאו את ביתי, וישתו לשוכרה, ויעשו הרבה רעש. אמן.הצלחת הערב נמדדה ע"פ מדד האנגאוברים שקבע שיא.חשבתי</div>Mon, 17 Sep 2007 12:33:00 +0200agoldfish@walla.co.il (gold fish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=7464833http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72250&blog=7464833http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=6389805<div align="right" dir="rtl">אני מוצאת שכתיבה על המקום היא פחות מעיקה. כתיבה אסוציאטיבית בד"כ מובילה להרבה "אני אני אני", אבל לתכנן מראש נושאים ולכתוב קטע שלם סביב פאנץ' אחד בסופו מרגיש לי יותר מלאכותי מהפרצוף של.. של.. בעצם אני לא מכירה אף אחת שעשתה ניתוח פלסטי בפנים. אם חפצה בחורה אשדודית בשינוי צורת פנים, עלייה לנקוב באיבר גוף מאוד ספציפי של אמו של חזי (מ"חזי פרוטקשן בע"מ") ותו לא. כחלק מהשגרה השבועית החדשה שלי (שמתאפיינית בחוסר מבנה טוטאלי) ביליתי את היום בעשיית מטלות חסרות חשיבות שיגרמו אפילו לאריאל "אני עדיין חי" שרון לכנות אותי "עול על משאבי החברה". נקודות שיא והשגים שיש להתגאות בהם: -הצלחתי להזיל ריר על הכרית בזמן שהכרחתי את עצמי לישון צהריים, והגעתי לתובנה המסעירה שרק מצד ימין אני מסוגלת לרייר. -הצלחתי להזיע וליצור עיגולי זיעהעד מתחת לקו המשווה (איפה שהחזייה עוברת) בזמן ג'וגינג. -הצלחתי להכניע עגבניית שרי סוררת שהשפריצה על כל החולצה במסעדה. לא טעיתם, היום שלי מסתכם בריור, הזעה, ושפיכת אוכל. ועוד בגןשולמית אמרו שאני מתפתחת מהר מידי. אם מישהו עוד החשיב אותי כנקבה עדהפסקה הזאת, אני מניחה</div>Sun, 29 Apr 2007 23:56:00 +0200agoldfish@walla.co.il (gold fish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=6389805http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72250&blog=6389805http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=6360046<div align="right" dir="rtl">בפשפוש בקבצים המועדפים עלי מצאתי קישור ל"במקום שיבש" שהעלה בי זכרון מעומעם על שרידים מגיל 16. למרבה הפלא, הבלוג עוד חי ונושם, למרות שלא כתבתי בו מאז המצאת הגלגל, ואם זה לא סימן מיריב חבוט דה-אול-מייטי, אז מה כן? אז ככה, אם לסכם את התקופה האחרונה אז הייתי מגדירה אותה כ"חופש" "חופש" ועוד קצת "אלכוהול". אני יודעת שמרפי עכשיו זוקף את אוזניו איפשהו בין הפרחת בלון של ילדה לשמיים - להעלמת קונדום אחרון דווקא ברגע הכי לא מתאים לאיזה זוג טינייג'רים במושב אחורי של טויוטה, וחושב "amm...I sense I am needed somwhere". אבל טפו טפו טפו, חיי הם פארטייה מתמשכת. הסוד לאושר (באיזה אגביות אני פותרת פה תהייה קיומית, אה?) טמון בהנאה מכל העולמות. אני נהנת מארועים משמחים, הטבות ומותרות, בדיוק כמו שאני נהנית ממזל נאחס הרודף אותי כמו ענן שחור בסרט מצוייר אה-לה "why does it allways rain on me?". אכן, לפי התאוריה הפסבדו-מדעית בכתב העת השבועי "גולדפיש מחפשת תשובה (ומוצאת מטבע נוצץ)", נדרשת כמות שווה של טוב ורע. המון כיף ודשן פרות (זו הגרסא המעודנת) המצפה כל ארוע- להנאת השומחים לאיד. ובכן (חייבת. להפתר</div>Thu, 26 Apr 2007 10:59:00 +0200agoldfish@walla.co.il (gold fish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=6360046http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72250&blog=6360046http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=4541532<div align="right" dir="rtl"> לאור צום ט' באב, ערוץ פלייבוי שמוכר לנו כערוץ מוסרי ומפותח ברוחניותו, הפסיק את שידוריו. אל תופתעו, הרי שערוץ פלייבוי אינו מחשיב כיאה שידור פורנו בט' באב, לעומת נגיד, ימי חול, שבהם חדירות מרובות כיוונים ומתחי זרע לפנים הם מצווה. עכשיו פוטנציאלית, כמה כניסות יכלתי לגרוף מכותרת שכוללת את המילים: פלייבוי, פורנו, חדירות וזרע? וואו אני כל כל מצטערת שיש אנשים שקיבלו מייל בשביל זה (יש כאלו?!)... </div>Thu, 03 Aug 2006 13:13:00 +0200agoldfish@walla.co.il (gold fish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=4541532http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72250&blog=4541532http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=4510578<div align="right" dir="rtl">רשמית, אני קורבן מוכרז של המלחמה הזאת. מה אומר לכם, ממש שפלות עם הקטיושות האלה! כן, תושבי הצפון סובלים מחרדה מתמדת, צער, ואבדון (וכבודם במקומו מונח), כן, בעלי החיים ננטשו, גוועו ברעב, ומתו מצמא (כבודם גם כן תובע חזקה על מקומו), אבל כשרחוקי משפחה בקושי מזוהים מגיעים מכרמיאל לבית של סבתא שלי ומאלצים אותי לפנות את החדר שלי אצלה הטרגדיה מבחינתי הגיעה לשיאה! אז כפי שנאמר, פיניתי את חדרי אצל סבתא (למרות שהייתה לי אפשרות להשאר, אבל ממילא קשה לה עם האורחים הלא צפויים הללו, לא רציתי להכביד עליה עוד יותר), ועל כן שבתי הביתה בראש מורכן וגישה טינייג'רית רבויית זעם שמתפרץ על ההורים חסרי העונים. תאמינו לי, ניסיתי לשנוא את הזקן שתפס לי את החדר. ניסיתי לדלות פרטים מזוויעים על אופיו הממורמר לפני הגעתו. אבל כל מה שקיבלתי היה תיאור של אדם נחמד שעובד עם ילדים ומלמד ציור. ניסיתי לחפש סיבה לגנות את האיש שבעקיפין הרס לי את האושר הזמני שמצאתי לי אצל סבתא. ככה יותר קל פסיכולוגית, אתם יודעים,פיקוח נפש או לא- עדיין אצלי בראש יש זעם על האיש שצץ לי בחיים והפך אותם על כנם. כשהוא הגיע, כל מה שראיתי היה</div>Sun, 30 Jul 2006 14:13:00 +0200agoldfish@walla.co.il (gold fish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=4510578http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72250&blog=4510578http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=4340555<div align="right" dir="rtl">איך מתחילים לכתוב אחרי הפסקה של כמה חודשים? כמעט בלתי אפשרי לתת משפט פתיחה מרגש, שנון, קולע, כמו שרציתי, אז פשוט החלטתי לקפוץ למים העמוקים ולקבל את הצריבה של הכלור בעיניים. אולי הסבר זה לא תירוץ, אבל אכן אני חייבת כאן כמה הסברים לאנשים שדרשו סימן חיים ולא קיבלו כזה עד עכשיו. אז מה קורה אצלי? (טוב, תודה, מה איתך?) בעצם אני גרה עכשיו אצל סבתא עד ספטמבר, הבנתי שהצורך הבסיסי שלי זה פרטיות וחופשיות. לא, אני לא מתבגרת-מורדת עם תסביך עצמאות. כן, אני כן טיפוס שלא צריך הרבה הטרדות, ושלא מטריד הרבה. אני לא מבקשת הרבה, בקושי מצייצת, ואפילו קשה לאנשים לשים לב שאני גרה איתם אלא אם כן הם ממש מתאמצים לשמוע אותי הופכת עמוד בספר או שרה במקלחת. תנו לי פינה קטנה, מידי פעם צלוחית מים ופת לחם- ואני מסודרת. אני בהחלט בת למופת, בקשר טוב (נכון לעכשיו) עם ההורים, וכן עם סבתא וסבא. אני משתדלת לעזור, ולהיות נחמדה, ולמרות זאת אני עדיין צריכה את המרחב הפרטי שלי. ככה בשיטוטים בין המיטה בבית של סבתא, במקרר של הבית, וברחובות אשדוד, אף אחד לא מצפה לי בשום מקום, לא מתכונן לקראתי ולא מחכה לי. אני קופצת-ל</div>Fri, 07 Jul 2006 17:02:00 +0200agoldfish@walla.co.il (gold fish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=4340555http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72250&blog=4340555http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=3375888<div align="right" dir="rtl">לא סתם נעלמתי מעל פני האדמה, אלא עם אישור רפואי, טפסים בשני עותקים וחתימת נוטריון. התחפרתי בבית א-לה סבתא, למשך כמה שבועות. כולם מתכסחים סביבי אז החלטתילפנות למקלטמדיני עם מדיניות תה-על-הבוקר וחדשות-ברוסית-בערב. מה אומר ומה אספר, השכלתי. דבר ראשון שלמדתי אצל סבתא- פרטיות זה לא מותרות, זה קונצנזוס. בחיי שלא ידעתי שהאופציה הזאת בכלל קיימת. לגלח רגליים בלי שלושה כיסאות ורוטווילר שחוסמים את הדלת, מי חשב? דבר שני- אדרנלין זה הממריץ נאמבר וואן (טנקיו מאדר טנקיו פאדר טנקיו אול מיי פאנס!) בשעת חרום. תקבל בוסט שלו לדם וכבר הפכת למינימום שוורצנגר. את התיק ששוקל בערך כמו שלוש כמוני, אשר ארזתי בחוסר דרמטיות מופגנת (זה בא עם שנים של נסיוןבהליכה על קצות האצבעות. לא התכוונתי, וגם לא הצלחתי לזעזע את עולמו של אף אחד) לא הייתי מצליחה להרים עכשיו גם אם קצין גיסטפו היה מתדפק על דלתי ונותן לי תיק אחד לקחת איתי לדרך. מה כן, ברגע שהסבלנות שלי פקעה והחלטתי לממש את יעודי בתור טינייג'רית ממורמרת ולעזוב את הבית (זה פשוט נועד לקרות, הלא כן?) סחבתי את התיק הזה עד הבית של סבתא על שתי כתפיים בפסיעות בטוחות ו</div>Mon, 13 Feb 2006 00:47:00 +0200agoldfish@walla.co.il (gold fish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=3375888http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72250&blog=3375888http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=3144098<div align="right" dir="rtl">ברוכים תהיו, עוברי אורח, קבועים , ומנוולים שבועטים בחתולות לאור יום. הדלקתי דוד חימום וחיכיתי כמו ילדה מחונכת שלמדה להעסיק את עצמה בתקופת משבר האמהות המזניחות עם השקת ערוץ ויוה. עכשיו אבא אומר לי לחכות עוד רבע שעה. רציתי לשטוף כבר את הררי השומן שהצטברו לי בין התלתלים ומה? רק בשביל לחמם מים צריך למלא טופס ולחתום בשלושה עותקים. בירוקרטיה חורפית שכזאת. בכל אופן, לא יודעת מה נכנס בי שהיו לי חודשיים לכתוב, אבל ברגע שאבא נותן לי 15דקות לשרוף אני מתיישבת לכתוב פוסט (דפוסי צייתנות מודחקים?). נו, שיהיה. מה אומר ומה אספר? יש לי חדשה, חידוש, חידושון, באמת לא משהו רציני. רק ככה, שתדעו לכם, I'm lossing it. וכשאני אומרת it, אני לא מתכוונת לתמימות עגלה-פעורת-העיניים שלי, אותה איבדתי בערב שיכרות אחר, הלא אני מתכוונת לשפיותי שמאיימת לארוז את מטלטליה במטפחת אדומה (מנוקדת בלבן), להזכיר לי שבשבע יש לבלוע את המינון הנוכחי, ולשרוק Zip-Ah-Dee-Doo-Dah בעודה יוצאת למצוא את עצמה בין חובבי העשבים בהודו. הנה, עברה לה רבע שעה (ואני בהספק של שתי פיסקאות בלבד. נזקיי שתייה מצטברים מתקבצים סביבי</div>Wed, 04 Jan 2006 22:30:00 +0200agoldfish@walla.co.il (gold fish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=3144098http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72250&blog=3144098http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=2822620<div align="right" dir="rtl">אהלן וסאהלן, סבאח אל נור, ואיטבח אל יהוד, אנשי ישראבלוג! עבר יותר מידי זמן מאז העדכון האחרון שלי, ועבר עלי יותר מידי מאז. ככה זה, כשיש יותר מידי מה לכתוב לא כותבים. במשפט אחד: חזרנו הביתה. לא הייתי יכולה להסביר את המצב גם אם הייתי מבינה אותו. תככים ומזימות על חשבון הילדים, מבוגרים והריאלטי-טלנובלות שלהם, נו שיהיה. מעללי בבר-אילן אני יכולה לומר בגאווה שהתגברתי על הפחד שלי מתחבורה ציבורית. ולא היה לי כזה בגלל פחד חלילה מהתפוצצות מכוונת בגלל מוחמד רבוי להט דתי, או התפוצצות לא מכוונת בגלל חזי רבוי רשלנות ישראלית. חלק מזה נבע בגלל התלות העצומה שלי באמא ואבא שיביאו לי יעשו לי ויקחו אותי, וחלק מזה סתם בגלל הכשרון שלי לאבד את עצמי בכל מקום. אפילו בין המסדרונות של הבית. לקחתי אתמול אפטובוס לגמרי לבדי (הכנס תפיכה עצמית על השכם כאן) אל בר-אילן. אגב, האפטובוס הנ"ל (יקוללו אלוהי התחבורה הציבורית הארורים!) לא עוצר בבר-אילן אלא משאיר ילדות מפוחדות שכמותי בכביש שכוח אל שמוביל אל שומקום. בכל אופן מצאתי את המקום ואז אפילו מצאתי את בניין אגודת הסטודנטיםבכושר התמצאות שגובל בהסתמכות כלל</div>Fri, 11 Nov 2005 13:20:00 +0200agoldfish@walla.co.il (gold fish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=2822620http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72250&blog=2822620http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=2443868<div align="right" dir="rtl">המטרה הבסיסית היא לקרוא ספר בקצב העולה על עמוד לשעה. עכשיו, נסו לעבור עמוד בעודטלוויזיה רועמת בוואליום הכפול ממה שהתרגלתם אליו. נסו לסיים פסקהבעוד שלושה אנשים יושבים סביבכם, צוחקים בקולי קולות, ומספרים אחד לשני על היום שהם עברו, החל בניקוי הקיא של הכלב שפלט חתיכות על שולחן האוכל, וכלה בהאכלת זקנים חסרי שיניים בבית אבות. נסו לסיים משפט בעוד הכלב מחבל בכל נסיונותיכם להתרחק מהעמולה, ומכרסם לכם את האוזניות של הדיסקמן. ככה זה יום טיפוסי ב"בית" החדש שלי. כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה רעש,נביחות, דיבורים,כל כך מעט פרטיות. אני רגילה לשקט, כל אחד בחדר שלו בשקט, רואה טלוויזיה בשקט, מדבר בשקט, עושה הכל בשקט. ובחושך. ובפינה עם קורי עכביש, ומינימום סימני חיים.בפרטיות שלו, ובחיים השקטים שלו. וכאן הכל כל כך חי, אין לי מנוחה. כנראה מאחורי אישיות דינמית תמיד מסתתרת ילדה שרוצה קצת שלווה. או לפחות התרגלה לשלווה... קומבייה מיי לורד, קומבייה. כבר 9 ימים שאני גרה אצל הדודים שלי ( ויש טריליונים מהם, הם מאכלסים את הבית בקצב של שפנים, אחד מהם בכל פינה, אי אפשר להתעטש בלי לתת ראסייה לאחד מהם, הם ל</div>Thu, 08 Sep 2005 16:54:00 +0200agoldfish@walla.co.il (gold fish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72250&blogcode=2443868http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72250&blog=2443868