http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195?Did you see more glassheCopyright 2026 Alia Atreides. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/95/21/07/72195/misc/14508085.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12613072<div align="right" dir="rtl">היינו הבובות שלך, זה הכל. ישבנו בתוך ארון זכוכית מפואר, עם מדפים ממסופרים, כל בובה במקום הקבוע שלה. כמה פעמים בשבוע היית מוציא אתנו מהארון, משיב אותנו ליד השולחן במעגל בכיסאות צעצוע קטנים ועושה לנו מסיבת תה. הזזת את הידיים שלנו ודיברת בקולות שלנו, עצמת את עינינו כשהלכנו לישון ופתחת אותן שוב למחרת. בלעדיך לא יכולנו לעצום את העיניים, רק הסתכלנו עליך בעיני הזכוכית המבריקות שלנו, באותה הבעה קפואה של חצי חיוך. הבעה של בובה. אני רוצה לחשוב שאף פעם לא היית אכזרי. הקפדת לסדר אותנו בחזרה במקומות שלנו אחרי כל משחק במסיבת תה. נתת לכל בובה את השם שלה ואת הנפש שלה. הייתה לך בובה יפה, ובובה שדיברה כשהיו לוחצים על הכפתור, ובובה שהיה לה מפתח פיצפון בגב ואחרי שסובבו אותו היא יכלה ללכת. הלבשת אותנו בשמלות הכי יפות שהצלחת לדמיין. קראת לנו סיפורים, ושמרת על שאר המשחקים שלך רחוק מאיתנו. מעולם לא הלבשת אותנו במדי צבא ונתת לנו רובים. היית מתקן אותנו בכל פעם שנשברנו אחרי שבעוד התקף זעם זרקת אותנו אל הקיר. חלקנו נשברנו כל כך שפחדנו שתזרוק אותנו לפח, אבל אף פעם לא עשית את זה. שמרת אותנו אצלך עד שגדלת. חלקנו ה</div>Sun, 10 Jul 2011 21:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alia Atreides)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12613072http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72195&blog=12613072http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12507223<div align="right" dir="rtl">היום חלמתי על אוהד. זה בגלל ששלשום רחל הסייעת שלו לא הגיעה והייתי צריכה להחליף אותה ולעזור לו באנגלית.היה לו בוחן. אוהד יודע אנגלית. היו לו 28 שאלות והוא עשה רק שלוש טעויות. הגשנו את הבוחן למורה והיא הוסיפה עוד 10 שאלות. כשחזרנו למקום אוהד אמר, "ידעתי שזה טוב מדי בשביל להיות הסוף". אוהד נחשב ליותר "בסדר" מהילדים בכיתה שלי. אני יכולה להבין למה הם כולם חושבים ככה, אם הילדים בכיתה שלי היו מקבלים את הבוחן הזה באנגלית לא היו להם 3 טעויות, היו להם 27. מצד שני, הם קוראים זה לזה "אחי" ומחבקים אחד את השני כל הזמן. אם מישהו היה מנסה לקרוא לאוהד "אחי" אוהד היה קורא לו אידיוט ולא מדבר איתו שבועיים. [אני מחבבת את אוהד. הוא דומה לי כשהייתי קטנה.] זה היה בדיוק כמו כל החלומות שלי על אנני. יש לי חלומות עליה בלי סוף. על שאר הילדים בכיתה פחות. הוא היה כל כך בסדר, הוא דיבר וצחק וחייך. אני לא יודעת אם זה קורה בגלל שאני רוצה "לתקן" אותם או שאני רוצה שהם יהיו מתוקנים לבד, או משהו כזה. אני חושבת שלא כי לדעתי ובהתחשב באיך העולם מתנהל היום, עדיף להם ככה. אני לא ממש דואגת לילדים מהכיתה שלי. במיוחד לא לאננ</div>Sun, 22 May 2011 12:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alia Atreides)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12507223http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72195&blog=12507223http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12369266<div align="right" dir="rtl">אני כאן כי בחללית שלי נגמר הדלק. ~ תגלית מדעית חדשה-ישנה: כוכב הלכת הזה שומם ושום דבר לא חי בו כבר שנים. אולי מעולם לא היה חי, זו תעלומה שיכאב לי מדי לפתור. מדי פעם זורחת מעליו שמש לבנה, רחוקה ואדישה. אם יכולתי לדעת שהחיים הנסתרים שדמיינתי היו רק הצללים שזזו עם התקדמות השמש בקו האופק, כף רגלי לא הייתה דורכת בו לעולם. אבל עכשיו אני יכולה רק לחשוב, מה היה קורה אילו, כי אני כבר רגילה, ובאמת אוהבת את המרחבים הפתוחים, האבנים החדות והחשופות, רוחות הסערה העזות, המבנים הוירטואליים המתפוררים שמלאים בספריות עצומות. יש כאן כל כך הרבה מידע ואין אף אחד שיקרא. היתרון המרכזי של השהות שלי פה הוא שלא נשאר לי כאן מה להרוג. אני טובה בזה. נדמה לי שאני בטעות הרגתי את החיים על הכוכבים הקודמים שלי בייסורים, אין לי הסבר אחר לשאלה הנצחית בדבר היעלמותם. כשאני הולכת על פני השטח של הכוכב הזה אני לא משאירה מאחוריי שום עקבות, אבל האבנים החדות פוצעות את כפות הרגליים שלי עד זוב דם. הלוואי שהדמעות שלי ישאירו כאן בורות קטנטנים בעומק אלפי קילומטרים. אבל זה לא קורה. כמו שאמרתי, אין כאן מה להרוג. חוץ מזה אני גם טובה</div>Sat, 12 Mar 2011 22:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alia Atreides)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12369266http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72195&blog=12369266http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12355743<div align="right" dir="rtl"> אני מעדיפה להתייחס לזה כאילו הוא היה סוג של שליח manipulated living [לא בטוחה איך להגיד את זה בעברית] הוא הגיע כדי להראות לי משהו. להסביר שאני לא בדרך הנכונה. להגיד לי כמה אני לא בסדר. לתקו אותי, אולי. ואז להיעלם מהחיים שלי. ככה אני מעדיפה לראות את זה, ככה זה פחות עצוב לי, אני חושבת.</div>Sat, 05 Mar 2011 16:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alia Atreides)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12355743http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72195&blog=12355743http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12257422<div align="right" dir="rtl">ועכשיו באמת. כשאני עם דן אני מרגישה יותר לבד מאשר כשאני לבד. אני חושבת [ומקווה] שדן לא יודע מה הוא עשה. אין לו כוונות רעות, אבל הוא צריך כוח, ואני המקור הכי זמין, או המקור היחיד שזמין. אם הוא היה יודע שאני לא יכולה לעצור או לעכב את המעבר של הכוח שלי ממני אליו, אני בטוחה שהוא היה מפסיק לקחת ממני את עצמי, או לפחות נותן לי לבחור. כשאני מדברת עם דן, אני צריכה לחשוב שוב ושוב ושוב על מה להגיד ואיך בדיוק לנסח את זה. זה קשה לי כי אני כן רוצה לדבר עם דן, כי הוא בסך הכל בחור ממש נחמד, וכי באופן כללי אין בסביבה שלי יותר מדי אנשים שזמינים לשיחה, אבל אני לא באמת יכולה לדבר איתו בגלל שאנחנו שונים מדי מהבחינה הזו שמה שאני חושבת ומה שקורה לי לא מעניין אותך בזכות עצמי [אם זה כן מעניין אז זה רק במקרים שמה שאני חושבת או מה שקורה לי קשור כרגע לתחומי העניין המשותפים שלנו] והוא מקשיב לכל זה רק מתוך נימוס. אין לזה שום סיכוי. הקשר הזה טוב לי מהבחינה הזו [וזו גם הסיבה שאני לא בורחת חזרה למשהו יציב שטוב לי] שהוא הרסני בשבילי. הוא עוזר לי להוריד את קירות ה"אני לא חושבת על זה" וה"אני מגניבה וכולם סתם זין"</div>Sat, 08 Jan 2011 17:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alia Atreides)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12257422http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72195&blog=12257422http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12243284<div align="right" dir="rtl">Sat, Jan 1, 2011 at 2:57 AM היי נדב טוב, כמה הבהרותקודם כל נראה לי ששנינו מתנסחים טוב יותר בכתב, אז בוא נעבור למדיום הזה בינתיים. דבר שני. אני מצטערת שהגבתי בצורה אלימה [אני יודעת שזו לא המילה המתאימה אבל אין לי מילה שהיא יותר מתאימה אז נשאיר את זה...]. אבל זה היה מאוד מעצבן שבחרת לעשות את זה בשיחת טלפון, ועוד דבר שהיה מעצבן זה שלא שאלת אם אני מרגישה בנוח לעשות שיחה חשובה כרגע. בזמן שהתקשרת אליי הייתי באמצע רכבת מפוצצת ולא בדיוק הייתה לי הזדמנות להגיב אז נהייתי יותר ויותר מעוצבנת כל היום, ובסוף זה מה שקרה, ואני מתנצלת. ואם אתה עושה שיחות כאלה לעוד אנשים אז למען שימור אווירה והרגשה סבירה תעשה שיחות כאלה פנים מול פנים. לא זורקים מישהו בטלפון, זה מרושע.עכשיו אני אספר לך משהו שלא אמרתי לך עד עכשיו כי ידעתי שזה אולי יעשה לך הרגשה טובה אבל פחדתי שזה יפגע בך בטווח הרחוק. אני מבינה ממש ממש טוב איך אתה מרגיש כשאתה אומר שהרגשת מגעיל אחרי שהתקשרת אליי בזמן שהייתי אצל דן, כי אני מרגישה אותו דבר לגביך. אמנם במקרה הזה זה פחות קיצוני אבל עדיין. כשאתה מספר לי שפגשת מישה</div>Sat, 01 Jan 2011 03:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alia Atreides)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12243284http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72195&blog=12243284http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12155316<div align="right" dir="rtl">הלמוט גריפ says:לפני כמה זמן היה לי חזון של יאס"א בתור ארץ עוץ, כשחדר 53 הם בני הלוויה של דורותי (איציק אריה, נבט דחליל שצריך מוח וטל הוא איש פח שרוצה לב) והם מדלגים בשביל הלבנים הורודות ושרים "שם מעבר לקשת במרומים, יש פינה נפלאה, מקום שעליו חולמים"הרבה פעמים הייתי רוצה את היכולת לחשוב פחות, ולהפסיק לנתח, ולשקוע ביומיום שלי כדי להשכיח מעצמי דברים, ואפילו להצליח לזייף כמו שצריך, כמו טל [ואני ממש לא אומר את זה בתור ביקורת, אני אפילו קצת מעריך את זה וחושב שזה בריא]למרות שאני לא באמת יודע עד כמה הוא טוב בזה, לא ראיתי אותו בסביבת התלפיוניםAlia Atreides says:טל לא רוצה לב. הוא רוצה שיעזבו אותו בשקט.הלמוט גריפ says:בתלפיות? מה, הוא מתבודד?Alia Atreides says:לא, אני מדברת על יאס"אבזמנו חשבתי שזה מטומטם מצידו להתנהג ככה,כשניסינו להכניס לו לב הוא הכניס לנו מכות.</div>Sat, 13 Nov 2010 17:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alia Atreides)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12155316http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72195&blog=12155316http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12033325<div align="right" dir="rtl">"העלילה עוקבת אחר שלושה סיפורים שבהם מככבות כמה דמויות בתל-אביב, בואכה הים התיכון. בתיה (שרה אדלר), מלצרית קייטרינג צעירה וחולמנית, מאתרת על החוף ילדה בת חמש (ניקול ליידמן), שאינה מדברת, ומאמצת אותה בעל כורחה, לאחר שבמשטרה מסרבים לקחת עליה אחריות. החיפוש אחר הורי הילדה מציף בתודעתה של בתיה גלי זיכרונות מתוקים-מרירים, תמונות אלבום ישנות שהדחיקה, חלקן טראומטיות. על אף שכל הסיפורים מקבלים זמן מסך שווה בערך, הסיפור של בתיה מתבלט בתור המרכז שסביבו סובב שאר הסרט. בתיה בקושי יכולה לדאוג לעצמה, אבל היא נזרקת לתפקיד של אמא מאמצת, כשמהים יוצאת ילדה קטנה ובלתי מוסברת עם עיניים מדהימות וגלגל מתנפח - שאיננה אומרת מילה. בתיה היא אחת מהאנשים האלה שתמיד נראים קצת אבודים, כאילו המציאות מפתיעה אותם. אתם יודעים, אלה שאתם רואים לפעמים ברחוב וחושבים שאולי כדאי לשאול אותם אם הכל בסדר ואם הם צריכים עזרה להגיע לאיזה מקום, אבל בסוף אתם מחליטים שלא. המים ובעיקר הים הם המוטיבים המקשרים בין כולם. לכל אורך הסרט ישנם מוטיבים של מים, גשם, טפטופים, הצפות, ים, ספינות, סירות, כשאפילו שם הסרט מייצג ז</div>Sat, 11 Sep 2010 08:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alia Atreides)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12033325http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72195&blog=12033325http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12029270<div align="right" dir="rtl">גם לא מתמודד בולט לתואר, כבר היה גרוע יתר. זה היה כל כך מוזר, משהו ענק נשבר בתוכי כשהשמש זרחה. היום כשעזבתי את הדירה רק לין הייתה שם, וכשאמרתי לה שאני הולכת ואיחלתי לה חג שמח, הייתי בטוחה שאני לא חוזרת לשום מקום אף פעם. התחלתי לבכות רק כשנעלתי את הדלת מאחוריי. [כן, עד כדי כך] אני חייבת לסיים את כל העניינים הלא פתורים שלי. זה לא הגיוני מה שקורה לי בזמן האחרון. לא הגיוני שאני פוגשת את גל פעם בחודש ליום-יומיים ואז בוכה כל הלילה, וזה עוד פחות הגיוני שאני הולכת לנדב בשביל לעשות את זה. לא הגיונית גם העובדה שכדי לצמצם את כמות הבלגן, ויותר חשוב, את החשיבות שלו, אני חושבת על גילי ובזה יוצרת לעצמי עוד בלגן. אין לי תוכנית פעולה ברורה אבל זה חייב להפסק. זה לא באמת כל כך מורכב. הבעיה היא שאני פשוט מנסה לפצל את העולם שלי. לשים בכל אחד שאני מכירה קצת מעצמי. אבל אף אחד לא צריך להיות העולם שלי כי זו אחריות גדולה מדי, וזו לא מחובתו של אף אחד להרים אותי כשאני נופלת. אף אחד לא חייב להחזיק אותי. הייתי חכמה. ידעתי לקשור אליי אנשים בצורה כל כך שקופה ומטושטשת שהם חשבו שהם עושים את זה מרצונם החופשי</div>Thu, 09 Sep 2010 02:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alia Atreides)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=12029270http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72195&blog=12029270http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=11925428<div align="right" dir="rtl">היום אמא שלי הראתה לי סרטון וידאו שהיא צילמה לפני שנתיים כשסיימתי את יאס"א ובדיוק חזרתי הביתה בקיץ. המחלה שלי הייתה ממש ממש ממש חמורה באותה תקופה, והסרטון מראה אותי שוכבת על המיטה בחדר שלי ואת מיה וקרן יושבות על השטיח מתחת למיטה ואני מספרת להן סיפור על תנין שהיה חולה והלך לחפש את התרופה שלו שנמצאת "בראש המגדל הגבוה ביותר" אבל בכל פעם שהוא התקרב למגדל, המגדל נעלם והופיע מחדש במקום אחר. בכיתי כשראיתי את זה, כי מתישהו במהלך הסיפור ניסיתי לרדת מהמיטה כדי לשבת לידן על השטיחולא הצלחתי להחזיק את עצמי יציבה במעבר הזהונפלתי מהמיטה לרצפה, ובהמשך רואים איך אני מנסה להשען על הידיים ולהתרומם כדי לשבת ולא מצליחה. אפילו שכרגע אני מרגישה מגעיל רוב הזמן נראה לי שבאופן כללי יש לי מזל. לפני כמה דקות נזכרתי באירוע קליטה בתחילת כיתה י'. אמרו לנו לבוא עם בגד ים, אבל לי לא היה.זאת אומרת, באופן עקרוני היה לי, אבל לא יכולתי לשים אותו כיהצלקות על הרגליים שלי היו ממש בולטות באותה תקופה וגם היו שם די הרבה חתכים חדשים. אז ביקשתי מנעמה את המכנסיים היחסית-קצרים הכחולים שלה וכשהיא שאלה למה אני לא שמה בגד ים</div>Tue, 20 Jul 2010 03:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alia Atreides)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=72195&blogcode=11925428http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=72195&blog=11925428