http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872heCopyright 2026 ללי .. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12373837<div align="right" dir="rtl">אם הייתי יכולה לדפוק את הקיר במשהו הייתי עושה את זה.אם הייתי יכולה לפצוע את עצמי עכשיו, הייתי עושה את זה . אני לא יכולה כי כבר יש לי איזה 3 פעצים שלא נרפאו עדיין, וישימו לב.אני מקיאה 5 פעמים ביום לפחות. כל הזמן עם אותו מבט של הכל בסדר,מצאתי דרכים להסתיר את הרעש.היועצת לקחת אותי לשיחה והיא אומרת שהיא תזמין את ההורים שלי לשיחה על זה שיששמועות על אנורקסית בכיתה וחושדים בי. זה לא טוב. אני מעדיפה לספר להם בעצמי,אני פשוט יודעת שזה יגרור אשפוז. ארוך. כי טיפול פסיכולוגי כבר לא יעזור לי. כי אני בתוך זה.זה קשה. קשה להסתיר את זה.אוף.לא. רוצה. אשפוז.אחותי. זסה קשה מידי.היא הגישה תלונה נגד המניאק הזה. משהו טוב ביום הנוראי הזה.אופטימיות?</div>Tue, 15 Mar 2011 20:28:00 +0200bar0091@walla.com (ללי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12373837http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=721872&blog=12373837http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12363824<div align="right" dir="rtl">אחותי נאנסה בשישי שעבר.אני מתחילה להקיא קבוע, ויותר גרוע, אני מתחילה לאהוב את זה.(לא בולימיה. - אין בולמוסים)הצומות שאני עושה עוליםחושדים ביקשה בביתקשה להסתיר את הכליש לי סימנים מההקאות באצבעות (רפלקסים של נשיכה למי שממש מעוניין לדעת)אני חוזרת לחתוך ורידים בתדירקות גבוהה יותר מפעםקשה לי.ואין לי למי לספר את כל זה.החיים חרא.</div>Wed, 09 Mar 2011 23:53:00 +0200bar0091@walla.com (ללי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12363824http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=721872&blog=12363824http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12318976<div align="right" dir="rtl">קודם כל, אני רוצה להסביר משהו.יש לי ה"א (הפרעת אכילה) מי שלא מוצא חן בעניו העניין,יכול לצאת. זה הבלוג שלי והמקום שלי לספר.אני חושבת על זה הרבה בזמן האחרון(עובדה - 2 הפוסטים האחרונים שלי על זה)עוד משהו, שאני כותבת אנה - הכוונה ליישותדימוניות, בת אדם מושלמת כזו, שיש להמוןבנות בעלות ה"א בראש.(כעקרון - אנה=קיצור לאנורקסיה)<p style="margin-top: 0px; margin-right: 0px; m</div>Sat, 12 Feb 2011 14:58:00 +0200bar0091@walla.com (ללי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12318976http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=721872&blog=12318976http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12316344<div align="right" dir="rtl">אני זוכרת איך זה התחיל.אף פעם לא היה איזה רגע שאני החלטתי שאני רוצה לא לאכול. אבל תמיד היו לי בעיות עם האוכל, מאז שאני זוכרת את עצמי.אני זוכרת ששקלתי 10 קילו בכיתה א'. פשוט לא הצלחתי לעלות במשקל. וכמובן שזה לא בגלל שאני רציתי, במודע, להיות רזה. לא ידעתי מזה בכלל. הייתי במשך שנתיים בדיאטת השמנה, ובאיזשהו שלב התחלתי הגעל מאוכל מרוב שדחפו לי כ"כ הרבה.המשקל שלי לא עלה בצורה משמעותית, עדיין לא הבנתי מה קורה לי. לא הייתי רעבה. שקלתי 25 קילו בערך, אפילו אני לא אהבתי איך שאני נראית -חשבתי שאני רזה מידי.אחרי שנה בערך בגיל 9, הלכתי לעוד דיאטת השמנה. כבר יודעת מה זה. הבטיחו לי כסף אם אני אוכל, ממש פיטמו אותי. הייתי במצב מסוכן. דיאטנית הציעה להורים שלי שאני אתאשפז כמה פעמים. לא אהבתי לאכול. אבל אכלתי, כשהייתי רעבה.הביטחון העצמי שלי התחיל לרדת, שקלתי ונראיתי נורא.הציעו לי כסף בשביל שאני אוכל.ניסו הכל.וזה לא שבחרתי לא לאכול. היה לי איזה פאק בגוף. משהו לא היה בסדר אצלי. פשוט לא הייתי רעבה.אני כבר לא יודעת איך זה הדרדר. חזרתי לאכול והייתי במשקל נורמלי יחסית. ובגיל 12 - 13, אז זה באמת התחיל.הת</div>Thu, 10 Feb 2011 21:56:00 +0200bar0091@walla.com (ללי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12316344http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=721872&blog=12316344http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12305235<div align="right" dir="rtl">קשה לי. פעם היה לי יותר קשה, בהרבה יותר. אבל גם פעם היה לי יותר קל.היה לי כוח להתמודד עם הכל, עם ל דבר שהחליט שבא לו לתקוף אותי. אני יודעת שהמצב היותר קשה הזה יחזור שאימא תלך לניתוח השני שלי, המצב הזה יחזור שאני אלך לניתוח השני שלי, והמסוכן לא פחות. הבעיה שאני לא יודעת אם יהיה לי יותר קל. אני חושבת שהכוח פשוט נגמר, ואני מאוד רוצה שהוא יחזור. אני רוצה שאני אחזור, אני רוצה לחזור לעצמי. אני חושבת שהפעם האחרונה שנשקלתי הייתה לפני חודש, אני פשוט א מסוגלת לראות את המספר הענקי הזה מתנפנף לו למעלה.אני רוצה לצאת מזה. אני חושבת שאם הייתי תופסת את ז</div>Fri, 04 Feb 2011 18:17:00 +0200bar0091@walla.com (ללי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12305235http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=721872&blog=12305235http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12298981<div align="right" dir="rtl">נמאס לי.אני ואימא שלי מש לא בקשר טוב והיא אף פעם לא מרוצה ממני, זה מטריף.כואב לי לראות אותה סובלת, וזה עוד יותר מטריף אותי.ומה שהכי מעצבן? זה שאני לא יכולה לעשות כלום בעניין.כל היום צועקים בבית שלי ואח"כ ההורים שלימתפשליםלמה אני שומעת מוזיקה כל הזמן...אני חושבת שזהו, חוץ מהמצב שלי בלימודים - נוראי.החיים לא נחמדים במיוחד הא?&#9675;&#9675;&#9675;&#9675;&#9675;מחר בבארבי, הולכת להנות.מקווה שזה יצליח להשכיח קצת את מה שעובר בביתאני גם רואה את כל החברים אחרי שבוע שלא ראיתי אותם בגללדלקת ריאות מטומטמת.הולכים לבובתלמה, שזה מעין מופע כזה - המופע של בצפר שבו העצםיורדים עלינו.(וכן, אני בתלמה למעוניינים)לא נורא, בטוחה שיהיה מצחיק....אני גם נשארת בבצפר עד הערב וחוזרת באיזה אחת עשרה הביתה. ככה אני לא אצטרך לסבולאת כל הצעקותלמיניהןואחזור ישר ליום מגמה מחר, שבו אני לא לומדת בכלל -כי אורי המורה לככיבה החליט שלא יהיה לנו שיעור בבוקר ואח"כ יוצאים לסמינר וחוזרים לפעילות מגמתית (עלאק)טוב נו, העיקר שהראש מגמה אוהב אותי לא?*התחלתי לכתוב בצורה שונה, רק לפוסט אחד. זה די נוח*</div>Mon, 31 Jan 2011 22:51:00 +0200bar0091@walla.com (ללי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12298981http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=721872&blog=12298981http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12268686<div align="right" dir="rtl">אני זוכרת אותך, אני זוכרת כל רגע איתך. אני נזכרת ברגעים שלי איתך בתור תינוקת ועולה בי חיוך. איך רכבתי עלייך, ילדה לכל היותר בת שנתיים, מנשקת ומחבקת אותך. איך אהבתי אותך בתור ילדה וגדלתי איתך לאט לאט. איך התרגלתי אלייך, לקחתי אותך כמובן מאליו. וכמה שלא היית מובנת מאליו גולדי, את לא היית ובחיים לא תהייה מובנת מאליו בשבילי. התייחסתי אלייך בתור אחותי, אני זוכרת איך כל פעם שהייתי עצובה, אני הייתי עוזרת לך לעלות לגג והיינו יושבות שם שתינו והייתי מספרת לך בדיוק מה מפריע לי. - ולאף אחד אחר לא סיפרתי.אני זוכרת גם שכל ערב אני והאחות הגדולה שלנו היינו יושבות ורואות 'השיר שלנו' (אלוהים, כמה שהיינופתטיותאז) את תמיד היית באה ומצטרפת. את היית הכלבה הכי מדהימה, נפלאה, מקסימה, בעלת אופי, נאמנה וטובה שכלבה יכולה להיות. את אהבת אותנו באמת גולדי, לא רצית שום דבר בתמורה. אהבת אותנו בלי פשרות ובלי התחכמויות, תמיד היית לצידנו, לא משנה אם היינו מתייחסים אלייך לא כמו שהגיע לך או שלא היינו מוציאים אותך בזמן - את תמיד אהבת אותנו, ואני לא מכירה הרבה אנשים כאלה.כי לך, לא הפריע אם היינו מפגרים, עניים או אגואיסטים,</div>Fri, 14 Jan 2011 21:08:00 +0200bar0091@walla.com (ללי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12268686http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=721872&blog=12268686http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12266345<div align="right" dir="rtl">ללמוד למתמטיקה זה איכסה פיכסה, ללמוד לערבית עוד יותר. לעומת זאת, להבריז מכימיה זה כיף XDימים לא קלים, יהיה טוב. ללי, שמעדכנת עדכון ממש קצר הפעם.</div>Thu, 13 Jan 2011 18:36:00 +0200bar0091@walla.com (ללי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12266345http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=721872&blog=12266345http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12250583<div align="right" dir="rtl">תבחרו איזה שיר שאתם רוצים.חשבתי על זה היום בנסיעה באוטובוס. בידיעה שעוד ארבעים דקות אני יורדת, ומשם לוקחת אוטובוס הביתה, אחרי שאני עושה יבקור פתע אצל הבנות דודות הכי מדהימות בעולם. חשבתי על זה בזמן שדיאנה גולבי (המדהימה מדהימה מדהימה!) שרה באוזניי ובזמן ששני אזניות;קטנות תקועות לי באוזן, לקחתי נשימה, וחשבתי על כל היום המסובך הזה. על הידיעה הזו,שכמעט סיפרתי לחברה שלי כל מה שעובר עליי וכמעט ובכיתי מולה פעמיים, על זה, שככדי להירגע - לקחתי את האוזניות, הנחתי את התיק על השולחן ושמעתי את דה פראי על העוצמה הכי חלשה שהפלאפון שלי יכול להשמיע - באמצע שיעור גאוגרפיה. (המורה שלי מפגרת והיא לא שמה לב. היא רק התפלאה שהקשבתי לה בשיעור.)נשמתי עמוק, עצמתי עיניים והקשבתי למילים טוב טוב. חשבתי על זה, שבכל מקום, מהבוקר עד שאני נרדמת - אני עם המוזיקה.היא מלווה אותי בכל מקום שבו אני נמצאת. היא יודעת עליי הכול, הנגן שלי כבר רטוב מהדמעות שנופלות עליו.אני גם לא צריכה חבר\ה טובים - המוזיקה, היא החברה הכי טובה שלי. היא כל מה שרוצים מחברה טובה. היא מבינה, היא יודעת עלי הכל, נמצאת ועוזרת ברגעים הכי קשים, בשפל שלך</div>Tue, 04 Jan 2011 20:44:00 +0200bar0091@walla.com (ללי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12250583http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=721872&blog=12250583http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12244688<div align="right" dir="rtl"> קודם כל, הגני על הגוףשאיש מבחוץ לא ייכנס בך.ידיים שמרי קרוב אל הפרצוףזה המקום הראשון, רואים מה קורה לך.עטפי היטב כל פצע חשוףשם הוא מנסה לפגועשיווי משקל, שלא תיפלי לטירוףגופך מסוגל, קרב איגרוף.בכל כוחך...תצחקי, תשאגי, תפגעיתפצעי, תתלשי, תדפקישלא תשתקי לעולם יותר עוד.תילחמי, תהלמי, תצעקי,תשגעי, תדרשי, תכבשישלא תתביישי לעולם יותר עוד.עמדי זקוף, עיניים פקוחות,נותר להחזיק עוד שלושה סיבובים לפחות.אל תיכנעי, נו, לכל הרוחותעכשיו, מבלי לחכות, קרב איגרוף.בכל כוחך...מה לא עושים כדי לא להוריד את המסכה?!</div>Sat, 01 Jan 2011 19:20:00 +0200bar0091@walla.com (ללי .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=721872&blogcode=12244688http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=721872&blog=12244688