<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>להתאהב בסטרייט</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 בן בן.. All Rights Reserved.</copyright><image><title>להתאהב בסטרייט</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537</link><url></url></image><item><title>הדירה הראשונה שלי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14325690</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מרגיש כמו מבקר טלוויזיה ממורמר, שזיהה סרט מצוין לכתוב עליו ביקורת (להלן הסרט: החיים שלי) והחליט שהגיע הזמן לעשות משהו בנידון.

השתחררתי מהצבא לפני שנה וחצי. הזמן טס. מאז הספקתי: כלום.
בעיקר עבודה, ופסיכומטרי. וזהו.
לפני כמה חודשים החלטתי שדי, אני לא יכול להישאר תקוע בחור-הזה-שאני-גר-בו-בצפון-קרוב-לסוריה - ועברתי לתל אביב.
טוב בסדר, לא עברתי לתל אביב. אבל עברתי לרמת גן. אבל אני ממש 7 דקות הליכה מתל אביב! (הליכה של מישהו בכושר ממש, להלן, לא אני)

אתחיל מהסוף - זאת ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בחיי.
ועכשיו אחזור להתחלה, ואנסה למנות את הסיבות למה עברתי למרכז:
1. אני מתכנן ללמוד באוניברסיטת תל אביב (גם הומו, גם ימני פוליטית, גם עממי, גם מזרחי, וגם פריפרי - מישהו צריך לייצג אנשים כמוני באוניברסיטה הזאת)
2. גייז. אין כאלה במקום שגדלתי בו. כמובן שאני מגזים, זה לא שאין בכלל. יש שניים או שלושה. והשאר בגיל כזה שהם צריכים ויאגרה כדי לתפקד.
3. עבודה. נשמע כמו משהו שיש בכל מקום? אז זהו.. שלא! תחנת דלק וגלידרייה לא נחשב. לפחות לא כעבודה שמאתגרת את המוח. השגתי כזאת במרכז. עבודה טובה ורצינית.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 13 May 2015 00:03:00 +0200</pubDate><author>danielben61@gmail.com (בן בן.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14325690</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719537&amp;blog=14325690</comments></item><item><title>one two three, one two three drink</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14286548</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אם אני מסתכל על הימים הכי גרועים שהיו לי בחיים יחד עם הימים הכי טובים שהיו לי בחיים,
אני מבין שהכל תלוי באנשים סביבי. אף פעם זה לא תלוי בי.
אני תוהה עד כמה זה חמור.
תלות כמעט מוחלטת באושר של אחרים. של אהובים, של חברים, של משפחה. 
טוב לי כשמישהו אחר צוחק לידי, מדהים לי כששנינו צוחקים ביחד.
ואם יש משהו שפוגע בי זה אך ורק האנשים שאני אוהב. 
אין לי חסינות מאהוביי, כל מילה היא או סכין מושחזת או נוצה מלטפת.

זה ניגוד מעניין כזה, בין העצמאות שלי בחיים והלבד, לבין התלות הרגשית באחר.

על פניו יש לי את כל הסיבות בעולם להיות מאושר, אבל זה המוח האנושי והרגש החייתי הזה שתמיד רוצה עוד,
ותמיד מסתכל על חצי הכוס הריקה ותוהה כמה זמן יקח לה להתמלא, אם בכלל..



&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 21 Feb 2015 16:21:00 +0200</pubDate><author>danielben61@gmail.com (בן בן.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14286548</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719537&amp;blog=14286548</comments></item><item><title>הגבול בין פלירטוט לבגידה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14269280</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
					
			   
			   כתבתי כאן כבר על הבחור הקסום שלא מפסיק לשחק לי במערכת הגברה של הרגש. ON OFF ON OFF ואילך.הבחור ה&quot;קסום&quot;. ממש קסום. יותר בכיוון של מכושף. מורעל. מזכיר שיש לו בן זוג כבר תקופה ארוכה.פתאום שמתי לב בפייסבוק שהוא לא מפסיק להוסיף בחורים, לא מפסיק להגיב תגובות סקסיסטיות לכ&quot;כ הרבה גייז.זה לא שהתחלתי לקנא, פשוט הבנתי שאני לא היחיד שהוא מפלרטט איתו בזמנו הפנוי.אני בתמימותי חשבתי שהוא ממש נדלק עליי ושקשה לו להפסיק להציק לי, למרות שיש לו חבר. צד אחד בי אמר לי שזה לא בסדר לדבר איתו כשיש לו חבר, וצד אחר אמר לי &quot;תירגע, כולה מדברים מדי פעם בטלפון, לא קרה כלום&quot;.בכל מקרה - צד אחר לגמרי ניצח במאבק, וזה צד הגועל.רק היום נפל לי האסימון שהוא פשוט כזה. פלייר כזה. טיזר. מתחיל עם כל דבר שזז, אבל לא עד הסוף. שולח רמזים, אבל לא אומר משהו מפורש. בכל זאת, יש לו חבר.הוא שלח לי הודעה היום, ופשוט לא יכולתי שלא לעקוץ אותו בשיחה &quot;תגיד, יש גייז שאתה -לא- מכיר בישראל?&quot;ומאותו רגע הוא החליט הוא עושה איתי ברוגז ולא מדבר יותר. חסך לי הרבה הסברים ל-למה אני רוצה לנתק איתו את הקשר.פשוט מגעיל אותי. ועוד יות&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 17 Jan 2015 21:14:00 +0200</pubDate><author>danielben61@gmail.com (בן בן.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14269280</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719537&amp;blog=14269280</comments></item><item><title>בחוץ אנחנו ביחד, אבל בפנים אני לבד</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14262429</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כל יום שעובר מרגיש לי ילדותי וטיפשי לשמור את המחשבות שלי והתשוקות שלי לעצמי.
זה יוצר חיכוכים מטופשים וקטנים עם עצמי, ועם הסובבים אותי.
לדוגמא אתמול ישבתי עם חברה בבית קפה ולא הפסקתי לנעוץ מבטים בברמן, היא התעצבנה עליי שלא הייתי מרוכז בחפירות שלה..
לא יכולתי להגיד &quot;תסתובבי לבר תראי מה עומד שם וגם את לא תתרכזי!&quot; 

אני תולה את התקוות שלי במעבר לתל אביב - אומר לעצמי שכשאצא מהבית הכל יהיה קל יותר
לאט לאט אני מבין שאני פשוט בורח מהבעיות שלי. אני אלוף בזה. 
מי צריך להתמודד עם בעיותכשאפשר לטרוקבפניהם את הדלת, ולחשב מסלול מחדש?



כרגע אני משתדל להתרכז בפסיכומטרי, כדאי שאתן גז אם אני רוצה להתקבל לאוניברסיטת תל אביב
ידעתם שרק 9% מהמרצים באוניברסיטאות הם מזרחיים? - זה נבדק.
וידעתם שאם אתה הומו יש 95% סיכוי שאתה שמאלני ? - זה אני בדקתי. וזה מבאס !

ברצינות עכשיו, לגבי המרצים. אני מניח שהמזרחים פשוט היו עסוקים יותר במשפחות המרובות ילדים שלהם.
כך או כך אני הולך לשנות את הסטטיסטיקה הזאת! 
או זה, או משהו אחר.



אני חושב שאם יש הגדרה לסקס אפיל - צריך להוסיף להגדרה הזאת תמונה של המ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 04 Jan 2015 22:11:00 +0200</pubDate><author>danielben61@gmail.com (בן בן.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14262429</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719537&amp;blog=14262429</comments></item><item><title>ממתי חיוך הפך להיות פשע</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14260772</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;								   			   לא, כי, קורה לי כ&quot;כ הרבה בזמן האחרון שאנשים יוצרים איתי קשר עיןבמקומות הכי קטנים של החיים כמו בתור בחנות בגדים, ואני פשוט מגניב חיוך קטן..סתם, בורח לי, לא יודע למה ואיך זה קורהואני כל פעם נתקל בגילגול עיניים או במבט קרוהיום זה היה השיא שהבחורה שחייכתי אליה מילמלה לעצמה &quot;מה יש לו..&quot; וצללה לתוך הסמארטפון שלה. אשת עסקים בטח. (NOT) *היה בא לי למלמל לה בחזרה שאני בכלל בקטע של בנים אז שתצא מהסרט שלה*בטח היא חשבה שאני סתם יצור שמתחיל איתה כי היא כזאת מושלמת -או משהו בסגנון.-הגיגים ומירמור מהיום בצהריים-לילה טוב וסופ&quot;ש מהנה נטול בנות ושופע בנים שמחמיאים לי על זה שאני מנשק מדהים!&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 01 Jan 2015 22:59:00 +0200</pubDate><author>danielben61@gmail.com (בן בן.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14260772</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719537&amp;blog=14260772</comments></item><item><title>מגיפה קטלנית של הרפס מסתובבת, לא להתנשק !</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14260090</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
					
			   
			   סתם. אין מגיפה ובטח שלא קטלניתאני פשוט לא רוצה להיות היחיד שלא יתנשק היום ואגב סביב כל הוויכוח הזה שיהודי לא צריך לחגוג היום יש לי פשרה מאוד נחמדהכשאתם חוגגים, אל תעשו את זה מטעמי דת,אלא מטעמי - סתם - תאריך - מקרי - שיהווה - תירוץ - לפתוח - דף - חדש - בחייכם.גם לא לחגוג זה בסדרוגם לרצות לחגוג, ולא לחגוג מטעמים טכניים - זה. גם. בסדר. הלכתי לצייר לבבות ולעשות עליהם איקס,שנה טובה !&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 31 Dec 2014 20:14:00 +0200</pubDate><author>danielben61@gmail.com (בן בן.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14260090</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719537&amp;blog=14260090</comments></item><item><title>חתונה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14256975</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני ואמא שלי היינו השבוע בחתונה של בת דודתי היקרה.. איזה בעל חתיך שתהיה בריאה !
אמא שלי תמיד מתרגשת בחופות וכרגיל הזילה לה דמעה על כתפי במהלך החופה הבאמת מרשימה

רק שהפעם היא הוסיפה חיבוק עז ולחישה באוזן &quot;בקרוב אצלך בן יקר שלי !!&quot;

איך נשבר לי הלב כל פעם שהיא מדברת על חתונה ואישה וילדים..


מנותקת מהמציאות.. באשמתי

(רגע מצחיק בחתונה - התחילה איתי חברה של בת דודה. כנראה שבאמת נראיתי טוב באותו לילה, ואלכוהול עושה אותי אפילו יותר גברי.. שרשרת אירועים הזויה הביאה אותנו למצב של כמעט-נשיקה, עד שהבנתי מה קורה והבהרתי לה שיש לי חברה. השקר האולטימטיבי להרחיק ממני בנות באירועים משפחתיים)&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 25 Dec 2014 22:43:00 +0200</pubDate><author>danielben61@gmail.com (בן בן.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14256975</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719537&amp;blog=14256975</comments></item><item><title>הנפנוף האולטימטיבי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14252360</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
					
			   
			   &quot;אתה ללא ספק לחתונה. עם אחד כמוך אני מתחתן בלי לחשוב פעמיים&quot;&quot;פשוט עכשיו אני בתקופה קצת שונה&quot;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 16 Dec 2014 23:40:00 +0200</pubDate><author>danielben61@gmail.com (בן בן.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14252360</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719537&amp;blog=14252360</comments></item><item><title>שמיים בוערים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14248856</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;גיא ויהל כתבו שיר עם משפט שמסכם את ההבנה הכי קשה של בן אדם חי - &quot;אלו רק המחשבות שלי, אפשר לחיות כאן במקומי&quot;

בזמן האחרון יוצא לי להישאב למחשבות קיומיות - מהמחשבות שבד&quot;כ בורחים מהם.
ככה זה אצלי, אנסה לברוח ממשהו ביום ראשון - ביום שני אקום איתו בבוקר, מחובק, במיטה.
הלוואי שזה היה עובד לי ככה עם בנים כן? אבל זה עובד רק על דברים שליליים.

לא יכול להיות שבאתי לעולם הזה כדי לרדוף אחרי כסף ותהילה. ודירה מושקעת. ורכב טוב. וקריירה מצליחה.
בזה זה מסתכם?יש כמובן את ענייןהאהבה. לאהוב אישה או גבר, להביא ילדים?
המטרה הבסיסית של כל בעל חיים (או בן אדם לצורך העניין) היא להתרבות. אולי בזה זה מסתכם? 

ואולי זה לא משנה בכלל מה אתה עושה, כל עוד אתה חי ונושם, והמטרה זה להעביר את הזמן בצורה הטובה ביותר?
אז מה אנחנו? כדור אנושי על רולטה רוסית כזאת? נאבקים באנשים אחרים כדי להצליח, לפעמים נאבקים בעצמנו. כשבסופו של דבר כולם מגיעים למקום אחד. לקיבה של תולעת כזו או אחרת.

מצחיקה אותי המחשבה שהמוח הנפלא שלי כיום, יהיה, יום אחד, ארוחה (עתירת קלוריות) לאיזה זחל או תולעת שיתמזל מזלם להיקבר איתי.

אז למ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 10 Dec 2014 20:49:00 +0200</pubDate><author>danielben61@gmail.com (בן בן.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14248856</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719537&amp;blog=14248856</comments></item><item><title>מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14247371</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כשהייתי קטן זה תמיד היה לי ברורתמיד רציתי להיות וטרינר. אהבתי בעלי חיים, וחשבתי לי,איזה דבר נפלא זה לטפל בהם, ובכך להסב להם אושר ולבעליהם האנושיים.השנים עברו, התבגרתי, ואמנם האהבה שלי לבעלי חיים (ולטבע בכלל) לא השתנה! אפילו גדלה!אך פתאום המקצוע וטרינר נראה לי פחות נוצץ. מרגיש לישלא אגע במספיק אנשים.בשנים האחרונות התחושה הזאת תפסה תאוצה בלב שלי - לגעת באנשים. כמה שיותר. להשפיע עליהם. לגרום להם להיות טובים יותר.התחושה הזאת דוחפת אותי לכל מיני מקצועות -1. חינוךמשהו שהבנתי שאני אוהב, ושאני אפילו טוב בו, דרך התפקיד בצבא. התמודדתי עם ילדים בני 18 (קורא להם ילדים, למרות שהייתי בדיוק שנה וחצי מעליהם, ועדיין הרגשתי שהם ילדים. הילדים שלי.) מכל הצורות והצבעים, חינכתי אותם לא רק איך להיות חובשים תותחים אלא איך להיות אנשים תותחים.. ובכלל, אני חושב שאחד האנשים שהכי השפיעו עליי בחיים זה המחנך שלי בתיכון. ואם אני אוכל לשנות חיים של נער בתור מחנך?הרגעים הכי גדולים שלי בחיים היו ב2 לפנות בוקר, בשיחה אישית שלא נגמרת עם חייל שבדרך כלל הוא לוחם באיזה סיירת, מנסה לפתור לו קצת מהבעיות בחיים.2. עיתונאות וכתיב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 07 Dec 2014 22:14:00 +0200</pubDate><author>danielben61@gmail.com (בן בן.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719537&amp;blogcode=14247371</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719537&amp;blog=14247371</comments></item></channel></rss>