http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290סוף-סוף הלב שלי ברשותי שוב. כבר לא שלך.heCopyright 2026 JustOneLastDance. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=13114554<div align="right" dir="rtl">לא הסתרתי כלום.מלכתחילה ידעת לאן אתה נכנס, אולי לא באמת הבנת בהתחלה- אבל ידעת.5 שנים לפניך הייתי בעיקר עם נשים. תקופה לא רעה. התקופה היחידה שבאמת הייתי שלמה עם עצמי והרגשתי שאני לא מזייפת זהות.ואז פתאום, משום מקום, הכרנו- והתאהבתי בך.כנראה שהלב לא שואל שאלות.זה התחיל מזה שאמרת לי שמפריע לך שאני מדברת עדיין עם בנות 'כאלה', כיבדתי את התחושות שלך ולאט לאט ניתקתי את הקשר.אח"כ הערת לי על זה שאני 'מדי' חברה של כולם, שהאהבה של כולם אליי והאהבה שלי אל כולם- זה מוגזם- אז התרחקתי קצת. ואז הרבה. ואז לגמרי.ומשם, איכשהו, שאבת אותי אליך והעלמת ממני את כל השאר.אולי חשבת שאם תמחק לי את האנשים מהעבר- ככה הוא ימחק גם הוא.בלי לשים לב, נתתי לך להשאיר אותי בודדה.ומילא אין לי אף אחד ויש לי אותך- אבל גם זה לא המצב. יש ימים שאתה נאטם רגשית ואין עם מי לדבר. אז הכל מתפוצץ לי בתוך- ואני מרגישה שהכאב מחריב את כל האיברים הפנימיים שלי. ודכאונות. ואח"כ יש לך את האומץ להגיד שאתה לא מבין למה אני בוכה כל הזמן.אבל די.אני כבר נחנקת.נמאס לי להוריד את הראש כדי לא להסתכל על אף אחד- ולהסיט מבט כשמסתכלים עליי.נמאס לי לא לדבר</div>Sat, 17 Mar 2012 12:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (JustOneLastDance)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=13114554http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719290&blog=13114554http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=13113179<div align="right" dir="rtl">לא הסתרתי כלום.מלכתחילה ידעת לאן אתה נכנס, אולי לא באמת הבנת בהתחלה- אבל ידעת.5 שנים לפניך הייתי בעיקר עם נשים. תקופה לא רעה. התקופה היחידה שבאמת הייתי שלמה עם עצמי והרגשתי שאני לא מזייפת זהות.ואז פתאום, משום מקום, הכרנו- והתאהבתי בך.הלב לא שואל שאלות. אבל די.אני נחנקת.נמאס לי להוריד את הראש כדי לא להסתכל על אף אחד- ולהסיט מבט כשמסתכלים עליי.נמאס לי לא לדבר עם אנשים- ולענות להם באדישות(או להתעלם מהם) כשהם מדברים אליי.נמאס לי מזה ש'אסור' לי לדבר עם אף אחד אחר מלבדך ומלבד המשפחה שלי.נמאס לי להמציא תירוצים כששואלים אותי לאן נעלמה שמחת החיים שלי ולמה אני כבר לא מתקשרת עם אף אחד.נמאס לי מחוסר הביטחון המטומטם שלך.נמאס לי מהרכושניות המזעזעת שלך.נמאס לי מהקנאה החולנית שלך.נמאס לי מזה שאתה רוצה אותי אך ורק לעצמך, אני מרגישה שאני לא שייכת אפילו לעצמי. אני מתגעגעת אליי.מתגעגעת לשלווה האינסופית שהייתה בי, לגישה החיובית, האופטימיות הזאת שתמיד הייתה לי.מתגעגעת לימים שהייתי יושבת מול דף ומילים פשוט היו זורמות אליו.אתה יודע שכבר 8 חודשים לא הצלחתי לכתוב? מאז שהתחלנו לצאת.אני לא יודעת למה- אבל משהו</div>Fri, 16 Mar 2012 23:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (JustOneLastDance)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=13113179http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719290&blog=13113179http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=12286394<div align="right" dir="rtl">למה האהבה היחידה של החיים שלי זו בחורה שאני יודעת שלא שווה אותי? את מחליאה.</div>Mon, 24 Jan 2011 20:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (JustOneLastDance)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=12286394http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719290&blog=12286394http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=12131845<div align="right" dir="rtl">"Just one last dance", השם החדש של הבלוג שלי כבר כמה ימים. "Just one last dance", השיר שהכי אהבת. "Just one last dance", הדבר היחיד שביקשתי במשך כ"כ הרבה זמן, רק עוד ריקוד אחד- רק עוד הזדמנות אחת. דעתי שלולא ההזדמנות הנוספת הזאת אני לא אוכל להמשיך הלאה, לא באמת. אז קיבלתי את הריקוד האחרון הזה, את ההזדמנות האחרונה. הרגשתי הכי מאושרת בעולם, הכי שלמה, שאת שלי שוב. אבל זה נחת לי בפנים אחרי כמה שעות- את לא באמת שלי שוב. היה קשה לי בהתחלה ואז השלמתי עם זה. אחרי שבוע, כשנפגשנו, עשינו את שיחת 'יחסינו לאן' והחלטנו שאין יותר 'יחסינו'. כנגד הציפיות- לא ממש הייתי שבורה. אפילו בכלל לא. ואם לדייק? טוב לי יותר עכשיו. הרבה יותר. אני מרגישה שחזרנו בשביל להפרד. אבל לא סתם להפרד, אלא להפרד כמו שצריך, כמו שהיינו צריכות מלכתחילה. אמרנו את כל מה שהיה לנו, את כל מה שהפריע לנו אי פעם אחת בשניה או בקשר. הוצאנו הכל. רוקנו את הנפש. ואת הלב. בהחלט רוקנתי את הלב ברגע שרוקנתי את הנפש. הרגשתי שעם כל הכעסים שהיו לי, עם כל הדברים הלא פתורים- שנפתרו עכשיו- הכל יצא, גם שאריות הרגש שהיו לי אלייך עד כה. נ</div>Sun, 31 Oct 2010 01:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (JustOneLastDance)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=12131845http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719290&blog=12131845http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=12119138<div align="right" dir="rtl">אפילו לא 5 שעות שינה. אפילו לישון כמו שצריך אני לא מצליחה. כואב לי הלב. מציק לי. מציק לי שאני יודעת שאת ישנת טוב בלילה ובטח תקומי כרגיל. מציק לי שאני הלכתי לישון בוכה, כמעט לא ישנתי וקמתי מדוכדכת. בשניה שפקחתי את העיניים חשבתי עלייך. לא התגעגעתי. לא התגעגעתי ללילות נטולי שינה, לבקרים עצובים ולימים שכמעט לא עוברים. לא התגעגעתי לזוגיות הזאת, שרע לי בה. אז למה ביקשתי שנחזור, את שואלת? כי התגעגעתי אלייך, יש הבדל. <p</div>Sun, 24 Oct 2010 07:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (JustOneLastDance)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=12119138http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719290&blog=12119138http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=12119019<div align="right" dir="rtl">כוסאמק. פרק חדש בחיים? הייתי חייבת לפתוח פה לשטן? אתמול נפגשנו. הכלחזר לי.. בכיתי כמו מטורפת. בקשתי ממך שתתני לי הזדמנות להוכיח לך שאנחנו יכולות להצליח. הסכמת. חזרנו. לעזאזל איתך. לעזאזל איתי. חזרנו. אז למה אני בוכה ככה? למה רע לי? למה אני לא מאמינה שאת מרגישה כמוני? למה אני לא נותנת לעצמי להיות מאושרת ואני רק עסוקה בלפחד לאבד אותך? למה לעזאזאלללללללללל אני בוכה ככה????????????????????????????????????????????????????? אני כועסת עלייך ואני לא יודעת למה. אני מקללת את הרגע שנכנסת לי לחיים- מצד שני אני לא מוכנה לתת לך לצאת מהם. אני פוחדת להתאבד בגללך. או להשתגע. באמת שאני פוחדת. אני לא שפויה כבר.. לא שפויה.. רע לי. רע לי. רע לי. רע. </div>Sun, 24 Oct 2010 02:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (JustOneLastDance)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=12119019http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719290&blog=12119019http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=12084919<div align="right" dir="rtl">לחשוב שפתחתי את הבלוג הזה בגללך. כי הייתי נואשת מרב האהבה שלי אלייך ולא ידעתי כבר איך להוציא אותה מבלי שתדעי מה אני עוברת- אז הוצאתי פה. כתבתי פה את הכל. תמיד כשחברים סיפרו לי על אהבה- השוותי את זה לרגשות שהיו לי, תחושות שחוויתי.. ואף פעם לא הצלחתי להבין אותם. עד שהכרתי אותך והתאהבתי בך. לפני כן קינאתי בהם כ"כ, על זה שהם מצליחים להרגיש משהו עוצמתי כ"כ. כשהצלחתי להרגיש גם אני- לא ממש קינאתי בעצמי על זה. לפעמים אני אומרת לעצמי, שאולי עדיף היה לולא הייתי חווה את זה. פתאום הבנתי מה זה לחכות יום שלם לשיחת טלפון ממך, פתאום הבנתי מה זה להתגעגע אלייך עוד לפני שהלכת. פתאום הבנתי מה זה לאהוב באמת. כן, אני מרשה לעצמי להגיד שאת היית האהבה הראשונה שלי.. תתלהבי, יש לך על מה. איתך הרגשתי פעם ראשונה מה זה לפחד לאבד מישהו. כל שניה איתך הייתה אושר, כל דקה בלעדייך הייתה כאב. אף פעם לא הרגשתי שנמאס לי ממך. הייתי מכורה אלייך. את קולטת? מ כ ו ר ה . וכשנפרדנו.. קודם כל, היום כשאני כבר אחרי, אני לא מתביישת לספר.. בשבוע הראשון הייתי מרוסקת. כןכן, מרוסקת. בדיוק כמו שזה נשמע. הרגשתי ר</div>Wed, 06 Oct 2010 06:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (JustOneLastDance)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=12084919http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719290&blog=12084919http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=11849270<div align="right" dir="rtl">אני שונאת אותך לפעמים.את הולכת וחוזרת מתי שבא לך, כאילו מותר לך הכל.את חושבת שהאהבה העצומה שחשתי אלייך נותנת לך את הפריבילגיה לעשות בלב ובגוף שלי מה שאת רוצה.לא מותק.אמנם החלשת אותי כמו שאף אחת אחרת לא החלישהאבל לא תצליחי להביא אותי לכזאת רמה של השפלה.טיול שנתי אחרון.שיחקת כ"כ. רגע איתה, רגע איתי.משום מה הייתה לך מן תחושה כזאת שכל פעם שתבואי לאחת מאיתנו, תקבלי מה שאת רוצה.קפצת מחדר לחדר, אני לא באמת רוצה לדעת עם כמה בחורות היית ביומיים וחצי האלה.התיק, הגיטרה ושאר הדברים שלך היו בחדר שלי.2 וחצי בלילה דפקת שיכורה על הדלת וביקשת שאפתח לך.קמתי, פתחתי ומלמלתי בעייפות "באת לקחת את הדברים שלך? יופי. אבל מהר, כי אני רוצה לישון."חזרתי למיטה והתכסיתי.הרמת את השמיכה, נכנסת איתי למיטה, חיבקת אותי ואמרת שהיום אנחנו ישנות ביחד.קבעת את זה בכ"כ הרבה ביטחון, היה בא לי להרוג אותך.הזזתי אותך ממני וביקשתי שתתני לי לישון.הבהרתי לך שכלום לא יקרה בנינו הלילה הזה ושאם היא לא מספקת אותך זה ממש לא מעניין אותי.כעסת ואמרת שסקס לא חסר לך, שלא באת בשביל זה, שאת סה"כ רוצה להיות איתי.מעניין למה אני לא מסוגלת להאמין ל</div>Mon, 14 Jun 2010 05:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (JustOneLastDance)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=11849270http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719290&blog=11849270http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=11788542<div align="right" dir="rtl">הנה זה הגיע, הרגע שפחדתי ממנו כ"כ- הרגע שבו אהיה שיכורה עד מוות ואתקשר אלייך כדי לפרוק. אין לי מושג מי כותב עכשיו- אני או האלכוהול שזורם לי בדם. מה שבטוח- זה יהיה הכי אמיתי שיש, לגמרי מהלב. התקשרתי אלייך פעמיים, לא יכולת לדבר. אח"כ שלחת לי הודעה שאין לך אפשרות להתקשר, אז שאחזור אלייך שוב. נו, ברור שחזרתי. כן, סמרטוט. דיברנו רגיל בהתחלה, איכשהו נושא השיחה השתנה, נושא השיחה החדש היה אנחנו. כמו בשיחה הראשונה שלנושבה הייתי תחת השפעת אלכוהול- אמרתי לך שאני לא יודעת למה אני מתקשרת אלייך בכלל. הודיתישאני מתגעגעת. כעסתי עלייך על זה שהייתי מוכנה לתת הכל מעצמי, גם מה שלא יכולתי, רק כדי להיות איתך. ניסית להוכיח לי שנתת לא פחות ממני. מה זה עוזר? שוב צחקת עליי על זה שאני מקבלת אומץ רק כשאני שותה. מה לעשות, אין לי ביצים כמו שלך. אני אדם חלש יותר ממך. זה לא משהוחדש. אמרת לי שמוזר לך לשמוע אותי, אחרי חודש שלא דיברנו. אחרי חודש שאפילו שלום לא אמרתי לך. הזכרתי לך שזה מה שהאלכוהול גורם לי לעשות. אמרת לי שאת מתגעגעת לימים האלה שהייתי שותה ומתקשרת אלייך. מה זה עוזר? ביקשת שאבוא מחר</div>Mon, 17 May 2010 01:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (JustOneLastDance)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=11788542http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719290&blog=11788542http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=11778554<div align="right" dir="rtl">עוד חודשיים אני מתגייסת. אם היו לי ביצים בין הרגליים- הן היו רועדות לי עכשיו כשאני כותבת את זה. אין משהו שיותר מפחיד אותי מלהתגייס עכשיו. זה תמיד היה מפחיד, אבל עכשיו כשזה ממש קרוב, אז עוד יותר. אני מתה על המדינה, מעריצה את הצבא - ואת החיילים שלנו שעושים עבודת קודש מדי יום. אני יודעת שאלו שנתיים שישנו אותי רק לטובה, שצבא זו חוויה בלתי נשכחת. אבל.. אני לא רוצה להתגייס עכשיו. מול כל היתרונות יש גם את הבעיה שלי להתנתק מהמשפחה, הקושי שלי להתחבר לאנשים חדשים, העניין של הנטיה המינית שאיפשהו גם קצת מציק, הצד הכלכלי שגם ככה דפוק כרגע [נכון, אנחנו מתגייסים ע"מ להתנדב, אבל מה לעשות שיש אנשים שהמצב שלהם לא הכי מזהיר והם מעדיפים לעשות משכורת יותר גבוהה ולעזור למשפחה?] חשבתי לדחות מעט את הגיוס במקום לשלול לגמרי- אבל לא נראה לי שיתנו לי. צומת דרכים כזאת- הרבה זמן לא הייתה לי. אין לי מושג מה לעשות.. זה מחרפן \:</div>Wed, 12 May 2010 15:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (JustOneLastDance)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=719290&blogcode=11778554http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=719290&blog=11778554