<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>צייד האש והמכשפה מיפו</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717864</link><description>מילים: גידי גלבוע | ציורים: גלנדון ואיזבלה</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 צייד האש. All Rights Reserved.</copyright><image><title>צייד האש והמכשפה מיפו</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717864</link><url></url></image><item><title>חלק א</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717864&amp;blogcode=12136118</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;1






סיפורי כשפים אף פעם לא יתחילו
במילים כמו: היה היה,
שאלו מילים מטופשות להתחיל איתן מעשיות אמיתיות, אתם יודעים.



סיפורי כשפים צריך לפתוח בשם
של מישהו, בגלל שכשפים תמיד מעורבבים עם שמות, ומי שרוצה להתעסק בכשפים ובלי שמות
- ורק עם רגליים של צפרדע וכבד של עורב - שלא יתפלא שלא יוצא לו מזה שום
דבר.



לכן, אפילו שזה ייראה לכם
משונה, סיפור הכשפים הזה מתחיל בבתיה שהוא שם של אישה שיש לה את כל מה
שיש לנשים אחרות, ותיק שחור שבתוכו יש את כל מה שיש בתיקים של נשים - וכשפים.



אולי מיליון כשפים. אולי יותר.



יש לה פסלון שהוא נגד שדים ושומר
מעין רעה, וגליל שכתובים עליו שמות של מלאכים, ושרוך אדום שעושה לה הצלחה בחיים
ומגרש רוחות רעות - וככה כל התיק.



&lt;p dir=&quot;RTL&quot; style=&quot;text-align: right; direc&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 02 Nov 2010 16:26:00 +0200</pubDate><author>glendon@netvision.net.il (צייד האש)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717864&amp;blogcode=12136118</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717864&amp;blog=12136118</comments></item><item><title>חלק ב</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717864&amp;blogcode=12136114</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;




6






ירדתי לקטנוע ונסעתי אל משטרת
התנועה שבדרך אל העיר לוד. בכניסה לתחנה עמד גבר בג&apos;ינס וחולצת טריקו ונופף בצרור
מפתחות תחת אפו של היומנאי.



&quot;למה לא לוקחים את הרישיון
מהזקנים הדפוקים האלה ?&quot; תבע לדעת. &quot;כן, זה מה שאני רוצה להבין. למה
כשהבן אדם מגיע לגיל שבעים, והמוח שלו מתחרבן, אז למה לא לוקחים לו את הרישיון ?
מה יש ?&quot;



היומנאי נראה עייף ורדוף ושמח
לראות אותי.



&quot;אולי אתה תסביר לו,&quot;
אמר.



&quot;כן, זהו,&quot; יילל
הג&apos;ינס. &quot;אתה תסביר לי שאיך נותנים רישיון למפגר הזה בשביל שיכנס וידפוק לי
&apos;ביואיק&apos; חדשה לגמרי. רק חודש על הכביש. כן, זה מה שאני רוצה לדעת ?!&quot;



&lt;p dir=&quot;RTL&quot; s&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 02 Nov 2010 16:24:00 +0200</pubDate><author>glendon@netvision.net.il (צייד האש)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717864&amp;blogcode=12136114</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717864&amp;blog=12136114</comments></item><item><title>חלק ג</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717864&amp;blogcode=12136109</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;11


רכבתי לאורך רחוב איבן גבירול
ופניתי ימינה כשאני צמוד למגרשי הספורט. המשאית שנסעה לפני התיזה לי עשן בפרצוף,
והמכוניות ממש השתדלו לזרוק אותי מהכביש. ככה זה כשאתם יושבים על שני גלגלים.
קצת לפני הרמזורים אותתי שמאלה
והשתלבתי בתנועה שעולה אל הגשר. ההוא שהרג את נורית וכמעט שהרג אותי.
פתאום נעלמה המשאית, נעלמו
המכוניות וגם הגשר נמחק ונשארו רק כתמים גדולים ומתנועעים.
המוזיאון שבתל-קאסילה היה כתם ענק
וישר שוליים בצבע חום. המשאית הייתה כתם כתום שפלט כתמים קטנים ושחורים ודהר בתוך
כתם אדיר של תכלת, וכמוהו ראיתי שכל המכוניות הפכו לכתמים כתומים בגדלים שונים. 
וכולם נסעו בתוך התכלת הגדולה
והעצומה שפערה פה גדול ובלעה את כולנו.
חורשות הדקל והאקלי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 02 Nov 2010 16:20:00 +0200</pubDate><author>glendon@netvision.net.il (צייד האש)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717864&amp;blogcode=12136109</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717864&amp;blog=12136109</comments></item></channel></rss>