http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659תפקודן של רשויות החוק וסבלם של האזרחיםheCopyright 2026 Shualy. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14975207<div align="right" dir="rtl"><p>כיצד מתמנים שופטים בעולם? בארצות הברית הנשיא בוחר את המועמדים ומציג אותם לאישור הסנט שכמו הנשיא נבחר באופן דמוקרטי ועל כן מייצג את הציבור. בסנט מתקיים שימוע ציבורי פתוח בו הסנטורים חוקרים את המועמדים לגבי כל נושא ראוי בעיניהם. בעקבות אותו שימוע הסנטורים מקיימים דיון גם הוא פתוח ובסיום הצבעה. הצבעה זו היא לצורך הבטחת קיום תפישה חוקתית ולא חתירה תחתיה היות ועל השופטים לקדם את ערכי האומה. רוב הדמוקרטיות בעולם אימצו שיטה בה על בית המשפט להיות קשוב לערכי האומה וזה יקרה אך ורק אם נציגי ציבור הם שיבחרו את השופטים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>במדינות אחרות בתי המחוקקים בוחרים את השופטים. כך בגרמניה שני בתי המחוקקים בוחרים, בשויץ. במדינות אחרות הרשות המבצעת בוחרת את השופטים: בשבדיה נורבגיה באוסטרליה קנדה בלגיה. ביפן הממשלה בוחרת את שופטי בית המשפט העליון והציבור מאשר או פוסל בבחירות הכלליות שלאחר המנוי. ישנו גם שילוב בין הרשות המחוקקת למבצעת: צרפת הסמכות מתחלקת בין הנשיא לשני בתי המחוקקים. באוסטריה ישנה גם כן חלוקה בין הממשלה לבית המחוקקים. כך גם בשאר דמוקרטיות ותיקות וגם חדשות ברחבי העולם, לנבחרי הציבור הסמכות למנות שופטים בכולן פועל העקרון שעל השופטים לעבור מבחן דמוקרטי. כל זאת כדי להבטיח<span style="text-decoration: underline;"> </span>שהמינויים משקפים את ערכי האומה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ומה בישראל?&nbsp; לפי לחוק יסוד השפיטה שופטים של כל הערכאות מתמנים על ידי הועדה לבחירת שופטים. את הועדה מרכיבים: שלושה נציגי בית המשפט העליון - את הגוש מרכיבים לא רק שלושת השופטים אלא גם עוד שני נציגי לשכת עורכי הדין. &nbsp;נשיא בית המשפט העליון רק הוא מביא מועמדים. נשיא בית המשפט העליון וכמוהו גם שני שופטי בית משפט העליון נוספים מצביעים כאחד. ומי אמר שעורכי הדין מיצגים את הציבור? במקרים רבים הם אינם מיצגים את מרשיהם אלא מוכרים אותם לרצון בית המשפט. לכן כמו השופטים גם שני נציגי לשכת עורכי הדין. אלו עושים כמצוות השופטים פן יבולע להם. ביחד חמישה מתוך תשעת החברים בועדה. גם שר המשפטים שהוא בדרך כלל עורך דין ויש לו עניין לאחר שירתו לשמור &nbsp;על יחסים טובים, בדרך כלל מצביע לרצון נשיא בית המשפט העליון גם עליו "להתנהג יפה", שמא ימצא כתב אישום נגדו. כך שבדרך כלל מצביעים כגוש אחד ששה מתוך תשעת החברים בוועדה ובכך הם מפעילים קרטל, הלכה למעשה. לנשיא בית המשפט העליון ביחד איתו עצמו מובטחים חמישה נציגים. זה כמובן סותר את מה שבייניש בהתחסדות אמרה מה רוצים? הרי יש בועדה יותר פוליטיקאים מאשר שופטים... באותה מידה שהיא דיברה נגד בחירה מטעם מדינאים כדי שלא דעות פוליטיות תקבענה אך היא עצמה בחרה ואישרה מועמדים לפי התאמה פוליטית וכך להתאים לפסיקות הרצויות לה.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>לעומת זאת הכנסת מורכבת ממפלגות רבות בעלות גוון מדיני שונה וחבריה אינם מצביעים כגוש אחד.&nbsp; המדינאים בועדה מייגים רצונות מתנגשים חבר כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזציה.&nbsp; כך ישנם חמישה מובטחים המצביעים כרצון נשיא בית המשפט העליון. כמותם גם שר המשפטים. הדיונים בועדה הם חסויים אין הציבור יודע כלל מיהם המועמדים, ואין הוא יודע כלל על שום מה נדחו לזה יש הצדקה. גם לגבי השופטים הנבחרים לא נמסר מאילו שיקולים החליטו לבחור בהם. אין שום הצדקה שלא לפרסם על שום מה נבחרו. לו היה הסדר כזה בגוף ציבורי מגיע לפני השופטים הנכבדים בשבתם בדין, ניתן לנחש כי היה נפסל על-ידם"... שום גוף ציבורי אינו בוחר את עצמו שכן הוא אמור לשרת את הציבור ולא את עצמו כפי שהשופטת מרים נאור אמרה שהם אינם חיבים כלום לאף אחד. אכן זה משקף את כל ההתנהגות.&nbsp; </p> <p>&nbsp;</p> <p>תוצאות בחירות הועדה &ndash; מיהם הנבחרים, רוב הנבחרים הם מהתביעה. למשרת שופט בית משפט העליון נבחר לפעמים אדם משפטן מהאקדמיה. מעולם לא נבחר למשרת שופט מי מהסנגוריה הציבורית. לעיתים נדירות נבחר עורך דין מהשוק הפרטי. גם רבים מהנבחרים הם מהמחלקה האזרחית בפרקליטות &ndash; ממחלקת הבג"צים. כלומר פרקליטים האמורים להגן על עמדת הממשלה. בפועל פרקליטים אלו כלל אינם מיצגים את הממשלה לפי עמדתה ותכופות אף בנגוד לעמדתה. אופן יצוג הממשלה הוא לפי רצון הבג"צ כלומר לפי רצון שופטי בית המשפט העליון. והיה ואלו עושים כך לשביעות רצונו של בית המשפט, הם מתוגמלים בהבחרם לשופטים. השופטים בישראל אף טוענים להיות שיטה זו מסורת מפוארת. </p> <p>&nbsp;</p> <p>בקום המדינה שר המשפטים הראשון פנחס רוזן הציע מועמדים ואלו אושרו על ידי הממשלה ועל ידי הכנסת. כנשיא בית המשפט העליון הציע את לא אחר מאשר את זמורה שותפו לשעבר במשרד עורכי הדין. שני אלו חיברו רשימה של מועמדים לעליון. מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה בשנים 1968-1963, משה בן-זאב כתב ש"לא יתכן מינוי של אדם לכהונת שופט, ובודאי שלא לכהונת שופט בביהמ"ש העליון, אם המינוי נוגד עמדה מאוחדת של שלושת שופטי ביהמ"ש העליון המשתתפים בועדה, קיוויתי שזהו הנוהג הבלתי-כתוב, אך אם אין הדבר כך, יש לדעתי לעגנו בחוק". </p> <p>&nbsp;</p> שופטי בית המשפט העליון ביחד עם שר המשפטים פנחס רוזן פעלו להסרת הפיקוח של נבחרי הציבור על הרשות השופטת. בשנת&nbsp; 1951 הגיש השר רוזן הצעת חוק לבידוד הרשות השופטת מרשויות השלטון האחרות בשם "נחלת כל העמים הנאורים" כדי שכל שופט יהיה בלתי תלוי. בשנת 1953 נחקק חוק השופטים אשר שלל מהכנסת לאשר מינוי שופטים. בשנת 1978 השופט שמגר דרש להרחיב את מספר השופטים בועדה לחיזוק התדמית העצמאית של בית המשפט. בשנת 1996 הזהיר ברק מפני "פוליטיזציה" של בית המשפט. הוא התכון לאפשר לו להנהיג את הפוליטיזציה לפי השקפתו. עשרים שנה מאוחר יותר טען שלא ניתן לקבל מי שאיננו בן משפחה בסגנון דומה למשפחת המאפיה. כך בשיראל שופטים מתמנים ואף הדרך היחידה להרחיק מי מהם הוא על ידי הועדה הנשלטת בידי שופטים מכהנים. הדיונים הם חשאיים ולעם אין כל השפעה. הטענה הינה למנוע השפעה פוליטית כלומר אחרת מזו המקובלת בין השופטים. נחקק גם חוק החסינות המכליל ביותר לשופטים גם ההסכם על הזכאות לגימלאות מרגע ששופט מתחיל לכהן ללא קשר לכמה זמן כיהן, מונע את כדאיות הרחקתו. כך הפכו שופטים לבעלי מגננה בלתי חדירה. &nbsp;&nbsp;</div>Fri, 07 Dec 2018 09:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shualy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14975207http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717659&blog=14975207http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14971874<div align="right" dir="rtl"><p>הממסד המשפטי בישראל &ndash; בית המשפט והפרקליטות סנגוריה ציבורית ומרצים למשפטים הוא זרוע מרכזית לביצוע מטרות 'הקרן<a rel="nofollow" href="http://www.israblof.com/a58986-%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%91%D7%A7%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%A0%D7%93%D7%95%D7%9F-%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%97%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-%D7%A0%D7%99%D7%95-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93-nif#_ftn28" target="_blank"></a> לישראל חדשה' &ndash; זהו שמה האמיתי שכן זהו התרגום מ: The new Israel fund על פי כללי התחביר של השם והתואר,&nbsp; ולא כפי שהיא מציגה את עצמה בשם 'הקרן החדשה לישראל. תרגום שגוי זה איננו מיקרי, הוא נועד להטעות ולהסתיר את הכונה האמיתית של האירגון והיא לשנות את אופיה של מדינת ישראל, לבטל את אופיה היהודי ולהפכה למדינת כל אזרחיה ומסתנניה. משפטנים אלו שייכים למשפחה הסודית כפי שהם מכנים את עצמם. כאשר מדובר בהם עצמם אין חובת מנהל תקין ושקיפות. הממסד המשפטי הפך לכוח פוליטי מוסווה החותר תחת אוישות הדמוקרטיה (אהרון ברק נהג לצעוק תוך הקשת אצבעו בשולחן שפוגעים באושיות הדמוקרטיה) מבלי להיבחר על ידי הציבור מבלי לתת לו דין וחשבון או אף לשאת באחריות. כל זאת תוך גניבת דעת על ידי הסתרת כוונותיו האמיתיות. </p> <p>&nbsp;</p> <p>מאז אהרון ברק, בית המשפט העליון הביא את "הדמוקרטיה המהותית" &ndash; שהיא מערכת הערכים של היושבים בו ולשיטתם הם המחייבים בלא להתחשב בבחירת רוב העם. כלומר לשיטתם דמוקרטיה אין פירושה שלטון העם לפי הכרעתו וכפי שמתגלה אף לא למענו. לפי שופטי בית המשפט העליון יש להפעיל "דמוקרטיה מהותית" לפי אותם ערכים "נכונים". הקובעים במדינת ישראל הם אותם חברי עלית הבוחרים את עצמם ולהם זכות לכפות את רצונם על העם. שופטי בית המשפט העליון קובעים על פי השקפת עולם פרוגרסיבית השוללת כל גישה יחודית של נאמנות ללאום&nbsp; לתרבות. גישתם הינה אוניברסליסטית מנוגדת אף אם בדרך זו מקדמת את הגישה היחודית של המתחרה האויב. כל זה ללא כל קשר לעובדות או לצדק. את החלטות בית המשפט לפי תורתם זו, על הציבור לקבל כדבר מקודש! גישה זו בישראל נתקבעה בימיו של אהרון ברק וממשיכיו, לפי נאוה ברק ארז:</p> <p>&nbsp;</p> <p>לגבי ביקורת על בתי המשפט לפי הטענה: &nbsp;"ביקורת על בתי המשפט צריכה להטריד את כל מי שחרד לחוסן הלאומי והדמוקרטי... ביקורת על היושרה הבסיסית והשיקולים של השופטים או הפרקליטות, פוגעת באמון הבסיסי במערכות השלטון"... לשיטתה ממש מסוכן לבקר את בית המשפט או הפרקליטות. עוד לשיטתה צריך לתת אמון ללא סייג באגפים שלטוניים אלו. הדוצ'ה תמיד צודק... לדבריה ביקורת על שופטים "פשוט הורסת את התשתית הדמוקרטית של המדינה". זוהי בורות מוחלטת וחמורה בענין יחסי אזרח ורשויות בדמוקרטיה. עוד טוענת "הדבר הזה פוגע במתדיינים, ביכולת לשמר מערכת משפט שהיא עצמאית, וביכולת של אנשים להרגיש טוב כשהם נכנסים לאולמו של שופט ולהרגיש שהם יקבלו שירות שהם ראויים לו". השופטת מרים נאור אף טוענת שהמבקרים צריכים להענש (מגיע לי עונש). תפיסה פאשיסטית סותמת פיות זו לגופים ציבוריים בכלל וכלפי מערכת המשפט בפרט דורשת חסינות מפני ביקורת עניינית. לידיעתה של השופטת נאוה ברק ארז כמו גם מרים נאור הזכות לבקר ולבחון את מוסדות השלטון היא מיסודות המשטר הדמוקרטי.&nbsp; התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אוסר על שלוש הרשויות לפגוע בחופש הביטוי ולהגביל את הזכות לבקר את השלטון. בישראל ישנו חוק זילות בית המשפט האוסר להעליב שופט ומה זה להעליב? גם לבקרו קשות! עליה להפנים שמי שפוגע באלו הם שופטים עצמם ובאי יכולתם לקבל ביקורת ובחוסר קיומו של פיקוח חי צו ני! על בית המשפט.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>באשר לפגיעה ביכולת להרגיש טוב כאשר נכנסים לאולמו של שופט כי יקבלו שירות ראוי, הפוך ברק ארז הפוך, מי שפוגע הם לא אחרים משופטים עצמם כשאינם מאפשרים לבעלי דין לקבל את יומם בבית המשפט. התנהלותם המחפירה הזו היא שהורסת כל אמון בבית המשפט.</p> <p>&nbsp;</p> <p>לגבי המדינאים לפי הטענה: מקבלי ההחלטות צריכים להפנים שהביקורת של בית המשפט נועדה לשפר את החלטותיהם&nbsp; ואם ימתחו ביקורת על כך הם יכרו בור לעצמם, בדמות אובדן האמון גם בהם. השופטת דפנה ברק ארז כמו רוב שופטי בית המשפט העליון רואה עצמה כבעלת עליונות מוסרית ובעלת זכות מובנית לשפוט מוסרית את המדינאים. את "העליונות המוסרית" הזו רואים למשל בדרך השפיטה. חשודים נעצרים לשנים עוד לפני שמתחיל המשפט ובמשך כל מהלכו,&nbsp; באם גם השופטים הודו שאין אשמה הרי שזו ההתנהלות ועל אומללים אלו לקבל זאת ללא כל פיצוי. אלא שרוב החשודים מורשעים ובינהם חפים רבים האומללים אף יותר. אחוז ההרשעות בארץ אינו דומה לשום מדינה אחרת דמוקרטית וגם בין המדינות הבלתי דמוקרטיות! לדוגמא באירן שיעור ההרשעות נמוך יותר. בג"ץ נוצר באנגליה במאה 17 כדי למנוע מעצרים שרירותיים של אזרחים. על השלטונות היה לנמק חוקית את צו המעצר. בג"ץ הישראלי עושה את ההפך המוחלט, הוא מחזיר לכלא את מי ששלטונות הכלא החליטו לשחרר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>את המוסר של בית המשפט רואים גם במדיניות שהוא כופה על הדרג המדיני על האסונות שבית המשפט מביא. ב -1992 בית המשפט עצר גירושם של 415 מחבלי חמאס ללבנון. ב-2004 נסעה משפחת חטואל בגוש קטיף. מתוך בניין שבג"ץ אסר להרוס ירה עלייה המחבל ורצח את משפחת חטואל. בג"ץ אסר על הרס הבניין בשם כל מיני ערכים לא ברורים וכך התבצע נרצחה משפחת חטואל. דמה של משפחת חטואל על הידיים של בג"ץ. בג"ץ כפה שינוי תוואי של גדר בטחון נגד כל שיקול בטחוני למען נוחות הגישה של פלאחים ערביים לשדות על חשבון חייהם של ישראלים. בג"ץ נענה לאירגונים עוכרי ישראל בהגישם עתירות נגד פעולות צה"ל המונעות רציחתם של ישראלים. למשל איסור על נוהל שכן - שליחת שכן להאיץ פנוי בניין בטרם הריסתו וכך לחסוך בחיי אדם, גם נענה לעתירות שהפריעו לצה"ל בפעילות לחימה. בג"ץ מתעלם מחוק איסור הסתננות ודואג להשאיר את המסתננים מאפריקה בישראל ומתעלם מזכויות תושבי דרום תל אביב. בג"ץ ממהר לפסוק הריסת בתים ליהודים ומתנגד להריסת בתים למחבלים. ישובים לערבים בלבד כן, ישובים ליהודים בלבד לא. </p> <p>&nbsp;</p> <p>למותר לציין כי איש לא הסמיך את בית המשפט לפקח על המדינאים, את זאת עושה העם הבוחר לפחות כל ארבע שנים במיצגיו. בית המשפט במדינה דמוקרטית צריך להתבסס על עקרון החוקיות ולא על ערכיהם הפרטיים של השופטים. בית המשפט צבר כוח מוחלט במסווה משפטי, דוקא את זאת יש לרסן. דוגמא התערבות בעניין הבניה ביהודה ושומרון. הערכאה היחידה הדנה בעתירות בנוגע לבנייה בלתי חוקית הינה בג"ץ &ndash; בית הדין הגבוה לצדק המורכב משופטי בית המשפט העליון. בית המשפט העלין אינו דן ואינו עוסק בראיות, כך מתקבלות החלטות שיפוטיות בלי עדויות או בחינת ראיות או חקירות נגדיות. מה שקובע שם בלעדית הם תצהירים וסיכומים. בתור הערכאה היחידה פסק הדין סופי ולא ניתן לערער עליו, זאת בניגוד מוחלט לעקרון היסוד של שתי ערכאות . אלו הם תנאים שלא רק שאינם דמוקרטים אלא הם פאשיסטים גם אם אינם מכוונים להעצים את כוח המדינה והעם אלא להחלישו.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>מערכת המשפט הינה ערלת לב לכאב האזרחים בישראל אשר עבורם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו קיים בין כותלי בית המשפט כיון שרוב השופטים הם חסרי מצפון ואנושיות וכמובן הגינות . את כל מידת החסד והרחמים שלהם הם מפנים כלפי מחבלים ,כלומר בית המשפט העליון לקח לעצמו כוח פאשיסטי אך לא לטובת המדינה והעם אלא לרעתו ולטובת אויביו. מה שלא עושה את אופן פעולתו פחות טוטליטרי פאשיסטי. שופטים בהבחרם נשבעים אמונים למדינה ולציונות והם כמעשה של יום יום מפריהם את שבועתם. בדמוקרטיה "שלטון על העם על ידי העם ולמען העם לא ימוגר מעל פני האדמה" כפי שאמר נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן. בית המשפט העליון הסמיך את עצמו להתערב בכל תחום "לפקח" על מדינאים ואילו עליו אין שום פיקוח על אופן עבודתו. בתלונות על שופטים מטפל הנציב מטעם בית המשפט העליון. את שלטון עלית למען עצמה לפי רצון האויבים יש למגר לפזר לאלתר! </p> <p>&nbsp;</p> <p>זוהי מערכת משפט שהשתלטה על המדינה ומקיימת שלטון רודני חסר מעצורים. מאפייני הרודנות: הרודן נוטל לעצמו סמכויות בכוח או בערמה. בכוח כפי שבית המשפט בישראל עושה בעזרת הפרקליטות וזו בעזרת המשטרה מטילה חיתתה על כל מי שאינו נושא פוליטית חן, או בערמה כמו אהרון ברק אשר הציג עצמו כדואג לדמוקרטיה ובקש לחוקק חוקים להם החליט לקרא חוקה ובעטיה החליט שהיא מאפשרת ל.התערב במדיניות. בייניש באדיקות רבה הראתה חוק זה בכל התערבות בנושאים לא לה. </p> <p>&nbsp;</p> <p>בתור רודן, בית המשפט אינו רואה עצמו ואינו מתנהג כמי שכפוף לחוק ועל אחת כמה וכמה לא נתון לבקורת ציבורית או כל סמכות אחרת זולת הוא עצמו. כרודן, בית המשפט פוסק בכל עניין משעמעותי ועל פי הערכים שלו בלבד ותכופות בניגוד לערכי החברה או רובה. כרודן שופטיו משכפלים עצמם מעבירים את סמכותיותיהם לבני דמותם. כרודן בית המשפט הופך ליותר ויותר כוחני כדי להבטיח את המשך כוחם וזכויות היתר החוקיות המשפטיות והכלכליות של היושבים בו ושל יורשיהם. המערכת המשפטית הפכה לממשלת על באמצעות ההפיכה החוקתית השיקרית ללא כל סמכות או רשות מהכנסת. במדינות דמוקרטיות נורמליות אין לשופטים דריסת רגל בכל הקשור לבחירת שופטים. אצלנו הם הקובעים. שופטים בהבחרם נשבעים אמונים למדינה ולציונות והם כמעשה של יום יום מפרים את שבועתם.</p></div>Mon, 05 Nov 2018 17:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shualy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14971874http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717659&blog=14971874http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14970491<div align="right" dir="rtl"><p>שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים רפאל יעקובי קבע שלתנועת 'אם תרצו' ישנם מאפינים או הבטים פאשיסטים" קבע, קבע. מאימתי בית המשפט מומחה למחשבה פוליטית? מאחר והחליט כך לקבוע, מוטב היה אילו התעמק יותר בהגדרת המונח הפאשיזם. פאשיזם הוא מהמילה האיטלקית פאסיו &ndash;Fascio. אגד או צרור. אגד זרדים &ndash; שכן כל הזרדים ביחד &ndash; אנחנו חזקים, וכל אחד לחוד חלש. זה היה הסמל של הלגיון הרומי. לכן בפשיזם המדינה בשל ערכה המוסף מסכום חלקיה, היא ערך עליון. המדינה היא בלבד הדואגת לפרטים, ומותר לה לעשות הכל בשם ולמען העם לכן הפרטים מרצונם מותרים על חרותם. את הפאשיזם מאפינת האמונה שהשלטון שבידי השולטים חייב להיות נצחי אלו מורמים מעם ובשל יכולות מיוחדות הגיעו לתפקיד. הסמכות מוחלטת - חייבים לציית לה. כל צורות השלטון אחר פסול, הם הסמכות האחרונה. המדינה או מוסדותיה הם מעל הכל, היחיד בטל לחלוטין. הייצוג אינו אישי ובא לידי ביטוי באיגודים. בפשיזם מותרת <a rel="nofollow" title="מפלגה" href="http://textologia.net/?p=7355">מפלגה</a> אחת בלבד השאר אינן לגיטימיות.המונח פאשיזם יכול להיות מימין וגם משמאל. בישראל לגבי מרכזי הכוח רק השמאל לגיטימי. מערכת המשפט הישראלית המקבלת לשורותיה רק בעלי השקפה פוליטית מתאימה לה. בישראל משפטנים בשרות המדינה לקחו לעצמם סמכות מוחלטת תוך שלילת כל בקרה חיצונית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>השיטות המועדפות</p> <p>התאגידים הם אחד מאמצעי הפיקוח לכן להם חופש פעולה יחסי. השליטים מחלקים מתנות כדי לשמר את האינטרסים ההדדיים של העלית. אנשי עסקים או מקורבים לשלטון מנצלים זאת לזכיה בעמד ולהתעשרות, לדוגמא אצל שמעון פרס ההפרטה נעשתה בהענקת חברות ממשלתיות כמתנות לבעלי הון על חשבון שאר האזרחים. שני הכיוונים לשחיתות: השליטים זוכים לטובין מהעלית הכלכלית, וזו נהנית בתמורה מהעדפת השליטים הצוברים עושר גם ממקורות אחרים למשל, גניבת משאבים לאומיים. מנגנוני הביטחון הם בשליטת אותה עלית כפי שאהוד ברק דאג לקדם שמאלנים בצבא גם המשטרה בעיקרה שמאלנית. התקשורת מסתירה שהרי היא חלק מאותו שלטון, לכן אין כמעט מי שמסוגל לפעול נגד השחיתות כי הציבור אינו מודע למתרחש.</p> <p>&nbsp;</p> <p>תעמולה בלתי פוסקת - הפצת מידע מוטעה: קורה שרשות השידור מודה ב"דיסאינפורמציה" כלשונה! בחלק מהמדינות התקשורת בשליטת המועדפים פוליטית ולעולם אינה חורגת מהקו. במדינות אחרות די בשליטה מעודנת יותר כדי להבטיח את צייתנותה, בין האמצעים: שלילת רישיונות ומימון, לחץ כלכלי, פנייה להתאמה אידאולוגית ואיומים מרומזים. בישראל ישנה יועצת משפטית המתאימה לרצונו של בית המשפט השולט פוליטית. בתקשורת הישראלית הקו השמאלני שלה אינו מותיר לאחרים להתבטא. ברשות השידור רשימה שחורה של אישים שאסור להזמנים. באמצעות שימוש תעמולה מתוחכמת האוכלוסייה משלימה עם הפרות זכויות אדם באמצעות דחיקה לשוליים ואף דמוניזציה של אלה שזכויותיהם נפגעות. כאשר ההפרות גסות במיוחד, נעשה שימוש בסודיות, הכחשה והפצת מידע מוטעה כפי שעושים במשטרה בפרקליטות ובבית המשפט. שימוש בשעירים לעזאזל כאמצעי להסיח את דעתם של אנשים מבעיות אחרות, ובאופן מבוקר ניתוב התסכול הציבורי לכיוון הרצוי. בישראל אלו נעשים כנגד חרדים ומתנחלים לשיטתם המבזבזים את משאבי הציבור ולא שחיתות השלטונית.&nbsp; -</p> <p>&nbsp;</p> <p>הסתרת המידע - הפשיסטים מתעבים את חופש המחשבה והביטוי של דעות אחרות. בישראל ההסגל האקדמי נמצא תחת פיקוח הדוק של ראשי האקדמיה ; חברי סגל שאינם מישרים קו עם הנורמה הפוליטית &nbsp;השמאלנית סובלים מהטרדות או מסולקים. ביטויי רעיונות אחרים נתונים להתקפות קשות. מבחינתם רק לביטוי דעתם יש ערך כלשהו. גם אומנים מקבלים חשיפה ומעורכים רק אם הם בשמאל. כמה מעצבנים אותם המגיבים אותם "טוקבקיסטים" ארורים ! משאלי/סקרי דעת קהל בדרך כלל מזויפים. בבחירות, האליטה השולטת דואגת להטות את התוצאות לכיוון הרצוי, מזכיר את ימי מפ"אי העליזים. בין השיטות לעשות זאת: שליטה במנגנון הבחירות עצמו, איומים על מצביעי אופוזיציה או שלילת זכויותיהם, פסילת קולות חוקיים, וכמוצא אחרון &ndash; פנייה אל מערכת המשפט, הנאמנה או שהיא חלק מהשליטים &ndash; בישראל השמאל שולט באמצעות משפטנים הפרקליטות ובית המשפט שחטפו את השלטון.</p> <p>&nbsp;</p> <p>רשויות חוק מעולות ואכזריות</p> <p>המאפין העקרי הוא מערכות צדק פלילי אכזריות עם מספר עצום של אסירים בבתי הכלא &ndash; בישראל כל שנה רבבות רבות נעצרמם ומושלכים לכלא על ידי המשטרה הפרקליטות ובית המשפט השמאלנים. המשטרה זוכה להאדרה ונהנית מכוח כמעט בלתי מוגבל, שמביא תכופות לניצול לרעה של כוחה. פשע רגיל ושונות פוליטיית נכרכים יחד לאישומים פליליים חסרי בסיס לשימוש נגד יריבים לדעה &ndash; במשטרה ובפרקליטות הרבה מאוד תיקים באפלה במיוחד נגד מדינאים מימין. ישנו טיפוח פחד ושנאה כלפי פושעים או יריבים כתירוץ להגדלת סמכויותיה וכוחנותה של המשטרה &ndash; המשטרה אינה מונעת פשעים וגם אינה מנסה במיוחד לתפוס פושעים כדי למנוע השנות פשיעה, לעומת זאת מרבה לתפור תיקים למי שנוח לה. ביטול האזרחים בפני המדינה, המוסדות שמרכיבים אותה ישראל בפני מוסדות אכיפת החוק שבידיהם חיים ומוות, זהו פאשיזם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בעקרון כאשר מוסדות אכיפת החוק יוצאים נגד אזרח, בית המשפט מניח תקינות, ללא כל כונה לבדוק את התנהלות אותם אירגונים. בית המשפט מניח תקינות חקירות המשטרה בין השאר על פי הוראתו של "הדמוקרט הגדול" -אהרון ברק. אף קודם לכן דאגו לקדם זאת בחוק &ndash; סעיף 10ב' לפקודת הראיות. כל מה שחוקר משטרה כותב ומביא את החשוד לחתום, בין אם בתחבולות בהפחדה לחץ ועינויים, נחשב כתקין ואמיתי ללא תקנה. לכך השלכות חמורות על כל מה שהמשטרה מרשה לעצמה לעשות בלא שמישהו יתן את הדין. התעללות ועינויים נוראיים בעצורים/נחקרים גם הטפלות לאנשים ברוחוב ומעצרים ללא סיבה. שופטים לא רק שאדישים לגמרי לקורות את העצורים הנחקרים במשטרה, אלא שמגיבים בבוז ובשטנה. לא נדיר שפורצים בצחוק לועג רועם למשמע תאורי זועות וסיוטים שעברו על הנאשמים. שופטים כלל אינם מוצאים לנכון להעביר לגורמים מוסמכים כלשהם את הטיפול בפשעי המשטרה, כפי שהם יודעים לעשות לגבי מדינאים שאינם "מתנהגים יפה" בהתאם לרצונם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>התביעה מסתירה חומרי חקירה מהנאשמים, אך שופטים נותנים לה גיבוי ישנם גם שופטים הטוענים &ndash; בניגוד לחוק כי זו זכותה של ה תביעה הטענה היא שתובעים עובדים בנאמנות ועל נאשמים לסמוך על שיקול דעתם של התובעים. התביעה גם בזמן המשפט מביעה התנגדויות שונות להצגת חומר עדות כמו חומר חקירה, מוצגים ואף מתנגדת לזימון עדים. על פי חוק סדר הדין הפלילי אסור לתביעה להתערב באופן הגנת הנאשם ובכל זאת שופטים תומכים בתובעים בכל מעשיהם. </p> <p>&nbsp;</p> <p>התיחסות בית המשפט כלפי התביעה הוא באהדה וכבוד וקבלת כל הדרישות, ואילו כלפי הסנגוריה יחס של זלזול עוינות וגם השפלה. לפני שנים לא רבות החליטו השופטים שעורכי דין המיצגים לקוחות בשעה שהם עוזבים את אולם הדיונים, עליהם להפנות את חזיתם אל השופט ולהתקדם אל הדלת רק בהליכה לאחור. נוהג זה היה מקובל כלפי בני מלוכה ואצולה. אולי יש להיות אסירי תודה על ששופטים אינם דורשים שישתחו אליהם אפיים ארצה. לאור תאות השררה והכבוד שלהם אולי גם זה יגיע. לא יקל הדבר כי עורך דין העוזב את האולם באופן טבעי, כלומר פונה אל הדלת ואפילו בעמידתו בדלת פונה אל השופט וקד קידה, זוכה למבט נזעם ולהטיית ראש לאמר לו שנהג בחוצפה. ככל ששופט פחות הוגן והתנהגותו מעוררת יותר בוז, כך הוא מקפיד יותר על גינוני הכבוד כלפיו. </p> <p>&nbsp;</p> <p>שופטים אינם דורשים כל גינוני כבוד מצד נציגי המדינה התובעת, מצד הפרקליטות או התביעה המשטרתית. נהפוך הוא כלפיהם הם המגלים יחס של יראת כבוד. עורכי הדין המופיעים בבית המשפט, הן הקטגור והן הסנגור נחשבים לקציני בית המשפט במובן זה שעליהם לעזור לבית המשפט לעשות משפט. מעשית רק התובע נחשב על ידי בית המשפט לקצין בית המשפט. שופטים אינם מתחשבים כל כך בבקשותיהם של הסנגורים ואילו משאלות התובעים הינן בגדר הוראות. הכל בשם ניהול תקין של משפט. התיחסות זו תקפה גם כאשר תובעים עוברים על כל חוק וכל תקנה. תובעים הם המיצגים את המדינה על כן תובעים על פי תפישתם המעוותת של שופטים הם המיצגים את הציבור, את האינטרס הציבורי. תובעים אמורים ליצג את האינטרס הציבורי אלא שברוב המקרים מיצגים רק את רצונם "בנצחון"- השגת הרשעה בכל מחיר. הסנגורים לפי גישה זו מיצגים "רק" אנשים פרטיים. גם כאשר כל יום העבודה הם שופםטים דנים לא באדם בודד אלא ברבים הנפגעים מגישה זו, אין הם רואים את הנאשמים כפרטים מתוך כלל הציבור הרחב, שכל אחד מעונין ביחס ובמשפט הוגן. זאת על שום שרק מוסדות המדינה לשיטתם מיצגים את האינטרס הציבורי, ואילו אנשים פרטיים אינם הציבוריות - גישה פאשיסטית טהורה. </p> <p>&nbsp;</p> <p>גישת השופטים כלפי עצמם &ndash; בית המשפט גופו כלומר הם מוסד חשוב ביותר במדינה, על כן הם כמובן מאליו ראויים לכוח מוחלט. לא העם יבחר בהם או ידיח אותם, לא העם יבקר אותם. עליו לחלוק להם כבוד וזה מעוגן בחוק בסעיף זילות בית המשפט לחוק העונשין. כל מה שבית המשפט דן בו אסור בבחינה מחודשת כלשהי. למשל חוק מבקר המדינה אוסר בקרה של כל דבר הנמצא בהליכים משפטיים וגם כשעבורו המשפט הסתיים. על כל השגה או תלונה לגבי בית המשפט להיות מופנית אל גורמי בית המשפט בלבד והם לבדם המבררים וקובעים על פי הדרך שהחליטו עליה שהיא קביעה בעצמם לגבי עצמם. שופטים מצפים שכולם ישבחו יהללו וירוממו אותם, את הצדק והקידמה היוצאת מתחת ידם. כל מי שאינו עושה כך, חוטא לשיטתם בעזות מצח ויוצא נגד שלטון החוק שהוא כמובן חופף לשלטונם המוחלט כי את קביעותיהם יש לקבל כאמת מוחלטת &ndash; הדוצ'ה תמיד צודק.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>המטרה המוצהרת של שלטון פאשיסטי היא טובת וחיזוק המדינה, אם כי בדרכי פשע שאחריתם החלשת המדינה. בניגוד למדינה הפאשיסטית שחרתה על דגלה את חיזוק קיומה ופריחתה, אם כי ברמיסת הפרט לא השיגה מטרה זו, בית המשפט בחתירתו המתמדת תחת אושיות קיומה של המדינה מנסה להראות עד כמה אינו פאשיסטי. אלא שכל דרכיו הן פאשיסטיות ובכך חוטא מכל כיון נגד קיום המדינה. גם בהתערבותו בעניינים מדיניים ואף צבאיים לרעת המדינה. בית המשפט בישראל עושה ככל שהוא יכול לפגוע בבטחון המדינה ובחזון הציוני. בית משפט זה מצטין גם בעריצות שחיתותו כלפי האזרחים ההורסת את החברה. </p> <p>&nbsp;</p> <p>במדינה פאשיסטית יכולים חלק ניכר מאזרחיה לחיות חיים טובים יחסית כל עוד הם כנועים לשלטון, מבלי שידעו רע מהמדינה. אלא שאוי לו לאזרח שרשויות החוק שמות עליו יד. במקרה זה רשויות החוק עושות בו כל שהן חפצות. הם השלטון ועל כן הרשויות מתפקדות על פי כללי המשחק הנוחים להן בכל עת. האזרח אינו יכול לעשות דבר. כאלו הן רשויות החוק במדינת ישראל ובית המשפט בראשן נותן את הגיבוי המוחלט. בשונה ממדינות פאשיסטיות יחס זה אינו נובע מהשלטון המרכזי כי אם מהרשויות עצמן, בינהן בית המשפט הבלתי מפוקח המגבה סדר זה. יחס הוגן לא קיים, כללי המשחק אינם מובהרים לאזרח והם יכולים להשתנות ככל שהרשויות חפצות. מבחינת המאפין העקרי של מדינה פאשיסטית בית המשפט בישראל עונה להגדרה זו. בחינת עיקר העיקרים של עבודת בית המשפט &ndash; קיום יחס הוגן וניהול משפט הוגן, הרי שזהו ההבט הפאשיסטי של מערכת המשפט בישראל. המערכת המשפטית כמובן אינה עונה להגדרה של רצון בטובת המדינה אם כי זה אינו מאפין שהוא יחודי לפאשיזם ולא המאפין השלילי. המערכת המשפטית ועמה שאר השמאלנים כמובן אינם מודעים לפאשיסטיותם כי כי כך למדו שכל שמאל הוא לא פאשיסטי וכל אוהב מולדתו הוא פאשיסט... המשפטנים השמאלנים יכולים בלי שום ריסון עצמי לכפות את דעתם הפוליטית על אחרים אך עם מישהו אחר רק מביע ספק מייד מתנפלים עליו שהוא כופה את דעותיו הפוליטיות. אלה הפאשיסטים, לא מי שמחזיר לעצמו את הגזילה - ארץ ישראל.</p></div>Tue, 23 Oct 2018 14:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shualy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14970491http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717659&blog=14970491http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14970490<div align="right" dir="rtl"><p>שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים רפאל יעקובי קבע שלתנועת 'אם תרצו' ישנם מאפינים או הבטים פאשיסטים" קבע, קבע. מאימתי בית המשפט מומחה למחשבה פוליטית? מאחר והחליט כך לקבוע, מוטב היה אילו התעמק יותר בהגדרת המונח הפאשיזם. פאשיזם הוא מהמילה האיטלקית פאסיו &ndash;Fascio. אגד או צרור. אגד זרדים &ndash; שכן כל הזרדים ביחד &ndash; אנחנו חזקים, וכל אחד לחוד חלש. זה היה הסמל של הלגיון הרומי. לכן בפשיזם המדינה בשל ערכה המוסף מסכום חלקיה, היא ערך עליון. המדינה היא בלבד הדואגת לפרטים, ומותר לה לעשות הכל בשם ולמען העם לכן הפרטים מרצונם מותרים על חרותם. את הפאשיזם מאפינת האמונה שהשלטון שבידי השולטים חייב להיות נצחי אלו מורמים מעם ובשל יכולות מיוחדות הגיעו לתפקיד. הסמכות מוחלטת - חייבים לציית לה. כל צורות השלטון אחר פסול, הם הסמכות האחרונה. המדינה או מוסדותיה הם מעל הכל, היחיד בטל לחלוטין. הייצוג אינו אישי ובא לידי ביטוי באיגודים. בפשיזם מותרת <a rel="nofollow" title="מפלגה" href="http://textologia.net/?p=7355">מפלגה</a> אחת בלבד השאר אינן לגיטימיות.המונח פאשיזם יכול להיות מימין וגם משמאל. בישראל לגבי מרכזי הכוח רק השמאל לגיטימי. מערכת המשפט הישראלית המקבלת לשורותיה רק בעלי השקפה פוליטית מתאימה לה. בישראל משפטנים בשרות המדינה לקחו לעצמם סמכות מוחלטת תוך שלילת כל בקרה חיצונית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>השיטות המועדפות</p> <p>התאגידים הם אחד מאמצעי הפיקוח לכן להם חופש פעולה יחסי. השליטים מחלקים מתנות כדי לשמר את האינטרסים ההדדיים של העלית. אנשי עסקים או מקורבים לשלטון מנצלים זאת לזכיה בעמד ולהתעשרות, לדוגמא אצל שמעון פרס ההפרטה נעשתה בהענקת חברות ממשלתיות כמתנות לבעלי הון על חשבון שאר האזרחים. שני הכיוונים לשחיתות: השליטים זוכים לטובין מהעלית הכלכלית, וזו נהנית בתמורה מהעדפת השליטים הצוברים עושר גם ממקורות אחרים למשל, גניבת משאבים לאומיים. מנגנוני הביטחון הם בשליטת אותה עלית כפי שאהוד ברק דאג לקדם שמאלנים בצבא גם המשטרה בעיקרה שמאלנית. התקשורת מסתירה שהרי היא חלק מאותו שלטון, לכן אין כמעט מי שמסוגל לפעול נגד השחיתות כי הציבור אינו מודע למתרחש.</p> <p>&nbsp;</p> <p>תעמולה בלתי פוסקת - הפצת מידע מוטעה: קורה שרשות השידור מודה ב"דיסאינפורמציה" כלשונה! בחלק מהמדינות התקשורת בשליטת המועדפים פוליטית ולעולם אינה חורגת מהקו. במדינות אחרות די בשליטה מעודנת יותר כדי להבטיח את צייתנותה, בין האמצעים: שלילת רישיונות ומימון, לחץ כלכלי, פנייה להתאמה אידאולוגית ואיומים מרומזים. בישראל ישנה יועצת משפטית המתאימה לרצונו של בית המשפט השולט פוליטית. בתקשורת הישראלית הקו השמאלני שלה אינו מותיר לאחרים להתבטא. ברשות השידור רשימה שחורה של אישים שאסור להזמנים. באמצעות שימוש תעמולה מתוחכמת האוכלוסייה משלימה עם הפרות זכויות אדם באמצעות דחיקה לשוליים ואף דמוניזציה של אלה שזכויותיהם נפגעות. כאשר ההפרות גסות במיוחד, נעשה שימוש בסודיות, הכחשה והפצת מידע מוטעה כפי שעושים במשטרה בפרקליטות ובבית המשפט. שימוש בשעירים לעזאזל כאמצעי להסיח את דעתם של אנשים מבעיות אחרות, ובאופן מבוקר ניתוב התסכול הציבורי לכיוון הרצוי. בישראל אלו נעשים כנגד חרדים ומתנחלים לשיטתם המבזבזים את משאבי הציבור ולא שחיתות השלטונית.&nbsp; -</p> <p>&nbsp;</p> <p>הסתרת המידע - הפשיסטים מתעבים את חופש המחשבה והביטוי של דעות אחרות. בישראל ההסגל האקדמי נמצא תחת פיקוח הדוק של ראשי האקדמיה ; חברי סגל שאינם מישרים קו עם הנורמה הפוליטית &nbsp;השמאלנית סובלים מהטרדות או מסולקים. ביטויי רעיונות אחרים נתונים להתקפות קשות. מבחינתם רק לביטוי דעתם יש ערך כלשהו. גם אומנים מקבלים חשיפה ומעורכים רק אם הם בשמאל. כמה מעצבנים אותם המגיבים אותם "טוקבקיסטים" ארורים ! משאלי/סקרי דעת קהל בדרך כלל מזויפים. בבחירות, האליטה השולטת דואגת להטות את התוצאות לכיוון הרצוי, מזכיר את ימי מפ"אי העליזים. בין השיטות לעשות זאת: שליטה במנגנון הבחירות עצמו, איומים על מצביעי אופוזיציה או שלילת זכויותיהם, פסילת קולות חוקיים, וכמוצא אחרון &ndash; פנייה אל מערכת המשפט, הנאמנה או שהיא חלק מהשליטים &ndash; בישראל השמאל שולט באמצעות משפטנים הפרקליטות ובית המשפט שחטפו את השלטון.</p> <p>&nbsp;</p> <p>רשויות חוק מעולות ואכזריות</p> <p>המאפין העקרי הוא מערכות צדק פלילי אכזריות עם מספר עצום של אסירים בבתי הכלא &ndash; בישראל כל שנה רבבות רבות נעצרמם ומושלכים לכלא על ידי המשטרה הפרקליטות ובית המשפט השמאלנים. המשטרה זוכה להאדרה ונהנית מכוח כמעט בלתי מוגבל, שמביא תכופות לניצול לרעה של כוחה. פשע רגיל ושונות פוליטיית נכרכים יחד לאישומים פליליים חסרי בסיס לשימוש נגד יריבים לדעה &ndash; במשטרה ובפרקליטות הרבה מאוד תיקים באפלה במיוחד נגד מדינאים מימין. ישנו טיפוח פחד ושנאה כלפי פושעים או יריבים כתירוץ להגדלת סמכויותיה וכוחנותה של המשטרה &ndash; המשטרה אינה מונעת פשעים וגם אינה מנסה במיוחד לתפוס פושעים כדי למנוע השנות פשיעה, לעומת זאת מרבה לתפור תיקים למי שנוח לה. ביטול האזרחים בפני המדינה, המוסדות שמרכיבים אותה ישראל בפני מוסדות אכיפת החוק שבידיהם חיים ומוות, זהו פאשיזם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בעקרון כאשר מוסדות אכיפת החוק יוצאים נגד אזרח, בית המשפט מניח תקינות, ללא כל כונה לבדוק את התנהלות אותם אירגונים. בית המשפט מניח תקינות חקירות המשטרה בין השאר על פי הוראתו של "הדמוקרט הגדול" -אהרון ברק. אף קודם לכן דאגו לקדם זאת בחוק &ndash; סעיף 10ב' לפקודת הראיות. כל מה שחוקר משטרה כותב ומביא את החשוד לחתום, בין אם בתחבולות בהפחדה לחץ ועינויים, נחשב כתקין ואמיתי ללא תקנה. לכך השלכות חמורות על כל מה שהמשטרה מרשה לעצמה לעשות בלא שמישהו יתן את הדין. התעללות ועינויים נוראיים בעצורים/נחקרים גם הטפלות לאנשים ברוחוב ומעצרים ללא סיבה. שופטים לא רק שאדישים לגמרי לקורות את העצורים הנחקרים במשטרה, אלא שמגיבים בבוז ובשטנה. לא נדיר שפורצים בצחוק לועג רועם למשמע תאורי זועות וסיוטים שעברו על הנאשמים. שופטים כלל אינם מוצאים לנכון להעביר לגורמים מוסמכים כלשהם את הטיפול בפשעי המשטרה, כפי שהם יודעים לעשות לגבי מדינאים שאינם "מתנהגים יפה" בהתאם לרצונם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>התביעה מסתירה חומרי חקירה מהנאשמים, אך שופטים נותנים לה גיבוי ישנם גם שופטים הטוענים &ndash; בניגוד לחוק כי זו זכותה של ה תביעה הטענה היא שתובעים עובדים בנאמנות ועל נאשמים לסמוך על שיקול דעתם של התובעים. התביעה גם בזמן המשפט מביעה התנגדויות שונות להצגת חומר עדות כמו חומר חקירה, מוצגים ואף מתנגדת לזימון עדים. על פי חוק סדר הדין הפלילי אסור לתביעה להתערב באופן הגנת הנאשם ובכל זאת שופטים תומכים בתובעים בכל מעשיהם. </p> <p>&nbsp;</p> <p>התיחסות בית המשפט כלפי התביעה הוא באהדה וכבוד וקבלת כל הדרישות, ואילו כלפי הסנגוריה יחס של זלזול עוינות וגם השפלה. לפני שנים לא רבות החליטו השופטים שעורכי דין המיצגים לקוחות בשעה שהם עוזבים את אולם הדיונים, עליהם להפנות את חזיתם אל השופט ולהתקדם אל הדלת רק בהליכה לאחור. נוהג זה היה מקובל כלפי בני מלוכה ואצולה. אולי יש להיות אסירי תודה על ששופטים אינם דורשים שישתחו אליהם אפיים ארצה. לאור תאות השררה והכבוד שלהם אולי גם זה יגיע. לא יקל הדבר כי עורך דין העוזב את האולם באופן טבעי, כלומר פונה אל הדלת ואפילו בעמידתו בדלת פונה אל השופט וקד קידה, זוכה למבט נזעם ולהטיית ראש לאמר לו שנהג בחוצפה. ככל ששופט פחות הוגן והתנהגותו מעוררת יותר בוז, כך הוא מקפיד יותר על גינוני הכבוד כלפיו. </p> <p>&nbsp;</p> <p>שופטים אינם דורשים כל גינוני כבוד מצד נציגי המדינה התובעת, מצד הפרקליטות או התביעה המשטרתית. נהפוך הוא כלפיהם הם המגלים יחס של יראת כבוד. עורכי הדין המופיעים בבית המשפט, הן הקטגור והן הסנגור נחשבים לקציני בית המשפט במובן זה שעליהם לעזור לבית המשפט לעשות משפט. מעשית רק התובע נחשב על ידי בית המשפט לקצין בית המשפט. שופטים אינם מתחשבים כל כך בבקשותיהם של הסנגורים ואילו משאלות התובעים הינן בגדר הוראות. הכל בשם ניהול תקין של משפט. התיחסות זו תקפה גם כאשר תובעים עוברים על כל חוק וכל תקנה. תובעים הם המיצגים את המדינה על כן תובעים על פי תפישתם המעוותת של שופטים הם המיצגים את הציבור, את האינטרס הציבורי. תובעים אמורים ליצג את האינטרס הציבורי אלא שברוב המקרים מיצגים רק את רצונם "בנצחון"- השגת הרשעה בכל מחיר. הסנגורים לפי גישה זו מיצגים "רק" אנשים פרטיים. גם כאשר כל יום העבודה הם שופםטים דנים לא באדם בודד אלא ברבים הנפגעים מגישה זו, אין הם רואים את הנאשמים כפרטים מתוך כלל הציבור הרחב, שכל אחד מעונין ביחס ובמשפט הוגן. זאת על שום שרק מוסדות המדינה לשיטתם מיצגים את האינטרס הציבורי, ואילו אנשים פרטיים אינם הציבוריות - גישה פאשיסטית טהורה. </p> <p>&nbsp;</p> <p>גישת השופטים כלפי עצמם &ndash; בית המשפט גופו כלומר הם מוסד חשוב ביותר במדינה, על כן הם כמובן מאליו ראויים לכוח מוחלט. לא העם יבחר בהם או ידיח אותם, לא העם יבקר אותם. עליו לחלוק להם כבוד וזה מעוגן בחוק בסעיף זילות בית המשפט לחוק העונשין. כל מה שבית המשפט דן בו אסור בבחינה מחודשת כלשהי. למשל חוק מבקר המדינה אוסר בקרה של כל דבר הנמצא בהליכים משפטיים וגם כשעבורו המשפט הסתיים. על כל השגה או תלונה לגבי בית המשפט להיות מופנית אל גורמי בית המשפט בלבד והם לבדם המבררים וקובעים על פי הדרך שהחליטו עליה שהיא קביעה בעצמם לגבי עצמם. שופטים מצפים שכולם ישבחו יהללו וירוממו אותם, את הצדק והקידמה היוצאת מתחת ידם. כל מי שאינו עושה כך, חוטא לשיטתם בעזות מצח ויוצא נגד שלטון החוק שהוא כמובן חופף לשלטונם המוחלט כי את קביעותיהם יש לקבל כאמת מוחלטת &ndash; הדוצ'ה תמיד צודק.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>המטרה המוצהרת של שלטון פאשיסטי היא טובת וחיזוק המדינה, אם כי בדרכי פשע שאחריתם החלשת המדינה. בניגוד למדינה הפאשיסטית שחרתה על דגלה את חיזוק קיומה ופריחתה, אם כי ברמיסת הפרט לא השיגה מטרה זו, בית המשפט בחתירתו המתמדת תחת אושיות קיומה של המדינה מנסה להראות עד כמה אינו פאשיסטי. אלא שכל דרכיו הן פאשיסטיות ובכך חוטא מכל כיון נגד קיום המדינה. גם בהתערבותו בעניינים מדיניים ואף צבאיים לרעת המדינה. בית המשפט בישראל עושה ככל שהוא יכול לפגוע בבטחון המדינה ובחזון הציוני. בית משפט זה מצטין גם בעריצות שחיתותו כלפי האזרחים ההורסת את החברה. </p> <p>&nbsp;</p> <p>במדינה פאשיסטית יכולים חלק ניכר מאזרחיה לחיות חיים טובים יחסית כל עוד הם כנועים לשלטון, מבלי שידעו רע מהמדינה. אלא שאוי לו לאזרח שרשויות החוק שמות עליו יד. במקרה זה רשויות החוק עושות בו כל שהן חפצות. הם השלטון ועל כן הרשויות מתפקדות על פי כללי המשחק הנוחים להן בכל עת. האזרח אינו יכול לעשות דבר. כאלו הן רשויות החוק במדינת ישראל ובית המשפט בראשן נותן את הגיבוי המוחלט. בשונה ממדינות פאשיסטיות יחס זה אינו נובע מהשלטון המרכזי כי אם מהרשויות עצמן, בינהן בית המשפט הבלתי מפוקח המגבה סדר זה. יחס הוגן לא קיים, כללי המשחק אינם מובהרים לאזרח והם יכולים להשתנות ככל שהרשויות חפצות. מבחינת המאפין העקרי של מדינה פאשיסטית בית המשפט בישראל עונה להגדרה זו. בחינת עיקר העיקרים של עבודת בית המשפט &ndash; קיום יחס הוגן וניהול משפט הוגן, הרי שזהו ההבט הפאשיסטי של מערכת המשפט בישראל. המערכת המשפטית כמובן אינה עונה להגדרה של רצון בטובת המדינה אם כי זה אינו מאפין שהוא יחודי לפאשיזם ולא המאפין השלילי. המערכת המשפטית ועמה שאר השמאלנים כמובן אינם מודעים לפאשיסטיותם כי כי כך למדו שכל שמאל הוא לא פאשיסטי וכל אוהב מולדתו הוא פאשיסט... המשפטנים השמאלנים יכולים בלי שום ריסון עצמי לכפות את דעתם הפוליטית על אחרים אך עם מישהו אחר רק מביע ספק מייד מתנפלים עליו שהוא כופה את דעותיו הפוליטיות. אלה הפאשיסטים, לא מי שמחזיר לעצמו את הגזילה - ארץ ישראל.</p></div>Tue, 23 Oct 2018 14:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shualy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14970490http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717659&blog=14970490http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14221124<div align="right" dir="rtl"><p dir="rtl">לבית המשפט הפוליטי מליצי יושר בקרב האקדמיה. לדוגמא מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה נעמה כרמי. במאמרה 'המטרה: בית משפט בשירות הפוליטיקאים' היא תוקפת את המדינאים המנסים לשנות ההסדר הקיים שהוא מעשית שלטונו המוחלט של בית המשפט. לדעתה של ד"ר נעמה כרמי&nbsp;"הצעת החוק&nbsp;לשימוע פומבי של מועמדים לבית המשפט העליון בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת היא הצעה גרועה. גרועה כי היא תגרום לפוליטיזציה של המערכת המשפטית". "משמעותה היא העברת הבחירה למעשה מהוועדה לבחירת שופטים אל הכנסת". יש לידעה כי במדינות דמוקרטיות הפרלמנט כלומר נציגי העם מפקחים על הממשלה ועל בית המשפט, כי זו משמעותה של דמוקרטיה שלטון העם. לטענתה "יש שופטי בית המשפט העליון בדימוס הטוענים שמכל העולם עולים לרגל לישראל כדי ללמוד מאיתנו את השיטה לבחירת שופטים". זהו סילוף אמת. לאמיתו של דבר נאמר בגיחוך ולאו דוקא על ידי שופיטים, שלא ראו שעולים לרגל ללמוד את שיטת בחירת השופטים בישראל. מדוע אין הכותבת נעמה כרמי מביאה שמות של אותם "שופטים בידמוס" שלטענתה כך טוענים. ישנם שופטים בדימוס המנסים לשכנע כמו השופט טירקל אך בשום מקום לא קנו זאת.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">היא מודה שישנם פגמים כי יש לה "ביקורת נוקבת על הקרטל, הלכה למעשה, שמפעילים נציגי בית המשפט העליון בוועדה, המצביעים כבלוק אחד"&nbsp; - יפה! והיא גם יודעת ומודה ש.."לו היה הסדר כזה בגוף ציבורי מגיע לפני השופטים הנכבדים בשבתם בדין, הרשו לי לנחש כי היה נפסל על-ידם".. נכון שום גוף ציבורי אינו בוחר את עצמו שכן הוא אמור לשרת את הציבור ולא את עצמו. אך מייד כדי להצדיק את בחירת השופטים בידי עצמם טוענת נעמה כרמי "בשום פנים ואופן אין להחליף את הבלוק השיפוטי בבלוק פוליטי". וכי הגוש השיפוטי אינו פוליטי? השפיטה מתערבת בענייני ניהול המדינה שאינם נוגעים לבית המשפט. ואילו חברי הכנסת מייגים את העם לגבי כל הנושאים הציבוריים כשבית המשפט הוא אחד הנושאים החשובים בהם על העם לומר את דברו! את הגוש מרכיבים לא רק שלושת השופטים אלא גם עוד שני נציגי לשכת עורכי הדין. ומי אמר שעורכי הדין מיצגים את הציבור? במקרים רבים הם אינם מיצגים את מרשיהם אלא מוכרים אותם לרצון בית המשפט. אלו עושים כמצוות השופטים. ביחד חמישה מתוך תשעת החברים בועדה.&nbsp;גם שר המשפטים בדרך כלל מצביע לרצון נשיא בית המשפט העליון כי עליו "להתנהג יפה", שמא ימצא כתב אישום נגדו, כך שבדרך כלל מצביעים כגוש אחד ששה מתוך תשעת החברים. אחר כך מוסיפה "אסור אפילו להטות את מרכז הכובד בוועדה לכיוון הפוליטי" לאיזה כיון פוליטי היא אינה מפרטת.&nbsp;בועדה שני חברי הכנסת חייבים להיות אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזציה, לכן הם בעלי גוון מדיני שונה ולא יצביעו כגוש אחד.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">"ודאי שלא להוציא את ההכרעה החוצה, אל הפוליטיקאים בכנסת. ההרכב הנוכחי של הוועדה נועד למנוע שליטה פוליטית במינויים לתפקידי שיפוט, ובצדק".... מכאן שלמרות שהיא מודה שהסדר כזה לו היה מתקבל על ידי השופטים לגבי כל גוף ציבורי אחר, היא מצדיקה אותו כאשר מדובר בשופטים עצמם! לתשומת לב, הנחת יסוד מובלעת: שליטת הפוליטיקאים &ndash; אלו שנבחרו על ידי העם לעסוק בעניני המדינה לדעתה כפי שלמדה מהשופטים, זהו דבר שלילי! ואילו שופטים אינם פוליטיקאים כלומר שליליים, לכן מותר להם לבחור את עצמם ואחר כך גם לעסוק בנושאים מדיניים כי הם אינם מדינאים &ndash; לא שליליים. כמו כן מותר להם במשך לפסוק בעניני מדיניות כי לטענתם זהו עניין משפטי- חיובי! מה שחמור הוא שכלל אינו מיצג את העם אלא נוגד לו. השקפתם וכך פעילותם מנוגדת לשאיפות הלאומיות כפי שבאו לביטוי במגילת העצמאות ומנוגדת לציונות למרות שנשבעו לה. היא מודה שישנן "מדינות שבהן שופטים נבחרים בבחירות, או ממונים על-ידי פוליטיקאים ואז עוברים שימוע". תיקון: באף מדינה זולת ישראל אין שופטים בוחרים את עצמם. חמור מכל הוא שרק לועדה זו הסמכות גם להרחיק שופט! ! שופטים כידוע אינם מרחיקים זה את זה. כלומר לעם אין כל שליטה כנגד שופטים פושעים. היא מוסיפה.. "אך שיטות המשטר שלהן מספקות איזונים ובלמים באופן אחר" טוענת &nbsp;&ndash; "למשל בארה"ב, על השיטה הפוליטית המורכבת מאוד שלה".... "השיטה היא מערכת שלמה". אינה מפרטת במיוחד את חסרונם של הבלמים כלפי בית המשפט בישראל. ועוד ...."אי אפשר לייבא ממנה רק חלק חילוף אחד" זהו טיעונה של בייניש, אך דוקא ברק את בייניש הם שמעדיפים את החלקים הנוחים להם בלא האיזונים והבלמים. למשל החליטו לפסול חוקים בלא שהוסמכו לכך ובלא קיומה של חוקה, וממילא בלא שבית המשפט הוכרז כבית המשפט לחוקה ובלא שייצג את מגוון הדעות בעם. &nbsp;&nbsp;</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">טוב ששיטת הוותק, לבחירת נשיא/ת ביה"מ העליון, אינה עקרונית בעיניה ומודה היא כי היא "זהה להטלת מטבע"... עד כה נבחרו גם נשיאים לא ראויים למשל אהרון ברק הרודן ובייניש גם היא רודנית בהרבה פחות ידע משפטי, או מאיר שמגר שהפך את בית המשפט כעיקרו לתביעה. היא תומכת בהפקדת הבחירה לנשיא בידי השופטים... זהו מתכון בטוח לעסקאות כוחניות, מלבד זאת אין זה מקובל בשום מקום. פוליטיקאים, עיסוקם הוא ניהול ענייני המדינה לכך הם נבחרו ובית המשפט הוא עניין חשוב שאסור להם להזניח. היא טוענת נגד קביעתם של מדינאים "מי שיהיה נוח בעינהם (המדינאים)" אכן שמדינאים שלא יפריעו לבית המשפט להתערב ולקבוע מדיניות משלו בניגוד לרצון הבוחר. היא טוענת נגד נסיונם של פוליטויקאים מסוימים "להשתלט על בית המשפט העליון" שכחה שאין הם מתערבים במשפט שלא כמו בית המשפט המתערב בכל.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">לשיטתה "מהלך זה הוא חלק נסיונם של פוליטיקאים מסוימים להשתלט על בית המשפט העליון הוא רק חלק מחזית רחבה יותר, המבקשת לבצע סיכול ממוקד בדמוקרטיה הישראלית. המהלך משולש : פגיעה בחופש הביטוי, פגיעה בארגוני החברה האזרחית ועכשיו בבית המשפט" &ndash;&nbsp; מי שהרס את הדמוקרטיה הישראלית הוא זה שהשתלט על כל הסמכויות: השפיטה הביצוא והחקיקה. טוענת בחוצפה "פגיעה בחופש הביטוי" ומהי יותר פגיעה בחופש הביטוי מסעיף 'זילות בית המשפט' האוסר כל ביטוי ששופט יטען שפוגע בו בלא התחשב באמיתות הדברים?</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">"פגיעה בארגוני החברה האזרחית"... מי פגע באילו "ארגוני החברה האזרחית"??.. וכאן מטעה במפורש, איש לא פגע באף אירגון. האם התכונה לאילו הממומנים על ידי עוכרינו הנוכרים המתערבים בריבונותה של מדינת ישראל? כמה מאירגונים מסוג זה: אגודה לזכויות האזרח בישראל; עדאלה - מרכז משפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל; המרכז לקידום פליטים אפריקאים; א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל; אסואת - נשים פלסטיניות לסביות; שוברים שתיקה; הפורום לדו-קיום בנגב; מכון הנגב לאסטרטגיות של שלום ופיתוח; אג'יק המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרי בנגב; שוברים שתיקה; בצלם-מרכז מידע לזכויות האדם; יש דין - ארגון מתנדבים לזכויות אדם; מחסום ווטש, ישנם עוד רבים. עד כה מה שבקשו הוא לדעת מי מממן אותם. זו זכותה של הכנסת זו זכותו של העם לדעת מי מתערב בענייניו. בכל שאר העולם אירגונים הפועלים במימון זר רשומים כאירגונים זרים. נעמה כרמי פוחדת מגילוי האמת, אילו גורמים עוינים עומדים מאחוריהם למשל קרן רוזה לוקסמבורג", המוסד גרמני אנטישמי התומך בכל גורם הנאבק למען השמדת מדינת היהודים, ומסרב בכל תוקף להתיחס לגזענות הערבית-מוסלמית, או למשל קרן פורד הידועה לשימצה. מי מגביל את המרחב שבו מתורגלת אזרחות פעילה לשכנוע, דיון, ביקורת, מחאה והתנגדות? אמצעי התקשורת מהווים ממלכה של השמאל ואין למחנה הלאומי יכולת ביטוי בו. ישנה בתקשורת רשימה שחורה ארוכה&nbsp;של אישים שאסור לתת להם במה כי הם מסבירים טוב מדי דעות הפוכות שאינם לרוח אנשיה. להפך בתקשורת מתוסכלים מאי הצלחתם בשכנוע. &nbsp;</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">"סירוס בית המשפט שבין השאר תפקידו לבחון את חוקתיות החוקים ובכך את התאמתם לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה" איש לא מינה את בית המשפט באף חוק! טוענת שמסכימה ל"ביקורת על בית המשפט העליון &ndash; שיכולה וצריכה להמשיך ולהישמע באופן הראוי" בית המשפט העליון מתנגד לכל ביקורת על בית המשפט. השופטת עדנה ארבל אף התבטאה שאין זה ראוי לבקר את בית המשפט העליון אלא יש להסכים להחלטותיו! (הדוצ'ה תמיד צודק) &ndash; טוענת שיש "נסיון להשתלט עליו ולהכפיפו לכנסת".&nbsp; המשתלט הוא בית המשפט, ואילו העם צריך לשלוט בגורלו ולהיות מסוגל לבחור ולהרחיק את שופטיו. נעמה כרמי חוזרת על המנטרה של בית המשפט כי "בית משפט עצמאי וחזק הוא המפלט האחרון להגנה על זכויותינו". במיוחד כאשר נחקקים חוקים הפוגעים בהן. ראינו כמה בית המשפט עצמאי היכן שצריך להיות, במיוחד נוכח שעור ההרשעות או שעור הזיכויים שירד לפרומיל אחד. בית המשפט עצמאי רק בניהול מדיניות משלו במקום מדינאים ונגד העם.</p> <p dir="rtl">&nbsp;&nbsp;</p> <p dir="rtl">"מי שהיום רוב יכול להיהפך מחר למיעוט ולהיפך". לכן דואגים לכך שבית המשפט יהיה תמיד בידי הגוון הפוליטי השמאלי, השמאל לא חדל לצעוק "זכויות מיעוט" כשהוא דואג לא למיעוט במובנו המקורי כי אם לו עצמו המיעוט הפוליטי רוצה זכויות להתגבר על הכרעת הבוחר ולהפוך החלטות מדיניות. לכן טענתה ש"לא מדובר &ldquo;בהם" ועוד איך מדובר בהשארת השפיטה הפוליטית הנוכחית וכך בכוח לשנות החלטות מדיניות על ידי מיעוט שלא נבחר.&nbsp; עוד מתלוננת "כולנו נפגעים פוטנציאליים מחקיקה הפוגעת בזכויותינו" &ndash; אכן כולנו נפגעים מהתערבות בריבונותנו ומחסרונה של חקיקה שתאפשר לנו לדעת מי העומדים מאחרוי כל אלו, וחקיקה לפיקוח על בית המשפט.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">לשיטתה חקיקה כזאת שטרם נתקבלה "מצרה את צעדיו של בית המשפט או כופפת אותו לערכאה פוליטית"... בית המשפט בישראל הינו בעל עמדות פוליטיות המסרב לקבל את החקיקה של מי שתפקידו לחוקק! בעיניה השארת החקיקה למדינאים שלכך נבחרו, יוצרת "דמוקרטיה רעועה, פגועה ומסורסת צריכה להדאיג את כולנו". מתאים לה יותר שבית המשפט ימשיך לשלוט גם בחקיקה.</p></div>Tue, 21 Oct 2014 12:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shualy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14221124http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717659&blog=14221124http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14213867<div align="right" dir="rtl"><p dir="rtl">שלטון דמוקרטי הוגדר כשלטון של העם באמצעות העם למען העם. כדי להבטיח זאת הודגרו לדמוקרטיה שלושה עקרונות מהותיים שבלעדיהם אין היא מתקיימת: שלטון העם, הפרדת הרשויות, והאיזונים ובלמים המופעלים על כל רשות, השניים האחרונים נועדו להבטיח שלא תשתלט רשות אחת ובתטל את רצון העם. בנגוד לכך בישראל שופטים שולטים בלי שהם נבחרים. בית המשפט העליון פלש לתחום החקיקה ואף רצה להעניק זכות זו לכל בתי המשפט תחתיו בטעון הצבוע של "שמירה על זכויות". כמו כן פלש לתחום הוראות הבצוע כך הפך עצמו לרשות על שהיא גם השופטת המחוקקת והמבצעת ועיקרון הפרדת הרשויות בוטל. בית המשפט עוד מתחילת דרכו דאג שלא תהיה כל רשות שבסמכותה לרסן ולבלום את כוחו שלו בכך שכבר בהתחלה שופטים בחרו את עצמם וזה אף נעשה בסודיות. נוסף על כך גם הובטח חוסר פיקוח רשות אחרת על בית המשפט באמצעות חוקים שונים שקידם כמו חסינותם המוחלטת של השופטים או איסור בחינה על כל רשות אחרת לדוגמא בחוק מבקר המדינה. יותר מכך נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק הסכים להקמת נציבות תלונות על שופטים רק אם זו תהיה בפיקוח נשיא בית המשפט העליון כשהוא בכיסוי הועדה לבחירת שופטים בוחר את הנציב. כך לא העם שולט אלא השופטים. בכך בית המשפט פגע בכל שלושת העקרונות המהותיים גם יחד.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">ביטול כל אחד מעקרונות אלו הינו חמור דיו והורס את הדמוקרטיה. שופטים שנבחרים על ידי נציגי העם אך בידיהם הכוח גם לשפוט וגם לחוקק הינם רודנים לא כל שכן כפי המצב בישראל:</p> <p dir="rtl">1. שופטים ממנים את עצמם וגם אין כל רשות המגבילה אותם. אם לא די בכך.....</p> <p dir="rtl">2. ועדת אגרנט בהשפעת הכובש האנלי בשנת 1962 אימצה את הדגם המרכז סמכויות יעוץ ותביעה יחדיו עבור משרת היועץ המשפטי לממשלה. אלו הם שני תפקידים שמתקיים בינהם ניגוד עניינים מהותי. למותר לציין כי באנגליה עצמה אין דגם זה מתקיים. אם לא די בכך.........</p> <p dir="rtl">3. השופט אגרנט אף החליט להכפיף את תהפקיד לבית המשפט. גם בכך לא די......</p> <p dir="rtl">4. מאוחר יותר בעקבות פרשת בראון-חברון, הסמכות לבחור את היועץ המשפטי הופקעה מידי הממשלה והועברה לידי ועדת משפטנים הנמנית עם הקליקה המשפטית זו גם הראתה את כוחה..... </p> <p dir="rtl">5. זו אף לאחרונה לא טרחה להציג כמה מועמדים לבחירת הממשלה אלא כפתה עליה אדם אחד &ndash; יהודה וינשטיין והממשלה כלל לא נשאלה אם הוא לטעמה להיות לה איש אמונה. אך גם בכך לא די..... </p> <p dir="rtl">6. בנוסף בית המשפט קבע שוב ללא כל סמכות שאסור לממשלה להשתמש בשירותי יועץ אחר...</p> <p dir="rtl">כך הועברו החקיקה והביצוע לגופים שאינם נבחרים אלא ממנים את עצמם אין עליהם אחריות כלשהי. משטר זה איננו דמוקרטי כל עיקר אלא אוטוקרטי משפטני.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">הפרדת הרשויות היא לב ליבה של הדמוקרטיה ועל לה לרשות אחת להיות גם מחוקקת וגם שופטת. על פי שרל מוטסקייה "אילו חוברה הסמכות לשפוט עם סמכות החקיקה, היו חייו וחירותו של הנתין נתונים לפיקוח שרירותי, שהרי אז היה השופט גם המחוקק" ואלכסנדר המילטון טען: "אין כל חירות אם לא תופרד סמכות השפיטה מסמכויות החקיקה והביצוע". במדינת ישראל בית המשפט העליון מתערב וקובע את החקיקה ואת המדיניות ובכך רומס את הדמוקרטיה מהיסוד.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">אהרון ברק היה ראשון היועצים המשפטיים לממשלה שלחם בשחיתות הממשלה וכמעט ולא ביצוגה. הציבור תמך בפעולות גילויי השחיתויות של ממשלת המערך, לכן זכה לתמיכה בקרב הציבור. בזאת קבע רבות את אופן התפקוד לבאים אחריו. כיון שעוד השופט לנדאו קבע שהיועץ המשפטי לממשלה הוא גם התובע הכללי &ndash; זה העומד בראש התביעה, התביעה אוכפת את תפישת עולמו של היועץ המשפטי שהוא גם תפישת עולמה. התגמול שמקבלים תובעים בכירים על התנהגותם התואמת הינו מינוי לשופט בית המשפט העליון, ותובעים פחות בכירים לבית משפט מחוזי ללא תקופת הכשרה בבית משפט השלום.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">במיוחד בימי כהונתו של אהרון ברק, בית המשפט העליון הפך את הפרקליטות מלהיות נציגת המדינה למבקרת שלה. לפי גישה זו, לא תמיד ראויה המדינה ליצוג על פי עמדתה אלא לפי עמדות בית המשפט. בית המשפט העליון פסק ללא כל סמכות שרק לפרקליטות המדינה מותר לייצג את המדינה בערכאות. זה בניגוד גמור לנהוג בדמוקרטיות בהן נבחרי הציבור ככל אדם חופשיים לבחור את באי כוחם. בבריטניה עורכי דין פרטיים מייצגים את המדינה. בישראל לפי פסיקה זו שאינה אלא חקיקה דרך הדלת האחורית, לפי פסיקתו של אהרון ברק מחלקת הבג"צים אינה מיצגת את המדינה לפי עמדתה ותכופות בתעוזתה אף בניגוד לזו, תוך העמדת פנים כוזבת כאילו היא עמדת הממשלה. [גישה זו כמובן זלגה לכל המשפטים, שופטים מפעילים לחץ על באי כוחם של בעלי דין ליצגם כפי שבית המשפט החליט.] כיון שכל אדם יכול להגיש עתירה בכל נושא, הרי שכל אדם יכול להתקיף כך בכל את הממשלה שנבחרה על ידי העם בדרך חוקית.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">לבית המשפט רצונון מדיני משלו והוא מקדמו בעזרת הפרקליטות. לעיתים מחוץ לכותלי בית המשפט מושג הסכם בינו לרשות לממשלה. מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה נילי ארד קידמה כך את רצונו ומדיניותו של בית המשפט, במקום שמחלקת הבג"צים תיצג את רצון המדינה בפני בית המשפט. כך המדינה הוכרחה לספק שרותים ציבוריים לכפרים בדויים בלתי חוקיים &ndash; בית המשפט הרי לקח לעצמו זכות לעבור על כל חוק. ארד קידמה תכנון, תקצוב, תיאום, איחוד, קידום והיא לא חשבה שתפקידה ליצג את המדינה אלא תפקדה כמקדמת את מדיניותו של בית המשפט העליון. נילי ארד כמובן תוגמלה והפכה לשופטת.</p> <p dir="rtl"><strong><em>&nbsp;</em></strong></p> <p dir="rtl">אהרון ברק המציא כלים משפטיים מוזרים ומעורפלים אשר בעזרתם הפך בית המשפט לרודן המוחלט של המדינה:</p> <p dir="rtl">1.&nbsp;שפיטות המוחלטת - שפרושה כל עניין בכל תחום כולל מנהלי, צבאי, מדיני. </p> <p dir="rtl">2. הפרשנות החלטית - בית המשפט חופשי לפרש מעשית כל חוק כראות עיניו. </p> <p dir="rtl">3. "סבירות" ו"מידתיות"- אמות מידה בלתי מוגדרות המקנות לבית המשפט לפי שקולו בלבד סמכות פסילת פעולות שלטוניות. מובן שפסילות החלטותיה של ממשלה נבחרת הן בלתי חוקיות בעליל. כך נותנת הרשות השופטת פרשנות והוראות לרשויות האחרות והופכת את עצמה לשלוש הרשויות גם יחד.&nbsp;</p> <p dir="rtl">כך בית המשפט מתערב בכל נושא באמצעות מחלקת הבג"ץ ןאןכ, את גישתו המנוגדת בתחליט למדיניות הרצויה לאזרחי המדינה. מובן שבית המשפט אינו אוכף כלים משפטטם אלו על עצמו.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">שנות גלות ארוכות ועוד קודם לכן חוסר עצמאות וריבונות מאז העת העתיקה הטביעו חותם בעם, בחוסר התיחסות והבנת צורת הממשל. לרוב חברי הכנסת וכן לחברי הממשלה אין ידע בממשל בכלל ובדמוקרטיה בפרט, גם לרוב העם אין. השלטון הלא דמוקרטי של מפ"י/העבודה גם לא אהד התמצאות כזו בקרב האוכלוסיה הכללית. מדינאות הינה מדע ומקצוע אך גם לאוכלוסיה הכללית דרוש ידע בסיסי בממשל בכלל ובמיוחד בדמוקרטיה. בישראל אין חינוך מספיק לזה למרות הנסיון לתקן וללמד אזרחות. אזרחים ובינהם המתימרים להיות מלומדים יותר אינם מבינים את המשמעויות של מעשי בית המשפט, להפך הם קונים את גנבת הדעת ששופטים מפעילים כאילו הם "הדמוקרטיה".</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">ב-17 במרץ 1992 נחקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו 32 חכ"ים הצביעו בעדו, 21 התנגדו ואחד נמנע. בחוק זה אין שום הגבלה לשנותו או לבטלו ברוב רגיל, גם אין הצדקה לכך שהרי נתקבל על ידי בערך רק רבע מחברי הבית וגם זאת בטעיה תוך הבטחה שהופרה. החוק כמובן גם לא כלל הסמכת בית המשפט העליון לפסול חוקים, שהרי איננו בית משפט לחוקה. בית משפט לחוקה יכול להתמנות רק על בסיס הסכמה רחבה של העם ולא במחטף בלא ידיעתו. לחברי הכנסת הובטח שהחוק לא ישנה את האיזונים בין הרשויות. אהרון ברק החליט אחרת, לשיטתו המדינה עברה מהפכה חוקתית. לאמיתו של דבר היתה זו הפיכה בדרך ערמה בה השלטון הועבר מהממשלה הנבחרת לשופטי בית המשפט העליון הבוחרים את השופטים. מכאן בטלה הדמוקרטיה אהרון ברק וחבר מרעיו אוהבים בכל ענין לחזור על המנטרה "דמוקרטיה" וכמה שהם דואגים ומגינים עליה. כאשר אהרון ברק טוען דבר מה בתוקף, ניתן להיות סמוכים ובטוחים שההפך הוא הנכון. הוא ושופטי בית המשפט העליון האקטיביסטים אינם מגיני הדמוקרטיה אלא הורסיה. אלו מקימים שלטון על העם שלא באמצעותו או בכל התחשבות ברצונו ולחלוטין לא למענו כי אם נגדו.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p></div>Thu, 09 Oct 2014 16:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shualy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14213867http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717659&blog=14213867http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14201015<div align="right" dir="rtl"><p dir="rtl">אין אף ראיה ממשית חיצונית לנאשם!!! מה שניסו לזייף ומובן שזהו זיוף נפשע היא סימן הסוליה שמכמה וכמה סיבות מובן שהיא זיוף! הכנסו אתם ל ערוץ 1 מבט שני והסכיתו! ישנן הוכחות ממשיות שלא יכל להיות הרוצח: אין טביעות אצבעות, אין DNA שלו וגם לא עקבות שלו על הרצפה או בשום מקום אחר זולת אותו זיוף! חסרונום של אלו מעיד שהוא לא היה שם! בידיה של תאיר ראדה נמצאו שערות בלונדיניות ראוכות תאיר נאבקה ותלשה שערות של הרוצח הן אינן של זדורוב, . גם שני אנשים השתתפו ברצח. גם בית המשפט מסתמך על "מומחיותו" של איש המשטרה ובקיצור הוא מסתמך עליו בגלל סמכותו ולא ענינית. מעדיף את עדות המדינה על פני הסנגוריה ויהי מה!מומחיותו של איש המשטרה מקלה עליו מאוד לזייף. על כן לקח זמן עד שגילו שהעקבה בנוסף לאי היותה העקבה של נעלו של זדורוב היא בכלל אינה עקבה . אצל הפרקליטות מצאו צילום של תחילת זיוף הטביעת הנעל, כאשר עוד לא הצליחו לתת צורה של נעל ורואים שם שזו בכלל איננה נעל! הפרליטות כמובן לא מסרה לבית המשפט את אותו צילום אלא מסרה רק צילום השלב המתקדם יותר של הזיוף כשכבר קיבל יותר צורה של נעל! אלא שאז בית המשפט דחה טענה זו בתירוץ שאמרוה מאוחר מדי. &nbsp;הכאילו נעל גם לא יכלה להשאיר כזה סימן היות וחלק מהכאילו עקבה בכלל נמצא מאונך לרצפה מצדה של הרגל. אז לפי זה היה למי שהשאיר כזאת עקבה שאיננה למעשה עקבה של כף רגל ונעל שמסוגלת להתכופף בזוית של 90 מעלות! ואילו יכל לעשות את הבלתי אפשרי &ndash; היה נגמר בנפילתו!! </p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">חלק מ"העכבה" בירך האחורית! &nbsp;גם בלי זה אילו עלה על ירך של תאיר לא היה לו על מה להשען כי הי היתה שכובה עם פלג גופה התחתון קדימה מעבר לאסלה וכל מי שהיה עומד עליה כך גם ללא הכיפוף היה נופל. אצל הפרקליטות נמצא מאוחר יותר צילום של אותה כביכול עקבה שרואים שאינה עקבה כלל &ndash;צילום אשר ניתן לפרקליטות בטרם הזיוף הושלם! על הקיר היו עכבות על הקיר של נעליים קטנות שאין לא לשופטים הפושעים ולא לפרקליטות הסבר על זה. בערוץ 1 זה מוסבר! הסכין שבה הרוצח שיסף את גרונה היתה משוננת ואילו התביעה הדביקה את הסכין היפנית שברשותו לצרכי עבודה לסכין הרצח!&nbsp;סכין יפנית הינה בעלת להב חלק. החתך שעל צוארה הוא ברוחים שוים חלקו נקודות עמוקות, וברוחים שוים חתכים רדודים יחסית. חתך שיכול להעשות רק על ידי להב משונן! המשטרה חיפשה בביתו סכינים אך לא מצאה סכין משוננת מתאימה. חוסר התאמה מהותי &ndash; גם זה אינו משנה לשופטים. השופט כהן החליט שהמומחה שקבע עובדה שכל אחד רואה אינו פתולוג לכן אינו מוסמך. במשפט החוזר כאשר הביאו פתולוגית משפטית זה לא סיפק את השופט כהן שידע טוב ממנה כדי לקטול אותה.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">ב "הודאה" רואים איך החוקרים מכריחים אותו והוא אומר כן כן אני... גם אומר בסוף אבל אני לא זוכר עונה לו ה"חוקר" אה היה ל black out &ndash; שכחה של מה שקרה, זה קורה... אתה לא זוכר!!! "החוקר" לכן עוזר לו להזכר ואומר לו מה היה שהוא אינו זוכר. ובכן אם הוא אינו זוכר כל ה"הודאה" שלו אינה הודאה!!! גם יש הפסקות ורמויות בהקלטות!!! בית המשפט קובע&nbsp; שההקלטה פסולה רק אם מוכח שהיה זדון בטיפול. עצם העובדה שיש הפסקות ושקטעים שלמים אינם מופיעים וקטענים אינם ניתנים לפיענוח איננו פוסל את ההקלטה גם לא העובדה שההקלטה בוצעה באופן המאפשר שינוי איננה מעידה על זדון בעיני השופטים. גם אילו לא היה זדון ההקלטה אינה מהמנה.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">לשופטים כל מיני הנמקות: "אין חולק על כך שהוא היה בבית הספר ביום הרצח" - אמירה זו חוזרת פעמים רבות מאוד בפסק הדין - איזו הוכחה!&nbsp;</p> <p dir="rtl">לשני החדושים האחרים היה אליבי והם ידעו זאת. גם לרומן זדורוב היה אליבי אלא שהוא לא ידע זאת. בשעת הרצח רומן זדורוב המתין בשער למעביר שלו שיקחהו. כך עלפי עדויות השומרים וכך עלפי תדפיסי הטלפון שלו ושל מעבידו. אלא שרומן לא ידע על האליבי לכן לא עמד על בדיקת האליבי שלא כמו החשודים האחרים שלא עשו דבר מלבד להתחנן על בדיקת האליבי. חוקרי המשטרה ידעו זרת הטב לכן הזיזו את שעת הרצח כדי שתבטל את האליבי. לא היה לו כל מניע לכן המציאו עבורו במשטרה ספור מופרך שהיא שאלה אותו אם יש לו סיגריה עבורה והוא אמר לה שלא, כתגובה העליבה וגדפה אותו והוא כנקמה רוצחה, רמה של טעון! ממתי תלמידת תיכון מקללת בגלל סיגריה ממתי אדם רוצח ועוד ילדה בגלל שקיללה? אך תאיר ראדה גם כלל לא עישנה לפי עדות אמה! לכן ניסו טעון אחר שהתקבל בבית המשפט אודות&nbsp; "תסביכיו המיניים" כיון שלא רצה להתוכח עם הבנות שהפריעו בעבודתו. והוא לא התידד עמן - כאילו אדם בוגר מתידד עם נערות בגילן ולכן הוא מתוסבך ולכן הוא רצח! ועוד הם לטענת השוטרים מצאו במחשבו&nbsp; כי היה באתרי פרונו... לא היה דבר מיני ברצח. תאיר נותרה בבגדיה ושום איבר מיני לא נגוע! - ראש הרכב השופטים יצחק כהן עצמו חשוד! נוסף לכך הקליטו אמירותיו למדובב, שכל אחד יתאר לעצמו שהוא סגור בתא מעצר אין לו שום אפשרות להפטר ממי שנמצא עמו וגם לא לברוח ממנו, ואותו מדובב אינו מניח מציק ומציק ללא לאות וגם לא נותן לישון. </p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> מה כל אחד היה עושה כמובן מבלי שהוא מודע לכך שזהו מדובב? היה מספר משהו העקר שיניח לו! יכול גם חשוד שכופים עליו תרחיש להתעניין מיוזמתו בתוצאות מעשים אלו גם אם לא עשה אותם. את השופטים כמובן זה אינו מעניין כי אין להם ולו רמה הכי מועטה של יכולת להכנס לנעלי האחר להבין את מצבו כל מה שמעניין אותם הוא מה אפשר להכליל כהוכחה נגד. התברר גם שתרגמו את אמירותיו של זדורורב לא נכון אלא כדי שתתאמנה ל"וידוי". רומן זדורוב הורשע על סמך "הודאתו" שרואים שאינה אמיתית ולא צריך היה לתת לה כל תוקף. השופטים נעזרו גם ברמיזת "התרשמות גרועה" על ידי שימוש בהקנטות כמו 'הואיל בטובו.' רמה של תביעה לתובעים רמה של שפיטה לשופטים.&nbsp;</div>Wed, 17 Sep 2014 12:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shualy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14201015http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717659&blog=14201015http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14199262<div align="right" dir="rtl"><p dir="rtl">שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים רפאל יעקובי קבע שלתנועת 'אם תרצו' ישנם מאפינים או הבטים פאשיסטים" קבע, קבע. מאימתי בית המשפט מומחה למחשבה פוליטית? מאחר והחליט כך לקבוע, מוטב היה אילו התעמק יותר בהגדרת המונח הפאשיזם. פאשיזם הוא מהמילה האיטלקית פאסיו &ndash;Fascio. אגד או צרור. אגד זרדים &ndash; שכן כל הזרדים ביחד &ndash; אנחנו חזקים, וכל אחד לחוד חלש. זה היה הסמל של הלגיון הרומי. לכן בפשיזם המדינה בשל ערכה המוסף מסכום חלקיה, היא ערך עליון. המדינה היא בלבד הדואגת לפרטים, ומותר לה לעשות הכל בשם ולמען העם לכן הפרטים מרצונם מותרים על חרותם. את הפאשיזם מאפינת האמונה שהשלטון שבידי השולטים חייב להיות נצחי אלו מורמים מעם ובשל יכולות מיוחדות הגיעו לתפקיד. הסמכות מוחלטת - חייבים לציית לה. כל צורות השלטון אחר פסול, הם הסמכות האחרונה. המדינה או מוסדותיה הם מעל הכל, היחיד בטל לחלוטין. הייצוג אינו אישי ובא לידי ביטוי באיגודים. בפשיזם מותרת&nbsp;מפלגה אחת בלבד השאר אינן לגיטימיות.המונח פאשיזם יכול להיות מימין וגם משמאל. בישראל לגבי מרכזי הכוח רק השמאל לגיטימי. מערכת המשפט הישראלית המקבלת לשורותיה רק בעלי השקפה פוליטית מתאימה לה. בישראל משפטנים בשרות המדינה לקחו לעצמם סמכות מוחלטת תוך שלילת כל בקרה חיצונית. </p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p style="text-align: center;" dir="rtl">השיטות המועדפות</p> <p dir="rtl">התאגידים נתפשים כאמצעי נוסף לפיקוח חברתי לכן מוקנה להם חופש פעולה. השליטים מחלקים מתנות כדי לשמר את האינטרסים ההדדיים של העלית. הנמנים על המעגלים העסקיים או מקורבים לשלטון מנצלים זאת לזכיה בעמד ולהתעשרות, לדוגמא אצל שמעון פרס ההפרטה נעשתה בהענקת חברות ממשלתיות כמתנות לבעלי הון על חשבון שאר האזרחים. שני הכיוונים לשחיתות: השליטים זוכים לטובין מהעלית הכלכלית, וזו נהנית בתמורה מהעדפת השליטים הצוברים עושר גם ממקורות אחרים למשל, גניבת משאבים לאומיים. מנגנוני הביטחון הם בשליטת אותה עלית כפי שאהוד ברק דאג לקדם שמאלנים בצבא גם המשטרה בעיקרה שמאלנית. התקשורת מסתירה שהרי היא חלק מאותו שלטון, אין כמעט מי שמסוגל לפעול נגד השחיתות כי הציבור אינו מודע למתרחש.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">תעמולה בלתי פוסקת - הפצת מידע מוטעה: קורה שרשות השידור מודה ב"דיסאינפורמציה" כלשונה! בחלק מהמדינות התקשורת בשליטת המועדפים פוליטית ולעולם אינה חורגת מהקו. במדינות אחרות די בשליטה מעודנת יותר כדי להבטיח את צייתנותה, בין האמצעים: שלילת רישיונות ומימון, לחץ כלכלי, פנייה להתאמה אידאולוגית ואיומים מרומזים. בישראל ישנה יועצת משפטית המתאימה לרצונו של בית המשפט השולט פוליטית. בתקשורת הישראלית הקו השמאלני שלה אינו מותיר לאחרים להתבטא. ברשות השידור רשימה שחורה של אישים שאסור להזמנים. באמצעות שימוש תעמולה מתוחכמת האוכלוסייה משלימה עם הפרות זכויות אדם באמצעות דחיקה לשוליים ואף דמוניזציה של אלה שזכויותיהם נפגעות. כאשר ההפרות גסות במיוחד, נעשה שימוש בסודיות, הכחשה והפצת מידע מוטעה כפי שעושים במשטרה בפרקליטות ובבית המשפט. שימוש בשעירים לעזאזל כאמצעי להסיח את דעתם של אנשים מבעיות אחרות, ובאופן מבוקר ניתוב התסכול הציבורי לכיוון הרצוי. בישראל אלו נעשים כנגד חרדים ומתנחלים לשיטתם המבזבזים את משאבי הציבור ולא שחיתות השלטונית.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">הסתרת המידע - הפשיסטים מתעבים את חופש המחשבה והביטוי של דעות אחרות. בישראל ההסגל האקדמי נמצא תחת פיקוח הדוק של ראשי האקדמיה ; חברי סגל שאינם מישרים קו עם הנורמה הפוליטית &nbsp;השמאלנית סובלים מהטרדות או מסולקים. ביטויי רעיונות אחרים נתונים להתקפות קשות. מבחינתם רק לביטוי דעתם יש ערך כלשהו. גם אומנים מקבלים חשיפה ומעורכים רק אם הם בשמאל. כמה מעצבנים אותם המגיבים אותם "טוקבקיסטים" ארורים ! משאלי/סקרי דעת קהל בדרך כלל מזויפים. בבחירות, האליטה השולטת דואגת להטות את התוצאות לכיוון הרצוי, מזכיר את ימי מפ"אי העליזים. בין השיטות לעשות זאת: שליטה במנגנון הבחירות עצמו, איומים על מצביעי אופוזיציה או שלילת זכויותיהם, פסילת קולות חוקיים, וכמוצא אחרון &ndash; פנייה אל מערכת המשפט, הנאמנה או שהיא חלק מהשליטים &ndash; בישראל השמאל שולט באמצעות משפטנים הפרקליטות ובית המשפט שחטפו את השלטון.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p style="text-align: center;" dir="rtl">רשויות חוק מעולות ואכזריות</p> <p dir="rtl">המאפין העקרי הוא מערכות צדק פלילי אכזריות עם מספר עצום של אסירים בבתי הכלא &ndash; בישראל כל שנה רבבות רבות נעצרמם ומושלכים לכלא על ידי המשטרה הפרקליטות ובית המשפט השמאלנים. המשטרה זוכה להאדרה ונהנית מכוח כמעט בלתי מוגבל, שמביא תכופות לניצול לרעה של כוחה. פשע רגיל ושונות פוליטיית נכרכים יחד לאישומים פליליים חסרי בסיס לשימוש נגד יריבים לדעה &ndash; במשטרה ובפרקליטות הרבה מאוד תיקים באפלה במיוחד נגד מדינאים מימין. ישנו טיפוח פחד ושנאה כלפי פושעים או יריבים כתירוץ להגדלת סמכויותיה וכוחנותה של המשטרה &ndash; המשטרה אינה מונעת פשעים וגם אינה מנסה במיוחד לתפוס פושעים כדי למנוע השנות פשיעה, לעומת זאת מרבה לתפור תיקים למי שנוח לה. ביטול האזרחים בפני המדינה, המוסדות שמרכיבים אותה ישראל בפני מוסדות אכיפת החוק שבידיהם חיים ומוות, זהו פאשיזם.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">בעקרון כאשר מוסדות אכיפת החוק יוצאים נגד אזרח, בית המשפט מניח תקינות, ללא כל כונה לבדוק את התנהלות אותם אירגונים. בית המשפט מניח תקינות חקירות המשטרה בין השאר על פי הוראתו של "הדמוקרט הגדול" -אהרון ברק. אף קודם לכן דאגו לקדם זאת בחוק &ndash; סעיף 10ב' לפקודת הראיות. כל מה שחוקר משטרה כותב ומביא את החשוד לחתום, בין אם בתחבולות בהפחדה לחץ ועינויים, נחשב כתקין ואמיתי ללא תקנה. לכך השלכות חמורות על כל מה שהמשטרה מרשה לעצמה לעשות בלא שמישהו יתן את הדין. התעללות ועינויים נוראיים בעצורים/נחקרים גם הטפלות לאנשים ברוחוב ומעצרים ללא סיבה. שופטים לא רק שאדישים לגמרי לקורות את העצורים הנחקרים במשטרה, אלא שמגיבים בבוז ובשטנה. לא נדיר שפורצים בצחוק לועג רועם למשמע תאורי זועות וסיוטים שעברו על הנאשמים. שופטים כלל אינם מוצאים לנכון להעביר לגורמים מוסמכים כלשהם את הטיפול בפשעי המשטרה, כפי שהם יודעים לעשות לגבי מדינאים שאינם "מתנהגים יפה" בהתאם לרצונם.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">התביעה מסתירה חומרי חקירה מהנאשמים, אך שופטים נותנים לה גיבוי ישנם גם שופטים הטוענים &ndash; בניגוד לחוק כי זו זכותה של ה תביעה הטענה היא שתובעים עובדים בנאמנות ועל נאשמים לסמוך על שיקול דעתם של התובעים. התביעה גם בזמן המשפט מביעה התנגדויות שונות להצגת חומר עדות כמו חומר חקירה, מוצגים ואף מתנגדת לזימון עדים. על פי חוק סדר הדין הפלילי אסור לתביעה להתערב באופן הגנת הנאשם ובכל זאת שופטים תומכים בתובעים בכל מעשיהם. </p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">התיחסות בית המשפט כלפי התביעה הוא באהדה וכבוד וקבלת כל הדרישות, ואילו כלפי הסנגוריה יחס של זלזול עוינות וגם השפלה. לפני שנים לא רבות החליטו השופטים שעורכי דין המיצגים לקוחות בשעה שהם עוזבים את אולם הדיונים, עליהם להפנות את חזיתם אל השופט ולהתקדם אל הדלת רק בהליכה לאחור. נוהג זה היה מקובל כלפי בני מלוכה ואצולה. אולי יש להיות אסירי תודה על ששופטים אינם דורשים שישתחו אליהם אפיים ארצה. לאור תאות השררה והכבוד שלהם אולי גם זה יגיע. לא יקל הדבר כי עורך דין העוזב את האולם באופן טבעי, כלומר פונה אל הדלת ואפילו בעמידתו בדלת פונה אל השופט וקד קידה, זוכה למבט נזעם ולהטיית ראש לאמר לו שנהג בחוצפה. ככל ששופט פחות הוגן והתנהגותו מעוררת יותר בוז, כך הוא מקפיד יותר על גינוני הכבוד כלפיו. </p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">שופטים אינם דורשים כל גינוני כבוד מצד נציגי המדינה התובעת, מצד הפרקליטות או התביעה המשטרתית. נהפוך הוא כלפיהם הם המגלים יחס של יראת כבוד. עורכי הדין המופיעים בבית המשפט, הן הקטגור והן הסנגור נחשבים לקציני בית המשפט במובן זה שעליהם לעזור לבית המשפט לעשות משפט. מעשית רק התובע נחשב על ידי בית המשפט לקצין בית המשפט. שופטים אינם מתחשבים כל כך בבקשותיהם של הסנגורים ואילו משאלות התובעים הינן בגדר הוראות. הכל בשם ניהול תקין של משפט. התיחסות זו תקפה גם כאשר תובעים עוברים על כל חוק וכל תקנה. תובעים הם המיצגים את המדינה על כן תובעים על פי תפישתם המעוותת של שופטים הם המיצגים את הציבור, את האינטרס הציבורי. תובעים אמורים ליצג את האינטרס הציבורי אלא שברוב המקרים מיצגים רק את רצונם "בנצחון"- השגת הרשעה בכל מחיר. הסנגורים לפי גישה זו מיצגים "רק" אנשים פרטיים. גם כאשר כל יום העבודה הם שופםטים דנים לא באדם בודד אלא ברבים הנפגעים מגישה זו, אין הם רואים את הנאשמים כפרטים מתוך כלל הציבור הרחב, שכל אחד מעונין ביחס ובמשפט הוגן. זאת על שום שרק מוסדות המדינה לשיטתם מיצגים את האינטרס הציבורי, ואילו אנשים פרטיים אינם הציבוריות - גישה פאשיסטית טהורה. </p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">גישת השופטים כלפי עצמם &ndash; בית המשפט גופו כלומר הם מוסד חשוב ביותר במדינה, על כן הם כמובן מאליו ראויים לכוח מוחלט. לא העם יבחר בהם או ידיח אותם, לא העם יבקר אותם. עליו לחלוק להם כבוד וזה מעוגן בחוק בסעיף זילות בית המשפט לחוק העונשין. כל מה שבית המשפט דן בו אסור בבחינה מחודשת כלשהי. למשל חוק מבקר המדינה אוסר בקרה של כל דבר הנמצא בהליכים משפטיים וגם כשעבורו המשפט הסתיים. על כל השגה או תלונה לגבי בית המשפט להיות מופנית אל גורמי בית המשפט בלבד והם לבדם המבררים וקובעים על פי הדרך שהחליטו עליה שהיא קביעה בעצמם לגבי עצמם. שופטים מצפים שכולם ישבחו יהללו וירוממו אותם, את הצדק והקידמה היוצאת מתחת ידם. כל מי שאינו עושה כך, חוטא לשיטתם בעזות מצח ויוצא נגד שלטון החוק שהוא כמובן חופף לשלטונם המוחלט כי את קביעותיהם יש לקבל כאמת מוחלטת &ndash; הדוצ'ה תמיד צודק.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">המטרה המוצהרת של שלטון פאשיסטי היא טובת וחיזוק המדינה, אם כי בדרכי פשע שאחריתם החלשת המדינה. בניגוד למדינה הפאשיסטית שחרתה על דגלה את חיזוק קיומה ופריחתה, אם כי ברמיסת הפרט לא השיגה מטרה זו, בית המשפט בחתירתו המתמדת תחת אושיות קיומה של המדינה מנסה להראות עד כמה אינו פאשיסטי. אלא שכל דרכיו הן פאשיסטיות ובכך חוטא מכל כיון נגד קיום המדינה. גם בהתערבותו בעניינים מדיניים ואף צבאיים לרעת המדינה. בית המשפט בישראל עושה ככל שהוא יכול לפגוע בבטחון המדינה ובחזון הציוני. בית משפט זה מצטין גם בעריצות שחיתותו כלפי האזרחים ההורסת את החברה. </p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">במדינה פאשיסטית יכולים חלק ניכר מאזרחיה לחיות חיים טובים יחסית כל עוד הם כנועים לשלטון, מבלי שידעו רע מהמדינה. אלא שאוי לו לאזרח שרשויות החוק שמות עליו יד. במקרה זה רשויות החוק עושות בו כל שהן חפצות. הם השלטון ועל כן הרשויות מתפקדות על פי כללי המשחק הנוחים להן בכל עת. האזרח אינו יכול לעשות דבר. כאלו הן רשויות החוק במדינת ישראל ובית המשפט בראשן נותן את הגיבוי המוחלט. בשונה ממדינות פאשיסטיות יחס זה אינו נובע מהשלטון המרכזי כי אם מהרשויות עצמן, בינהן בית המשפט הבלתי מפוקח המגבה סדר זה. יחס הוגן לא קיים, כללי המשחק אינם מובהרים לאזרח והם יכולים להשתנות ככל שהרשויות חפצות. מבחינת המאפין העקרי של מדינה פאשיסטית בית המשפט בישראל עונה להגדרה זו. בחינת עיקר העיקרים של עבודת בית המשפט &ndash; קיום יחס הוגן וניהול משפט הוגן, הרי שזהו ההבט הפאשיסטי של מערכת המשפט בישראל. המערכת המשפטית כמובן אינה עונה להגדרה של רצון בטובת המדינה אם כי זה אינו מאפין שהוא יחודי לפאשיזם ולא המאפין השלילי. המערכת המשפטית ועמה שאר השמאלנים כמובן אינם מודעים לפאשיסטיותם כי כי כך למדו שכל שמאל הוא לא פאשיסטי וכל אוהב מולדתו הוא פאשיסט... המשפטנים השמאלנים יכולים בלי שום ריסון עצמי לכפות את דעתם הפוליטית על אחרים אך עם מישהו אחר רק מביע ספק מייד מתנפלים עליו שהוא כופה את דעותיו הפוליטיות. אלה הפאשיסטים, לא מי שמחזיר לעצמו את הגזילה.</p></div>Sun, 14 Sep 2014 10:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shualy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14199262http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717659&blog=14199262http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14182402<div align="right" dir="rtl"><p dir="rtl">אחיזת עיניים הינה מעשה רמאות המבוסס על הטעיה חזותית. קוסם, להטוטן גורם לקהלו להביט על דבר אחד, בעוד הוא עושה דבר אחר שהקהל אינו שם לב אליו. כך בהשאלה ניתן ליצור התרשמות מסוימת בעוד שהנעשה שלא במסגרת חזות זו הינו שונה. בית המשפט יוצר רושם כאילו יש בקרה על הליכים משפטיים בעזרת שגרות היוצרות חזות זו. אלא שאין להן השפעה כי אינן מלוות במנגנוני בקרה אמיתיים אלא באמצעי חבלה בכל מה שעשוי לגלות את המציאות האמיתית. פיקוח ובקרה על השופטים קיים רק כביכול. </p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">פומביות הדיון &ndash; ככלל שמם של נאשמים בפשעים ועברות חמורים, האשמה המיוחסת ופסק וגזר הדין מתפרסמים. ברוב המשפטים מותר לציבור הרחב להיות נוכח בדיונים. במציאות הציבור אינו עוקב אחר הדיונים. גם לו רצה היה זה קשה מאוד, כי אלו אינם מתקימים באופן רצוף, אלא מפוזרים על פני תקופה ארוכה. בדרך כלל הנוכחים הם מי שמזומנים או מלוים במשפטים אחרים. כיון ששופטים הם הקובעים את מועד הדיונים ובתוכם את סדר תורי המתדינים, הם יכולים לסדר גם דיונים עם פחות נוכחים. מה שקורה בדיונים מתועד כפי ששופטים רוצים וזה אומר גם שכתוב הנעשה ללא קשר למציאות. זה כולל מצד השופט מצג שוא של התנהגות הוגנת ותגובות מתאימות לנעשה בעוד התעוד משמיט ומסלף את שהתרחש. הציבור גם אינו יכול להשות בין הנאמר לכתוב וגם אילו יכל, הוא חסר סמכות, אינו יכול להוכיח כיון שאסורות הקלטות ואין בפני מי להתלונן שיבדוק אי התאמות.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">הפרוטוקול של הדיונים &ndash; לכאורה הפרוטוקול אמור לשקף נאמנה את הנעשה בדיונים. בפועל הפרוטוקולים משקפים רק את מה ששופטים רוצים שיהיה כתוב, כדי שיצדיק את החלטותיהם. על כן הם מתיחסים בכובד ראש אל הפרוטוקול, כי רק כך יהוה אסמתכתא. הסילופים בפרוטוקול מגיעים לדרגת מיומנות גבוהה ביותר. למען השגת התוצאה הרצויה ישנן שיטות שונות החל מהפשוטות ביותר השמטה של מה שלא רצוי והוספה של מה שרצו, תיקון הנאמר והפרעת והפסקת&nbsp; העדות במקום שמתאים לשופט דבר המקל ליצור רושם כאילו העד אמר את מה שהשופט רצה , עריכה מחודשת כמו יצירת רושם בכתוב כאילו העדות ניתנה ברצף ונסתימה, וגם שינוי סדר הנאמר לקבלת משמעויות חדשות ורצויות יותר. הם כמובן לעולם אינם רושמים את הערותיהם ואת התפרצויותיהם באמצע העדות. אם מתאים להם, הם רושמים רק את תגובת העד כדי ליצור את הרושם הרצוי מעדותו. כך כשלא מוברר מהכתוב שדברי העד היו במענה, יכולים הם להראות מחוץ להקשר, מבולבלים. זהו גם אמצעי ליצרת רושם מוטעה, למשל אם כיון שהושמטה התערבות השופט והעד כביכול מחוץ להקשר הכחיש מעשה כלשהו, יראה הדבר כביטוי לתחושת אשמה. אין שום גורם שיש לו יחדיו סמכות ורצון לאמת את מידת מהמנות הפרוטוקול למתרחש. </p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">פסילת שופט &ndash; במקרה הטוב שופט לאור נסיבות אוביקטיביות מחליט לפסול את עצמו. בעל דין זכאי לבקש משופט לפסול את עצמו בשל אותן סיבות ולעיתים שופט נענה. אלא שבית המשפט העליון לא תמיד מגבה אותו, תכופות אף מתנגד בשל עיכוב הליכי משפט. הסיבה השכיחה לרצון לפסול שופט היא היותו נושא פנים. גם אז בעל הדין חייב לבקש זאת מלא אחר מהשופט עצמו שבידו גם ההחלטה. היה וכצפוי הוא מסרב, ניתן לערער על כך בבית המשפט העליון בתשלום והחלטתו נקבעת על פי הפרוטוקול שאותו שופט עצמו כתב. משמע קיים הליך של פסילת שופט, אך הכל נעשה כדי שלא יתממש. בית המשפט הלעליון אף מטיל קנסות של עשרות אלפי שקלים על המערער שבהתאם לאופן שבודק גם קובע שהערעור אינו מוצדק. המסקנה אין דרך להשיג פסילתו של שופט לא ראוי.&nbsp;&nbsp;</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">ערעור &ndash; עיקר הבקרה העצמית של בית המשפט הוא מוסד הערעורים. אלא שגם כאן בעוד רשמית קיים ערעור, נעשה הכל כדי להוריד מעוקצו ואף למנוע את קיומו.במשפט אזרחי שופטים לוחצים ללא לאות לפשרה כביכול כדי "להשכין שלום". הצד הצודק יוצא מקופח עוד יותר, ואיך יהיה שלום? תכופות מלבד ריב זה הצדדים אינם מכירים. במשפט פלילי שופטים מניחים לתובעים ללחוץ להודאה, בלי או עם עסקאת טיעון כביכול כדי "להקל" בעונש גם כאשר הנאשם כלל לא חטא. בשני המקרים באם בעלי הדין הסכימו הם אינם יכולים לערער. בנוסף להוצאות יצוג, אגרת משפט שלא כולם יכולים או מוכנים לעמוד בהם שופטים עוד עלולים לפסוק הוצאות משפט כבדות. ניתן זמן מועט להגשת ערעור פלילי תוך חודש וחצי כתב הערעור חייב להיות בבית המשפט. את עקר העקרים קביעת עובדות, ערכאת הערעור כלל אינה בודקת אלא מיחסת לערכאה הקודמת תקינות. כך רשמית קיים ערעור אלא שברוב המקרים אין לזה כל השפעה.&nbsp; </p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">משפט חוזר - למראית עין קיים כאמצעי בקרה גם משפט חוזר. אלא שמאז קום המדינה וכינונה של המערכת המשפטית בארץ, היו משפטים חוזרים בודדים בלבד. כמעט בלתי אפשרי לנהל משפט חוזר היות וחומר החקירה מפוזר בין גורמים שונים וחלקו הגדול אובד או מושמד. מוצגים בהוראת בית המשפט מושמדים. בניגוד לפעילותם של שופטים בקידום חקיקה המקלה על הרשעות, שופטים מעולם לא פעלו לקידום חובת שימור החומרים, למרות הצהרות בית המשפט על שמירה על זכויות האזרחים. מה שבית המשפט כן מקדמים הינו תילי תילים של הגבלות על משפט חוזר. לדוגמא צריך להביא ראיות חדשות כי כידוע לא יתכן שבית המשפט הגיע למסקנות שגויות מהחומר שהיה לו שלא או שכן מרצון. הראיות צריכות להיות חדשות לא רק לבית המשפט אלא גם לנידון. אם ידע עליהן ולא הציגם, לא יזכה במשפט חוזר, גם אם זו היתה הבחירה של מיצגו ולא שלו וגם כשבית המשפט הוא זה אשר מגביל את כמות הראיות והטענות שהוא מוכן שיוצגו. גם לא מספיקה הוכחת חפות אלא צריך להוכיח טעותו של השופט! שופטים ממשיכים להמציא מני הגבלות בפני קיום משפט חוזר, אם כי רשמית הליך זה של "בקרה עצמית" קיים.&nbsp; </p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">נציבות תלונות הציבור על שופטים - עוד אמצעי של "בקרה עצמית". מוסד שלא שופטים חשבו אי פעם ליזום. נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק התנגד לו בתוקף והגיב כנעלב עמוקות מעצם הרעיון. הוא טען שבית המשפט מבקר את עצמו. בשלב מאוחר יותר הסכים לקיום נציבות כזו אך רק אם תהיה בחסותו ובפקוחו ולא בידי הכנסת כדברו "כדי לא לפגוע בהפרדת הרשויות". אולי אמירתו של היא מחוסר הבנה?... בשל עקרון הפרדת הרשויות, הפיקוח חייב להיות מטעם רשות אחרת ולא מאותה רשות עצמה. התוצאה היא שהנציב נבחר על ידי הועדה לבחירת שופטים שבית המשפט ונשיאו שולטים בה. הנציבות נמאת במרות הנהלת בית המשפט הנמצא במרות בית המשפט העלין. בית המשפט העליון הוא גם קובע אילו סוגי תלונות לבדוק ובאיזו דרך. כך נקבע שתלונה יש לברר רק מול השופט הנלון, ומה שקובע הוא תשובתו שלו. מובן שכך ניתן להתלונן רק על מה שניתן להוכיח בכתובים כמו המשכות ההליכים או צוים שהשופט רשם. כך לא ניתן לברר על התנהלותו מידת הגינותו וכדומה.&nbsp; כלומר השופט יודע שבעל הדין שאת ענינו הוא מברר התלונן נגדו. הוא זה אשר פוסק גם בענין המשפט וגם לגביו עצמו. בעל הדין כל אותה העת ממשיך להשפט אצל אותו שופט. כך גם אין שום הגנה על בעל הדין התלוי בשופט. זה גם מתקשר ל"אמצעי בקרה" אחר שהוזכר &ndash; פסילת שופט. נשיא בית המשפט העליון עשה הפרדה בין תלונה על שופט אצל הנציב לבין בקשת פסילת שופט אצל השופט עצמו או ערעור על סרבו רק אצל נשיא בית המשפט העליון. דבר זה הוא בנגוד לכל הגיון. אם הכונה היא באמת ובתמים לאפשר ברור בלא שהמתלונן יפגע מכך יש לקשור את שני ההליכים יחדיו. </p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">סטטיסטיקה &ndash;כאשר בקרה חיצונית כמו תוצאות סטטיסטיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה גם לגבי השפיטה מאירות עיניים וגורמות לחשש לליקויים חמורים, גם כאן מנסה בית המשפט לאחז את עיני הציבור. לפי הסטטיסטיקה של הלשכה המרכזית שעור הזיכויים ירד עד כדי זיכוי אחד לאלף. לכך יש לבית המשפט פתרונות לסובבה בטענה שהסטטיסטיקאים בלשכה אינם משפטנים ולכן אינם בקיאים בתחום. הם לאומת זאת "יודעים יותר", מבחינתם הוחלט לא לכלול את המודים מרצונם או בדרך כלל באיומים, כיון שהודו, לשיטת בית המשפט אין להחשיב את הרשעתם כהרשעה. בדומה החליטו לחשב את שעור ההרשעות לא לפי נאשמים, אלא לפי סעיפי אישום. כיון שנאשמים אינם מורשעים בכולם, יחשב שעור ההרשעות עלפי הסעיפים בהם הורשעו. זה כמובן בלי להתיחס לעובדה שהתביעה מלכתחילה רושמת עודפי סעיפים כדי שתוכל מתוכם להוריד לצורך מיקוח לקבלת הודאה. כל בר דעת יחשב לפי סכויו של אדם נאשם לצאת זכאי. כאן לא תעזור כל אחיזת עיניים גם לא מיני חלוקות והסברים "סטטיסטיים" מוטים לפי התוצאה הרצויה. כפי ששופטים מתכחשים לאמת והם מכונים על פי תוצאות רצויות לטובת החזק ובמשפט פלילי לצד של מוסדות האכיפה. כך גם "הבקרה" בתוך בית המשפט לפי אותו הלך רוחות, המניח תקינות עבודתם של מוסדות האכיפה, הבקרה כולה נקבעת על פי מה שבית המשפט המבוקר קבע הווה אומר בקרה איתית אינה קימת. כל ההסדרים לא נקבעו כדי לממש את זכותו של הציבור למשפט הוגן, אלא כדי להגן על שופטים ולחזק את שלטונם המוחלט.</p></div>Sun, 17 Aug 2014 10:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shualy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14182402http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717659&blog=14182402http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14175696<div align="right" dir="rtl"><p dir="rtl">חונכנו להאמין שהמשטרה אחראית נגד פשיעה ויש למשטרה ענין בהפחתת עברינות ופשיעה. אכן תפקידה הרשמי של המשטרה הוא לדאוג לבטחון הציבור, לטפל בפשיעה ולעשות הכל כדי למנוע אותה ולהציל אנשים מפני פושעים ולמצא את החשודים בפשעים שנעשו להפחתת הפשיעה. אלא שהמשטרה איננה ישות כי אם אירגון המורכב מפרטים ועניינם שונה מהמטרות שהוצבו למשטרה כאירגון. ענינם העיקרי הוא להראות כמתפקדים כדי להחזיק במשרות בפרנסה, בטובות ההנאה ובתנאים הסוציאליים. ארגון המשטרה גם אינו מפוקח. כאשר התוצאות האמיתיות אינן מעניינות, יש לכך השלכות על אופן התנהלותם. כאשר שלום הציבור אינו מענין ואילו קיומו של האירגון והמשרות הוא הענין, המשטרה מציגה מראית עין שהיא עושה את תפקידה. היעד הקל ביותר להצגה הוא כמות ההרשעות בתחומים שונים. לראשי המשטרה החשוב מכל הוא הסטטיסטיקות כדי להראות תפקוד. במשטרה מלכתחילה נקבעים יעדים סטטיסטים ובהתאם לכך הפעילות. אוי למי שיצא נגד שגרה זו של ראשי המשטרה מלעסוק כמעט בלעדית בסטטיסטיקות. חבר הכנסת והרמט"ל לשעבר רפאל איתן המנוח עמד להיות שר המשטרה. הוא התכון להנהיג רפורמות מרחיקות לכת במשטרה. אלא שראשיה לא אהבו זאת כלל, בשליטתם שאינה יודעת גבולות תוך שיתוף פעולה עם הפרקליטות אשר גם היא עובדת לפי תוצאות רצויות שנקבעות מראש "סידרו" כתב אישום נגדו. לא נותר לו אלא לותר על משרה זו.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">כאשר הפעילות איננה מכונת מטרות אלא רק מראית עין של תפקוד יש לכך השלכות על כל הבט של התפקידים. על כן פעולות אחרות נדחקות הצידה למשל מניעת עברינות ופשיעה וגם הצלה. לדוגמא ברוב המדינות הדמוקרטיות, כאשר שוטר רואה אדם שיכור שהולך אל רכבו, הוא מזהירו ועושה כדי למנוע ממנו לנהוג. בישראל שוטר רואה אדם שתוי, הוא ממתין שיתחיל לנהוג ואחר כך דולק אחריו, כך הוא תופס אותו בשעת מעשה. לגבי עברות ופשעים שכבר נעשו, המשטרה טופלת חשדות על מי שנוח לה. כל שקר וכל זיוף כשרים כדי להביא לכך שיוגש כתב אישום וכדי שתיהיה הרשעה. לגבי תלונות במיוחד עם המוסר בדה מספיק אודות אנשים מסוימים, המשטרה נוהגת באותה הדרך. בכל המקרים הללו הנחקר יכול להסביר בכל דרך שלא קימת אפשרות שעשה את המיוחס לו. דבריו יכולים להיות הגיונים ואמיתיים אך את המשטרה זה אינו מעניין כלל. הוא יכול להמשיך להסביר כדי שיאמינו לו, אך מצד המשטרה זה איננו הענין. "חוקרים" עושים הכל כדי לטפול אשמה ולא משום שאינם מאמינים לנחקר אלא משום שמפקדיהם רוצים תוצאות של אשמה והם גם למדו שיטות להשיג זאת. כל אזרח הינו בכח מי שבהזדמנות יטפלו עליו אשמה כלשהי עלפי הנסיבות.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">תלונות מעלילים יכולות להיות &nbsp;מופרכות ביותר, "חוקרים" כלל אינם מתיחסים לחוסר ההגיון, וגם אינם טורחים לאמתן כדי שלא יצטרכו להפריכן. במקום זאת טורחים לבנות תרחיש לא הגיוני ולהדביקו לנחקר. כך המשטרה מעודדת עברינות באמצעותה. לדוגמא ביום תאונות דרכים שלא קרו הפכו מזמן למכת מדינה. העברינים הכבדים יותר נעזרים באלימות או באיום באלימות כלפי קורבנם. לקורבנות אלו אין כל סיכוי שהמשטרה תחוש לעזרתם. לפעמים אותם עברינים אף ממשיכים להתנכל והם מחבלים ברכבי הקורבנות. עברינים אף הורסים כלי רכב מבלי שהמשטרה תנקוט כל פעולה. בכל מקרה וודאי שלא עוזרים למואשמים בגרימת תאונה גם כשזו לא היתה כלל. זו רק דוגמא אחת מני רבות לאי העזרה מצד המשטרה לפונים אליה במצוקתם. אם כפי שהמשטרה מתימרת לתת שרות לאזרח שומר החוק, היא אינה טורחת כלל לברר מיהו שומר החוק ומיהו העברין. </p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">מה עוד שאין זה מתפקידה של המשטרה להעניש. המשטרה אחראית לשלומם ושלמותם של שומרי חוק ופוראי חוק או החשודים בכך כאחד. אלא שבמשטרה החליטו לעסוק בענישה.אפילו של חשודים בלבד. כך למשל עוצרים במפתיע אדם "לצורך חקירה" כי במשטרת ישראל מעט מאוד יודעים &nbsp;על חקירות ללא מעצר, מסיעים את החשוד למקום מרוחק עשרות או יותר קילומטרים ממקום מגוריו, ושם משאירים אותו. הוא יכול להיות ללא כסף לחזור, ללא אדם שיבא להחזירו וגם אם, יש לא מאפשרים להתקשר אם אין למשתחרר טלפון עובד משלו. אך את המשטרה אין זה מענין. גם במעצר רגיל המשטרה לעולם אינה דואגת להחזיר אדם לסביבתו. בתי מעצר נמצאים במקומות שכוחים מחוץ לכל ישוב על כן ראוי לצפות שבאותה מידה שלוקחים לשם שיחזירו.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">לא רק לעצורים משוחררים המשטרה אינה עושה שרות זה. גם למותקפים שסובלים מחבלות ואינם יכולים בכוחות עצמם להגיע לביתם. על אלו להסתמך על טוב לבם של העוברים ושבים כי המשטרה כ"כח הצלה" אינה מצילה. כאשר סיירי המשטרה פוגשים נפגעי עברינות וחבולי גוף הם אינם מסוגלים לקחת בו במקום תלונה. במקום זאת פוקדים להגיש בדחיפות תלונה בתחנת המשטרה. כמה הכשרה נדרשת כדי לדעת לרשום עדות נפגע? אם אינם יודעים לשאול שאלות הבהרה כיצד יכולים הם להענות לנזקקים לעזרה? אין זה מספיק להחליט שהמשטרה הינה חלק מ"כוחות ההצלה" על השוטרים להיות קשובים וערנים ומעל הכל בעלי הכשרה מתאימה כזו שבשעת פקודה יוציאו לפועל את סיבת קיומם. המאישים את מוקד המשטרה המיועד להענות לקריאות מצוקה של הציבור נשארים אדישים וחסרי מעש. אדם הפונה אל המוקד, ככל שמצוקתו והדחיפות גדולים יותר, ככל שקשה יותר לפונה לדבר כך ההענות פחותה. המתקשרום בקריאת מצוקה נענים בהסטת תשומת הלב מהשיחה ודיבור עם אחרים גם אם מוקדנים חוזרים אל הפונים, גם אז בחוסר ריכוז תוך המשך בדיבור עם אחרים, &nbsp;הם אינם מקפידים לרשום את המיקום ואחר כך השוטרים "אינם מוצאים" אין זו תופעה חד פעמית. </p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">באשר למניעת פשעים לכך צריך הרבה שיטור וזהו תפקידה העקרי של המשטרה. אלא שלא רואים כמעט שוטרים ברחובות. רוב השוטרים מרוכזים בתחנות ואם רואים שוטרים בשטח, הרי הם בתוך ניידות החולפות ביעף. בדרך זו הם יכולים לראות מעט מאוד מהנעשה וגם אינם מכירים את השטח היטב. נוכח הטפלותם לאנשים בחוסר כל גישה והכרה בתפקידים, ובאין כוח אדם מתאים כיון שלא מכשירים אותם כנדרש, מוטב כך מאשר שהאוכלוסיה תהיה מאוימת מהקלגסים כל עוד אינם יודעים שרות לאזרח מהו. כבר היה במרשתת שוטר אשר הגיב בכעס למגיבים וטען שאם המשטרה תהיה יעילה יותר, אנשים יפחדו לצאת לרחוב.&nbsp;על כל אלו כמובן שמהמשטרה יכולים לטעון שאין מספיק כח אדם עי אין מספיק תקציב, אך לתביעה המשטרתית הענקית הגדלה ללא הרף יש ויש. כמו כן גם לאנשי יחסי ציבור ולצביעה מחודשת של כלי הרכב המשטרתיים כל כמה חודשים שכך מקוים לשיפור התדמית.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">השרדות הארגון וכוחנות הפכו למרכיבים המרכזיים. הציבור חדל להיות מי שיש להעניק לו שרות אלא להפך, הצבור הינו נתין של המשטרה מי שהמשטרה כארגון משתמשת בו כדי להפעיל עליו את כוחה ואלימותה. לאזרחים אין כל בטחון, לא מפני העבריינות הקיימת ומהמשטרה שאינה מושיטה עזרה, ולא מפני המשטרה התופרת תיקים והאלימה. לעיתים אלו משולבים יחד באותם המקרים. הנפגע מעבריינות הופך לקורבן של המשטרה ובעקבותיה של שאר "רשויות החוק".</p></div>Wed, 06 Aug 2014 17:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shualy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717659&blogcode=14175696http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717659&blog=14175696