http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508heCopyright 2026 ממשיכה לכתוב.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=14979155<div align="right" dir="rtl">עבורך. לפעמים אני חושבת שמגיע לי אבא טוב יותר. אחד שהיה תומך בי, מעבר לכלכלית. הכסף שלך הוא כריק בידיי. הוא מספר ותו לא. הוא חומרי. ומעולם לא ביקשתי ממך הון, אלא רק חיבוק אחד ק ט נ ט ן. לשמוע אותך אומר שאתה גאה בי, ושאתה אוהב. אותי. בכלל רציתי שאהיה כאן? אולי זה רק מקרי? אתה לא כאן בשבילי. אף על פי שעשיתי ועדיין עושה בשבילך. על כל הימים שכיסיתי אותך בלילות קרים, שהכנתי תה בימים חולים. אני תמיד מקום שני. אם בכלל. וזה לא מגיע לי. בחיי, אני מגחכת לעצמי מהמחשב שיום אחד תבין את זה. כשאהיה רחוקה ממך אלפי קילומטרים, אולי אז אעיז לצעוק בפניך שנמאס לי. ושאני יודעת שאתה לא אוהב אותי כמו את אחותי או כמו את אחי. שאני יודעת שלא הייתי בתוכנית, שאני יודעת שאולי הרסתי לך חלומות שלמים. שאני יודעת, שאתה, כנראה לא באמת רצית בי. אבל לא בחרתי להיות כאן אבא. והאמת היא? שאם היית שואל אותי, במרבית הפעמים גם הייתי בוחרת שלא להיות כאן בכלל. אבל תמשיך להכאיב לי. תמשיך לפגוע בי, כי אני אצא חזקה יותר. ואני אעשה הכל כדי לא להיות הורה כמוך. ואם וכאשר יהיו לי ילדים, ממך למדתי, שאעשה הכל כדי לגרום ל</div>Sat, 12 Jan 2019 18:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (ממשיכה לכתוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=14979155http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717508&blog=14979155http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=14383319<div align="right" dir="rtl">לחברה הכי טובה שלי. זו שאני כל כך כל כך אוהבת, מהמקום הכי כנה בלב. אני יודעת שאת עכשיו פגועה ממני, מרגישה שבגדתי בך, שאני לא שם איתך, שאיך אני יכולה לעזאזל לעשות לך את זה? אבל אני מאמינה בך. אני יודעת עד כמה את חזקה. בגלל זה לא פחדתי כשהשארתי אותך לבד. לא השארתי אותך לבד כי לא אכפת לי, בחרתי לסיים את החברות הכל כך ארוכה בינינו כי עכשיו זה קצת פחות מתאים, ואני מקווה שיש מקום בליבך לכבד אותי ואת ההחלטה שלי. ֿאפילו שהתוצאה כבר ידועה לי, ולא קיבלת את זה היטב, אני מאמינה שזה רק יחשל אותך, וכשזה יסתיים, תחזרי מחוזקת, בטוחה בעצמך יותר. חברה הכי טובה שלי, את כל כך חושבת שאת צריכה אותי, אבל האדם היחיד שאת באמת צריכה זה את עצמך חזרה. <span style="font-f</div>Tue, 22 Sep 2015 07:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (ממשיכה לכתוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=14383319http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717508&blog=14383319http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=14323489<div align="right" dir="rtl">מצד אחד זה מרגיש לי הכי נפילה, שנכשלתי, שחזרתי לדרך הרעה שלימצד שני היכולת של לזהות שההתנהגות שלי היא לא בסדר זו התקדמות.פעם לא יכלתי להבין כשאני עושה שטויות אלא רק בדיעבד.הפעם זו הייתה שטות שהייתי מודעת לכך שהיא שטות לכל אורך הדרך.ועכשיו אני תקועה ביני לבין עצמי, והוא מסתכל עליי בעיניי הכלבלב שלוואני אפילו לא מסוגלת לחבק אותו כמעט. כי כמו שאמרתי לו ערב לפניאני מתקשה בלהביע רגש. זה כמעט מאמץ משוגע עבורי.בטח כלפיו, כי אף פעם לא הסתכלתי עליו בצורה שכזו, הוא תמיד נתפס בעינייכהידיד הזה, שאני מכירה יותר מדי שנים ויותר מדי טוב.זה שרק מחכה לזו שיוכל להביע את מלוא עוצמת רגשותיו כלפיה.ואולי מסתבר שזו הייתה אני לכל אורך הדרך, אני לא יודעת.אבל אני יודעת שאני לא מרגישה את זה.ואני יכולה להגיד בקלות שמי שתשיג את הלב שלו תזכה.<</div>Fri, 08 May 2015 18:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (ממשיכה לכתוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=14323489http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717508&blog=14323489http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=14294519<div align="right" dir="rtl">ראיתי שביוטיוב החליטו ליצור סרטונים לכבוד יום האישה שנקראים A LETTER TO MY YOUNGER SELF החלטתי ש למה לא לכתוב אחד לעצמי, ומכיוון שאני פחות בן אדם של סרטונים החלטתי לשבת ולכתוב. ילדה יקרה שלי, אני יודעת שאולי הכל עכשיו נראה לך קצת קשה ומבלבל, את מרגישה שאף אחד לא מבין אותך ורק מנסה להשתלב, בעיקר בלי הצלחה. אך אל תדאגי, דווקא זה מה שבסוף ידרבן אותך להיות תמיד עוד קצת יותר. את תכירי כמה אנשים שיפגעו בך, יחללו אותך, ויגרמו לך להרגיש כאילו את שום דבר, אל תאמיני להם, את הכי טובה שאת יכולה להיות, וזה די והותר. את יפהפיה ודעי את זה כמה שיותר מוקדם. תמשיכי להביע את דעתך גם כשכולם לא מסכימים, עם הזמן תגלי שזו תכונה שמייחדת אותך מהרבה אנשים שנסחפים בקהל, ואת רק תאהבי את עצמך יותר ותרוויחי את כבודך מאנשים בזכות זה. אני גאה בך, שלמדת ליצור גבולות, ושהבנת עם הזמן מה עושה לך טוב, ואת עוד תראי שהטוב הזה מגיע ובכמויות. אל תפחדי אם הדרך שכולם אומרים לך ללכת בה נראית לך שגויה, סמכי על האינסטיקטים שלך, את יודעת הכי טוב מה יעשה לך הכי טוב. אל תבזבזי את זמנך על אנשים שלא שווים את זמנך, ותני</div>Mon, 09 Mar 2015 18:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (ממשיכה לכתוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=14294519http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717508&blog=14294519http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=14240157<div align="right" dir="rtl">כמה זמן שלא הייתי כאן, ואו איך הזמן פשוט טס מרגישה שחסר לי לשחרר, לכתוב את זה החוצה, להתפרק. כבר זמן מה שאני חושבת עלייך (רק איזה שנתיים שלוש) והיום זה ממש הכה בי, שלא משנה כמה גברים עברתי ואעבור אחרייך אתה אחד ויחיד בראש שלי. ואין אף אחד שישתווה לך. וכולם היו כל כך קלים חוץ ממך. קלים לשבות, קלים לרצות. ורק אתה לא נלחמת עליי כלל. ואולי זה מה שאהבתי בך. לא הייתי מוכן להילחם. ואני גם לא סובלת מלחמות, זה מתיש מדי אני שואלת את עצמי למה הייתי מטומטמת כל כך בכלל להגיד לך להתראות ולא מצליחה אפילו לענות לעצמי בין חדרי חדרים <span style="</div>Mon, 24 Nov 2014 21:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (ממשיכה לכתוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=14240157http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717508&blog=14240157http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=13696151<div align="right" dir="rtl"> סופי,לא נרדמת כבר חצי שנה בלילה כמה שאחטות לא עוזרות להלחם הבדידות הזאת תראו מה היא עושה לה סופי עוד שנייה נגמרת סופי מתרוצצת ברחובות למצוא מושיע רק שייקח היא כבר יודעת מה לתת המשחק הזה מביס אותה כל פעם סופי עוד שנייה נפסלת היא נאנחת כי קשה לה הוא מזדרז למזוג לה סטלה היא מתכופפת כי נופל לה הוא מסתכל וזה עושה לה צמרמורת מכף רגל ועד ראש שהיא שולפת את הליפסטיק המתוק <span style="font-size: 12p</div>Wed, 06 Mar 2013 14:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (ממשיכה לכתוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=13696151http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717508&blog=13696151http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=13582689<div align="right" dir="rtl">הרגשתי שאני מדברת עם זר. שכל החודשים האחרונים נמחקים לי מול העיניים ואני אפילו לא מסוגלת לעשות סטופ לרגע כדי לחשוב שנייה על מה בעצם קורה כאן. אתה נעלמת, ומשהו ממך או לפחות ממי שהיית נותר בי. ואני ממשיכה לשמוע את השירים שלי בכמיהה שאולי שהבן אדם המדהים שזכיתי להכיר יחזור, ויבין שהוא לא מסוגל עוד להמשיך ככה. ואולי עוד כמה שנים רק תדע, אולי רק אז ייפול לך האסימון כמו שלי לקח כל-כך המון שנים להגיע לנקודה הזאת בחיים. הקרירות שלך הזכירה לי נקודה בחיים שלי, נקודה כואבת של כאב שהפך לקרח. קרח קשה ועגום. עצוב שגם לך קורה המצב הזה. שכל-כך כואב לך שאתה כנראה מעדיף להיסגר, להתקרר ולקפוא. עצוב לי שאני לא יכולה לתאר לך במילים כמה זה נוראי להיות במצב הזה, וכמה נוראית עוד יותר הדרך לצאת מזה. אבל כנראה שזה כבר המסלול שאתה זקוק לו, ולי אין במקום בטיול הזה. איך רק לפני כמה חודשים ישבנו כאן על הספה הקרה שלי, והחדר בער מחום, מרגש. ועכשיו אני כאן לבד בחדר ומרגישה פתאום כמה שהוא בכלל קפוא מכל תחושה, כי אני כאן עם עצמי. אני כבר בצבא, אני משתדלת שלא לחשוב עלייך במשך היום, שלא תעיז להרוס לי את האפשרות</div>Fri, 07 Dec 2012 18:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (ממשיכה לכתוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=13582689http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717508&blog=13582689http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=13539512<div align="right" dir="rtl">ואו, לא הייתי כאן כמה חודשים טובים. מוזר להסתכל בכתיבה שלי מהעבר, את כל הכאב, את כל הרצון לעלות והחוסר יכולת. כמה השתניתי לטובה. ואכן, גם אני עוד שבוע מתגייסת (משעשע). ובינתיים מנצלת את הזמן שנותר לבלות בחברת האנשים שאני הכי אוהבת בעולם. איך אני אוהבת פתאום לאחר תקופה ארוכה להביט לאחור. לבכות, למחות את הדמעות, לצחוק, ובעיקר לחייך. לראות איך כל כמה זמן אני נוקטת עוד צעד, ומשתפרת עוד טיפה, ועולה עוד קצת למעלה. כמו למשל שרוב הפוסטים שלי מהעבר הרחוק דיברו על אהבה, על הרצון שלי לאהבה, בלי שום דיבור כמעט על מי. היום אני יודעת שאני מאוד בשלה לזוגיות, אפילו זוגיות רצינית הייתי אומרת, אבל אני ממש לא קרובה להתפשר על שום דבר ממה שאני יודעת שמגיע לי כדי לקבל את זה. או למשל על הבדידות שהרגשתי, שהיום אני רק מחפשת את הכמה דקות האלו להיות עם עצמי כי כל-כך כיף לי בחברתי. ולא פחות בחברת אחרים, מכיוון שסיננתי קצת את רשימת ה"חברים" והשארתי סביבי רק את אלו שבאמת מגיע לי שיהיו סביבי. ואיך השתניתי כמובן מבחינת המראה: מסקנה: הזמן עושה רק טוב. וחבל שניתן לראות זאת רק בדיעבד .. אבל הי, עדיף על</div>Mon, 05 Nov 2012 02:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (ממשיכה לכתוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=13539512http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717508&blog=13539512http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=13370649<div align="right" dir="rtl">קטפת אותי כמו פרח שחיכה שנים להבשיל, שהמתין ועבר חוואים שקטעו ממנו גבעולים עד שהגעת והשקת אותי באהבה. הערת אותי משנים של תרדמת רגשית, בדיוק ברגע שהאמנתי שכבר אין טעם באמת לחכות למישהו אמיתי. אמרת לי את כל התכונות שראיתי בעצמי אבל הרגשתי שכולם לא רואים, ושבית אותי ברגע שהחזקת לי את היד. אני באמת אוהבת, פתחת לי חדרים בלב שישבו שוממים ולא תיפקדו כלל עד שהגעת. שברת בי חומה של אמפתיה, שהייתה מכוסה בשנאה לעולם ולכל מה שהוא גרם לי לראות ולעבור. הצלחת להיות מעבר לזה, הצלחת להיות מיוחד. גרמת לי להרגיש מיוחדת. וזה מה שאני כל-כך אוהבת בך. עומק כזה, רבדים שאני לא נוטה לראות באחרים כמעט ובכלל. יש בך מיוחדות שגובלת לפעמים בשיגעון שחשבתי שקיימת רק בעצמי, והאמנתי שאף אחד לעולם לא יבין אותה. ואתה ראית אותה. ואהבת אותה מאוד. וברגע שהרגשתי את הלב שלי פועם מזה שנים, ידעתי שאסור לי להתעלם. כבר שלושה חודשים, ואפילו לדקה לא התחיל להימאס לי ממך. לא מהעיניים החוקרות, ולא מהידיים שמרגיעות כשהן מלטפות. כל פעם מחדש מרגש אותי לראות אותך ולדעת שאתה הבן אדם הראשון שבאמת טוב לי בקירבתו. ואפילו שחיי לא התחי</div>Tue, 17 Jul 2012 20:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (ממשיכה לכתוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=13370649http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717508&blog=13370649http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=13349407<div align="right" dir="rtl">כולם עכשיו בטח שקועים בטקס, מקבלים תעודות ולוחצים למנהלת את היד. מקבלים איזה ספר תנ"ך עם הקדשה שלא באמת הושקע בה זמן, ושמחים מזה שהם עברו עוד שלב בחיים ועכשיו הגיע הזמן שיתחילו לחיות באמת ויתגייסו לצבא ויהיו לאנשים גדולים וכל יכולים.ואם כל זה בא מהר מדי?, אני אישית מודה שאני מתרגשת מאוד להתחיל את החיים שלי, אבל מאוד מפחדת למצוא אותם שחורים הרבה יותר מהדמיון שאני מנסה ליצור לעצמי בראש.והצבא, מה איתו... היום שנתיים בצבא זה פחד אלוהים. מי יודע אם התפקיד שינתן לי באמת יהווה משמעות אחר-כך ואני אוכל להשתמש בו. והרי אני יכולה להשתחרר בקלות אז למה אני פשוט לא משתחררת והולכת לשירות לאומי? החלטות.אני שונאת החלטות, אולי מהיותי בת למזל דגים ואולי כי אני לא מצליחה להבין את האנשים האלו שמחליטים בקלות "אנ דנ דינו ...", אצלי כל החלטה לוקחת זמן והמון מחשבה, מלאת פחד לעשות את ההחלטה השגויה ולמצוא את עצמי בעצבים ובכעס על עצמי על כך שלא בחרתי אחרת כל עוד יכולתי.ואני מכירה את עצמי קצת יותר טוב מכולם, ואני יודעת שצבא לא יעשה לי שום דבר טוב, למה אני יודעת? כי אני מכירה את עצמי, לא נועדתי למסגרות חסרות היגיון</div>Wed, 04 Jul 2012 22:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (ממשיכה לכתוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717508&blogcode=13349407http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717508&blog=13349407