<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Nothing Personal</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 ™© Blondie ©™. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Nothing Personal</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290</link><url></url></image><item><title>סופ&apos;&apos;ש+ תמונות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12369065</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;

אז אחרי יום גשום וחשוך יצאה השמש היום בבוקר :)
זה מדהים לראות מזג אוויר כל כך יפה סוף סוף,

שמש ושמיים כחולים
הסופשבוע הזה התחיל די רע,

אבל הוא נגמר מעולה!
בלונד היה אצלי היום והיה באמת מעולה :)
זו הפעם הראשונה שבאמת הרגשתי 100% בנוח,
וזה היה מושלם.

רציתי לשתף כמה תמונות חמודות ויפות,
מקווה שתאהבו :)












&lt;img src=&quot;http://f.nanafil&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 12 Mar 2011 21:57:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (™© Blondie ©™)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12369065</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717290&amp;blog=12369065</comments></item><item><title>יותר מדי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12366256</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
נסחפנו קצת, אתה לא חושב?
לקחנו הכל מהר מדי, לא הספקנו בכלל לעצור ולחשוב, לעצור ולנסות להבין הכל.
להבין מה אנחנו רוצים, לאן אנחנו הולכים, איך אנחנו ממשיכים.
אולי אתה הצלחת להגיע לכל התשובות האלה, כי זה הקצב שלך אחרי הכל,
אבל אני, אני זה סיפור אחר.
אני לא הספקתי להבין כלום.
אני לא יודעת מה אני רוצה.
אני לא יודעת אם טוב לי.
אני לא יודעת אם אני רוצה להמשיך.
אני לא יודעת אם אני יכולה להתמודד עם כל זה.
אני לא יודעת אם אני מסוגלת.
אני לא יודעת מה קורה איתי ביחס אלינו.
אני לא יודעת אם אני מוכנה לכל זה.
אתה חייב להבין שיש הבדל בינינו,
צא מהראש הזה של &quot;אנחנו&quot;!
אנחנו שני אנשים שונים בסופו של דבר. יש לנו מחשבות, דרישות וציפיות אחרות.
יש לנו קצב שונה.
אמרת שאתה מכבד את זה ושתתחשב בזה,
אני רואה שאתה מתאמץ.
אבל שכחת דבר אחד-
אתה עדיין מאוכזב ממני כל פעם מחדש.
גם אם אתה לא אומר&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 11 Mar 2011 14:42:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (™© Blondie ©™)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12366256</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717290&amp;blog=12366256</comments></item><item><title>לא מוותרת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12356394</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;נכון.
חודשיים לאהייתי פה, אני יודעת שזה רע.
אבל אני לא מוותרת עכשיו.
אני מרגישה שאני צריכה את המקום הזה שוב,
הפעם אני אשאר פה.
אני צריכה את הבלוג הזה יותר מתמיד, 
וזה באמת מפתיע אותי.
הבלוג תמיד היה מקום שבו אני פורקת כשרע לי, מקום שבו לא ישפטו אותי על ההתנהלות שלי, 
מקום שהוא רק שלי ושל עצמי, והוא ישרת אותי כשאני צריכה- כלומר כשרע לי.

הפעם לא רע לי. הפעם טוב לי. מושלם לי.
כל כך הרבה הספיק להשתנות.
אני לא מי שאני, אני כבר לא אובססיבית לגבי המעמד שלי, פשוט כי טוב לי.
הכרתי מישהו פשוט מדהים, ואני יודעת שזה נשמע קיטשי, אבל אולי זה באמת ככה.
כל הקשר שלנו פשוט דביק וקיטשי כאילו הוא יצא מהסרטים, אבל כל כך טוב לי ככה.
אני קיטשית, וכולם צריכים להתחיל להתרגל לזה.
הוא מדהים. אני אוהבת אותו מכל כך הרבה סיבות 3&amp;gt;
מאז שיש לי אותו לא אכפת לי מכלום, וטוב לי בתוך הבועה שלנו.

הביטחון העצמי שלי עלה והוא מעולם לא היה במקום טוב יותר ממה שהוא עכשיו,
ומן הסתם- טוב לי ככה :)
אני פשוט מלאה במחשבות ורגשות, והפעם הם כולם חיוביים D:
אני הולכת להחיות את המקום הזה.

בהצלחה לי ^^
&lt;img s&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 05 Mar 2011 20:43:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (™© Blondie ©™)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12356394</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717290&amp;blog=12356394</comments></item><item><title>תמונות &amp;#9829;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12275999</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;

אני פשוט פתטית.
אני נקשרת בקלות מדי,
אני נפתחת בקלות מדי.
אני פשוט חיה בסרט.
אני מרגישה עלובה.
עלובה אבל מאושרת.

עוד 8 ימים יומולדת :)

בשישי שתי חברות ישנו אצלי, היה פשוט מדהים &amp;hearts;
יש מלא תמונות מן הסתם ^^
שתינו בירה, ריכלנו, צחקנו, היינו בספינצ&apos;אט ובצ&apos;אט רולט ובאיזשהו שלה גם ציירנו על עצמנו.





&lt;span styl&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 18 Jan 2011 20:39:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (™© Blondie ©™)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12275999</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717290&amp;blog=12275999</comments></item><item><title>אני צריכה משהו</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12268286</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
She fell to the bottom of her life
This wasn&apos;t meant for two
She struggles to find herself in time
But she can barely move

Just try and get up
You gotta slowly brush off
I know that words aren&apos;t enough
But you&apos;re better than this

Save your heart
For someone that&apos;s worth dying for
Don&apos;t give it away
Torn apart
Never getting what you&apos;ve been crying for
It&apos;s always the same

She turns&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 14 Jan 2011 18:27:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (™© Blondie ©™)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12268286</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717290&amp;blog=12268286</comments></item><item><title>משתנה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12267056</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;למה החיוך לא יורד לי מהפנים?
למה אני כל כך מאושרת?
למה אני משתנה ככה,
נהייתי כל כךשמחה ואופטימית, כיפית, אולי אפילו צבעונית?
אני משתנה, כל מי שמסביבי שם לב לזה,
אבל למה הם אומרים שאני מכריחה את עצמי להשתנות?
אני רק זורמת עם השינוי, 
לא מזרימה אותו.

אני מרגישה שבצפר נהיה רק זירה חברתית בשבילי.
&lt;span style=&quot;font-&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 14 Jan 2011 00:07:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (™© Blondie ©™)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12267056</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717290&amp;blog=12267056</comments></item><item><title>עובדת על זה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12266713</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני עובדת על עיצוב חדש,
אני צריכה את זה.
אני צריכה את זה כחלק מהשינוי.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 13 Jan 2011 21:26:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (™© Blondie ©™)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12266713</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717290&amp;blog=12266713</comments></item><item><title>למה הפכתי?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12263388</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כל כך הרבה זמן לא הייתי פה. אפילו לא נכנסתי לכאן כדי לבדוק את המצב.
למה?
כי פחדתי מהבלוג. פחדתי מהמחשבות של עצמי.
זה טיפוסי לי, אני מזניחה משהו ואז מפחדת לחזור בגלל התגובה.
קרו לי כל כך הרבה דברים,
כל כך הרבה מה לספר.
החיים שלי נהיים שטחיים יותר מיום ליום, 
אני נהיית כל כך אובססיבית בי ובכל מה שקשור במעמד שלי ובמראה שלי.
אני פשוט שטחית. איכסה.
המעמד החברתי שלי באמת עלה, אבל עכשיו הוא די נשאר במקום, אני לא רואה עוד שיפור.
התחלתי לעבוד בייחצנות של להקת השליחים (שבאמת כדאי לכם לנסות :) )
והכרתי כל כך הרבה אנשים חדשים.
אני חושבת שבפעם הראשונה הרגשתי באמת שווה,
שלאנשים באמת אכפת ממני, 
שאנשים באמת שמים לב אלי.
הסילבסטר הביא איתו את החוויה של הנשיקה הראשונה, 
שבאמת נהניתי ממנה, אבל לא יצא מזה כלום.
מסתבר שהוא סתם היה מניאק.
הוא ניצל אותי בשביל הנשיקה.
זה בסדר מבחינתי, העיקר שסוף סוף קיבלתי את החוויה הזאת.
עוד משהו למחוק מהרשימה.
התקופה הלחוצה בבצפר עברה, יש לי קצת זמן להשקיע בעצמי, וזו אחת הסיבות שאני מוציאה 
לפועל את השינוי שרציתי.
אני משתנה מבחינה חיצונית וזה מתבטא ב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 11 Jan 2011 20:58:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (™© Blondie ©™)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12263388</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717290&amp;blog=12263388</comments></item><item><title>פאק.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12230899</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;סוף סוף אני מוצאת את הזמן לשבת ליד המחשב ולכתוב.
השבוע האחרון היה מטורף, אני לא חושבת שאי פעם יצא לי להתמודד עם עומס כזה.
אני לומדת בבצפר, למודת משפטים באוניברסיטה, עושה בייביסיטר, מייחצנת, מארגנת יום גיבוש לכיתה.
ועוד לא הכנסתי לכאן אפילו את הצד החברתי, שזה תופס לי כמעט את כל הזמן הפנוי שנשאר לי.
אין לי איך להסביר את מה שקורה לי בזמן האחרון, אבל זה יוצר אצלי בלבול.
קיבלתי את מה שרציתי- אנשים שמים לב אלי. אנשים מכירים אותי. אנשים מזהים אותי. אנשים רודפים אחרי.
כל מה שרציתי זו הבקשה השטחית כל כך- להיות פופולרית, להיות מישהי.
קיבלתי את זה. ברכותי.
למה זה מבלבל אותי כל כך?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 25 Dec 2010 14:29:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (™© Blondie ©™)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12230899</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717290&amp;blog=12230899</comments></item><item><title>פריקה+ תמונה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12216400</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הרבה זמן לא כתבתי, לא היה לי ממש על מה.
לפחות הפחד שלי לעזוב את הבלוג יכול להיעלם עכשיו D:

כל כך הרבה דברים קורים לי עכשיו, אני לא יודעת אפילו איפה להתחיל!
בפעם הראשונה בחיים שלי, אני באמת מרגישה רצוייה ואהובה ומקובלת.
אני אוהבת את ההרגשה הזאת, אבל אני גם כועסת על עצמי בגללה.
בכל פעם שאני מוצאת את עצמי עסוקה במיקום שלי על המפה החברתית,
אני כועסת, אני מאוכזבת.
המחשבות הראשונות שעוברות לי בראש ברגעים האלה הן
&quot;כמה שטחית הפכתי להיות?&quot;&quot;למה זה מעניין אותי כל כך? תראי אותך, את כל כך רדודה!&quot;
ואז אני כועסת.
אולי אני כועסת גם בגלל שאני לא מאמינה שזה קורה לי,
אני לא מוכנה להאמין שמגיע לי להיות איפה שאני נמצאת.
אני עדיין כלואה בתוך המחשבה שאני לא מספיק טובה.

עוד משהו שגיליתי היא הסיבה לקושי שלי לדחות אנשים.
הפסיכולוגית עלתה על זה.
היא ניסתה להבין למה כל כך קשה לי להביע רגשי דחיה כלפי אנשים,
אפילו אם זה בא על חשבוני.
זה מתבטא בכל דבר שאני עושה:
אני לא מסוגלת להגיד לחברה שנדבקת אלי יותר מדי שאני צריכה לפעמים קצת מרחק.
אני לא מסוגלת להגיד למישהו שמעוניין בי שאני רוצה להיות רק י&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 17 Dec 2010 09:27:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (™© Blondie ©™)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717290&amp;blogcode=12216400</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717290&amp;blog=12216400</comments></item></channel></rss>