http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717240החיים משתנים מרגע לרגע. מדקה לדקה. אינך יכול לצפות לדברים שיקרו כי העולם מלא הפתעות. זהו סיפור חיי.. הסיפור על המעבר לאמריקה.heCopyright 2026 הנודדת במרומים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717240http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/40/72/71/717240/misc/21155811.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717240&blogcode=12155557<div align="right" dir="rtl">זהו קטעים מתוך הסיפור שהנני כותבת.אני אשמח לקבל תגובות ואת דעתכם בנוגע לקטעים שבבלוג. אם אהבתם אז תמליצו! </div>Sat, 13 Nov 2010 19:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (הנודדת במרומים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717240&blogcode=12155557http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717240&blog=12155557http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717240&blogcode=12155542<div align="right" dir="rtl">ישנו הרגע שבו הכול עומד מלכת, הרגע שבו השמש מבצבצת. השמיים צבועים בתכלת וכתום והכל מרגיש כעומד דום. אני מרגישה בזמן הזה הכי שלווה. אין בי שום דאגה לפחות לא אחת שאקדיש לה מזמני. אני מסתכלת החוצה מהמרפסת הקטנה שצופה אל הכביש כשלפתע עשרות ציפורים עפות מעליי ,נודדות מזרחה. רק אני כשונה מכולם נעה מערבה.מחראנו עוזבים את הארץ הקדושה לארה"ב ומתחילים חיים חדשים במדינה החדשה. בחודשיים שחייתי מאז אותהידיעה הכרתי את קרוביי מחדש. ראיתי את ה"אני האמיתי" של משפחתי וחברייוהתאכזבתי מחלקם... קרובי משפחתי נחלקו לשני מחנות. תומכי הנסיעה ואלו שהתנגדו לה ולמרבה הצער רובם היו מתנגדים. התאכזבתי מאוד מכל האנשים הקרובים שלא הביעו אהדה בעניין נסיעת העבודה של הורי. זאת הייתה תקופה כה קשה וההחלטה כבר התקבלה. עוברים דירה. עוברים מדינה. ובמקום שאקבל תמיכה ועידודים לאותו המעבר של פתיחת תרבויות ואנשים,קיבלתי כמו סטירה לפנים. מצאתי את עצמי מחזקת אחרים. הם בכו, אני הרגעתי. הם התייפחו , אני חיבקתי. אך אני לא בכיתי, לא ייללתי, לא תהיתי , לא הירהרתי. לא הייתי כלום. אינני הפנמתי את אותה החלטה. זה נראה לי כמו חלום. רח</div>Sat, 13 Nov 2010 18:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (הנודדת במרומים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717240&blogcode=12155542http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717240&blog=12155542http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717240&blogcode=12107222<div align="right" dir="rtl"> משפחתי ואניהיינו בחופשה כשהטלפון צילצל והשמיע את קולו הצורם. זאת לא הייתה כמו כל שיחה רגילה אלא הפעם שיחה טיפה אחרת...שיחה מחו"ל. הוריי התרחקו לעבר האופק כדי לקבל פרטיות. לענות לשיחה הכל כך פתאומית בלי אוזניים שניצבות לכותל. "מי זה היה?" שאלתי מסקרנות. "זה לא משנה כרגע. זהו לא משהו שהינך צריכה לדעת עכשיו." ענה אבי. <SPAN style="mso-s</div>Sun, 17 Oct 2010 20:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (הנודדת במרומים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717240&blogcode=12107222http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717240&blog=12107222http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717240&blogcode=12090608<div align="right" dir="rtl">אומנם אני רק בת 17 אבל עם הימים שחולפים מתבהרת התמונה של החיים האמיתיים וטעמם הוא כה מריר אך כה מתוק באותו העת. אין דרך אחרת לתאר את חיי כיוון שמרגע לרגע הם משנים את ישותם. החיים שלי ,זוהי המציאות שלי והמציאות שלי זאת האשליה שבי. בכלל ,כל חיי הם רק אוסף זכרונות עטופים בסרט דק ועדין כחוט החיים. ופעמים רבות תהיתי מהי הסיבה שמתוך כל רגעי האושר והנחת רק הזכרונות העגמומים הם אלו שנחרטו עמוק בתוך ליבי. אך אין זה טבע האדם לשכוח את הטוב פרט ללרע? לנקום על מקרה בודד שנעשה בלי מחשבה תחילה? לקבל את התנצלותו של האחר אך עמוק בפנים בתוך תהומות הנשמה לנצור את המקרה ולנטור טינה?. זאת אני לטוב ולרע. ולמרות שאישיותי נעשית צחה ונהירה לכל טעות והבנה. אני עדיין לא יודעת מי אני ומהי מטרתי. וכרגע אני עוד עלה נידף בשדה אקליפטוסים שמחפש את מקומו ביקום. וזהו מסע ארוך ומתיש. מסע שדורש הרבה הבנה ,כוח ומוטיבציה. גורמים שחסרים לי כרגע בכדי לשים קץ לאותו מסע מפרך.</div>Sat, 09 Oct 2010 06:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (הנודדת במרומים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=717240&blogcode=12090608http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=717240&blog=12090608