http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021משחררת לחץheCopyright 2026 Noa Tanua. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=13318665<div align="right" dir="rtl">אני עצובה. לא טוב לי, וזה מעציב אותי אפילו יותר. ועכשיו אניעצובה מאוד.ואם היתה לי אהבה, אולי הייתי רק עצובה שוב, אולי יהיה לי טוב יותר.ואם אני אעבוד במה שאני אוהבתואם קודם אני אבין מה אני אוהבתמה אני רוצהאולי אני אהיה עצובה פחות.ואם אני אקלוט שהגיל הביולוגי הוא הגיל.אני בת 32. זה כפול מ 16.(נשימה עמוקה. אנחה)ועכשיו עצב הצידה.אני כועסת. ממש ממש כועסת.אני כועסת כי לא טוב לי, אבל אני קפואה, דוממת, ולאשוברת את הכליםואני כועסת כי אני לבד. ואני כועסת כי אני לא יכולה להינות מזה.וגם כי אנשים מתים בעולם כל הזמן. גם בגלל זה אני כועסת.וכל הכעס יוצא על ההורים. מסכנים. כועסת על עצמי ושופכת עליהם.וזה מכעיס.אני כבר לא לחלק לשתיים.פאקינג שיט! אני כבר לא ילדה גדולה. לא ילדה. אני מבוגרת(שתי סטירות)פסיכולוג? כדורים? תואר שני באירופה?להתפטר מהעבודה? לנסוע לטייל? קורס רוחני כזה או אחר של הילינג או משהו?לעזוב את תל אביב? לעזוב את הארץ? אולי לקנות רכב?להתחיל עם בחורים באתר היכרויות? בפייסבוק? על הבר?לעשות דיאטה? הלבנת שיניים? טיפול עשרת אלפים?קפואה, מפוחדת. אובדת עצות.(עיניים נעצמות)</div>Sun, 17 Jun 2012 00:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Noa Tanua)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=13318665http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=715021&blog=13318665http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=13088988<div align="right" dir="rtl">מאז שהייתי קטנטונת, תמיד כתבתי. כתבתי מכתבים לסבתא שמתה, כתבתי שירים ליום האם וסתם כך, כתבתי כשנשבר לי הלב, כתבתי כשטיילתי וכשראיתי. תמיד כתבתי בתקופות קשות. התקופות הטובות פשוט זרמו מאליהן ולא הותירו זמן או מוזה. לא כתבתי כלום כבר יותר מחצי שנה. ולא, זו לא היתה חצי שנה טובה במיוחד. זו היתה חצי שנה אחרת. כזו שלא הכרתי קודם. ואני רוצה לכתוב. אני כבר בת 31. 31 בואכה וחצי. אני בת 31 ואני לא אוהבת את החיים שלי. <span lang="HE" style="font-family:" arial"</div>Sun, 04 Mar 2012 21:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Noa Tanua)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=13088988http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=715021&blog=13088988http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=12713642<div align="right" dir="rtl">מממ.. איך חוזרים לכתוב?העניין הוא, שהכתיבה משחררת אותי, מרגיעה, מסדרת את הראש. קשה לומר שאני מהבחורות ששומרות הכל בבטן ולא מדברות, אבל בכתיבה יש משהו אחר. זו הנשמה שלי (או חלק ממנה).אבל,לפעמים משחררת אותי רק המחשבה על הכתיבה.כבר מעל 4 חודשים שלא כתבתי כאן. לא כתבתי בכלל.במהלך הזמן הזה חשבתי לא פעם על דברים שאני רוצה לכתוב, על המבנה, על הניסוח.חשבתי ולא כתבתי כלום. עצם המחשבה פעלה ככתיבה עצמה וסיפקה את הפורקן הדרוש.זה מוזר.ניסיתי להבין מה ההבדל בין בלוג ליומן. בתקופות בהן ניהלתי יומן לא נתתי לאיש לקרוא אותו. להוציא מקרה אחד בו הקראתי לאמא שיר שנכתב למגירה, אף אחד אף פעם לא קרא מה שכתבתי (אלא אם מדובר, כמובן, בטקסט שמיועד לטקס, עיתון בית ספר או משהו בסגנון).וגם בבלוג אני נזהרת. לא רוצה שמי ממכרי יקרא אותו. בזמנו סיפרתי לחברים שאני כותבת בלוג, אבל הקפדתי להבהיר שהוא אנונימי ושהם לא יצליחו, כנראה, למצוא אותו. נראה לי שהם אפילו לא ניסו.אז למה לא אכפת לי שאתם קוראים?לא אכפת? אני שמחה בכל פעם שאני רואה את מניין הקוראים עולה, ולו במספר אחד. אני רוצה שתקראו.יכול להיות שהבלוג ממלא משבצת של פסיכו</div>Sun, 28 Aug 2011 19:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Noa Tanua)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=12713642http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=715021&blog=12713642http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=12443705<div align="right" dir="rtl">וואו.. עבר מלא זמן.באמת שרציתי לכתוב. חשבתי על זה הרבה, אבל תמיד מצאתי משהו אחר (מעניין יותר, או מעניין פחות) לעשות.אז הייתי מובטלת במשך חודש ושלושה שבועות. היה נפלא!אם תשאלו אותי מה עשיתי, יהיה לי קשה לענות-הייתי בסופשבוע ארוך בברצלונה עם טוסיק המהממת (עוד יתרון של חברות רווקות - קיבלה כרטיס זוגי חינן ולקחה אותי..), קניתי אופניים ורכבתי מלא, קניתי טלויזיה ענקית ומהממת (אבל עדיין לא עשיתי ערב סרטים כראוי), רכבתי המון לשוק, סידרתי את כל הניירות שצברתי בשנתיים האחרונות, צחקתי מלא, עישנתי מלא. אהה, כן - חזרתי לעשן. אבל גם התחלתי לעשות פילאטיס מכשירים. זה פשוט נפלא!ולפני שבועיים חזרתי לעבוד. קשה לתת פידבק, כי בינתיים די משעמם. אבל משום מה מרגיש לי שאחרי חופשת פסח אני הולכת לעלות הילוך. ושהולך להיות כיף. סבבה. סבבה לגמרי. וגםלפני משהו כמו שבועיים התחלתי לצאת עם איזה בחורצ'יק. בינתיים נפגשנו 5 פעמים, ובפעמיים האחרונות הוא ישן אצלי.ואני לא מתלהבת מספיק. לא עפה עליו. זה מבאס, אבל זה פשוט ככה.אז אחרי יותר משבועיים בהם אנחנו מדברים כל יום - אני צריכה להתקשר לחתוך.**גילוי נאות - מעולם לאט חתכתי מ</div>Thu, 21 Apr 2011 21:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Noa Tanua)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=12443705http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=715021&blog=12443705http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=12325229<div align="right" dir="rtl">משהו השתנה. זה התחיל אחרת.ובסוף התגלה שזו בדיוק אותה הגברת.ובא לי שוב, מהתחלה.כל פעם לשנות קצת את העלילה.עד שתתאים לי בול, כמו כפפה ליד.או עד שאני אפסיק להיות לבד.x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x טוסיק קיבלה מהעבודה צ'ופר. טוסיק רווקה (התחילה לצאת עם מישהו לפני חודש, אבל you know).לטוסיק יש את הטוסיק הכי מהמם בעולם. או לפחות בתל-אביב.טוסיק הזמינה אותי לסופשבוע בברצלונה. כולל טיסה ומלון. אני צריכה לשלם רק על הבגדים שאני אקנה. על הבגדים ועל האוכל ועל הבילויים ועל המוזיאונים.אני וטוסיק חברות קרובות כבר כמעט 7 שנים. אני אוהבת את טוסיק המון. ועכשיו קצת יותר..איזה כיף!</div>Tue, 15 Feb 2011 23:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (Noa Tanua)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=12325229http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=715021&blog=12325229http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=12318783<div align="right" dir="rtl">כן, הבוקר שלי מתחיל מאוחר.קמתי לפני שעה, סיבוב מהיר של מכונת הכביסה תוך כדי התארגנות. כוס קפה ענקית וקריאת מיילים.ועכשיו אני מחכה שהמכונה תסיים לעבוד כדי לצאת החוצה.בינתיים אני קוראת עיתון. הצעות למתנות רומנטיים, 10 המקומות הרומנטיים בעיר, הערבים הכי רומנטיים.אח, רומנטיקה.וולנטיינס מתקרב. זה לא באמת עושה לי משהו. זה לא יום שקשה בו יותר להיות לבד.אבל קשה לי להיות לבד. אולי קשה זו לא המילה.לא רוצה להיות לבד בשבת בבוקר יום יפה שכזה, רוצה ביחד.רוצה להכין שתי כוסות קפה, ולשבת בסלון ביחד. להתעורר לאט לאט.רוצה לצאת החוצה ביחד. ללכת לאט על השדרה לכיוון הים. לשבת בבית קפה לבראנץ'. זה מה שאני רוצה.ואין.אז מה לעשות? מצב הרוח טוב, יש הרבה חברים, רשומה לאתר היכרויות, יוצאת. עושה דברים.אבל עדיין כלום.קצת מתסכל כל הקטע הזה. אפילו הרבה. וסתם רציתי לספר את מה שלא מפתיע אף אחד. כולם מרגישים כמוני.צריך תוכנית פעולה.ובינתיים, יוצאת החוצה. יום יפה מכדי לשקוע בו.</div>Sat, 12 Feb 2011 12:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (Noa Tanua)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=12318783http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=715021&blog=12318783http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=12316248<div align="right" dir="rtl">לפני 3 שבועות התפוטרתי. אחרי 3 שנים בחברת אינטרנט מצליחה, כבר לא טוב לי. לא מאתגר יותר. אז אני עובדת בלי כוח ומראה את זה וידה ידה ידה, אני נפרדת בחיבוקים ובחיוכים. עד כדי כך חיבוקים שהסכמתי גם להישאר מעבר לנדרש בחוק כדי לסיים את כל הדברים שאני עושה. אני די טובה במה שאני עושה. לרוב. אז עכשיו אני עדיין עובדת, מחכה לסיים בשבוע-שבועיים הקרובים ולצאת לחופש. בין עבודות. עד כאן החלק הטוב של הסיפור. כן, לצערי יש חלק רע. כמו רבים וטובים, גם אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה? אני נמצאת בכלוב של זהב. יודעת שאני בכלל צריכה להיות עובדת סוציאלית, אבל גם יודעת שזה בהכרח אמור לוותר על רמת החיים הנוכחית שלי. לא משהו מיוחד - דירה לבד במרכז ת"א. רק היא עולה בערך כמו משכורת של עובדת סוציאלית. השאלות משגעות אותי - להישאר בתעשיית האונליין? למחזר ולשחזר את שלושת השנים האחרונות, רק במקום אחר עם דרגה מעט גבוהה יותר? אולי לעבור לתעשיית ה- low tech? מה לעזאזאזל זה אומר? ואם אין לי ניסיון בניהול זה אומר שלא יקבלו אותי למשרה ניהולית? זה לא מה שזה אומר. ומצד שני, לא קודמתי עד עכשיו. מוערכת בעבו</div>Thu, 10 Feb 2011 22:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Noa Tanua)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=12316248http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=715021&blog=12316248http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=12306119<div align="right" dir="rtl">היום הייתי בת 19.יצאתי שבת אחרי שבועיים בצבא והלכתי לרקוד.האמת שזה שקר.היום הייתי בת 30 וכמעט 3 חודשים.היום גם חרגתי ממנהגי לא לצאת בימי שישי והייתי במסיבת ניינטיז. פעם ראשונה שלי בליין תל אביבי ידוע בדיוק במידה הנכונה.והזמן קפא מלכת.כמה מדהים זה לגלות שאני יודעת את המילים ואת שם הזמר של שירים שלא שמעתי מעל 15 שנה.פס הקול של ילדותי. פרל ג'ם והפיקסיז ואופספרינג ונירוונה והסמיתס והכמיקל ברוד'רס וגרין דיי וגאנס והביסטי בויז וסייפרס היל ומטליקה והפרודיג'י האלמותיים.האלבום השחור של מטליקה יצא כשעוד לא מלאו לי 11, ועדיין אני זוכרת את כל המילים. ואני בכלל לא הייתי טיפוס מטליקה. מדהים.מועדון אפל, מכונת עשן שלא נחה לרגע. על החוק לאיסור עישון במקומות ציבוריים לא שמעו שם.גם אני לא זכרתי שאי-פעם הפסקתי לעשן.והבגדים.. כולם לבשו שחור. גם אני, אבל בלי כוונה. זה פשוט יפה לי.בחורים בני שלושים פלוס עם שיער ארוך, טיפה קרחת וחולצה שחורה. ראיתי גם כמה עם חולצות משובצות, כיאה לערב עם נציגות גראנג' נכבדת.בדימיון ראיתי את אבא נכנס לחדר שלי וצורח, מנסה לגבור על המוסיקה, ודורש ממני להחליש. אני מסתכלת עליו באיבה</div>Sat, 05 Feb 2011 05:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (Noa Tanua)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=12306119http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=715021&blog=12306119http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=12245650<div align="right" dir="rtl">שנה טובה.לכם, לי. לכולם, תכלס.ושוב, כמו בלא מעט שנים עברו, אני עושה החלטות לשנה החדשה (באנגלית זה נשמע יותר טוב, לא?)אז קבלו, בסדר אקראי, את תקציר לוח הפעולה ל-2011.חוט דנטלי - לא לוותר. כבר כמעט שהצלחתי להתמיד. לחזור לעשות כל יום (הערת המחברת: בערב 1.1 - בוצע).להפסיק לעשן. ןלגמרי. לא סיגריות ולא שום דבר אחר. צעד ראשון - לא לעשן בכלל (!) באמצע השבוע.אתרי היכרויות - לשלם ולעשות מנוי (בינינו, מנוי חודשי שווה ערך ל- 2 חפיסות סיגריות. לא חארם?).אני יפה. אני חכמה ומצחיקה. אני יפה יפה יפה. ולהאמין בזה.דייטים - לעוף. לא לוותר. להשתדל לא לפסול יותר מדי, אבל גם להקשיב לתחושת בטן.גובה פוטנציאלי - אין ברירה. מתחילה לקבל מ-1.75 מ' ומעלה (נו, אז אני שטחית. שטחית וגבוהה).לצאת לרקוד.לא לפחד מקניות של גדולים. לקנות טלויזיה, שואב אבק, שטיחים. להוציא כסף על עצמי (ולא רק בסופרפארם). כי מגיע לי.לצאת לדרינק לפחות פעם אחת באמצע שבוע.חדר כושר - 3 פעמים בשבוע לפחות (אופציונלי - שילוב עם אימון בוקר אחד).להתקשר יותר לסבתא. הסבתא היחידה שנשארה לי. היא גרה קרוב - להיפגש לצהריים בימי שישי.משפחהלטייל. יש חברים עם א</div>Sun, 02 Jan 2011 01:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (Noa Tanua)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=12245650http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=715021&blog=12245650http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=12191208<div align="right" dir="rtl">שבע רווקות אוכלות ארוחת ערב. מכירים את הבדיחה?אז היום ארגנו ארוחת ערב שישי. מלא אוכל. טעים כזה, של בנות (סלטים מכל הסוגים ובכל הצבעים). לא יכולה לדבר בשבח עצמי, אבל כל ששת האחרות הן משכילות, עצמאיות, יפות. תכלס, הן מהממות. ולבד. אכלנו, ושתינו, ושתינו, ושתינו.ושתינו.דיברנו על הכרמל שנשרף, על העבודה, על דייטים (ספורי זוועה), על אתרי היכרויות (יש כמה שעדיין נגד. נשבור אותן).לדעתי אנחנו מגניבות (וכן, אני משבחת גם את עצמי). ואני לא מצליחה להבין את זה.מילא אני לבד, אבל הן. הכי צרת רבים חצי נחמה. ויותר מחצי.אז מישהו מכיר שבעה גברברים שמחפשים אהבה?הקלות הבלתי נסבלת של הקיום ושל האין-קיום.כשאתמול תושבי דניה פונו, אני הייתי בחתונה.ושמחתי. ודאגתי. כמה שברירי הכל.וזה לא התחיל בזהכשלפני 3 שבועות ויומיים מטוס F16I התרסק במכתש רמון והם לא חזרו יותר, אני הייתי במסיבת חנוכת בית.ולכמה אנשים אהובים נעצרו החיים. ושמחתי.מה זה אומר, או מה אנחי לומדת מהארעיות הזאת? לא לדחות סיפוקים? לחיות את הרגע? לא לדפוק חשבון?האם זה השלב שבו אני מתפטרת , אורזת ועפה להודו? ומה עם הדירה, העבודה? כמה לדאוג וכמה לחיות כאילו א</div>Sat, 04 Dec 2010 02:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Noa Tanua)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=715021&blogcode=12191208http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=715021&blog=12191208