http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723אם תאהב אנשים תוכל ללא מאמץ לשלוט על ממלכה Loving all men and ruling the countryheCopyright 2026 Effy Style. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/23/47/71/714723/misc/21175526.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=13660612<div align="right" dir="rtl">ינאי.לא הכרנו ממש, אבל אתה מסוג האנשים שמספיק רק לפגוש פעם אחת ואתה שבוי של קסמם, רק פעם אחת ואתה פשוט אוהב אותם.אני לא יודעת אם היית זוכר אותי כי עבר כבר הזמן, אך אי אפשר שלא לזכור אותך.קשה לי לדמיין אותך חסר חיים כשבשיחה האחרונה שלנו איחלתי לך בתור הלצה לא להגיע לאבדון [תמיד היתה לך בדיחה או הלצה לשלוף, שנינות שכזאת שאין כמותה.], היית כל כך מלא חיים. אי אפשר לתאר זאת אחרת. פשוט חי, כל כך חי. היית כל כך חי שהיה נדמה שפשוט תמיד תהיה שם.לרגע לא חשבתי שאאלץ להאבק בעצמי כל כך רק כדיי לחבר שברי זכרונות שאתה נמצא בהם, מתלוצץ בבר ששנינו היינו פוקדים כקבע.והזכרונות מרגישים כחומקים ממני, שברי זכרונות ממענים לשוב ולתת לי תמונה ברורה, לשמר את רוחך ואת חייך.זיכרון אחד הוא בבר שבו היינו יושבים וזה היה אירוע מיוחד, היית מבואס, לא מיוחד מסיבה משמחת אלא מיוחד כי אתה לא היית מרבה להיות מבואס, זה היה אמצע שבוע אם אני זוכרת נכון והבר היה דיי ריק, ואני ישבתי שם כהרגלי עם הקולה שלי והתחלנו לדבר,נפרדת מחברה שהייתה לך אז ושוחחנו על כך, עכשיו אני מרגישה מיוחדת כמו אותו הרגע כי בחרת לחלוק איתי, אולי מתוך רגע</div>Mon, 04 Feb 2013 19:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Effy Style)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=13660612http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=714723&blog=13660612http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=13300470<div align="right" dir="rtl"> הפוסט הקודם שכיכב כאן במשך יותר מחצי שנה היה כתוב על החבר הכי טוב שלי, כמה השתנה בתחום הזה בחיי מאז, ובכלל, קרו המון דברים... בנוגע אליו: לאחר כמה זמן מכתיבת הפוסט קרה מקרה, האקסית שלו חזרה ואנחנו ניתקנו קשר לחלוטין למשך משהו כמו חודש, יום אחד הוא שלח לי אסמאס, כתב שהוא רוצה שנחזור להיות ידידים, אמרתי לו שזה לא יקרה, לא הרבה לאחר מכן היא זרקה אותו [דבר שקרה לא מעט בחודש ומשהו מאז שהיא חזרה] ואנחנו חזרנו להפגש, כמה חודשים שהיינו נפגשים ופתאום היא היתה צצה, אך לפני חדשיים החלטתי לכתוב לה הודעה בפייסבוק, כתבתי לה שהיא הורסת לו כל הזדמנות להיות מאושר איתי או עם כל מישהי אחרת היא אמרה שהיא לא תיצור קשר, החודשיים האלה היו יותר מושלמים ממה שיכולתי לתאר בפוסט הקודם, המילים היפות הפכו ליפיפיות, מילות חיבה, כל הזמן, געגועים בלתי פוסקים מצידו שגורמים לטירוף אצלו ויום אחד הוא אמר לי את המילים שחיכיתי להם במשך כמעט שלוש שנים. "אני הגבר שלך. את ניצחת" "את חשובה לי יותר ממנה, אני מעדיף להיות איתך" לא יכולתי לעצור את עצמי, קפצתי מאושר והלב שלי זינק לשמיים, הסתובבתי כמה ימים עם חיוך ענקי על</div>Wed, 06 Jun 2012 06:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Effy Style)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=13300470http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=714723&blog=13300470http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=12762231<div align="right" dir="rtl"> ביממה האחרונה גובר בי החשק לכתוב, דבר שלא קרה זה זמן רב. אתמול באתי אליך רק כדיי לקחת משהו ששכחתי אצלך בסופ"ש האחרון, זה היה התכנון. בבוקר התקשרת התעניינת לכמה זמן אני אשאר עניתי שאקח את מה ששכחתי ואלך ואתה נעלבת קצת אז אמרתי שאשב איתך קצת כשהגעתי אתה בדיוק התעוררת, למרות שכבר היה כמעט 7 בערב, ככה זה כשעובדים בלילה. היית כל כך מעוך כשירדת לפתוח לי את השער של הכניסה לביניין שצחקתי ותוך כדיי ששיפשפת את עיניך שאלת למה אני צוחקת. עלינו אליך והתחלת עם הכנת הקפה של הבוקר, הכנות שאני סיימתי והגשתי לך את כוס הקפה שלך. בילינו אולי שעה וחצי ביחד אתמול, ובדרך כלל כל שבועיים שלושה אנחנו מבלים סופ"ש שלם יחד, אתה הדבר הכי קרוב שיש לי למערכת יחסים ולמען האמת אתה הדבר הכי קרוב למערכת היחסים המושלמת בעיני. השעה וחצי שבילינו אתמול הייתה אולי השעה וחצי הכי כיפית שביליתי איתך, לא הפסקתי לחייך,לצחקק ולצחוק לרגע שזה לא דבר יוצא דופן כשאני איתך. הלוואי והיית רואה איך אני רואה אותנו וכמה קיר הזכוכית שהצבת בינינו צריך להשבר. אני אוהבת להקשיב לך חופר לי על נושאים שלולא היית אתה מתעניין בהם</div>Sat, 24 Sep 2011 00:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Effy Style)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=12762231http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=714723&blog=12762231http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=12502834<div align="right" dir="rtl"> I was alone, Falling free, Trying my best not to forget What happened to us, What happened to me, What happened as I let it slip. I was confused by the powers that be, Forgetting names and faces. Passers by were looking at me As if they could erase it Baby did you forget to take your meds? Baby did you forget to take your meds? I was alone, Staring over the ledge, Trying my best not to forget All manner of joy All manner of glee And our one heroic pledge How it mattered to us, How it mattered to me, And the consequences I was confused, By the birds and the bees Forgetting if I meant it Baby did you forget to take your meds? Baby did you forget to take your meds? Baby did you forget to take your meds? Baby did you forget to take your meds? And the Sex and the drugs and the complications And the Sex and the drugs and the complications And the Sex and the drugs and the complications And the Sex and the drugs and the complicati</div>Fri, 20 May 2011 07:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Effy Style)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=12502834http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=714723&blog=12502834http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=12448550<div align="right" dir="rtl">הגעגועים שלי גוברים, הם חודרים לי לחלומות מעוותים לי את המחשבה, מדירים שינה מעיני. הם מחלחלים לתוך פינות במוחי ומגיחים מתוך סדקים בנפשי. אני עייפה רוב הזמן וכבר קשה לשמור על חיוך שלם. החיוך סדוק, שבור, פצוע. העייפות גוברת. הפחד לחלום, לראות אותך שוב. אני יודעת שלא היה לזה עתיד, ואני יודעת שאתה לא מה שאני צריכה או רוצה. אני יודעת שאתה לא מתאים לי ובכל זאת כשאני רואה את השם שלך מופיע, חסום, אצלי ברשימה ליבי מחסיר פעימה. אני רוצה לדעת שגם אתה מתגעגע, שגם לך עוד קשה. אני רוצה שתהיה בנאדם, ורוצה שתתיחס אליי כאל אדם אחר אל מולך, אל אדם עם נפש חיה ובועטת ורגש שעדיין לא נדם וחדל להתקיים. זה קשה כי אני שלמה עם ההחלטה אך הרגש לא נותן לי מנוח. אפילו כשעיני עצומות ותודעתי מנותקת אתה שם מרחף מתוך התת מודע אל מודעות שלי אל חלומתי מתוך שינה לא יציבה. אני ממשיכה, אבל לא רוצה, אני ממשיכה אבל אין בי כוח. אני מחייכת וצוחקת אבל משהו חסר, ומתוך הגעגוע אליך צומחת הכמיהה לאהבה חדשה. </div>Sat, 23 Apr 2011 23:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (Effy Style)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=12448550http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=714723&blog=12448550http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=12217106<div align="right" dir="rtl">הקדמה: היסטוריה: ישנן עדויות לכתובות קעקע כבר בתרבויות קדומות. בחפירות באירופה נתגלו כלים מהתקופה הפליאוליתית המאוחרת (בין 38,000 לפנה"ס ל-10,000 לפנה"ס) שכנראה שימשו לביצוע קעקועים. מומיות בנות 7000 שנה שנתגלו בערבות רוסיה היו מקועקעות. המומיה העתיקה המפורסמת ביותר הקרויה "איש הקרח" שנתגלתה בהרי האלפים ומתוארכת ל-3000 לפנה"ס, הייתה מקועקעת. ביפן הייתה קיימת מסורת ארוכה של קעקועים. הרישומים המוקדמים על כך הם כתבי יד מסין, המתייחסים לקעקוע בשלילה ורואים בו סימן לברבריות. ההשפעה הסינית על יפן גרמה לכך שבסופו של דבר גם ביפן ראו כתובות קעקע כדבר שלילי, ובשלב מסוים החלו להשתמש בקעקועים כאמצעי ענישה לפשעים החמורים ביותר. אדם מקועקע הוחרם על ידי משפחתו וחי בשולי החברה מנהג של עשיית כתובות קעקע התקיים גם בקרב האצטקים והמאיה של מרכז אמריקה וגם בקרב האינדיאנים של צפון אמריקה למשל בשבט היורון. מיסיונרים צרפתיים סיפרו על תהליך בו ישבו הלוחמים שעות ללא תזוזה בעת שחבריהם דקרו את עורם במחט עצם מחודדת, ניגבו את הדם ושפשפו פחם לתוך הפצע. תהליך זה היה מסוכן למדי ואכן נגרמו לא מע</div>Fri, 17 Dec 2010 17:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (Effy Style)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=12217106http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=714723&blog=12217106http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=12211993<div align="right" dir="rtl">אז לפני כחודשיים התחלתי להתעסק עם פימו, מאז שאני קטנה תמיד עסקתי באומנות מכל הז'אנרים כמעט, ציור, רישום, צילום, עריכה ואפילו קצת פיסול. לאחרונה מאוד התחברתי לעיניין של פימו כי זה משלב שני דברים שאני אוהבת, תכשיטים ויצירתיות. אז הנה כמה דברים שהכנתי: הדונאט הראשון שלי הפרלין הראשון שלי הפפיון הראשון שלי <img style="width: 768px; height: 576px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/23/47/71/714723/</div>Tue, 14 Dec 2010 16:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (Effy Style)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=12211993http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=714723&blog=12211993http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=12208080<div align="right" dir="rtl">מצטערת, זה לא שקרה הרבה זה לא שקרה מעט זה לא שקרה משהו מיוחד, או כן קרה משהו מיוחד. אז עידכון קצרצר בחיי לאחרונה: התחלתי לעבוד עם פימו [אני לא מתכוונת למכור או לפתוח חנות תכשיטים וירטואלית המקסימום זה פרסים לתחרויות שאולי אעשה בבלוג] אני יוצרת ופרודוקטיבית וזה עושה לי טוב למרות שבשבוע האחרון כמעט לא היה לי זמן ליצור. התקבלתי לעבוד בשירות לקוחות של כללית מושלם בטלפון ושבוע הבא אני מתחילה קורס של חודש אז כנראה שיהיה לי יותר על מה לעדכן. האח הגדול: בינתיים אני מתמכרת לאח הגדול, אנא הרתמו למאבק להעיף את יואב מהאח הגדול, אישית מעולם לא קראתי את הבלוג שלו וידעתי שהיה לו בלוג במעורפל, מעולם הוא לא עיניין אותי והדבר היחיד שמעניין אותי כרגע בקשר אליו זה להעיף לו כאפה כי הוא ילד כאפות חפרן! get a life!!! אז אנא ממכם! אל תצביעו לו כי הוא לא מעניין, לא באח הגדול, הוא סתם חופר ונדחף ולא קשור ולא מעניין!!! ואם באח הגדול עסקינן, ממקור ראשון נודע לי שאכן ליאם היא נימפומנית! עצוב לי על סיוון אברהמי, כי למרות שהיא אומרת שהיא לא מושפעת מהחברה ברור לחלוטין שהיא נותנת לאנשים אחרים להשפיע על</div>Sun, 12 Dec 2010 13:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Effy Style)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=12208080http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=714723&blog=12208080http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=12180846<div align="right" dir="rtl">מכיתה ה' היתה לי חברה הכי טובה, קראו לה ענת. אני וענת היינו מבלות כל יום יחד, יחד הגענו גם לשומר הצעיר וחווינו המון חוויות. בתור ילדות ביסודי אני זוכרת שענת היתה הרזה מבין שנינו ואני הייתי השמנמנה וכל פעם שציירנו [עד היום] היא ציירה הרבה יותר טוב ממני, כשהיינו ילדות הרגשתי בעמדת נחיתות לידה למרות שלמעשה זה מעולם לא היה נכון, בכיתה ה' אני וענת פינטזנו על להיות חלק מ"המקובלים" ובסוף כיתה ה' אני כבר מצאתי את עצמי לאט לאט נכנסת לאותה קליקה ומתרחקת מהחברה הכי טובה שלי. יאמר לזכותה שהיא הבינה את זה שאם היא היתה במקומי סביר להניח שהיתה עושה את אותו הדבר. בסוף כיתה ו' הבנתי שאני מעדיפה חברה אחת טובה שמקשיבה לי באמת מאשר עשרים חברים שלא באמת מעניין אותם מה אני חושבת ומנסים להשתיק אותי כל הזמן. באחד הערבים בהם ישבנו בשכונה כל ה"מקובלים" החלטתי בראשי החלטה, עוד פעם נוספת שמשתיקים אותי אני קמה והולכת בלי לומר מילה אחת, אפילו לא להתראות, פשוט קמה ולא מסתכלת לאחור. כמובן שזה מה שקרה ובאותו הרגע בו הם השתיקו אותי אפילו לא היססתי לרגע, לא הייתי צריכה פעם נוספת כדיי לחשוב על כך בשנית הייתי שלמה ביות</div>Sun, 28 Nov 2010 06:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Effy Style)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=12180846http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=714723&blog=12180846http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=12177415<div align="right" dir="rtl">קרה לכם פעם שכל כך פחדתם שמשהו יקרה ואיכשהו בכל זאת מצאתם את עצמכם עושים את הדברים שיגרמו לפחד הזה להתממש? לדוגמא, כל כך פחדתם שמישהו יעזוב אתכם שעשיתם בדיוק את מה שהאדם הזה לא אוהב, בדיוק את אותם דברים שיגרמו לו לעזוב אתכם ולא הבנתם למה. קרה לכם שההיגיון והאינטואיציה משכו אתכם לכיוונים שונים כל כך חזק ורק בדיעבד הבנתם שהייתם צריכים להקשיב להיגיון? לי זה קרה כל כך הרבה שאני לא יכולה אפילו לספור את מספר הפעמים... תבנית התנהגותית: המוח שלנו הוא מכונה מורכבת, כידוע אנחנו מנצלים אחוזים זעומים ממנו המוח שלנו מושפע מהמון גירויים חיצוניים, טראומות פחדים ופוביות תופסים חלק נרחב בתת המודע שלנו. כאשר יש לנו במוח פחד מסויים גם אם איננו מוצדק המוח שלנו מנסה למצוא סיבה כדיי להצדיק את קיומו של הפחד הזה, וכאן נכנסת לתמונה התבנית ההתנהגותית, כאשר המוח מנסה להצדיק את אותם פחדים הוא יוצר לנו תבנית התנהגותית הרסנית אשר גורמת לנו לממש את הפחדים האלה, למרות שככל שאנחנו מתבגרים ומתפכחים אנחנו, בהיגיון שרכשנו ומהניסיון העבר, מבינים שאנחנו עושים את אותם הדברים שגרמו לתוצאה שממנה פחדנו. הסיטואציה מתס</div>Fri, 26 Nov 2010 14:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Effy Style)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714723&blogcode=12177415http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=714723&blog=12177415