http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381אסוציאציות חופשיות במערבheCopyright 2026 תמקו. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=12359138<div align="right" dir="rtl">הכל מבריק כאן חוץ מהסמיילים המוזרים הלבנים האלה, בעידן שבו בג'ימייל יש סמיילים מרובעים ובסקייפ יש סמיילי אימו כבר אין מקום לפרצופונים של ישראבלוג. עשיתי ניקוי מחשב וגיבויים ונתקלתי בקטעים שכתבתי כאן ובאלו שלא נכנסו. כשהייתי קטנה לא הצלחתי לכתוב ביומן, ניסיתי אבל יצא רק לו"ז של ילדה בכיתה ב', שעממתי את עצמי. אבל אבשלום... זה שונה, אני קוראת את עצמי מלפני יותר משש שנים וזאת מישהי, אני זוכרת את המחשבות האלו והן לא כל כך מביכות כמו שחשבתי שהן יהיו. הקטעים שלא נכנסו קצת יותר מביכים אבל היי, היה לי את שיפוט הדעת לא להכניס אותם. הילדה לא השתנתה הרבה אני חושבת. לא יודעת אם זה טוב או רע שאני לא מרגישה שינוי אחרי שש שנים. אני יודעת יותר על המקצוע שלי, הדעות שלי טיפה יותר מגובשות ואני כותבת את זה ממחשב יפה ומתוחכם יותר אבל זהו בערך.</div>Mon, 07 Mar 2011 14:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=12359138http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=71381&blog=12359138http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=10233095<div align="right" dir="rtl">המון זמן.אני כבר בת 22, אבשלום, אני ממש ילדה גדולה. בוא אני אספר לך איך הולך.התחילה שנה ב' ואחרי הסמסטר הקודם היא פשוט תענוג, בלי בילבולים על כל מיני פסלים וחללים ושום תלת מימד שאי אפשר לעשות בלי פריסה קודם. העצלנות שלי דורשת דו מימד ולכן היא תקבל מסך מחשב שנותן את זה. נכון, טיפוגרפיה זה לא הליכה בפארק, למעשה היא די מסובכת מסתבר, הגודל הנכון, המיקום הנכון - זה לא עובד לי, אני זאת שעובדת לפי רק מה שנראה יפה ונכון. אבל יש כללים.אני חושבת שסך הכל הולך לי טוב, אולי אפילו טוב מאוד, הביקורות טובות ברובן ואני לא סובלת רוב הזמן, בכלל לא. גם השיעורים העיוניים שלנו מעניינים אותי השנה, כולם סובבים סביב פרסום ותקשורת וכמה הכל דפוק במערכת הזאת בארץ. ובכלל, זה קצת מטריד שפרסום, עסק שתמיד קצת דחה אותי בשקרים שהם הבסיס שלו, קשור ככה לתקשורת, שאמורה להציג את האמת או לפחות בגלל זה נותנים בה אמון. שניהם יחד מנוצלים לשירות פוליטי שמשפיע על כולנו, ע"ע הבחירות באמריקה.הכי מעצבן הוא שאין מה לעשות. לכו תשנו סדרי עולם ומה שגורם לו להסתובב.אבל נחזור למעצבן הראשי של חיי הפרטיים והקטנים - אני ממש ממש רוצה לעשות ח</div>Sat, 29 Nov 2008 21:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=10233095http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=71381&blog=10233095http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=8998650<div align="right" dir="rtl">אני עייפה ותפוסים לי השרירים ברגליים ואני לא מבינה למה כי אני רק יושבת כל היום מול המחשב ועושה שעורי בית. אין כזה דבר "חופש" בבית ספר לעיצוב מסתבר, יש רק יותר זמן לעשות יותר שעורי בית יותר מסובכים.רק רציתי להתלונן.אבל אביב בחוץ, גם אם לא מרגישים בגלל החום הנוראי, והעצים פורחים כל כך יפה שבא לבכות ואני חייבת להודות שחלק מהשעורי בית הם דווקא נחמדים כי נכון העיצוב הגרפי הזה שהלכתי ללמוד? אז סוף סוף אני עושה קצת משהו בו בניגוד לחקירת חפצים ורהיטים ובניית מיצבים בחללים, שזה בכלל עסק של עיצוב פנים שבחולון מרגישים שכולם חייבים לדעת!יש לי הרבה על מה להתלונן.יש לי רעיונות עם פתרונות לחומרים ותחבירים והצבה בחלל וכל השטויות האלו אבל אני לא טובה בלבנות דברים. אין לי כוח לבנות דברים. בגלל זה לא הלכתי ללמוד עיצוב פנים או תעשייתי כי הם חיים בסדנאות ונהנים משאיפת חומרים מסוכנים.העיסוק בחומרים ומכונות גדולות היה נחמד בסמסטר הראשון אבל זהו, מקומם של החזותיים הוא מול המחשב, אנחנו אוהבים להיות שם ולשחק עם המקים שלנו, עם כל היופי והאימפוטנטיות שלהם. לפחות אנחנו יכולים ללבוש סנדלים בחדרי המחשבים.אני רק מקוו</div>Tue, 15 Apr 2008 00:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=8998650http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=71381&blog=8998650http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=8630026<div align="right" dir="rtl">...קשה להתחיל לכתוב אחרי הפסקה כזאת גדולה אבל חשבתי לשים עידכונון.סמסטר א' עבר והיה מהנה, אני מודה, אבל אני תמיד אעדיף חופש על פני עבודה ולחץ. לכן אני נוצרת את הרגעים האחרונים האלו של חופשת סמסטר, למרות שאני אמורה ללמוד עכשיו למבחן בפסיכולוגיה אבל התחת שלי כבד מדי.משהו חדש שגיליתי על עצמי בזמן הלימודים הוא שאני די טובה במקצוע הזה שאני לומדת. הייתי בטוחה כשהתחלתי ללמוד שהנה אני הולכת להיות עוד אחת מעשרות תלמידים שיש להם כישרון בדיוק כמו שלי ואף יותר טוב, ובאמת יש כאלו, אבל אני לא נמצאת במקום האחרון אלא איפשהו למעלה. במקצועות העיצוב העיקריים יש לי ממוצע נחמד של 90+ ומהמקצועות העיוניים אנחנו נתעלם, כי הם דורשים זיכרון. בצילום הלך מעולה במשך כל הסמסטר עם המצלמה הדיגיטאלית המסכנה שלי, ובסוף המורה שלי אפילו עודדה אותי להמשיך ללמוד צילום. בחיי שצילום היה המקצוע האחרון שחשבתי שאני אצליח בו, כי היו מספיק תלמידים עם מצלמות ענקיות כאלו שמצלמים בהן שנים ויש גם את כל אלו שהיו במגמת אומנות, כמה תלמה-ילינים אפילו, שחשבתי שהולכים להתפלצן הכי טוב. וכן, התפלצנות זה חלק עיקרי במקום, צריך לדעת לתת ביקורות</div>Thu, 14 Feb 2008 12:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=8630026http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=71381&blog=8630026http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=7376849<div align="right" dir="rtl">העצבים שלי נמתחו עד הסוף ואני לא יכולה יותר לסבול, לא את הבוסים שלי, לא את האנשים שעובדים איתי ובמיוחד לא את האנשים המעצבנים, העקשנים וחסרי הכבוד שמתקשרים ומתקשרים ומתקשרים. אמרתי שאני אחזיק מעמד עד סוף ספטמבר, עד שאני אתחיל ללמוד אבל זה לא הולך לקרות כשעם כל שיחה שאני מקבלת אני מרגישה את לחץ הדם שלי עולה ורצון עז להרוג מישהו. אני אפילו לא צוחקת בקשר לזה, היו כמה אנשים שגרמו לי לראות את היתרונות ברצח, הרי הם כל כך מעצבנים שמגיע להם למות, אני אעשה לעולם טובה והכי חשוב - הם יפסיקו לדבר ויעזבו אותי לנפשי. אני צריכה לקבל פרס רק על מאמץ שאני שמה בלא לנתק להם בפרצוף, כי בפעם היחידה שניתקתי למישהי זו היתה חתיכת התעלות רוחנית, בהתחלה הרגשתי אשמה אבל אז- אלוהים, האושר.הבעיה שלי, והסיבה היחידה שהצלחתי להחזיק מעמד עד עכשיו היא אבא שלי, קשה לו עם חוסר מעש, אפילו כשאני לוקחת ימי מחלה מוצדקים קשה לו עם זה. הבנאדם כל כך שונה ממני שזה מדהים.אבל החלטתי שלא אכפת לי יותר ממבטי האכזבה ואני מתפטרת ומצילה את מה שנותר מהנשמה שלי, אני מתרחקת מאנשי המכירות האלו, עובדי שטן שקרנים שכמותם. חוץ מזה נראה לי שהם משפ</div>Tue, 04 Sep 2007 18:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=7376849http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=71381&blog=7376849http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=6938710<div align="right" dir="rtl">כל הסיפור עם הנשיא וא' הזאת מתחיל להימאס ולא התרשמתי בכלל מההפגנה שפתאום נזכרו לעשות, כי אנסים, רוצחים ופדופילים אחרים יכולים לקבל עד 5 שנים אבל חס וחלילה שהנשיא שלנו יעשה עסקה. אין לי מושג מה קרה שם ואם זה מגיע לו או לא אבל במדינה הזאת תמיד נזכרים מאוחר מדי או כשהתקשורת מחליטה להדגיש נושא מסוים, הם אלו ששולטים כאן והם אפילו לא כריזמטים במיוחד. אני רוצה ג'ון סטיורט ישראלי לעזאזל!והיום ברדיו שמעתי תושב שדרות שאומר שהאמנים באו רק בשביל להשקיט את המצפון "הצפונבני שלהם" (ציטוט ישיר, מסתבר שאנשים עדיין משתמשים במושג הזה), אבל ברור שהם עושים את זה בשביל להשקיט את המצפון שלהם! בשביל מה עוד הם יעשו את זה? זה אומנם לא נשמע טוב אבל למה להתלונן על זה? למה?? ולמה אני מתלוננת על זה? כי אני דומה לאחיי ומתעצבנת מהר מהתנהגותם. זהו מעגל קסמים מכושף.ובחדשות אחרות- נפלתי על התחת ועכשיו כואב לי לשבת, לקום, ללכת ולישון. כיף!</div>Wed, 11 Jul 2007 01:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=6938710http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=71381&blog=6938710http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=6858867<div align="right" dir="rtl">מה שאני שונאת בתקופה החמה הזאת זה את כל המקקים שיוצאים החוצה ומזכירים לי שוב שהם אלו ששורדים בתת-התנאים האלו והם ישארו כאן לטייל על הגוויות שלנו. אני שונאת את היצורים המחושיים האלו. השגתי לעצמי חיים... לא, לא חיים... שגרה, כן. יש לי עבודה שמספקת לי תעסוקה ושכר ב-012, שעיקרה הוא לענות לטלפונים של ישראלים. והישראלים? הם עם מעצבן ועקשן. אלוהים הם כל כך עקשנים. כמה פעמים בא לי לצעוק בחזרה על מי שצועק עליי אבל אני לא יכולה, והכי מוזר זה שבאותו זמן גם בא לי לבכות כי משום מה אני נפגעת כשצועקים עליי כשלא עשיתי כלום. אני רגישה לעזאזל, ידעתי שאני בוכה משטויות אבל כנראה שלא רק. אז התעסוקה משעממת ומעצבנת והשכר זעום ביותר אבל אי אפשר להגיד שאני מתעצלת בבית למרות שאני כל כך מתגעגעת לעצלנות. הו, עצלנות יקרה, אף פעם לא זילזלתי בך כשהיית שלי. אנשים אחרים לא מבינים את זה, הם לא מקבלים אותך כמו שאת ורק נהנים ממך לימים בודדים ואח"כ מחפשים משהו אחר. אבל אני נאמנה, הם הכריחו אותי למצוא עבודה, הם, כל העולם הקפיטליסטי הזה. אני מצטערת, יום אחד עוד נתאחד שנית, אני מבטיחה, באיזה כרם בפרובנס ונחיה באושר ועו</div>Sun, 01 Jul 2007 03:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=6858867http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=71381&blog=6858867http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=6515802<div align="right" dir="rtl">כשחשבתי שאני לא יכולה לאהוב את אאודי יותר הם מוציאים את הקונספט הזה- הפכתי לשפוטה של אאודי בזמן האחרון, הגריל שמקדימה עושה לי דברים מוזרים בפנים ואני מוצאת את עצמי בוהה בפורנו-מכוניות, שלא לדבר על הדברים שאפשר למצוא ביו-טיובכיום.זה פשוט שהעיצוב של כל מכונית שהם מוציאים נראה יותר מתקדם מכל המכוניות האחרות, במיוחד כשמדובר באלו שמיועדות לייצור המוני. מממ...אאודי... למבורגיני יכולים לקפוץ לי. </div>Wed, 16 May 2007 21:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=6515802http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=71381&blog=6515802http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=6441940<div align="right" dir="rtl">החיים: חגיגה שאין לה סוףכשהתחלתי לראות סופרנצ'ורל זאת היתה תוכנית מבדרת מספיק עם שני שחקנים חמודים, אחרי חצי העונה הראשונה הבנתי את הקטע שהאחים די מסכנים ועד סוף העונה כבר הייתי במצב של "אוי לא! מה יקרה עם הווינצ'סטרים?!". עכשיו אחרי העונה השנייה המעולה ושוברת הלב הזאת ואחרי הפרק האחרון ששודר אני בוכה. בוכה! על הדמויות הבדיוניות המסכנות האלו! ודין, עם חוסר המזל וחוסר הערכה העצמית, רק רוצה את אמא שלו. הכל בו פגום ואני רוצה לחבק את הדמות הבדיונית הזאת מכל כך הרבה סיבות (חלקן לא הגונות במיוחד, אני מודה, זה פשוט הדרך שבה הוא מתעסק עם האקדחים שלו והיופי העל אנושי. ברצינות, לבחור קשוח לא אמורים להיות ריסים כאלו).לעזאזל, אפילו הפרומו לפרקי סוף העונה גרם לי להזיל דמעה כי סאם רץ ואז הוא... ואז דין קרא לו והוא... ואז הם... אוי בנים!כנראה אני פשוט משתמשת בעצב על הדמויות שבמסך הקטן כדי להדחיק את העצב שאני אמורה להרגיש על החיים האמיתיים, בשביל זה יש התמכרויות לא? כי כן גבירותיי ורבותיי, כפי שחזיתי לא התקבלתי לבצלאל וירושלים לא תהיה ביתי שנה הבאה. עברתי עמק דיכאוני קטן אבל לא משהו רציני ואני מתמודדת</div>Mon, 07 May 2007 00:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=6441940http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=71381&blog=6441940http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=6307330<div align="right" dir="rtl">תמיד יש שנה הבאה ועד אז אני מקווה ללמוד לדבר ולהיות שנונה מול אנשים זרים.אני לא יודעת אם עברתי או לא אבל זה היה גרוע הם נראו משועממים ממני והרגשתי מפגרת לגמרי, לא מוזרה קצת ולא ביישנית - מפגרת.אז האופציות האחרות הן חולון וויצו חיפה, אם הם עדיין מקבלים בהרשמה מאוחרת. חולון מעצבנים אותי בזמן האחרון ובחוברת ההרשמה של ויצו המחלקה לתקשורת חזותית נראית ממש טובה ויותר מתאימה לי. לא אכפת לי שזה בחיפה כבר, רכבת אחת ואני שם וזאת עיר יפה, יותר יפה מחולון ות"א.ואם גם זה לא ילך החלטתי ללכת על תיאולוגיה. כן, עולם האומנות יאבד אותי לטובת עולם הדת, כל דת שהיא, אני לא בררנית.</div>Wed, 18 Apr 2007 23:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמקו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=71381&blogcode=6307330http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=71381&blog=6307330