http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713657סיפורים ושירים.....ועוד...heCopyright 2026 san17. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713657http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713657&blogcode=12072884<div align="right" dir="rtl">"סוף הוא תמיד התחלה של משהו חדש" הגיע היום האחרון של הלימודים, זה היה זמן מסיבת הסיום של כל שכבות יב'. האולם היה גדול ומפוצץ אנשים, אך מה היה הפלא זה הבצפר העירוני הכי גדול בניו יורק, ואולם הספורט באמת היה ענק, קירותיו היו צבועים בצבע תכלת השמים והם גם נשאו כמה קישוטים למיניהם במיוחד לערב הזה. <</div>Thu, 30 Sep 2010 16:49:00 +0200san10081@walla.com (san17)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713657&blogcode=12072884http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713657&blog=12072884http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713657&blogcode=12066721<div align="right" dir="rtl"> "נטלי ואדיר" - חלק ג' הוא הלך. הוא נישק אותה וברח. משאיר אותה מאחוריו מבולבלת מהנשיקה שפתחה את ליבה. והיא אפילו לא הספיקה להוציא מילה אחת, וכבר הוא הלך. השאיר אותה שם בודדה חושבת על מה שקרה ומה שיקרה. יום למחרת חיפשה אותו בכל מקום בבית הספר, וזה כאילו האדמה בלעה אותו או שפשוט לא הגיע היום לבית הספר. היא רצתה לדבר איתו אך דווקא אותו לא מצאה. כשנכנסה לכיתתה הודיעו להם שנער אחד מכיתה יב' מעליה, עבר אתמול בערב תאונת דרכים, ושמצבו יציב, ומי שרוצה יכול ללכת לבקרו. תאונה זו, הייתה בטוחה קרתה באשמתה, ואחרי התלבטויות קשות החליטה לבקרו. <span style=</div>Mon, 27 Sep 2010 22:10:00 +0200san10081@walla.com (san17)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713657&blogcode=12066721http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713657&blog=12066721http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713657&blogcode=12060996<div align="right" dir="rtl"> "נטלי ואדיר"-חלק שני הוא עדיין ניסה לומר ולהרגיע אותה, לא הפסיק לבקש ממה להירגע, אך היא עדיין צעקה, היא חשבה שמישהו עוד יעבור וישמע את צעקותיה, ויציל מהאדם הזה שרוצה בה לפגוע. אבל בשעה כזאת אין אדם שמסתובב בחוץ. הם עמדו כך נאבקים אחד בשני עוד כמה שניות. ולבסוף נטלי הבינה שזה לא יעזור לה לצרוח והעדיפה לשנות טקטיקה, עכשיו היא התחילה לאיים עליו שישחרר אותה אבל עדיין לא הביטה לאחור בפנים שלו, לראות על מי היא מאיימת. <span style="font</div>Sat, 25 Sep 2010 12:50:00 +0200san10081@walla.com (san17)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713657&blogcode=12060996http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713657&blog=12060996http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713657&blogcode=12058736<div align="right" dir="rtl">"נטלי ואדיר"-חלק א' כמו כל ערב רגיל, שבו השקיעה נעלמת כמו השמש, והחושך תופס את מקומה. הלכה לה שם לבד, הייתה בדרכה הביתה, כל אותו היום הייתה אצל אביה. אביה שלה חברתה הטובה, וברגע שנזכרה בה תוך כדי הליכה התמלא ליבה חום ואהבה כלפי חברתה הטובה, ובמחשבה שאת אביה אף אחת לא תחליף המשיכה ללכת. ואפילו עכשיו דמיינה את חברתה צועקת לה מרחוק ומאחור "חכי נטלי", אך היא כבר הייתה רחוקה מביתה של אביה כדי לשמוע או שפשוט אפאחד לא קרא לה. <span s</div>Fri, 24 Sep 2010 11:31:00 +0200san10081@walla.com (san17)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713657&blogcode=12058736http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713657&blog=12058736