http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713605על בחירות בחיים ועל השינוי המתמיד שלהם. על חיפושים אחרי שהיית אמור למצוא ועל האוצרות הפרטיים הזוהרים המנצנצים שלך בין כל אלו.heCopyright 2026 אורלי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713605http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713605&blogcode=12085291<div align="right" dir="rtl">לפני כמה ימים נסעתי לבירמנגהם לראות את התערוכה של סטיב מקקארי בסיור של האוניברסיטה הפתוחה שבה אני לומדת. כמה נקודות לפני התערוכה: 1. פעם הבאה שאתם מתלוננים על רכבת ישראל, אל. לא רק שהרכבות פה מאחרות בלי חשבון (בדרך חזרה היה לנו איחור של 20 דקות), הם גם מתבטלות בלי חשבון. ההבדל כאן, שאף אחד לא מביע תרעומת אלא כולם יושבים/עומדים במקומם וממלמלים בינם ולבין שכנם "Oh dear, I'm gonna miss tea again". 2. כשכל לימודי האנגלית שלך לפני שהגעת לאנגליה מסתמכים על פיטר גבריאל, סטינג, קיור, דפש מוד, סמית' ועוד לא פלא שבמשך כל הנסיעה, התערוכה, החזרה וכתיבת הבלוג יתנגן לך בראש "Panic on the street of London...Panic on the street of Birmingham...I wonder to my self" 3. כשסשה ברון כהן שיחק את הערס האנגלי (מה שנקרא אסבו) הוא לא הגזים....לפני שאני אדבר על התערוכה הנה שוב הלינק לתמונות של סטיב מקקארי אם מישהו מתעניין: http://www.stevemccurry.com/main.phpסטיב מקקארי הוא הצלם שצילם את התמונה הנודעת של הנערה האפגנית על כיסוי הנשיונל גאוגראפיק. הצילומים שלו מאוד חדים, מאוד צבעוניים ומתמקדים בעיקר בא</div>Wed, 06 Oct 2010 14:39:00 +0200orlybab@gmail.com (אורלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713605&blogcode=12085291http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713605&blog=12085291http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713605&blogcode=12065874<div align="right" dir="rtl">לכאן כבר הגיע הסתיו והטמפרטורות צונחות למחצית העשרה. אני כבר עם סוודר ומפזר חום. (גם זה לקח לי יומ-יומיים לקלוט, זו השנה החמישית שלי כאן ועדין אני מופתעת כל ספטמבר מחדש שאני כבר צריכה להוציא את המעיל מהארון) כאן ברגע שמתחיל ספטמבר השמש מודיעה של סכסוך עבודה ורק לפעמים מסכימה לצאת לאיזה משא ומתן קצר שמסתיים במפח שמש. הכל אפרורי וקודר ופתאום אתה שם לב שמצב הרוח שלך אכן משתנה בהתאם. ואתה אומר לעצמך, נו באמת, אני לא כמו האנגלים האלו שכל מה שהם מדברים זה על מזג האוויר, אבל ברגע שהשמש פוצעת את העננים אתה עם חיוך מטופש בגן השעשועים עובר בין ההורים האחרים ואומר "Nice day. isn't it?". והשמש הזו שבארץ אתה רק מסתתר בפניה כל הזמן נהיפכת לאוצר של ממש, לא רק לחימום אלא גם ליצירת אטומים קטנים קופצניים שמסתובבים לך בגןף וגורמים לעקצוצי אושר. אני לא מגזימה. האושר הוא לקבל יותר ממה שניתן לך בקיצוב. ואז היא נעלמת. עד מרץ. האנגלים לא מדברים על מזג האוויר בגלל נימוס או התחלת שיחה משמימה. זה באמת מעניין אותם, כל שינוי מהאפור-אפור-גשם-דק-דקיק זה נושא שמחייב תשומת לב. וגם אני נגררתי לזה, משווה אתרי</div>Mon, 27 Sep 2010 15:25:00 +0200orlybab@gmail.com (אורלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713605&blogcode=12065874http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713605&blog=12065874http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713605&blogcode=12050742<div align="right" dir="rtl">תקופת החגים כשאתה גר בחו"ל היא הכי.הכי כיפית, הכי מבאסת.הכי רגועה, הכי מעצבנת.בדרך הכלל תקופת החגים היא התקופה הראשונה שלך בחו"ל מכיוון שרוב המשפחות עוברות בקיץ, תחילת ספטמבר. אתה מגיע ומתחיל לנסות להבין מאיפה ומי וכמה ומה מותר והכי הרבה - מה אסור.ופתאום, באמצע היום, באמצע השבוע באמצע החיים - ראש השנה. הילד בגן כרגיל, אף אחד לא שמע בכלל על מין דבר כזה שנקרא תפוח בדבש וכולם מסביבך ממהרים להתחיל את השנה האקדמאית כמו שצריך. רק אתה יודע שהיום בעצם ראש השנה.ואנחנו בבית יושבים מבלי שחודש מראש התחלנו להגדיר פרמטרים לנוסחת הארוכה והמפותלת של "אצל מי אנחנו השנה". הפרמטרים כוללים הורים גרושים, סבים/סבתות שעדיין בחיים, ילדים יחידים, נכדים יחידים, אצל מי האחים עושים השנה את החג. ואחרי שהגעת לנוסחה מושלמת שמאזנת את שני צדדי הנישואין, ללא ויתורים חד צדדים, ללא ריבים וללא פשרות, אתה תמיד הולך לצד היותר פולני שברור לך שאם לא תלך אליו ממנו תקבל יותר על הראש ליותר זמן. וגם שמה האוכל חרא. אבל עדיף מאשר טלפונים של "אבל כמה נשאר כבר לסבתא?" בקצב בזה... היא עוד תסעוד אותי בבית אבות (סליחה, סליחה, דיור מוגן!</div>Mon, 20 Sep 2010 14:51:00 +0200orlybab@gmail.com (אורלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713605&blogcode=12050742http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713605&blog=12050742http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713605&blogcode=12043131<div align="right" dir="rtl">כמה זמן שכבר רציתי לפתוח בלוג... כמה שאני אוהבת לכתובועדיין אני כל כך מפחדת מזה.ואם יקרא את זה מישהו שיכיר אותי? ואם יצחקו עלי? ואם אני אצא ממש אבל ממש פוסטמה? והכי גרוע - ומה אם אף אחד לא יקרא את זה? אני אמצא בסוף הבלוג תגובה אחת מבעלי ("אשתי תותחית") ואחת מאמא שלי ("את ממש כישרון") ואחרי חודש אני כבר אתבאס לפתוח קטע חדש וכמו הרבה דברים בחיים שלי, במיוחד בזמן האחרון, זו תהייה התחלה מבטיחה לסוף מהיר ומוזנח.יש לי הרגשה שזו לא הדרך לפתוח בלוג חדש....כשחושבים על זה לעולם לא קראתי קטע פתיחה של בלוג אז אני אנסה לעמוד בסטנדרט וגם יותר. אני אנסה להיות אופטימית, חייכנית, ומלאת רצון טוב. ממש כמו בראיון עבודה: אם תשאלו אותי כרגע מה התכונה הגרועה שלי אני יענה שאני פרפקציוניסטית ומרבה להשתמש במילים לועזיות.אז אני אורלי ואני בת 34 אם ורעיה ובת ואחות ונכדה וכלה וחברה וקצת שקטה ולפעמים מוזרה וקצת בודדה והמון אהובה ויותר מכך אוהבת. אני גרה באנגליה עם בעלי ושני בני וכל השאר רחוקים רחוקים. אני מאוד נהינת ומאוד מתגעגעת וקר לי ומעניין לי ויש פה הצגות ומופעים נפלאים אבל אין פה סביח ואו את החברים הממש ממש ט</div>Thu, 16 Sep 2010 12:50:00 +0200orlybab@gmail.com (אורלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713605&blogcode=12043131http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713605&blog=12043131