<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>The Book of GOD</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 !!GoD!!. All Rights Reserved.</copyright><image><title>The Book of GOD</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/69/33/71/713369/misc/27063374.jpg</url></image><item><title>משוחררת ומשחררת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14940788</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;משוחררת, זתומרת עוד כמה ימים אני אהיה רשמית משוחררת אבל בתכלס חפשש זה אותו דבר.
אחרי 3 שנים של לוחמה קורעת תחת, של שירות בחור תחת שאפילו אלוהים לא שמע אליו, של החום המוגזם של בקעת הירדן, של אוכל חרא, שמירות מערבים של 72 שעות, מעצרים במחנות פליטים, סיורים, מחסומים, וכל מה שלוחמים עושים.
זהו זה נגמר.
עכשיו מה...?

עכשיו זה למצוא עבודה, לחסוך להחליט לאן לטוס להחליט מה ללמוד כי מצפים ממני וכי ה&quot;תואר ראשון חינם&quot; שיש ללוחמים זה רק ל 3 שנים מרגע סיום השירות, וזה ממש לא מספיק זמן כדי להחליט... זה להחליט איפה ללמוד , ואז לשפר בגרויות, להרשם לקופת חולים כלשהי, ביטוח חיים, ביטוח בריאות, רישיון כי עד עכשיו היתי באיזה בועה שהכול יהיה בסדר, עכשיו זה למצוא את עצמי מחדש, מי אני, מה אני אוהבת, איך קוראים לי בכלל.
אני טובעת אני באמת מרגישה שאני טובעת, שאין לי אוויר הקירות סוגרים עליי אין לי לאן לברוח, אני מרגישה כמו חייה שסגורה בכלוב.
והלחץ מהמשפחה לא עוזר, במה את רוצה לעבוד, מה את רוצה ללמוד את חייבת ללמוד, את חייבת להוציא תואר ראשון בלי זה את לא יכולה ממש להתקדם, על תעשי טיול, או אם את עושה טיו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 01 Feb 2018 00:39:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (!!GoD!!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14940788</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713369&amp;blog=14940788</comments></item><item><title>חברה מסריחה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14904368</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני אגיד את זה ככה, משולש לעולם לא יכנס לצורה של עיגול , אלה עם אתה לוחץ ממש חזק, מתאמץ ממש וגם אז זה תלוי מהחומרים שהמשולש והעיגול עשוים ממנו.לא באתי לדבר על עגולים ומשולשים, אני רוצה להתעצבן על החברה המסריחה הזו.החברה זהו שמנסה לדחוף שמשולש יהיה עגול.למה אני צריכה להתאים את עצמי לדרישות היופי של החברה?דרישות קשות ונוקשות ומאוד מאוד ברורת .את צריכה להראות בצורה מאוד מסויימת כדי להחשב ליפה, דרישות שלא נותנות ממש מרחב תזוזה, אין קצת ימינה או שמאלה, רזה מידיי היא מכוערת שמנה מידיי גם מכוערת.וואלה לא מתאים לי להיות במשקל של 55 כדי להיות &quot;יפה&quot;.אולי במקום להראות לי איזה תרגילים עושים בטן שטוחה, תראו לי איך לאהוב את הגוף שלי כמו שהוא?למה מלמדים אותי לשנוא את הבטן שלי אם היא יותר מידיי בולטת ולאהוב אותה כשאהיה בהריון?אולי במקום לתת לי דוגמניות רזות תתנו לי אחת מציאותית, עם כפל או שניים בבטן, נכון שבשנים האחרונות כן יש לפחות 10 כאלה שהן מלאות וידועות, וגם אותן לרוב לא רואים, לא בפרסומות ולא בסרטים, לא כזמרות ולא כשדרניות בטלוויזיה.ומה עם הגברים, גם להם יש מודל אפסורד ומפגר.תהיה גבוהה עם שרירים&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 29 Jun 2017 20:23:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (!!GoD!!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14904368</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713369&amp;blog=14904368</comments></item><item><title>מצד אחד רחמים ומנגד כעס</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14834806</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מרחמת אליו הוא בודד, צלבד בעולם הזה מעבר אלינו אין לו אף אחד.ילד יחיד בודד ללא הורים.
הם נפטרו לפני יותר מדיי זמן, והוא תמיד לבד.אני כועסת אליו לא כי הוא לא הייה מושלם אלה כי אף פעם לא הייה לו איכפת מאף אחד חות מעצמו, מעולם לא תמך לא אהב, לא ניסה להבין.אני אדישה אליו ואפילו אפשר לומר רעה, אני יודעת שעכשיו הוא מנסה להתקרב, מנסה להראות חיבה אבל אצלי הוא תמיד יריח מאלכוהול וזיעה, תמיד תהייה אצלי סלידה ממנהו, גם כשהוא מחבק, ולמרות שהוא הפסיק לשתות.נחזור רגע להתחלה, מאז שאני זוכרת את עצמי הוא , אבא שלי הייה אלכוהליסט, אב ובעל מכה וקמצן.
זוכרת שאם הייה כלים בכיור היתי חוטפת סטירה, גם אם אני לא מגיע באמת לכיור, אני בכל זאת ילדה בת 5, לא מסוגלת לשטוף, אל תכלי.או אם היתי ממש רעבה ובטעות נחתכת באצבע כי רק רציתצי לחים, היתי חוטפת על זה, מעט רעש וזה הייה עוד סטירה, או ההרגשה הצורבת של חגורה כואבת על הישבן כי היתי מעט שובבה ומשו נפל ונשבר בעשמתי.גם כשלנו, לבנות שלו לא הייה מה ללבוש, הוא מעולם לא רצה להוציא שקל על בגדים, שלא נדבר על ספרים ללמידה מחברות או עטים, אני זוכרת את עצמי תמיד מגיע עם ס&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 11 Sep 2016 18:24:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (!!GoD!!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14834806</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713369&amp;blog=14834806</comments></item><item><title>אנחנו עומדים למענם דקה הם שוכבים למעננו נצח</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14797577</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;היום, יותר מכל יום אחר בשנה, אני גאה להיות לוחמת, גאה לאחוז בנשק ולדעת שעכשיו זה התפקיד שלי. התפקיד שלי להגן, לשמור, להיות ערנית ודרוכה.גאה להיות חיילת לוחמת , כן אני לוחמת.
כל מי ששואל איפה אני משרתת ואני אומרת שאני לוחמת, הם שואלים אותי למה? לא היה לך טוב בגוב?לא מספיק לך שנתיים למה לחתום עוד שנה? למה חתמתי עוד שנה?זה לגברים הם אומרים , זה לא בשביל בחורות, אתן לא מספיק חזקות, זריזות,או חדות.אני לא עונה להם,לקולות האלה לפעמים הם באים מבחוץ ולפעמים הם מתוכי.

אבל יש קולות אחרים 23,447 אם נדייקשעונים לי, עונים לי כל יום , בגללנו.ואני עונה להם בזכותכם,למענכם, אתם את שלכם עשיתם בכבוד בגאווה ובאהבה.ועכשיו, עכשיו תורי להיות חזקה למענם, לשמור על המדינה על הבית על האנשים.בין אם זה לעמוד בעמדה בחור שאלוהים לא שמע אליו, ובין אם זה לעמוד במחסום ולעשות בידוקים, בין אם זה בסיור או בפילבןקסבין אם במערב או מעצר, פשיטה או תצפית, עכשיו זה תורינו לעשות את כל מה שהם עשו, ולעשות את זה כמוהם בגאווה ואהבה, אהבה לארץ ולתפקיד.היום אף אחד לא מפקפק ביותי לוחמת והיום אני לא חלשה כי אני עושה את מה שהם עושים,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 11 May 2016 12:46:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (!!GoD!!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14797577</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713369&amp;blog=14797577</comments></item><item><title>מפחיד לחשוב שידיד כמעט נדקר ואת הרגת אדם</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14617214</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מפחיד, לראות חבר שלך נדקר להרים את הנשק לדרוך אותו ולשחרר כדורים בלי לחשוב,זה יותר מפחיד לא זכור חלק כלכך קטן וכל כך משמעותי, ורק לנחש, לנחש שדרכתי את הנשק, לנחש שפתחתי ניצרה ולנחש שיריתי, כי הראי ראיתי אותו נופל לריצפה, משותת דם, ובמחסנית, חסרים שישיה כדורים, כדורים שככל הנראה לקחו חיים של אדם, אבל לא באמת לזכור את המעשה.
זה מפחיד להיזכר, להזכר ברוע שנדף ממנו בזמן שרץ, להזכר בסכין שנופלת על ידידי ולדעת שהוא לא באמת נפצע, בדרך נס. 
להיזכר בשניות הספורות שבהם הוא הופיע כאילו מהאוויר, ורץ עבר מולי והנחית מכה על ידידי לנשק לחשוב שזו יכלה להיות אני ולהודות לאלוהים שזו לא, ושידידי הטוב הצליח להדוף את המרצח, את אותו רוצח שביקש שדמו יוכז באחזריות וללא כל סיבה אנושית.
רצחתי אדם, אולם הצלתי את ידידי הטוב, אך הדבר אינו פוסל את העובדה שלקחתי חיים של אחר, האם הגיוני להשוות חיים של אחד לחיים של אחר?, האם נכון הדבר למדוד חיים של אחד בחיים של אחר,גם אם נשקפת הסקנה לחייו של ידידי?
לא יכולה לענות לשאלות אלו, יש שיגידו שכן ושזה הייה מתבקש להציל את ידידי ולהעיף את הגורם המסכן.
אח מוסרית אינני יכולה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 09 Feb 2016 22:35:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (!!GoD!!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14617214</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713369&amp;blog=14617214</comments></item><item><title>מה זה לוחמת בשבילי?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14355050</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ואוו עבר מלא זמן אבל צבא לא ממש מאפשר לי להיות בבית.קרה לי מקרה מפגר שגרם לי לרצות לכתוב אליו במקום שהכי נוח לי בוא, פה, כי אין אנשים ששופטים כי גם אם אף אחד לא קורא אני עדיין לכולה לכתוב פה, ובין היתר אף אחד לא יודע מי אני.אז ישבתי ברכבת סוף סוף בית אחרי 21 יום ארוכים מידיי, ואחד ניגש והתחיל לדבר איתי, שאל למה יש לי נעליים אדומות ומה אני עושה בצבא.אז אני בגוואה שלי כי אין לי במה להיתבייש אומרת לו &quot;אני לוחמת בגדוד חדש&quot;הוא ציחקק ושאל אם אני מתכוונת לתומכת לחימה, אז השבתי לו שלא ואני לוחמת ששומרת על גבול הירדן ועושה הכשרה של רובאי 07.הוא גיחגח שאל כמה שנים אני עושה, בחיוך עניתי לו שחתמתי על 3 שנים בצבא כי אני כבר רגילה שאנשים שואלים אותי ולמדתי שממש לא איכפת לי מה הם חושבים, אמר שאני פריירית ושהיתי ממצא את עצמי יותר בג&apos;וב משהו שמתאים יותר לנשים, אמרתי לו שאולי אבל רציתי לוחמה.והבנתי שאנשים לא מבינים שאני כאישה יכולה לעשות בדיוק את מה שהם עושים, אולי לא בדיוק אבל לפחות משתווה אני לא חייה באשליה אני יודעת שפיזית אני פחות חזקה מבנים אבל זה לא אומר שצריך לפסול אותי כלוחמת.אז מה זה לוחמת בשבי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 12 Jul 2015 17:13:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (!!GoD!!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14355050</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713369&amp;blog=14355050</comments></item><item><title>תקופות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14290884</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;עוברת עליי תקופה מטופשת...אני חושבת או מתגעגעת לאקס שלי, למה?יש לי חבר, אבל אני מוצאת את עצמי חושבת על האקס, לא יודעת למה, הוא זבל אדם, אני לא יכולה לומר שלא הייה לי כיף איתו אבל טוב שזה נגמר.אז למה אני חושבת אליו עכשיו אני כבר חצי שנה פחות או יותר איתו אין ריבים או משהו, ובכל זאת, חושבת על האקס כמו מטומטמת...למה? למה עכשיו?אני קרובה לגיוס, מסתבר שאני לוחמת אחרי הכול.למרות שחבר שלי לא מרוצה מהעניין, הוא לא אומר כלום, לא מפריע לי כל כך אבל אפילו מילה רעה.מפריע לי שאין לנו שיחות עמוקות, הוא לא יודע שאני שונאת את אבא שלי לא יושדע שנאנסתי כשהיתי בת 9 לא יודע כלום...לפעמים נדמה לי שהוא גם לא מעוניין לדעת...הוא לא יודע ולא אומר כלום.חצי שנה ואני לא בדיוק מכירה אותו, אני לא יודעת כלום אליו,הוא לא אומר כלום... אני לא יודעת אם מפריע לו משהו, הוא יודע שאני לא סובלת את אחת החברות שלו ולא איכפת לו, או לפחות ככה זה נראה.ולנטיין שהייה לא ממזמן, בילינו את רובו עם חברות שלו... למה? זה הייה אמור להיות יום אישי שלנו שהסתיים בריב ילדותי כי התעצבנתי על החברה שאני לא סובלת, אני אמורה להיות פתוחה איתו אבל א&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 02 Mar 2015 00:48:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (!!GoD!!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14290884</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713369&amp;blog=14290884</comments></item><item><title>משפחה מהסרטים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14275302</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כן יש לי משפחה מהסרטים...אמא נוצריה שמסתמכת על אלוהים שיעזור לה בכל דבר. אישה חלשת אופי, שמכורה לעבודה שלה כמו נרקומן להרואין.אבא אלכוהליסט מסריח, שלא מודע לעצמו בוגד זה בטוח עם בעיות עצבים וגבר מכה לשעבראחות גדולה אגואיסטית שדואגת לתחת של עצמה, זאת שתמיד הקורבן ותמיד זאת שרע לה לא שמה זין על אחרים וזאת שחושבת שמגיע לה הכול.ואני האחות הקטנה, זאת שהחיים שלה נדפקו ורק רוצה לצאת מהבית, זאת עם בעיות עצבים רק כשהיא ליד המשפחה הדפוקה הזאת.זאת שבסוף משרתת בקרבי בצבא רק כדי לברוח מהם, האנשים שמשגעים אותי ללא סוף.כשאתה חי עם המשפחה שלי אתה מבין שלא הכול וורוד ואין לך באמת על מי לסמוך חוץ מעל עצמך, כי אף אחד מהם לא יקום מהנוחות של הכיסא ויעזור לך, ואם כן עזרו לך אז אתה חייב להם עד יום מותך, לבקש עזרה מהם זה כמו למכור את הנשמה לשטן, לעזאזל אפילו הוא לא ימרר אותך כמוהם.אבל אין מצב שמישהו יודע, כי במשפחה שלי אף אחד לא רוצה לשמוע את הדברים הרעים, הם יומרו לך לסתום את הפה ולא לספר כלום כי למה שתהרוס להם את הבועה?כי אתה לא תהרוס להם את השקט רק כי אתה צריך חיבוק ממישהו או עזרה...יותר גרוע שהדבר הראשון&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 30 Jan 2015 01:21:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (!!GoD!!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14275302</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713369&amp;blog=14275302</comments></item><item><title>לא כל הגברים אותו דבר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14237088</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בהתחלה לא חשבתי שיקרה משהו... היתי בטוחה הוא יהייה זיון כמו כולם...כי בימיים אלה כבר עדיף לא לצפות ליותר מידיי.אבל הוא הפתיע אותי, דייט הכי לא קשור ובדיוק כמו שאני אוהבת, לא משהו מיוחד אבל אם יש דבר אחד שאני אוהבת זה את הים בלילה, רגוע ושקט.נרגילה מיצד אחד ושיחה מיצד שני ושיחה כיפית מעניינת.הוא דומה לי, מצחיק כמה פעמים אמרתי את זה, אבל הוא דומה לי בצורה שונה, הוא לא דומה לי כבחורה פראית ונימפומנית. הוא דומה לי לחלק התמים והילדותי שלי.הוא אוהב את הים בלילה, הוא אוהב הליכות ארוכות על הים קיצ&apos;י עד כמה שזה נשמע אבל אורים את זה אליו, איך שהוא לא התנגד ללכת על שפת המים איתי, הוא בחור אופטימי אם שמחת חיים אדירה, הוא סומך בקלות על אנשים ומתאהב עוד יותר בקלות.כשהוא מצחיק הוא באמת מצחיק ואני לא צריכה לזייף צחוקת, פאק עזבו שהוא מספק אותי... אבל זה להמשך.אז הוא מספר לי על עצמו, ואני מקשיבה מסתקלת לו לעניים לא מפנה מבט, מפנימה כל משפט מילה כל מבט וחיוך, מנסה לגרום לו לאבד את האקט התמים, הראי לא הגיוני שבחור כמוהו באמת כזה ילד טוב, לא יכול להיות שהוא לא מנסה לנשק אותי או לגעת בי, אפילו לא שם יד על ה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 19 Nov 2014 03:04:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (!!GoD!!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14237088</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713369&amp;blog=14237088</comments></item><item><title>שלישי רגוע וחג שמח</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14205094</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;9 בערב יוצאת מהאמבטיה מתחילה להתארגן, בסביבות 10 מסיימת להתארגן ויוצאת לקנות סיגריות.פוגשת חברה בדרך ואנחנו הולכות לפאב האהוב עלינו.בהתחלה יבש כזה, כל אחת בטלפון שלה... הגיוני משעמם ... טוב אני מחליטה לקחת עניינים לידי ומזמינה 2 שאטים.ככה מתחילים ערב.שוט אחרי שוט יורד בגרון הגענו ל 5 שאטים ועדיין אין לי סטלה היא אחרי 3 היתה בסטלה קשה.ראינו חברים אז התצתרפנו אליהם... מפה לשם הזמנו בירה היא מחוקה ולי יש ראש קל... סיבולת מישהו?כבר 12:00 היא מתחילה לדבר אם מישהו רנדומאלי וחברים שלו מצתרפים לשולחן שלנו, מדברים ומפה לשם אחד מהם שנדלק עליי הזמין 4 שאטים 2 לי 2 לו... אני אומרת לו&quot; אתה מנסה לשכר אותי?&quot; ומוסיפה מבט ערמומי.&quot; תלוי אם יצא לי מזה משהו&quot; הוא משיב&quot;תתבייש לך, ככה אתה מנסה לנצל בחורה שיכורה?&quot; לא שזה שיכר אותי אבל למען העניין נזרוםלכם הגברים יש מין פשיט מוזר לנשים חלשות, או לשיט דומה.והראי אני מסוגלת לשחק בחורה חלשה ותמימה, עד שזה מגיע לסקס משם אני לא מוכנה לוותר.הוא מושך בכתפיים ולא עונה... הוא משעמם אותי אז נותנים מבט לחברה והיא מצילה אותי... טוב אני קולטט חברים אחרים יושבים בשולחן צמוד&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 24 Sep 2014 14:04:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (!!GoD!!)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=713369&amp;blogcode=14205094</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=713369&amp;blog=14205094</comments></item></channel></rss>