http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712783heCopyright 2026 הכותבת של "לראות עם עיניים סגולות". All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712783http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712783&blogcode=12157137<div align="right" dir="rtl"> תרצחו אותי, מגיע לי D: אני כל כךךךךךךך מצטערת על העיקוב הענקי עם הפרק הזה. אבל תבינו שזה לא פשוט, ואני תמיד מנסה שהוא יהיה מושלם, אבל אין לי את הזמן עם כל הבצפר והלימודים. זה קשה מאוד, אבל אני לאא מוותרת על הסיפור הזה, על גופתי המתה . XD בכל מקרה, שוב, אני מצטערת, אבל אני באמת מאודד מקווה שמהפרק הזה תהנוו ! וגם, אני מקווה שאת הפרק הבא אני ארשום יותר בקרוב, בכל זאת - מבחן במתמטיקה חחחח. אז הנה, אחרי כחודש, הפרק השביעי. תגיבו תגיבו תגיבו. פרק 7 - רק בשבילה. מאוד ממליצה לשמוע ביחד עם הפרק :) ראיתי את הכל במעורפל, ואז, הכל הפך להיות ברור. ראיתי את אנדרו, וכאב לי, התגעגעתי אליו, רציתי לדבר איתו, לחבק אותו, לצחוק איתו, פשוט להיות איתו, לצידו, כמו רוב הזמן. הוא היה חברי הטוב ביותר, לא היו שום אינטרסים מעבר לכך ושנינו ידענו את זה טוב מאוד. התמונה החלה להתברר יותר ויותר, הוא שכב על החול עם שני ידיו מאחורי עורפו. הוא היה קרוב לקו המים בחוף שבו הוא נמצא. הוא הסתכל למעלה, עיניו הכחלכלות שתמיד אהבתי בוחנות את השמיים, את הכוכבים ואת הירח וכל מה שמסביב. הוא תמיד הי</div>Mon, 15 Nov 2010 16:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת של "לראות עם עיניים סגולות")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712783&blogcode=12157137http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=712783&blog=12157137http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712783&blogcode=12092717<div align="right" dir="rtl">קודם כל, תודה רבה רבה על כל התגובות של הפרק הקודם !! 78 תגובות זה לא קצת ! לפחות לא בשבילי לקחתי לתשומת ליבי שהפרקים היו קצרים. אבל אני פשוט מנסה שזה יהיה סיפור קליל לקרוא ולא מעיק :\ אבל אני משתדלת מאוד מעכשיו שהפרקים יהיו יותר ארוכים ! =] אז, בואו נתחיל, מקווה שתהנו !! ^^ פרק 6 - ים של שאלות. 'הו, סוף סוף היא חזרה.' שמעתי פתאום מהכיוון של מרי. קמתי לרגליי, אבל לא הרגשתי שום כאב שציפיתי להרגיש אחרי נפילה כזאת. "סליחה באמת..." עניתי למרי, מנגבת את הדמעות שבאו כאילו משום מקום. אך הן המשיכו לנזול, המשכתי לנגב אותן באגרסיביות, כאילו וציפיתי שהן יכנסו חזרה. "סליחה על מה?" שאלה בפתאומיות מרי, מבטה מבולבל. "לא אמרת משהו?" שאלתי באי הבנה מנגבת את הדמעה האחרונה שנותרה. "לא..." ענתה, ופתאום הרימה את גבותייה הדקות, הנידה את ראשה והבינה "אה... את יכולה לקרוא את המחשבות שלי! נכון..." אמרה בהירהור. "מה? באמת? לא ידעתי שפאורנים יכולים לקרוא מחשבות." עניתי, מנסה להזכר במקרה שקרסון דיבר על העובדה הזאת. "פאורנים בהירים יכולים לקרוא מחשבות של כהים. ואני לא יכולה לשמוע מחשבות בכלל</div>Mon, 11 Oct 2010 00:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת של "לראות עם עיניים סגולות")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712783&blogcode=12092717http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=712783&blog=12092717http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712783&blogcode=12066777<div align="right" dir="rtl">אני כל כך מצטערת על העיקוב של הפרק, פשוט לקח לי קצת זמן לשכתב את הכל... לפני שאני אתחיל את הפרק יש כמה סיפורים בהמשכים שהייתי רוצה להמליץ לכם עלייהם: קודם כל, הסיפור crossroads- סיפור באמת מדהים, היא רק בפרק השלישי בנתיים אז רוצו לראות. כתיבה מעניינת ומושקעת. כל כך שווה לקרוא :) הסיפור השני זה סיפור שהוא עדיין בפרק השלישי והרעיון שואב ומקורי שלא יתואר ! :) באמת ממליצה - אחרי ככלות הכל. והסיפור האחרון, הוא סיפור לכל אוהבי הפנטזיות - יצירתי, מרענן וכיפי - עמוק לתוך הים! =] אוקיי, אז אני מאוד מקווה שתהנו מהפרק הזה :) פרק 5 - התיקון הראשון. בית משפחת בלום. 00:04, 2004 - ראיתי הכל בבירור, אבל מהצד. זה היה הבית של אמא שלי, אני הייתי בת 17 פה. היה לי את אותו שיער הפלטינה שלי אך הוא היה קצר, הוא הגיע לי עד הכתפיים, מה שהזכיר לי את הביקור אצל הספר שגרם לי לא להסתפר יותר בחיים. זה היה סוף שבוע, אימי וסבא שלי היו בחופשה בחו"ל אז החלטתי לעשות מסיבה. זו הייתה מסיבה טיפוסית, אוכל, מוזיקה ואלכוהול. הפלאשבק שלי התחיל בסוף המסיבה, נשארנו רק אני ורונלד - החבר ש</div>Mon, 27 Sep 2010 23:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת של "לראות עם עיניים סגולות")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712783&blogcode=12066777http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=712783&blog=12066777http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712783&blogcode=12051870<div align="right" dir="rtl"> אוקיי, אז אני כל כך מצטערת על השניםם שלקח לי לפרסם את הפרק החדש ! אבל סופסוף סיימתי לרשום אותו, ונראה לי שיצא די ארוך.דרך אגב תודה רבה רבה רבה על כל התגובות והמנויים ! זה באמת נותן מוטיבציה ויותר כיף לרשום =] =]אני מאוד מקווה שתהנו ! פרק 4 -מה? כולם יכולים לשמוע את המחשבות שלי? אכן בהתחלה היא הייתה זרה לי, אבל הסתכלתי בפעם השנייה על המראה שממנה יצא הקול. זאת הייתה אני, רק חיה! השיער המקורזל שהיה לי אחרי שפירקתי צמה, המראה הנערי שלי, האישיות, והעיניים הירוקות. "מ-מה?" אמרתי בפה פעור. "אוח, לא פלא שאת חושבת שאת לא אותה סאם. אז את מתה, אז מה? למה את כזאת רצינית?!" אמרה בגיחוך, למרות השוק ההרגשה הייתה מוכרת. הציניות שלי והדרך שבה האישה במראה לקחה הכל בקלות גרמה לי לחזור קצת אחורה ולהשתחרר. האישה במראה נעלמה כמו ערפל, ונותרתי אני, סגולת עיניים ורצינית. לא אהבתי את ההשתקפות, היא הרגישה חסרת חיים."טכנית זה נכון," אמר קול לא מוכר. אישה בעלת עיניים כחולות בהירות שנראו כמעט מזכוכית התקרבה אליי, היה לה שיער אדום בוער ומתולתל שנגד בצורה מוחלטת את המראה המלאכי שלה. "זה נראה שאת צריכה עזרה,</div>Mon, 20 Sep 2010 23:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת של "לראות עם עיניים סגולות")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712783&blogcode=12051870http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=712783&blog=12051870http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712783&blogcode=12037174<div align="right" dir="rtl">קודם כל אני רוצה להגיד תודה !תודה לכל הקוראים החדשים ולכל מי שהגיב ונתן לי מוטיבציה להמשיך ! תודה תודה תודה =]ואני כל כך שמחה שאהבתם את הסיפור שלי ואת הרעיון של הסיפור ^^אז הנה פרק 3, יצא לי ארוך, נראלי לי לפחות D:חחח תהנו: פרק 3 – הו, הסקרנות. Sia - Breathe Me "את מוכנה?"שאלקרסון בביטחון, כאילו ידע את התשובה שלי מראש. "כן..." אמרתי בחצי ביטחון בקולי ושנינו עברנו דרך הערפל</div>Sun, 12 Sep 2010 22:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת של "לראות עם עיניים סגולות")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712783&blogcode=12037174http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=712783&blog=12037174http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712783&blogcode=12033469<div align="right" dir="rtl">אוקייי, אז בפרק הראשון היו הרבה מתעניינים ואני שמחה לגבי זה מאוד ! ^^הבטחתי פרק ארוך יותר, אז הנה לכם:פרק 2 -אז מה אתה בעצם אומר? מה אני עושה פה? "סמנת'ה ריצ'ארדס קיולי בלום. כן, הן בהירות." שמעתי את הקול הרגוע והנעים אומר. תהיתי מאיפה הוא יודע את שמי המלא. לא סיפרתי לאף אחד את שמי המלא, וגם תהיתי עם מי הוא דיבר. "סמנת'ה?" שמעתי את הקול פונה אליי. ופתאום הכבדות שהרגשתי לפני זה נעלמה, והרגשתי ש</div>Sat, 11 Sep 2010 11:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת של "לראות עם עיניים סגולות")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712783&blogcode=12033469http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=712783&blog=12033469http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712783&blogcode=12032331<div align="right" dir="rtl">שלומות D:חחח אוקיי, יש לי עוד סיפור פה בישרא, אבל רציתי לפתוח עוד אחד חדש ושונה לחלוטין מהקודם כי עלה לי רעיון טוב לסיפור אז התחלטתי לשתף אותו אתכם !תקציר:סמנתה הייתה רק בת 23 כאשר מצאה את עצמה מתה מתאונת דרכים.בסיפור זה תיהיו מלווים איתה בעולם שאחרי.אוקיי, תקציר קצר, חחח אבל הסיפור מאוד שווה קריאה. אני מאוד מקווה שתהנו ושתאהבו את הרעיון של הסיפור.הפרק הראשון יצא קצר לנוחות שלכם בעיקר =]פרק 1 – כן, סגולות. התעוררתי לעוד יום רגיל במישיגן, דטרויט. השעה הייתה שמונה וחצי, והייתי צריכה לקום לעבודה, אבל משום מה הרגשתי לא טוב לגבי זה. בדרך כלל אני סומכת על תחושות הבטן שלי אבל היום פשוט הנחתי לאינסטינקטים שלי בשקט. קמתי מהמיטה ועברתי על רוטינת הבוקר השגרתית שלי – צחצחתי שיניים, התקלחתי, אכלתי חטיף בוקר ולבשתי את חליפת החצאית האהובה עליי בצבע לילך. <span style=</div>Fri, 10 Sep 2010 19:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת של "לראות עם עיניים סגולות")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712783&blogcode=12032331http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=712783&blog=12032331