http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712064"נסה שוב. תכשל טוב יותר." על הדברים שלא משתפים עם חברים בפייסבוק.heCopyright 2026 אל פיסטולירו. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712064http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712064&blogcode=13834333<div align="right" dir="rtl">חוק פריקנסון אומר שכל משימה מתרחבת בהתאם לזמן שיש למלא אותה. במילים אחרות, כמות הזמן שיש לנו להשלים משימה מסויימת - היא כמות הזמן שנשלים אותה בה. יש הרבה דברים מעניינים להגיד על חוק פריקנסון כשזה נוגע לפרודקטיביות ולמידה מהירה. זה נותן למשל מקום לחשוב על "ימי חופש" קבועים בתקופות מבחנים, או בעבודות להגשה. על קיצור לוחות זמנים לזמנים שנראים לנו בלתי אפשריים, בעיקרון דווקא בגלל שהם מאוד אפשריים - כמה פעמים העבודות עם הציון הכי טוב היו אלו שעשיתם בלילה לפני ההגשה? אבל זה לחשוב בקטן. חוק פרקינסון עובד תמיד, ובכל מסגרת ובכל משימה. אין מי שיוכל להסביר את זה יותר טוב מזאק סובייאק. לצערנו הוא יצטרך לעשות את זה דרך סרטון, כי הוא מת. זאק הוכיח את המשמעות של חוק פרקינסון על החיים. על לחיות את החיים שאנחנו רוצים לחיות, כי אין זמן לחשוב עליהם ולפנטז אותם קודם. כי אין זמן לתכנן את הפרטים הקטנים, ולחשוב על מה אם. אין זמן להתחרט, ולעשות פרסה, ולחזור לשולחן התכנונים. אין זמן לעבור על כל מילה בשיר שכתבת, סמוך על המילים המקוריות, ותן למוזיקה לעשות את כל השאר. אין זמן לחשוב על מה היית אומ</div>Tue, 02 Jul 2013 01:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (אל פיסטולירו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712064&blogcode=13834333http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=712064&blog=13834333http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712064&blogcode=13819697<div align="right" dir="rtl">"ברור שאני מנגן על גיטרה." שיקרתי במצח נחושה. מתבגרים לא יודעים לשקר; הם מזיעים, הורמונלים, הקול שלהם קופץ והם זזים הרבה יותר מידי. אבל זה היה "באייסי" (זה היה אז הקיצור לICQ - כן, זה שכשהיינו מחוברים אליו לא היה אפשר לדבר בטלפון כי היה צליל של פקס), וניסיתי להרשים אותה. בדיעבד לשים דאורדורנט נראה פרט חשוב יותר מאם אני מנגן בגיטרה, אבל נחזור לסיפור. היא ביקשה ממני לנגן לה משהו כשניפגש למחרת. כמו הרבה דברים בגיל ההוא, לא חשבתי על זה לעומק. אמנם הייתה לי גיטרה שלא כיוונו אותה כבר 5 שנים, וידעתי איזה אקורד, אבל לא ידעתי לנגן את יונתן הקטן, שלא לדבר על שירים פופולארים יותר. עם ספר "שירים וגיטרה" וקלטת לימוד עצמי, ישבתי אחר הצהרים וניסיתי להבין איך אני מוציא את עצמי ממצב הביש הזה. "שכחתי את הגיטרה בבית" היה תירוץ גרוע מידי, ואני די בטוח שהייתה לה אחת, ומחלה סופנית נשמע דרמטי מידי (אבל עדיין שקלתי ברצינות את האופציה). אז כמו שגיליתי, אפשר ללמוד לנגן דיי הרבה שירים על גיטרה באחר צהרים, החלק החשוב הוא שלא רציתי להיות אל-די מיאולה הבא, רציתי שהיא תשים לי את הראש על הכתף ואול</div>Tue, 18 Jun 2013 16:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (אל פיסטולירו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=712064&blogcode=13819697http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=712064&blog=13819697