http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455heCopyright 2026 האלכימאית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=12116584<div align="right" dir="rtl">יש מין אופנה כזאת לעלות את השיר של פינק פלויד wish you were here לפייסבוק. לכן החלטתי לעשות פוסט הנוגע לשיר הזה... כמו ששמתם לב לפי שם הבלוג (שאם אתם לא יודעים זהו שם של שיר של פינק פלויד) אני מאוד אוהבת את פינק פלויד, ורע לי לראות אנשים מעלים לינקים שאינם מבינים מה המשמעות שלהם... חבל לי פשוט, לראות איך מכל השיר המהמם הזה, השורה היחידה שאנשים באמת שמים לב אליה היא how I wish, how I wish you were here כל כך הרבה משמעות ומסר יש בשיר הזה, ולמה להתייחס דווקא אל השורה הזאת? כי יותר קל להבין אותה? כי היא רומנטית? So, so you think you can tell Heaven from Hell, Blue skies from pain. Can you tell a green field From a cold steel rail? A smile from a veil? Do you think you can tell? Did they get you to trade Your heroes for ghosts? Hot ashes for trees? Hot air for a cool breeze? And cold comfort for change? Did you exchange A walk on part in the war, For a lead role in a cage? How I wish, how I wish you were here. We're just two lost souls Swimming in a fish bo</div>Fri, 22 Oct 2010 22:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (האלכימאית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=12116584http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709455&blog=12116584http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=12105313<div align="right" dir="rtl">החיים הם נשף מסיכות גדול. בד"כ מאחורי המסכות הכי דומות מסתתרים פרצופים די שונים. לפעמים גם אחורי מסיכות שונות מסתתר בעצם אותו הפרצוף. לפעמים גם המסיכה היא עם גומי כל כך חזק, שהיא כבר נדבקה לפנים ואי אפשר להוציא אותה. אבל בעצם, לכל מסיכה חייבים להיות כמה חורים. כדי לראות, כדי לנשום. מי שנושם ורואה זה לא המסיכה, זה הפרצוף מאחוריה. ודרך החורים האלה אפשר לפעמים לראות את הפרצוף מאחורי המסיכה. אבל צריך להתאמץ. צריך להתעמק. צריך להכיר את העיניים של הפרצוף המסתתר. לא חבל, שאולי תפספס את הפרצוף שלך מאחורי מסיכה של אחר? והמסכות האלה, שנובעות מהרצון שלנו להיות מיוחדים, הופכת את כולם לאותו הדבר. מסיכה היא מסיכה, גם אם זאת מסיכה של דינוזאור, של אריה, או נסיכה. בסופו של דבר בכולן יש את החורים שדרכם רואים קצת את הפנים. מי שרוצה אמת יכול לראות את הדמיון בין כל המסיכות. אני אומרת שחבל על הכסף, עדיף לכם לקנות חולצה מגניבה מאשר עוד מסיכה.</div>Sat, 16 Oct 2010 22:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (האלכימאית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=12105313http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709455&blog=12105313http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=12090265<div align="right" dir="rtl">נפלה עליי המוזה. אה, לא, היא פספסה קצת... והתרסקה על הרצפה. ואז היא התנפצה, והרסיסים עפו. כמו שנשברת כוס במטבח, ואחרי יומיים רואים רסיסים בחדר שינה? כזה עפו. ואז הדיכאון התחיל להסתובב ודרך על הרסיסים בחדר השינה. הוא התחיל לדמם מהאצבע הקטנה וחסרת החשיבות ברגל ימין. הוא דימם די הרבה זמן, עד שהוא התכווץ ונעלם. אפשר לומר שרסיסי המוזה שלי רצחו אותו. אז תודה לכם, רסיסים... אז בינתיים, אנסה להדביק בחזרה את רסיסי המוזה שלי, או שפשוט אקנה לי מוזה חדשה. אפשר גם להיאחז ברסיס מוזה אחד קטן (שרצח את הדיכאון) ולא על כל המוזה השלמה והיפה שהייתה לי. נסתדר כבר. לילה טוב! :)</div>Fri, 08 Oct 2010 23:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (האלכימאית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=12090265http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709455&blog=12090265http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=12033072<div align="right" dir="rtl">עוד סופ"ש שלא בא לי לצאת החוצה. לא בא לי לשתות עוד בירה. לא בא לי לחייך עוד פעם לברמן. לא בא לי שאיזה כאפות יתחיל איתי. לא בא לי לראות את אותם האנשים עושים את אותם הדברים. אז נשארתי בבית. ואני רואה את עצמי חושבת את אותן מחשבות. שוב פעם, המחשבות המעצבנות האלה. על מה אני באמת רוצה, מה אני באמת מרגישה. <span style="font-f</div>Sat, 11 Sep 2010 01:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (האלכימאית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=12033072http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709455&blog=12033072http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=11994117<div align="right" dir="rtl">מתוך הספר אניהו מאת אתגר קרת כשרעות אמרה שהיא רוצה שניפרד, הייתי בהלם. המונית בדיוק עצרה ליד הבית שלה, והיא ירדה מהצד של המדרכה ואמרה שהיא לא רוצה שאעלה אליה, ושהיא גם לא ממש רוצה לשמוע ממני יותר אף פעם, אפילו לא שנה טובה או מזל טוב ביומולדת, ואחרי זה טרקה את הדלת של המונית בכזה כוח שהנהג ירק אחריה קללה. נשארתי משותק כולי במושב האחורי. אם היינו רבים קודם או משהו אז אולי הייתי יותר מוכן לזה, רק שהערב עבר ממש מוצלח. נכון שהסרט לא היה משהו, אבל חוץ מזה הכול באמת היה רגוע. ואז פתאום המונולוג הזה, והטריקה של הדלת, וטאח! כל החצי שנה האחרונה שלנו יחד בפח. "אז מה עושים?"שאל אותי הנהג והציץ במראה, "שאני אקח אותך לבית? יש לך כזה בכלל? להורים? לחברים? למכון עיסוי באלנבי? אתה הבוס, אתה המלך." לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי, ידעתי רק שזה לא פייר אחרי הפרידה מהילה נשבעתי שלא אתן למישהי להיות מספיק קרובה שתוכל לפגוע בי ככה, אבל אז רעות הגיעה, והכול היה כל כך טוב, וזה פשוט לא מגיע לי. "צודק," נהם הנהג. הוא כיבה את המנוע והשעין את המושב שלו אחורה, "למה לסוע, כשכל כך נחמד כאן. אני מה אכפת לי אני, המ</div>Sun, 22 Aug 2010 23:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (האלכימאית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=11994117http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709455&blog=11994117http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=11990193<div align="right" dir="rtl">אנות יקרות, זהו פוסט מוטיבציה. כן, אחד כזה, שגם אתן עושות. ולא, בנות יקרות, הוא בלי טינספו. הוא פוסט מוטיבציה אמיתי. אני חושבת שכל אנה ואנה צריכה לקרוא אותו. למה? כי חשוב לי שלא תמותו. בבקשה, תכריחו את עצמכן לקרוא אותו. אתן התחלתן בתהליך הרזיה. זכותכן. כי החברה שלנו היא מגעילה, היא מכריחה אותנו להיות מושלמים. אתן צודקות. וזה מגעיל לראות צדדים ושומנים במראה. וירכיים צמודות. וסנטר כפול. ותחת. זה דוחה. חיטובים זה דוחה. גוף האדם זה דוחה. פיכס. תתבייש אלוהים, שהמצאת בריאה כזאת דוחה. אז אחד השלבים בתהליך ההרזיה שלכן, הוא פתיחת בלוג אנה בישרא. יפה, פתחתן בלוג אנה. אולי בהתחלה הוא נקרא בלוג דיאטה, אבל אחרי קריאה רבה בבלוגים רבים, ואחרי שהבנתן איך באמת אפשר לרדת במשקל, הוא הפך לבלוג אנה. ואתן אוהבות אותו ומסורות אליו (כמו שאני אוהבת את הבלוג שלי, שיש מצב שאתן ממש שונאות אותו עכשיו). לאט לאט אנה מתחילה להיבנות אצלכן. אולי מכחישות בהתחלה, אולי אפילו מחכות לזה. אל תדאגו, היא תגיע. מה שצריך זה רק קצת סבלנות. אנה בשמה האמיתי הוא אנורקסיה נרבוזה. אנה היא הפרעת אכילה מסוכנת, הגורמת לאובדן</div>Sat, 21 Aug 2010 00:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (האלכימאית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=11990193http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709455&blog=11990193http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=11986914<div align="right" dir="rtl">טוב, נו, אני רוצה להופיע בנושא החם... :) במיוחד כשאני מתחברת כל כך אליו. מוזיקה היא משהו מיוחד, ולכן, הפוסט הבא מוקדש למוזיקה. על פי הגדרתה,מוזיקההיאאמנות<span style="font-siz</div>Thu, 19 Aug 2010 13:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (האלכימאית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=11986914http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709455&blog=11986914http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=11984970<div align="right" dir="rtl"> "סלח לנו אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכנו כי פשענו כי אל טוב וסלח אתה ברוך אתהה' חנון המרבה לסלוח" <span class="Apple-sty</div>Wed, 18 Aug 2010 14:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (האלכימאית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=11984970http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709455&blog=11984970http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=11984111<div align="right" dir="rtl">"לחיות הוא אחד הדברים הכי נדירים, רוב האנשים פשוט קיימים."- אוסקר ווילד. אני האלכימאית, אני עולה לי"ב. ואני חיה.</div>Wed, 18 Aug 2010 00:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (האלכימאית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709455&blogcode=11984111http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709455&blog=11984111