http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403heCopyright 2026 StupidMe. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12274808<div align="right" dir="rtl"><p>יש את הקטע המוזר הזה בחיים, בתרבות שלנו - לא משנה מאיזו מדינה אנחנו, איך אנחנו חיים או לאיזו עדה אנו משתייכים: יש הבדל בתפיסה השכלית בין נשים לגברים.</p> <p>גבר ששוכב עם הרבה בנות נחשב "זיין", או משהו כזה. הרי בטח יש סיבה שהוא השכיב מלא בנות; הוא בטח ממש טוב במה שהוא עושה! לעומת זאת, אישה ששוכבת עם הרבה בנים נחשבת לשרמוטה, כי בטח משהו לא בסדר איתה והיא "לא מכבדת את עצמה". ואני שואלת את עצמי - למה? מה, לאישה אין צרכים? אני יודעת שאנו, כנשים, נוטות להעניק לכל דבר יותר משמעות ממה שבאמת יש בו. סקס עם גבר זה לא רק סקס, אלא סרט שלם של כמה הוא אוהב אותך וכמה הוא מעריץ אותך וכמה וכמה וכמה, אבל לפעמים זה פשוט סקס. פורקן. צורך גופני, מקובל על הדעת והכרחי, כי אנחנו בני אדם ( בעצם, בנות אדם, הרי אני מדברת על המין הנשי).</p> <p>כן, יש כאלו שיקומו נגדי ויגידו, <em>מה? סקס סתם כך, בלי רגש? מה פתאום! </em>וכן, אני הייתי מאלו שחושבים כך בעבר, אבל דברים משתנים. כמובן שאעדיף מין מלא ברגש, תשוקה, אהבה והגנה, הרי תמיד כיף לדעת שמישהו לא רוצה אותך רק בשביל הגוף שלך, אבל לפעמים... לפעמים לא. לעיתים אני לא רוצה את כל המעורבות הרגשית הזו, לפעמים אני רוצה רק הנאה, בידיעה מוחלטת שאני יכולה להתפרק לגמרי מול אדם זר שלעולם לא אפגוש שוב, להתפרק לחתיכות כי איש לעולם לא יחזיק זאת לרעתי - הרי הוא זר. מחר כבר אשכח את פניו אך אזכור את הלילה המופלא שעברנו יחד. הוא יהיה זכרון, פנטזיה כחולה ונהדרת, ולא אדם עם חסרונות ויתרונות.</p> <p>למה, אם גבר הולך במכנסיים בלבד, אף אחד לא יאמר לו דבר - אך אם אישה תלך בחזייה בלבד, יפנו אליה בקללות ותלונות כאילו, שוב,<em>" היא לא מכבדת את עצמה!"</em>.... מה הקשר? מה לעזאזל הקשר בין הגוף וצורת הלבוש לכבוד? מה, לגברים אין חזה? נכון, אצלם (בעצם, אצל חלקם) החזה לא מתפתח כמו אצלינו, הנשים, אבל הכל עניין של אנטומיה. אז מה אם זה קצת יותר גדול, קצת יותר מלא בשומן, קצת יותר יפה - אז מה? למה יש לקרוא בשמות? למה ישר להיכנס לתוך עולמו של אדם אחר ולקרוא לו בשמות כי הוא לא מתבייש במיניות שלו, בגוף שלו, בהגשה שלו?</p> <p>בדיוק בגלל הסיבה הזו (טוב, וגם בגלל הטמטןם שבדבר) אני שונאת שאנשים מאשימים נשים על כך שהן נאנסות. מבחינתי - ואני יודעת שהרבה לא יסכימו עם דעתי - גם אם אישה הולכת חצי עירומה או פאקינג עירומה לחלוטין ברחוב, אין לאיש זכות לגעת בה. הרי אנשים הם כמו פסל במוזיאון - Look but don't touch, motherfucker thing twice, כמו ב<a class="blog" href="http://www.youtube.com/watch?v=aunKge7SUhs" target="_blank">שיר של Jay Z</a>. גם אם אתה ממש רוצה את זה, אל תיגע. אין לך רשות, אסור לך. אז מה אם אתה רוצה ולדעת היא ממש רוצה גם - תשלוט בצרכים שלך, תשלוט בעצמך.</p> <p>הנה עוד משהו שמצפים מגברים - שישלטו בעצמם. אישית, אם אראה גבר מאבד את קור רוחו, ולא משנה מאיזו סיבה, יש מצב טוב שזה יוריד לי ממנו. <strong>למה? </strong>כי הטביעו במוחי את רעיון הגבר המושלם: הוא יודע לבשל, הוא מנקה, הוא יפה-תואר, הוא חזק ופותר את כל הבעיות שבעולם, הוא רגיש, הוא כזה וכזה וכזה - וכמובן, הוא גם לא קיים.</p> <p>לפני זמן מה השתנתה דעתי על התפיסה הזאת, אבל זה לקח ממני המון מאמץ והשקעה כדי לשנות את התפיסה הזאת לגבי הגבר האידיאלי: הוא לא חייב להיות חזק, הוא לא חייב להיות יפה, הוא לא חייב להיות מוצלח - הוא פשוט חייב להיות קיים. הרי לא כל הנשים יודעות לבשל או לרקוד בצורה סקסית או לנקות או להבין את הגבר שלהן, כמו שה"אישה המושלמת" אמורה להיות (מתנצלת, אין לי מושג איך גברים מדמיינים את האישה המושלמת, להוציא את זה שהיא תהיה מדהימה במיטה, בלונדינית עם ציצים ענקיים ושתאהב כדורגל, או משהו).</p> <p>דברים פשוט לא עובדים כך.</p> <p>נשים... אחח. איך זה שזה עובדה ברורה שרוב הגברים צופים בפורנו ומתעסקים בסקס 24/7, אבל נשים - מה פתאום! מצפים מנשים להגיע לסקס תמימות כמו שה ועם זאת להיות מדהימות המיטה? זה ממש לא כך. בנות (ואני מעידה בעיקר על עצמי) כן צופות בפורנו. בנות כן קוראות סיפורים אירוטים, וכן מאוננות, וכן מדמיינות איך זה ירגיש ומפנטזות איך הכל יראה ואיך הבחור יהיה וכמה טוב זה יהיה. פשוט כך. אבל, כמובן, רוב הבנות לא מודות בכך. תשאלו בחור עם הוא צופה בפורנו וסביר שתתקלו בתגובה די סתמית, אבל בחורה סבירה להכחיש כל עוד נשמתה בה - גם אם היא דווקא מכורה לעניין הסקס.</p> <p>כן, גם בחורות יכולות לחשוב על סקס 24/7 - יש לי תקופות כאלה. יש לי תקופות שאני לא יכולה להסיר את הידיים שלי מעצמי, כי ההורמונים דורשים או כי אני מדמיינת כל הזמן תסריטים, או כי סתם בא לי. אני צריכה לתרץ את זה? הרי זה צורך אנושי.</p> <p>זו הפרדה מטופשת בין יחס לנשים ויחס לגברים, וכמובן שיש עוד הרבה מובנים להפרדה הזאת, אבל אני לא יכולה להיכנס להכל. יש את כל עניין הגבר החזק והבלתי מנוצח, והאישה שכולם צריכים להגן עליה - זה לא תמיד חייב להיות כך. אבל אני לא אכנס לנושא כי זה דורש פוסט חדש לגמרי ו, ובכן, נסיון חיים שעוד אין לי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>מקווה שהצלחתי להעביר פה רעיון מסוים דרך כל הבירה שמערפלת לי את המוח <img title="סבבי" src="../moodicons/smile.gif" alt="סבבי" width="15" height="15" /></p> <p>(אגב, האם בירה עדיין נחשבת משקה של גברים? אם כן, אז גם זה מגוחך לגמרי.)<br /></p></div>Tue, 18 Jan 2011 00:23:00 +0200stupidmissy@gmail.com (StupidMe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12274808http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709403&blog=12274808http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12196140<div align="right" dir="rtl"><p><span style="color: #800000;">אזהרה: מיועד לבני 18 ומעלה.</span><br /></p> <p>תקופה: פורים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; הערב ירד על השכונה הצפופה ופנסים בשלל צבעים האירו את הפארק. אני פוסעת בין האנשים המחופשים, לבושה ככיפה-אדומה. שכמייה אדומה עוטפת אותי מכל הכיוונים, ומתחתיה תחתון אדום וחזייה תואמת. איש לא יודע שהשכמייה הזאת נוגעת הישר בעורי החם, המשתוקק למגע. אני מביטה הצידה ורואה את הזאב, יושב על ספסל חום, פניו מופנים לכיווני. <em>האם הוא ראה אותי? </em>אני מסיטה את מבטי ומחייכת חיוך קטן, מצפה לבאות. צעדיי הופכים בטוחים יותר כשאני פוסעת בין המוני האנשים, יודעת שהוא עוקב אחריי במבטו. לאחר זמן לא רב, יד גדולה מלטפת את כתפי, מעבירה בי צמרמורת קטנה בעדינותה. אני מרגישה משב אוויר חם על צווארי מבעד לשכמייה הדקה, ואז ידו מובילה אותי קדימה.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; הוא מוביל אותי אל מחוץ למבוך האנשים ומשם לכיוון בית הכנסת החשוך. התפילות נגמרו כבר מזמן, והוא מוביל אותי לאחורי הבניין האפרפר. ספקות קטנות עולות במוחי - <em>האם זה באמת הוא? </em>לא הבטתי לאחור, מפחדת ומרוגשת ממה שאני עלולה למצוא שם. יד חסונה הצמידה אותי למבנה הקר ולאחר רגע ידו משכה בגלימה האדומה כך שהקור הורגש היטב בגופי החשוף. היד הוסרה ממני, ומיד לאחר מכן בד עבה ורך נקשר סביב פי כדי שלא אוכל לצעוק.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; בפה חסום, צמודה לקיר בית הכנסת, רגליי החלו לשקשק. <em>זה לא הוא</em>, אמר קול בראשי. <em>זה לא מה שסיכמנו</em>. גוף חם וגבוה נצמד אליי מאחור, גורם לכל גופי להיצמד למבנה הקריר. השכמייה הוסרה במהירות, נושרת לרגליי. עמדתי שם בחזייה ותחתונים, רועדת מפחד. יד חמימה עברה על גבי בעדינות, גורמת לי לחכך את בטני בקיר הקשה כשצמרמורת עברה בגופי. אני מנסה לדבר אבל הבד שחוסם את פי הופך כל מילה למלמול לא ברור.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; " ששש...", לוחש קול עמוק, ואני לא בטוחה אם זה הוא או לא.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; היד עולה עד לקרס החזייה, ואז החזייה משתחררת, וגם קרסי הכתפיות כך שהחזייה נופלת לרגליי, מצטרפת לגלימה. אני מסיטה את ראשי כדי להביט בו, לדעת שזה באמת הוא ולא מישהו אחר שקלט מה הולך, אבל יד חזקה מונעת מראשי להסתובב. <em>אני חייבת להשיג מבט חטוף</em>, אני מחליטה ונאבקת ביד, ולפתע ידו השנייה עוברת בין רגליי, על התחתון האדום. אנחה משתחררת מפי כשאצבעו מועכת את דגדגני. הוא אוחז בידיי ומרים אותן מעל ראשי, ובד נוסף קושר אותם בקשר הדוק. אני מנסה להוריד את ידיי אך מגלה שאני לא יכולה. במבט למעלה אני מגלה שהבד קשור לסורגיי חלון שמעלינו.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; ידו הימנית עוברת על מותני ואז על בטני בעדינות. הוא מושך אותי אחורה ממותניי כדי שיוכל לגעת בי, הישבן שלי צמוד לפלג גופו התחתון. אני מרגישה את איברו הקשה נגדי ונרגעת, כמעט בטוחה שזה כן הוא. ידו מטיילת על בטני בעדינות, משאירה שבילים של צמרמורות בגופי. היא עולה עוד ועוד ואז ידו עוטפת את החזה שלי, לשה אותו בעדינות. ידו השנייה מלטפת את פנים ירכי בעדינות, עולה לסירוגין ומרפרפת על דגדגני.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; עיניי נעצמות כשפיו נושק לגבי, ואז הוא מעביר ליקוק עדין.ידו הימנית ממוללת פטמה זקורה בין אצבעותיו, מושך אותה קצת וגורם לי להתנשף. שפתיו עוברות ברפרוף על גבי ומטה, מגיעות לתחתון. הוא מחליק את אצבעותיו מתחת לצידי התחתון ומשיל אותו למטה, חושף אותי לאוויר הלילה הקר. אני מנסה להזיז את ידיי אבל שוב לא מצליחה. הוא מעיף את הבגדים לצד ואוחז בירכיי, מרים אותי כשידיי עוד קשורות ואיני יכולה להתגונן. הוא מרחיק אותי מעט מהקיר כדי שראשי לא יתנגש בו, ואז אני מרגישה אותו מתחכך בי. אני מנסה להגניב בו מבט אבל מצליחה לראות רק בגדים שחורים. <em>שחורים ולא תחפושת זאב</em>, אני קולטת לפתע ודמעות עולות בעיניי. אני מנסה להיאבק בו, אבל הוא מחזיק אותי בכוח, מחכך את דגדגני בירכו. אני מרגישה את ירכיי מונחים על כתפיו, ואז פיו נושך את פנים הירך, גורם לי לנסות לזעוק. <br /></p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; הנשיכה מוחלפת בליקוק ארוך, לשונו הבוערת מתקדמת לקראת הרטיבות העזה שזולגת ממני. זוג שפתיים עדינות מרפרפות עליי, אוספות מעט ממיציי, ואז נשמעת אנחה גברית עמוקה. אני מרגישה איך אגני נע לקראתו ואז לשונו נחה לרגע על דגדגני, גורמת לי לקפוץ. רטובה ורכה, לשונו חודרת אליי לפתע, אני מרגישה אותו יונק אותי בתאווה. גופי משתגע מהמחשבה עליו שם כשאני מנסה לשכנע את עצמי שזה הזאב שלי.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; הוא מניח את רגליי על הקרקע שוב, כל גופו מתרחק ממני. לא היה קול, ציוץ קטן במשך כמה דקות.</p> <p style="text-align: justify;"><em>&nbsp;&nbsp; פאק</em>, חשבתי לעצמי בהיסטריה. <em>פאק! </em>הרי עכשיו ברור שזה סתם סוטה שהשאיר אותי פה, כדי שמחר ימצאו אותי ככה, חשופה וחרמנית. <em>פאק.</em></p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; בפתאומיות, שתי ידיים אחזו בשדיי בחוזקה, מועכות אותן. גוף חם ועירום נצמד לגופי, מצמיד נשיקה לצווארי. יד זריזה חולפת על בטני ומלטפת את דגדגני, קובעת קצב ממכר. אגני מתחיל לנוע בהתאם והקצב מתגבר כששתי אצבעות ארוכות מידו השנייה חודרות אליי בקלות. אני מיד נעשית מודעת לכך שרטיבותי התגברה, ושהגבר מאחוריי <strong>מאוד </strong>מרוצה מכך. איברו הקשה נצמד לישבני והוא החל לנוע מעלה ומטה, מתחכך בי וגונח.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; נשימתי נעשית כבדה וראשי מתערפל, אני מרגישה את האורגזמה נבנית בתוכי, וגדלה וגדלה עד שאיני יכולה להכיל אותה. אני צווחת לתוך הבד שהוצמד לפי, מנסה לשחרר את התחושה הנפלאה שממלאת אותי. הידיים עוזבות אותי, מניחות לי להירגע כשאני גומרת, ואז אני מרגישה אצבע ארוכה נוגעת בדגדגני בעדינות. היא לא זזה ולא לוחצת, אבל אני מרגישה איך האורגזמה מפוצצת אותי שוב, מוקדם משאוכל להכיל אותה. אני צווחת ורגליי קורסות תחתיי, כל משקלי על ידיי הקשורות. ידיו מחבקות את מותניי במהירות, מחזיקות את משקלי. ידו מסירה את בד מסביב לפי.<br /></p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; הוא מרחיק אותי מהקיר ונדחס כדי לעמוד מולי. הזאב שלי, עירום ומגורה, אוחז בירכיי ומרים אותי כך שאני נשענת על אגנו. הוא מחליק את לשונו לתוך פי. אני אוחזת בסורגים בידיי והוא מוריד אותי על איברו באיטיות. אני מרגישה איך הוא נבלע ברטיבות שלי, מרחיב אותי מבפנים. הוא נאנח ומתחיל למצוץ את צווארי עד שאיברו עמוק בתוכי. אני אוחזת בסורגים בחוזקה ומתחילה לרכב עליו, רגליי נעזרות בקיר המבנה. הזאב שלי מחזיק את ירכיי ועוזר לי לעלות ולרדת, נאנח כל פעם שהוא משפד אותי מפנים.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; לא דרוש לנו הרבה, והוא מיד מתחיל להגביר את הקצב, חודר במהירות וחוזקה. אני מתחככת בו בכל חדירה, אנחות פורצות מפי ללא שליטה. דגדגני מתחכך בו שוב ושוב, אני נועצת את מבטי בעיניו. הוא מחייך לנוכח המבט המזוגג שבעיניי, יודע שאני קרובה.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; " תגמרי בשבילי, בובה," הוא לוחש, מלקק את שפתיי. אני מתכווצת סביבו בגניחה רמה, מרגישה את הגלים שעוברים בי. הוא גונח בקול וננעץ בתוכי, הזרע החם שלו בתוכי. צווחה נפלטת מפי וראשי נזרק לאחור כשאני מרגישה את זה, והגל הענקי הזה פורץ החוצה, משאיר אותי חסרת אוויר. אני מתכווצת סביבו בלי שליטה, סוחטת אותו. הזאבון יוצא מתוכי, מניח לרגליי להישמט לרצפה הקרה. הוא משחרר את ידיי מהבד ועוטף אותי בידיו, מרים אותי בעדינות. אני מנסה להגיד לו משהו, אבל כל מה שיוצא מפי הם חצאי מלמולים עייפים ומרוצים. הוא מנשק את מצחי בעדינות, מאמץ את גופי אליו.<br /></p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; " לילה טוב, בייב," הוא לוחש בקולו העמוק, מוביל אותי לרכב שלו. עצמתי את עיניי לשנייה, מניחה לעייפות להשתלט על גופי ולהרדים אותי.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; מחשבה מהירה חצתה את מוחי וגרמה לי לחייך בישנוניות. שנה הבאה אני מתחפשת לחווה.<br /></p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;</p> <p style="text-align: justify;"><br /><img style="width: 352px; height: 500px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/03/94/70/709403/posts/21474274.jpg" border="1" alt="" /><br /></p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;</p> <p style="text-align: justify;">:)<br /></p></div>Mon, 06 Dec 2010 14:39:00 +0200stupidmissy@gmail.com (StupidMe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12196140http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709403&blog=12196140http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12167370<div align="right" dir="rtl"><p style="text-align: justify;"><span style="color: #800000;">הפוסט הבא מכיל תוכן שמתאים לבני 18 ומעלה בלבד. הקריאה על אחריותכם.</span><br /></p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; שוטפת את פניי באיטיות, מים קרירים כנגד עור חם ומיוזע. אני מניחה למים לזלוג במורד פניי ואל תוך חולצתי הדקיקה, מתענגת על הצמרמורות הקטנות שעוברות בגופי. את הפלאפון, כפי שהבטחתי לעצמי, כבר ניתקתי והחזרתי לחברה, ולטלפון הביתי החלפתי מספר, כך שהוא לעולם לא יוכל לשוב להתקשר אליי. יוהן, או כמו שאני קוראת לו - יוהן המנוול. הארור שהחליט לזרוק אותי לטובת אמריקאית חטובה וזנותית. כמובן, מאז שזו עזבה אותו וחזרה לאמריקה, הוא לא הפסיק להתקשר, להתחנן בפניי שאתן לו הזדמנות שניה.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; ובכן, אני לא הולכת לעשות דבר טיפשי שכזה. השתעשעתי במחשבה להוליך אותו שולל ואז לזרוק אותו, נקמה מתוקה, אך האמת המרה סטרה לי בפנים - אם אתן ליוהן הזדמנות שניה, אני אפול שוב בפח. אני אאמין שהוא באמת אוהב אותי, כל מטר השמונים שלו, כולו שלי, כשלמעשה הוא רק יחכה לזנזונת הבאה כדי לשוב ולפגוע בי.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; עטופה בביטחון של ביתי החם והמוכר, הדלקתי את הטלוויזיה והתרפקתי על הספה, מלטפת את בטני תוך כדי. אני שונאת את הימים האלו. הימים בהם החשק המיני שלי עולה על גדותיו ומפריע לי לחשוב ולהתנהג קצת פחות כמו בהמה. החשק הזה שגורם לי לבחון כל גבר סביבי ולדמיין איך הוא ירגיש. החשק הארור שדוחק למוחי מחשבות על יוהן וידיו הגדולות והחזקות, ועל אותו יום סגרירי בו איבדתי את בתוליי כנגד הקיר הלבן, מחוצה בין זרועותיו וגונחת בקולות.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; הזזתי את ידי מבטני במהירות, ממצמצת מול הזכרון הכואב. אין עוד יוהן, ולעולם לא יהיה עוד אדם כמו יוהן, אבל הדבר הכי נורא הוא שאיני יכולה לשכוח. אם רק הייתי יכולה לשכוח כמה נפלאים היינו ביחד... דפיקה חרישית בדלת. אני מסדרת את בגדיי ופונה אל הדלת, פותחת אותה באיטיות, מגלה מולי עיניים בהירות ותווי פנים שבדים מקסימים. שיער בלונדיני וגוף מוצק וגבוה, חלומה של כל אישה, אך הגוף הזה דבוק לשם שךמדתי לשנוא.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; " יוהן!"</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; יוהן נכנס לדירתי בגסות, סוגר את הדלת מאחוריו. הוא מביט בי בזעם, עיניו הבהירות רושפות לקראתי." הפלאפון שלך לא זמין," אמר, קולו רגוע למרות חזותו הזועמת." את מנסה להתחמק ממני?"</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; אני עוצמת את עיניי לשנייה, מנסה להירגע. "צא מפה."</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; " אנחנו צריכים לדבר," הוא אומר, מתעלם מבקשתי המנומסת." אני -"</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; " לא אכפת לי!" אני צועקת לפתע, מפתיעה אפילו את עצמי." יוהן, עוף מהבית שלי, עכשיו!"</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; ידיי מתנופפות באוויר וקול קטן בראשי אומר לי שאני מתנהגת כמו משוגעת, שאני חייבת להירגע, אבל אני לא מקשיבה לקול הזה. אני ממשיכה ומדמיינת איך אני שוברת כיסא על ראשו האידיוטי ומוחקת את ההבעה המתנשאת שהתיישבה על פניו.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; "תנשמי, מאמי," הוא אומר לי ואני מתחילה לרעוד מזעם. הוא יודע שאני שונאת אנשים שקוראים לי ככה. הוא יודע שאני שונאת אותו.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; " אני אקרא למשטרה," אני משיבה בטון רגוע יחסית, מנסה להרגיע את הרעידות שעוברות בגופי.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; " נראה אותך!" הוא קורא, המבט המתנשא עדיין על פניו. אני חובטת בבטנו, דבר שלא מפריע לו כהוא-זה, ופונה לטלפון. ידי נשלחת לשפופרת כשזרועותיו נכרכות סביבי והוא מושך אותי אל גופו.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; " עזוב אותי! עזוב!" אני צווחת והוא מהדק את אחיזתו, מצמיד את גבי אל חזהו הרחב. אני מרגישה את הישבן שלי נצמד לאיברו והרגשות מציפים אותי בחדות, מאיימים להטביע אותי." עזוב! עזוב כבר, יוהן, עזוב אותי!"</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; הוא צוחק לתוך אוזני, צחוק רך ומשועשע. הוא מתקפל כך שגופינו צמודים עד כדי כאב. אני מרגישה כל שריר בגופו נצמד לגופי, חום גופו מורגש היטב דרך בגדיו הדקים." היסטרית כתמיד, הא? לא השתנית בכלל."<br /></p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; כמו ילדה קטנה, אני נעלבת מההערה ומשיבה בחדות," כן אני כן!", דבר שגורם ליוהן לצחוק עוד יותר. אני מנסה להשתחרר מאחיזתו אך לא מצליחה.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; יוהן מתקרב לקיר, גורר אותי יחד איתו, ומדביק אותי לקיר. ידיו מהדקות את ידיי לקיר וגופו נשען עליי. הוא נושף אוויר חם אל צווארי, ואז אני מרגישה את לשונו עוברת באיטיות על עורפי. אני מנסה להיצמד עוד יותר לקיר, אך הוא נצמד אליו כאילו חייו תלויים בזה.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; " תני לי הזדמנות," הוא מבקש בקול רך, נושף אוויר קר שמעביר בי צמרמורות נעימות - נעימות מדי.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; " לא!"</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; כתגובה, הוא מתחכך עם איברו על ישבני, גונח לתוך אוזני. אני נושכת את שפתיי ומנסה לא לזוז, לא רוצה שידע כמה אני רוצה אותו, לא רוצה לגלות לו כמה אני אוהבת לשמוע אותו גונח. יוהן מרים את ידיי מעל ראשי ומחזיק אותן ביד אחת, ובעזרת היד השנייה הוא מתחיל ללטף אותי. ידיו עוברות על פניי, פולשות לפי כדי ללטף את לשוני בעדינות. רגע לאחר מכן, אצבעותיו כבר עוברות בצווארי, משאיר עליי שובל קריר ונעים עד לחזה. הוא אוחז בשד אחד, מעסה אותי, אצבעותיו לוכדות את הפטמה ומושכות, אגנו נע קדימה כדי להדגיש את המחווה.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; " תני לי הזדמנות," הוא חוזר, ידו מונחת על בטני התחתונה. אני מתנשמת ולא יכולה להפסיק, אבל עוד נשאר לי כבוד עצמי והמון פחד. לא אתן לו לפגוע בי שוב.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; " לא, יוהן."</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; ידו עוברת על בטני באיטיות, מציירת מעגלים ונע באיטיות למטה, לכיוון המכנס הדקיק שלבשתי. הוא החל ללטף מעל הדגדגן בעדינות, משמיע קולות באוזני. במהירות, ידו גולשת מטה ועוברת על דגדגני בחוזקה, ואז בעדינות." את רטובה," הוא אומר לי ואני משמיעה קול לא ברור. אגני החל לנוע קדימה ואחורה בהתאמה לאצבעותיו, עיניי נעצמו. יוהן תמיד ידע איך לגעת בי.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; פניו נצמדים לצווארי והוא החל ללקק ולמצוץ את העור הרגיש, גורם לי לפלוט צווחה רמה. רק אז שמתי לב שיוהן כבר לא מחזיק בידיי - ידו השנייה אחזה את שדי בעדינות. אני שולחת את ידיי ומנסה להעיף אותו ממני, אבל הוא תופס את זרועותיי ומוביל אותי לספה. הוא זורק אותי על הספה כשאני על בטני, עולה מעליי. הוא מעביר את ידיו על ישבני בגסות, מעסה את פלחי במקצועיות. ידיו פולשות לאיזור הרותח בגופי, מתחככות בבד הדק שחוצה בין אצבעותיו לאיברי. ידיו מרימות במהירות את חולצתי ופיו מנשק את גבי, גורם לי לעור ברווז.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; " תני לי הזדמנות, בבקשה," הוא אומר ברכות, מנשק את העור החלק והרך שלי בעודי מתמוססת. אני כל כך רוצה להגיד לו כן, אבל עוד לא מוכנה להישבר. <em>על מה את מדברת, את לעולם לא תישברי בפניו שוב</em>, אני מזכירה לעצמי, אבל נשמעת הססנית-משהו.<br /></p> <p style="text-align: justify;">" לא..." אני גונחת, לא מסוגלת לעצור את עצמי. יוהן הופך אותי ומקלף ממני את המכנס, מגלה תחתון רטוב. הוא מסיט את התחתון לצד ומחדיר אליי אצבע ארוכה שגורמת לי לגנוח. אני עוצמת את עיני ומקמרת את גבי, מרגישה את האורגזמה נבנית בתוכי. אני מביטה מטה ופוגשת בעיניו של יוהן, אשר מביטות עליי בפה פעור מעט. אני מבחינה דרך מכנסו שהוא קשה וזקור, כמו מחכה למגע. בכל מצב אחר, הייתי מיד מעבירה את תשומת ליבי אליו, אבל מדובר ביוהן.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; לפתע, פניו הגבריות רוכנות אל בין רגליי ולאחר שניה אני מרגישה את לשונו אוספת את נוזליי. המחשבה עליו שם, מלקק אותי... אני גונחת בקול ושורטת את הספה בציפורניי, מנסה לא לזעוק את שמו. איברו מתמקם מולי וקצהו חודר אליי. אני נע לקראתו ויוהן אוחז במותני ומושך אותי על איברו, חודר עמוק ובמהירות. אני נאנחת ומנסה לסדר את נשימתי אבל יוהן לא נותן לי מרווח לנשימה. הוא מיד מתחיל לנוע בתוכי, עמוק וחזק, וידו מלטפת את דגדגני, פעם בעדינות ופעם חזק יותר. הוא רוכן ומדביק לי נשיקה עמוקה, לשונו מטיילת סביב לשוני כמו מנסה לטרוף אותי מבפנים.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; אני לא יכולה לחשוב כששמו בוקע מבין שפתיי, שוב ושוב ושוב, משפתיי אל שפתיו החמות, כשהוא ממשיך לנשק וללקק את שפתיי, איברו עבה וקשה בתוכי.<br /></p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; הוא נע מהר יותר וחזק יותר, מרים אותי ומצמיד אותי אליו. הוא מטה את גופי לאחור ומוצץ את שדיי בעודו חודר אליי, לשונות יונקת את פטמתי. אני מרגישה את זה בא, מתקרב, גועש בתוכי, אני מתכווצת סביבו וזועקת בלי שליטה, מרגישה אותו משפריץ עמוק לתוכי זרע שבדי לוהט. אנחנו נשכבים על הספה, מסדירים את נשימתינו. חיוך קטנטן עולה על שפתיי כשאני לוחשת לו," או, יוהן."</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; " או, עד כדי כך טוב?" הוא שואל ונראה גאה בעצמו - ועייף לחלוטין.<br /></p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; " לא ממש," השבתי ומחקתי את החיוך מפניי, דבר שלקח המוחן מאמץ. יוהן התרומם מאט והביט בי בתדהמה.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; " לא ממש?" שאל, שולף את איברו מתוכי ומחדיר אליי שלושה אצבעות בקושי," אנחנו נראה מה זה לא ממש."</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; אני מחייכת לעצמי בהיחבא, יודעת שכרגע השגתי לעצמי לפחות עוד חצי שעה של סקס מטורף.<br /></p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;</p> <p style="text-align: justify;"><img title="קריצה" src="../moodicons/blink.gif" alt="קריצה" width="15" height="15" /></p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;</p> <p style="text-align: justify;"><br /><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/03/94/70/709403/posts/21372194.jpg" alt="" width="367" height="374" /><br /><br /></p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;</p> <p style="text-align: justify;">* לא בדקתי שגיאות הקלדה (as always), כך שאם נתקלתם במשהו, תרגישו חופשיים להעיר :)<br /></p></div>Sat, 20 Nov 2010 15:50:00 +0200stupidmissy@gmail.com (StupidMe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12167370http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709403&blog=12167370http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12108146<div align="right" dir="rtl"><div style="text-align: right;"> <p><span style="color: #800000;">אזהרה: 18+ בלבד.</span><br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>מנשק, מלקק, לרגע לא נח,</p> <p>אני שומעת אותך נאנח,</p> <p>רוצֵה להרגיש את רטיבותי,</p> <p>החדר את אצבעותייך לתוכי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עבה ומוצק, מתקרב לעברי,</p> <p>מחדיר את איברך לזה שלי,</p> <p>רגע בעדינות, רגע בחדות,</p> <p>כבר לא יכולה לסבול את המהירות.</p> <p>&nbsp;</p> <p>לא מפסיקה לגנוח, צורחת את שמך,</p> <p>רוצה יותר, רוצה מהר, רוצה את כל כולך,</p> <p>עוד רגע זז ורגע חודר,</p> <p>לא יכולה יותר לדבר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>המוח נאטם, אין מספיק חמצן,</p> <p>התחושה נבנית במהירות של אצן,</p> <p>רגע שומעת ורגע רואה,</p> <p>ופתאום מתפוצץ הר הגעש בתוכה.</p> </div> <div style="text-align: right;"><br /></div> <div style="text-align: right;"><br /><img style="width: 315px; height: 416px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/03/94/70/709403/posts/21156373.jpg" border="0" alt="" /><br /><br /></div> <div style="text-align: right;"><br /></div> <div style="text-align: right;"><br /></div> <div style="text-align: right;"> <hr /> <br /></div> <div style="text-align: right;"><br /></div> <div style="text-align: right;">" נשים מושפעות מריחות יותר מאשר גברים. במחקר התברר שגופה של אשה שנחשפה בצורה לא מודעת לפרומונים של רעותה בצורה קבועה, התאים את מסלול המחזור החודשי שלו לשלה" - <a class="blog" title="קישור לאתר" href="http://clalit20plus.co.il/Clalit/Young/Sex/Articles/books/sex_and_smell.htm?WBCMODE=pr%2cpresenta" target="_blank">קישור לאתר</a> (קריאה מומלצת למעוניינים!)</div> <div style="text-align: right;">כשרק התחיל לי המחזור, בגיל 12/13 בערך, המחזור שלי באמת הגיע בסביבות התאריכים שהמחזור של אימי הגיע, ואף היה סדיר מאוד. לאחר מכן, כשכל חברותיי קיבלו גם כן, התאריכים שלי התחילו להשתנות, ועכשיו הם עומדים על תאריך שונה לגמרי מזה שהתחלתי איתו. מעניין..</div> <div style="text-align: right;"><br /></div> <div style="text-align: right;"><br /></div> <div style="text-align: right;"><img title="סבבי" src="../moodicons/smile.gif" alt="סבבי" width="15" height="15" /><br /></div></div>Mon, 18 Oct 2010 14:40:00 +0200stupidmissy@gmail.com (StupidMe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12108146http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709403&blog=12108146http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12097602<div align="right" dir="rtl"><p style="text-align: justify;">היה זה יום אפרורי ונוטף גשם, עוד יום חולף ושמש מבוזבזת מאחוריי ענן אפור. ג'יין צעדה ברחוב השומם בדרכה הביתה, מחזיקה את המטרייה בשתיי ידיה ומקפצת בין השלוליות שהציפו את הרחוב. אף מכונית לא עברה בכביש ואף אדם לא הביט מחלונו אל הגשם הזועף. ג'יין חייכה לעצמה, מדמיינת את כוס השוקו החם שתכין לעצמה ברגע שתגיע הביתה. רגל אחרי רגל, צעד אחרי צעד, היא מתקרבת יותר ויותר אל הבניין הלבן. הנה, שם, בקומה השנייה, הדירה השקטה שלה מחכה לה. היא מביטה מעלה אל הדירה החשוכה - אך הדירה אינה חשוכה כלל וכלל.</p> <p style="text-align: justify;">האור דלוק בסלון. <em>האם השארתי את האור דולק? </em>תהתה, נוזפת בעצמה. הנה לכם הסיבה שהיא משלמת כל כך הרבה על חשמל בדירה הזאת. לא שהיא אינה יכולה לשלם את הסכום הנדרש, כמובן, ואפילו קצת מעבר. מאז שהשיגה את העבודה הנחשקת, חייה כמו נפתחו לפניה והציגו לה מגוון דרכים לבחור. היא יכלה להשאיר את האור דלוק אם חפצה בכך. ג'יין נכנסה לבניין, מדליקה את האור בדרכה אל המעלית, שכמובן שחליטה לשבוק חיים בפעם השלישית באותו החודש. נאנחת, ג'יין עלתה במדרגות, חיוך נסוך על פניה. היא כבר החלה לדמיין את ריח השוקו, או, רגע - הקפה. קפה מתקתק, עם קצת חלב. חיוכה התרחב והיא שלתה את מפתחות הדירה והדואר שלה מתיקה הלח, תיק שראה ימים טובים יותר.</p> <p style="text-align: justify;">המנעול הסתובב בקליק חלש, והדלת נפתחה בפניה. עליזה משהייתה בכל היום הארוך הזה, ג'יין חלצה את מגפיה ונכנסה לבית, משליכה את הנעליים הרטובות למחסן בדרכה למטבח המואר. <em>אולי באמת כדאי שאשים לב לאורות בבית, </em>חשבה לעצמה, מנסה לשווא לחשב כמה תצטרך לשלם הפעם על רשלנותה. היא הרתיחה את המים בקומקום ופנתה לחדרה, מדליקה את המזגן ומורידה את בגדיה בדרך, זונחת את הבגדים בשובל ארוך אחריה. היא נכנסת לחדרה ומדליקה את האור, פונה לארון הבגדים שלה.</p> <p style="text-align: justify;">" ג'יין."</p> <p style="text-align: justify;">ג'יין מסתובבת בחדות, מביטה בדלת חדרה. אלן עמד שם, ידיו בכיסיו והוא בוחן את גופה החשוף, מביט בבגדיה התחתונים באכזבה, כאילו אלו היו צריכים לנשור מעצמם ולהניח לו לחזות בגופה המרהיב.</p> <p style="text-align: justify;">" מה אתה עושה פה?" קראה בהפתעה, תוהה איך נכנס ומתי. הרי לא היה איש כשהלכה ברחוב.</p> <p style="text-align: justify;">" חיכיתי לך," מלמל, מעביר את ידו בשיערו הקצר. הוא השפיל את מבטו וחקר את הרצפה." אנחנו צריכים לדבר."</p> <p style="text-align: justify;">ג'יין עפעפה בעיניה, שולפת חלוק מהארון." דבר."</p> <p style="text-align: justify;">אלן הרים את עיניו אליה, מביט בה כשהיא לבשה את החלוק העבה, וכשהניפה את שיערה אל גבה, וידיה קשרו את החלוק למותניה הרזות, היפייפיות. הוא הרגיש איך הוא מתעורר, חש בצורך העז לגעת בה, להרגיש את גופה מתחתיו, מעליו, מצדדיו. הוא נענע את ראשו בנסיון נואש לסלק את המחשבות מראשו. ג'יין העיפה בו מבט מלא בוז.</p> <p style="text-align: justify;">" אלן, דבר. תסביר לי מה אתה עושה בדירה שלי."</p> <p style="text-align: justify;">" אמרתי לך; חיכיתי לך."</p> <p style="text-align: justify;">ג'יין נאנחה, מתיישבת על מיטתה." איך? החלפתי מנעול, אז אל תספר לי סיפורים."</p> <p style="text-align: justify;">אלן נכנס לחדרה באיטיות, מתיישב על הרצפה ונשענן על הארון. רגליה כה קרובות אל רגליו, הוא רוצה להעיף ממנה את החלוק ולהעביר את ידיו על רגליה שוב ושוב, לגרום לה לגנוח בקול ולצעוק את שמו באהבה, כמו שהייתה עושה פעם. כמו שהיו עושים לפני שהיא נפרדה ממנו.</p> <p style="text-align: justify;">" טיפסתי," אמר בצרידות וכחכח בגרונו," טיפסתי, זה לא כל כך גבוה."</p> <p style="text-align: justify;">ג'יין השיבה לו במבט אטום.</p> <p style="text-align: justify;">" אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך," התוודה.</p> <p style="text-align: justify;">" גם אני," השיבה ג'יין, מהדקת את חלוקה," בדיוק היום חשבתי עלייך."</p> <p style="text-align: justify;">תקווה ניצתה בליבו של אלן." מה חשבת?"</p> <p style="text-align: justify;">" תהיתי כמה זמן יקח לך עד שתחזור לנסות את מזלך."<br /></p> <p style="text-align: justify;">אלן השיב לה במבט מבולבל.</p> <p style="text-align: justify;">" זה לא הולך לקרות. אתה מבזבז את זמנך."</p> <p style="text-align: justify;">אלן ציחקק לעצמו בשקט, מביט בה בעיניים קרות." אל תזלזלי בי. אני אשיג אותך שוב יום אחד."</p> <p style="text-align: justify;">" לעולם לא," השיבה, קמה על רגליה בחדות." לעולם לא תוכל להשיג אותי שוב."</p> <p style="text-align: justify;">ממצמץ בעיניו, אלן השפיל את מבטו אל חזה של ג'יין, שנחשף עקב תנועותיה. <em>תתרכז, אלן, תתרכז! </em>גער בעצמו, אך לא הצליח להסית את עיניו מעורה.<br /></p> <p style="text-align: justify;">" אוף, אלן, לך מפה!" קראה ג'יין, מגוננת על חזה בידיה," אין לך זכות להביט בי יותר, פשוט תלך."</p> <p style="text-align: justify;">" ג'יין, אני מצטער."</p> <p style="text-align: justify;">" אולי במקום להצטער, תפסיק לבהות בי ותלך?"</p> <p style="text-align: justify;">אלן חייך לעצמו." לא. התכוונתי שאני מצטער שבגדתי בך. זה היה טיפשי."</p> <p style="text-align: justify;">" לא, זה היה מטומטם. טיפשי זה לבגוד בי בבית המשותף שלנו, אידיוט!"</p> <p style="text-align: justify;">אלן החל לגחך, משתתק לנוכח מבטה הזועם של אהובת ליבו.</p> <p style="text-align: justify;">הוא רצה להגיד לה כמה אהב אותה, כמה חשק בה, אך הוא מעולם לא אמר את המילים האלו לאף אחת. מעולם לא אמר לה שהוא אוהב אותוה ובטח ובטח לא שהיא כל חייו, עולמו וחלומותיו. הוא רצה להגיד את מה שמעולם לא הצליח לבטא במילים, הוא פחד לאבד את הדבר הטוב היחידי שהיה לו בחיים. לעומת זאת, הוא פחד לחשוף את ליבו ולהיפגע על ידי האדם היחיד שהיה חשוב לו.</p> <p style="text-align: justify;">לכן, אלן הסתובב ויפה מן הדירה בלי להביט לאחור, משאיר מאחוריו את הבחורה היחידה שגרמה לו להרגיש חי. משאיר מאחוריו את האדם היחידי שיתגעגע אליו בסתר, משאיר מאחוריו את האחת שכל לילה לפני שינה, תביט בתמונתו החבויה במגירה נידחת, תישק לפיו המצויר ותטמן אותו שוב במגירה. הוא ישאיר מאחוריו הכל.</p> <p style="text-align: justify;">צועד ברחובות הריקים, אלן קיפץ בין השלוליות בניסיון נואש לא להירטב. גשם החל לטפטף עליו, טיפות גדולות וגדושות. אלן הרים את ראשו אל השמיים ועצם את עיניו, עייף משיכל להבין. </p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;</p> <p style="text-align: justify;"> <hr /> <br /></p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;</p> <p style="text-align: justify;">הכי סתם שיש, כ"כ סתמי שמתחשק לי לירות בעצמי.</p> <p style="text-align: justify;">אבל בכל זאת, אהבתי :)<br /></p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;</p></div>Tue, 12 Oct 2010 19:51:00 +0200stupidmissy@gmail.com (StupidMe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12097602http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709403&blog=12097602http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12063607<div align="right" dir="rtl"><DIV style="TEXT-ALIGN: justify"><SPAN style="COLOR: #800000">אזהרה: סיפור זה מיועד לאנשים בני 18+ בלבד, שכן הוא עלול להכיל תיאורים מיניים. הקריאה על אחריותכם.</SPAN></DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify"><SPAN style="COLOR: #800000"></SPAN><BR>&nbsp;</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; הוא גבוה וחזק, עומד זקוף מול הים הרגוע, לא זז. שיער הבלונדיני קצוץ ואת עיניו התכולות מסתירות משקפי שמש כהות. ידיו תחובות בכיסי מכנסיו השחורים וחולצתו הלבנה מסתירה את פלג גופו העליון. אני מביטה בתמונה שבידי, ואז שוב בגבר שעומד במרחק של כשלושים מטר ממני. הוא האיש שבתמונה, אך במציאות הוא מרשים הרבה יותר. הוא עומד בשלווה, מביט אל הים האינסופי כמי שלא רואה ולא מרגיש דבר, נראה כאילו הוא לא נושם. מהרגע שהבחנתי בדמותו, ידעתי שזה הוא.</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; פֵטרִיק לוֹקמַן, או בשמו האמיתי, אדוארד רוזוול. בתיק המשטרתי שלו מובהר היטב שהוא אדם מסוכן ביותר, רוצח שכיר שלא מתפשר על הקורבנות שלו, ובוודאי שלא על שכר העתק שלו. המשטרה, כך נאמר לי מבעוד מועד, ניסתה ללכוד אותו פעמים רבות קודם לכן, אך אדוארד התגלה כחמקמק מדי בשביל המשטרה המקומית.</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; זו הסיבה שאני כאן. חניכת משטרה, עוד לא שוטרת אמיתית, ואי לכך גם לא מוצלחת במיוחד. אם זאת, סגל המשטרה המקומית מיואש קשות, והם מוכנים לאשר כל חיפוש או מרדף אחריו, לא חשוב מי או למה. הדבר החשוב ביותר זה לתפוס אותו. בעודי בוהה בגבו של הרוצח, תהיתי איך יתכן שהוא כה חמקמק. הרי מאיפה שאני עומדת יכלתי לתקוע כדור בגבו. אין לי אישור לעשות דבר שכזה, כמובן, אבל שוטר אמיתי יכל לעשות זאת. ובכל זאת, אדוארד נושם וחי.</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; הוא מסובב את ראשו לשמאלו, ותחת משקפי השמש איני יודעת אם הוא הבחין בי. הבעת פניו נשארת קפואה ואני מסיטה את מבטי הלאה ממנו, מרגישה איך הדם פועם במהירות בעורקיי, הדופק כמו הולם באוזניי. אני ממשיכה לצעוד בבגד הים הקטנטן שרכשתי, מנסה לא להגניב מבטים מסגירים אל הטרף שלי. למען האמת, יתכן שאני הטרף שלו. אפשר שהוא הבחין בי ו"הריח" שאני שוטרת, כמו שאומרים. אם זה אכן המצב, אני בצרות צרורות.</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; המשכתי לפסוע לכיוונו, משפילה את מבטי. אני מזכירה לעצמי שכרגע, אני לא שוטרת. אני רק אישה שהולכת להכיר גבר נחמד, לפתות אותו וללכוד אותו. לפחות, זו הייתי התכנית. חשתי במבטו עליי ככל שהתקרבתי, אך לא העזתי להרים את ראשי. לא יכלתי להפסיק לתהות, <EM>איך יהיה זה להביט בעיניו של רוצח? </EM>זה לא חשוב. מה שחשוב זה שהוא הולך להיתפס ולהישפט על כל הרציחות שביצע. הרמתי את ראשי והבטתי בו, מנסה להתגבר על הפחד שאחז בי. כן, אין ספק, הוא מביט בי עכשיו. גופו נדרך וידיו נקפצו בתוך כיסיו, אולי מסביב לאקדח שהוא תיכף יכוון אליי. אני לא שוטרת, אני לא שוטרת. כן, בטח.</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; נעצרתי במרחק של כמטר ממנו, נושמת עמוק. מה עכשיו? ובכן, לא חשבתי על זה.</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; " שלום", הוא אומר, קולו נעים וחביב. הוא מחייך קלות ואני בוהה בו בתדהמה.</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; " אהה... היי", אני ממלמלת. <EM>תתעשתי, מֶקֵיילָה.</EM>" סליחה, חשבתי שאתה מישהו אחר".</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; <EM>יופי, אחלה תירוץ. אני כזאת חניכה עלובה.</EM>" באמת תהיתי למה בהית בי כך".</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; " איך בהיתי?" נפלטה השאלה מפי. חשבתי שהייתי נורא דיסקרטית כשבחנתי אותו.</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; אדוארד חייך." בהית כאילו את רוצה להפשיט אותי".</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; בוודאי האדמתי כמו עגבנייה, מכיוון שאדוארד פרץ בצחוק. רציתי להכחיש, אבל אני מניחה שכן בהיתי בו כך. אני יודעת שזה חולני, אבל לא הייתם יכולים לנחש שהוא רוצח לפי איך שהוא נראה. מקרוב יכלתי לראות שפניו אכן גבריים וחזקים כמו בתמונה שבתיק הצד שלי, ולעזאזל, הוא היה בדיוק הטיפוס שלי. מלבד כל עניין הרוצח הסדרתי, כמובן." סליחה, לא התכוונתי לבהות", מלמלתי בקושי.</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; מזל או לא, שיחה כבר נרקמה בינינו. לא נראה שהוא מודע לכך שאני שוטרת ואני יודעת שעליי לנצל את זה. הנפתי את שיערי השחור לאחור, משפילה את מבטי לנוכח צחוקו המתגבר. היה לו צחוק מתגלגל ומלבב, דבר שלא ציפיתי לו.<BR></DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; " אני פטריק", אמר לבסוף, חיוכו נשאר על פניו. הוא הוריד את משקפיו והשפיל את מבטו לקראתי. אפילו עיניו חייכו לקראתי. אם לא הייתי יודעת טוב יותר, הייתי יכולה לחשוב שהוא לא האדם אחריו אני מחפשת.</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; " מקיילה", השבתי בעצבנות," אני שמחה ששיעשעתי אותך".</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; " אני מתנצל, מקיילה", אמר," לא צחקתי כך הרבה זמן". מבטו נדד אל מעל לראשי ובעיניו זיהיתי געגועים נשכחים.</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; " שנה קשה?"</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; " אין לך מושג".</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; הנחתי שיש לי מושג כלשהו, אבל הוא לא צריך לדעת את זה. התיישבתי על החול הרך, מביטה אל הים. הוא כרע על ברכיו לצידי, זרועו נוגעת בזרועי, גורמת לי לרטוט." קר לך?" שאל.</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; <EM>לא, אתה פשוט נורא עושה לי את זה</EM>." קצת".</DIV> <DIV style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; תשובה שגויה. אדוארד הוריד את חולצתו והושיט לי אותה. הודתי לו בניד ראש ולבשתי את החולצה, מנסה שלא לבהות בו. יש אנשים שאפשר לראות את המקצוע שלהם עליהם. אדוארד יכל היה&nbsp;להיות דוגמן מן השורה, ואפילו אליל מין בשביל כמה נשים בעולם - אני אחת מהן. באותו הרגע הייתי חייבת לקלל את הליבידו שלי, שגרם לי להימשך לכל הגברברים הלא נכונים, ולאחד ספציפי במיוחד.</DIV> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; הבחנתי שאדוארד מביט בי מזווית עינו, וסובבתי את ראשי אליו. חיוך קטנטן נפרס על שפתיו." אני לא מתכוון להיות גס רוח, אבל בחורה בחולצה רחבה מעולם לא עשתה לי חשק קודם לכן". הבעת פניי גרמה לו לגחך מעט," מצטער. אני אשמור את הרצונות שלי לעצמי". </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; <EM>גם אני.</EM>" נהדר", מלמלתי," עוד גבר טיפוסי שחושב רק על סקס". </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; " תסיחי את דעתי ואני לא אחשוב עלייך כך", השיב בקלילות." כלומר, אני אנסה". </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; חייכתי, מניחה לחושים הנשיים שלי להשתלט עלי. כל שעליי לעשות זה לגרום לו להישאר פה עד שהמשטרה תגיע. כמובן, אני קודם צריכה להתקשר אליהם ולהודיע להם לבוא. קיללתי את עצמי על כך שלא התקשרתי לפני שניגשתי אליו. <EM>טיפשה, טיפשה, טיפשה!</EM> </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; " להסיח את דעתך, אתה אומר?" שאלתי בתמימות, כשכל מה שעובר בראשי זה שפתיו, ומה הייתי רוצה לעשות בהן, ובו. ליקקתי את שפתיי היבשות, מכחכחת בגרוני. אדוארד בהה בשפתיי, מתקרב באיטיות. </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; <EM>אוקיי, אני כל כך לא הולכת לנשק רוצח סדרתי, </EM>החלטתי, ושניה לאחר מכן שפתיי לכדו את שפתיו. ידיו טיילו על גב החולצה שנתן לי וידיי התחככו בשיערו הקצר. עוד שניה חלפה, אני על גבי והוא מעליי, גופו צמוד לשלי. אני מרגישה את גלי החום שעוברים בי, ממלאים את ישותי ואת מחשבותיי. שפתיו החמימות מלטפות את שפתיי ברכות ואני משיבה לו בנשיקה עמוקה, מרגישה את לשונו חוקרת את פי ומעבירה בי גלים של חום, של צורך עז הגובל ביאוש. ידיו מרימות את החולצה הלבנה, מלטפות את בטני. אני כורכת את רגליי סביבו ומוחצת אותו אליי, מייחלת לדבר אחד בלבד. בכל ימי חיי לא רציתי מישהו כמו שרציתי אותו, כאן ועכשיו. </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; ידיי טיילו על בטנו המוצקה, מהססות כשהגעתי לקו המכנס. אדוארד הרים את ראשו הבהיר ובהה בי, שכובה מתחתיו. הוא הניע את אגנו לקראתי, גורם לי להיאנח בקול." אולי", הוא אומר בקול מתנשף," זה לא בדיוק המקום לעשות את זה". </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; הרטבתי שוב את שפתיי, נזכרת שאנחנו בים. הוא קם מעליי ועוזר לי לקום, מוביל אותי הרחק מהים. אני הולכת כשמליון מחשבות רצות בראשי. <EM>הוא רוצח סדרתי! אני צריכה להתקשר למשטרה, עכשיו. אני רוצה אותו. </EM>חניכה מצטיינת אני כבר לא אהיה, אבל כן רציתי להישאר בחיים. </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; נכנסנו לבקתה נטושה אך נקייה. אדוארד הוריד ממני את החולצה ופרס אותה על הרצפה, מושיב אותי עליה. אני מניחה שאוכל להתקשר למשטרה אחרי זה. זרקתי את תיק הצד שלי לפינה ונשכבתי לאחור, מושכת אותו אליי. חום שפתיו חזר אליי בעוד רגלו התמקמקה בין רגליי, לוחצת. נאנחתי והתקמרתי לקראתו, ואדוארד הסיט את החלק העליון של בגד הים וחשף את שדיי. הוא רכן והכניס שד לפיו, מלקק ומוצץ בחוזקה, ואז משך פטמה בשיניו, עדין כמו מאהב לטיני. ידו האחת ליטפה את השד השני וצבטה את הפטמה הזקורה בעוד ידו השנייה נכנסת לחלק התחתון של בגד הים, עוברת בעדינות על דגדגני. </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; גנחתי בקול, שורטת את הרצפה הקשה בציפורניי ומתמכרת למגעו. אגני פיתח קצב משל עצמו וזז בהתאם לאצבעותיו של אדוארד, שחדרו אליי בקלות. אדוארד שחרר אנחה קטנה, מניע את אצבעותיו בתוכי. בעזרת ידו השנייה הוא הסיר את בגד הים התחתון, שולף את אצבעותיו מרטיבותי ומלקק אותן באיטיות. </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; דחפתי אותו לאחור ועליתי מעליו, מנשקת את פיו בתשוקה. סללתי את דרכי למטה, צמודה לגופו, מפזרת נשיקות לאורך גופו, עוצרת כדי ללקק פטמה וכדי לנשוך את מותניו. ידיי משכו ממנו את המכנס בחיפזון, מגלות שהוא לא טרח ללבוש תחתונים. שרטתי את פנים ירכיו בציפורניי, גורמת לו לפסק את רגליו. הוא התרומם ומשך אותי כלפיו, מנשק אותי בחוזקה. </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; התיישבתי עליו והוא מיקם את איברו, עוזר לי להחדיר את איברו העבה. שנינו שיחררנו אנחה כשהוא היה בתוכי, והוא נשען לאחור על מרפקיו וצפה בי בעודי רוכבת עליו בעיניים עצומות. ראשי נזרק לאחור. נשענתי על ידיי והמשכתי לדהור עליו, מרגישה משהו נבנה בתוכי, וגדל וגדל וגדל. </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; אדוארד הפך אותי במהירות, מרים את רגליי על כתפיו ומאט את הקצב. הוא חדר אליי באבחה חדה, יוצא באיטיות עד הסוף, מחכה כמה שניות ואז חודר שוב במהירות ובחזקה. שנינו נאנחים וגונחים בהנאה. הוא הגביר את הקצב באיטיות, לש את ירכיי בעדינות. אגני החל לנוע בניסיון להגביר את המהירות, נע במעלה ומטה בזמן שאדוארד חודר אליי בקצב מטריף. </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; " מהר יותר", אני דורשת והוא מרים אותי ומצמיד אותי לקיר. אני עוטפת את רגליי סביבו מפחד ליפול, מרגישה את ידיו אוחזות בירכיי בחוזקה. הוא הגביר את הקצב במהירות, נכנס ויוצא, עד שלא יכלתי עוד לסבול את זה. גמרתי בגניחות רמות, ראשי נדפק קלות בקיר מאחוריי, ואני מתכווצת סביב איברו של אדוארד, סוחטת אותו עד שהתפרץ וגמר בתוכי בקול רם. התנשפנו בעייפות, אדוארד הביט בי בחיוך, נושק לשפתיי ברכות. </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; התנתקנו באיטיות. הוא הרים את חולצתו מהרצפה, מנער אותה ולובש אותה באיטיות. נשענתי נגד הקיר, מנסה להסדיר את נשימתי. אדוארד לבש את מכנסיו והתקרב אליי עם בגד הים התחתון שלי. הוא הרים רגל אחת והשחיל את התחתון, ואז הוריד אותה והרים רגל שנייה, חוזר על הפעולה. הוא הרים את התחתון באיטיות, מלטף את עורי וגורם לי להתעורר שוב. לבסוף מיקם את התחתון כראוי, ואז התכופף ומצץ את דגדגני דרך התחתון, גורם לי לקפוץ. </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; הוא צחק והתרומם, מלטף את פניי." אני בהחלט אתגעגע אלייך", לחש," מסרי דרישת שלום למפקד שלך בשמי". </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; וכך, הוא הסתובב והלך. מיותר לציין שמאותו יום לא ראיתי אותו שוב, למרות שהוא הופיע בחלומות שלי פעמים רבות, עירום ומגורה. </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify"><BR><IMG style="WIDTH: 430px; HEIGHT: 573px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/03/94/70/709403/posts/21060516.jpg"> </P> <P>&nbsp;</P> <HR> <P style="TEXT-ALIGN: justify">איבדתי חוט מחשבה. אחחחחח. <IMG title=קריצה alt=קריצה src="../moodicons/blink.gif" width=15 height=15></P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P></div>Sun, 26 Sep 2010 15:40:00 +0200stupidmissy@gmail.com (StupidMe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12063607http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709403&blog=12063607http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12060895<div align="right" dir="rtl"><p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; אני פוקח את עיניי ורואה נחל זורם. הוא זורם בנחת, צבעו האדום מנצנץ לאור השמש, גפיים חיוורות מבצבצות במרכזו, והוא שקט ורגוע. אני מעביר את ידי על פני המים, בוהה באיוושה שיצרה כף ידי כאשר נגעה קלות בשטף החכלילי. בעודי בוהה מטה, אל האינסוף שמתחבא בין הגושים הצפים על פני המים, איוושה רכה נשמעת מצידו השני של הנחל, הד חלש שבוקע מבין סבך העצים. דמות עירומה בוקעת ממנו בצעדים איטיים, עורה החיוור בוהק ומנצנץ באור השמש ושיערה הרטוב נדבק למצחה ונעלם מאחוריי גבה. פניה העדינות מעוטרות בעיניי ברקת, ירוקות כמו דשא רענן. אפה מתעקל כלפי מעלה בהתרסה ושפתייה ורדרדות ומלאות.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; אני בוהה בה בעיניים פעורות לרווחה, שוזף עיניי ביופיה ועם זאת לא מספיק לראות דבר. שפתיה נמתחות בחיוך תמים, מזמין, כשהיא עושה את דרכה לשפת הנחל, משלבת את רגליה ומתיישבת בעדינות. עינייה נעוצות בעיניי, ואני יודע שהיא בוחנת אותי בעודי כורע על ברכיי מול המים. גופה הרטוב מנצנץ וטיפות מים נוטפות בליטוף איטי ואוהד. הבחורה מרימה את ידה ומסמנת לי להתקרב, מלטפת את חלקת הדשא שלצידה. אני מתרומם על רגליי ומנסה להבין איך לחצות את הנחל הגדוש.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; היא מסמנת לי בידה שוב, חיוכה מתרחב והיא מסיטה את שיערה הלחלוחי ממצחה. מבטי הושפל לנחל בעוד חיוך התפרס על פניי. יכלתי רק לקוות שלא נראיתי מטורף, אך כל שרציתי היה לעבור לצד השני של הנחל ולהישען על חלקת הדשא שלצידה. רציתי לבהות בה למשך שנים, לראות את חיוכה המתוק וללמוד את תווי פניה עד שאוכל לשרטטם מתוך שינה. בהביטי בה, הצטערתי שאיני יודע לצייר.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; התקרבתי באיטיות לגדת הנחל, טובל רגל אחת כדי לבדוק את העומק. רגלי נתקלה באבן חלקלקה, עליה השענתי את משקלי כשחיפשתי משען לרגלי השנייה. הייתי מוכן לחצוות בשחייה את הנחל, אם זה מה שידרש ממני. רגלי השנייה נתקלה בסלע דוקרני אשר השאיר חריטות עמוקות לאורך כף רגלי. פילסתי את דרכי דרך הגושים הצפים, מסיט גף זה או אחר מדרכי. לבסוף, הגעתי לקצהו השני של הנחל, מרים את עיניי באיטיות.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; היא כרעה מולי, ידיה פשוטות לקראתי ומעליהם פניה הקסומות, מביטות בי בהערצה. חייכתי אליה וטיפסתי על הדשא הרך במהירות, מנגב את ידיי הרטובות בעשב לפני שאני אוחז בידה ברכות. כף ידה נסגר סביב זו שלי והיא מתקרבת אליי באיטיות, חושפת שיניים צחורות. קווים כהים ודקיקים נראו מתחת לעיניה, ופס אדמדם יבש הופיע על שפתיה המחייכות. בהיתי בה בהפתעה, בוחן אותה שוב ושוב בעיני.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; הבחורה הרכינה את ראשה לעברי, כמי שיש לה סוד לחלוק. הרמתי את פניי לעברה, נשען על ברכיי וידיי. היא מלמלה דבר מה בקול צלול ומתנגן, מעפעפת קלות בעיניה. אצבע עדינה וארוכה נשלחה וליטפה את תווי פניי.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;&nbsp; <em>תודה</em>, מלמלה בעדינות כשסכין חדה חתכה דרך חולצתי הספוגה, אל גבי הרחב ועד לריאותיי. הכאב היה כה חזק שלא יכלתי לצרוח, לא יכלתי לחשוב, רק רציתי שזה יעלם. הבחורה שלפה את הסכין מגבי ונגבה אותה בחולצתי, אשר החלה להיספג בדמי. היא שלחה אליי חיוך אחרון לפני שהדפה אותי חזרה אל המים, מזמזמת לעצמה שיר ערש ישן.</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;</p> <p style="text-align: justify;">&nbsp;</p></div>Sat, 25 Sep 2010 11:39:00 +0200stupidmissy@gmail.com (StupidMe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12060895http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709403&blog=12060895http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12031831<div align="right" dir="rtl"><p><span style="color: #800000;">הבהרה: פוסט זה אינו נכתב כדי לגרום לכם לשנות את דעתכם, אמונתכם או סדר יומכם. הפוסט נועד לי ולהוצאת מחשבותיי לאור. אתם תמיד יכולים ללחוץ על האיקס האדום למעלה, או, אם אתם קצת יותר עדכניים, על האיקס הקומפקטי בלשונית הזאת.</span></p> <p>&nbsp;</p> <p>אני מאמינה באלוהים, גם אם לפעמים אני רוצה להיות חכמה יותר ולא להאמין במשהו לא נודע. נולדתי להורים יהודים שעלו לארץ כ10 שנים לאחר הכרזתה במטרה שלא להתבולל, ובעיקר כדי לשמור על יהדותם ועל המצוות והאמונות, ולהעביר אותן הלאה. אני יהודיה. ואם זאת, אני לא שומרת שבת, לא מעניין אוית הפרדה בין חלב לבשר, ובכלל, כל עניין העשה/לא תעשה כאילו לא נוגע אליי. הרי, אם אלוהים באמת קיים, למה שיהיה לו אכפת אם אני שותה חלב אחרי שאכלתי עוף או לא? למה כ"כ חשוב לחכות ארבע שעות לאחר עוף ושש אחרי בשר? לדעתי, זה כבר המצאה של בני אדם.</p> <p>אני אגזים ואחלוק עימכם, וסביר שאף אגרום לכם לחשוב עליי ככופרת, שאני גם לא מאמינה בתנ"ך. הרי הוא נכתב ע"י אנשים שנוטים להגזים בכל דבר - בדיוק כמו האנשים היום. סיפור שמתגלגל מפה לפה תמיד יתפוס תאוצה ויתנפח, וכשיבוא על כתב, כבר לא יהיה דומה לסיפור המקורי. חוץ מזה, למה שאנחנו נדע איך ה' יצר עולם מא' ועד ת', אם לא היינו קיימים אז? ולמה שאנחנו נהיה היצירה הכי חשובה שלו, כשאנחנו מורכבים מדברים גדולים עוד יותר, וקיומינו אפילו תלוי ביצורים ואורגניזמים קטנטנים ו"חסרי חשיבות"? נכון, לנו יש בינה, אבל שמישהו עכשיו יוכיח לי שלחיידקים אין בינה. שמישהו יוכיח לי שלענן אין מחשבות - אז מה אם זה מופרך ומגוכח, אולי לעננים כן יש מחשבות, ואנחנו לא מודעים לכך? אז אולי, רק אולי, אנחנו לא יצירת המופת של אלוהים, ואפילו לא קרוב לכך.</p> <p>למרות שאני לא מאמינה בשטויות כגון שמירת שבת (למה שלאלוהים יהיה אכפת אם אנחנו צופים בטלויזיה או לא? מדברים בטלפון, משחקים במחשב וכו' וכו'), שמירת כשרות (מה אכפת לו מה אנחנו אוכלים? כאילו, באמת, הוא אלוהים <img title="אוף" src="../moodicons/oof.gif" alt="אוף" width="15" height="15" />), ובואו נדחוף לפה גם את שמירת מצוות. כמובן, המצוות האלו עלולות בטעות להפוך אותנו לאנשים טובים, ואין לי בעיה עם זה. ובכל זאת, האמונה העיוורת הזאת מציקה לי. לדעתי, אם הוא באמת קיים, אלוהים פשוט רוצה שנאמין בו. רגע, למה לו לרצות דבר כזה? למה שיהיה לו אכפת מאיתנו? אנחנו סתם בני אדם, אנשים שעושים יותר מדי טעויות. אז לכו תוכיחו שהוא באמת מתעניין.</p> <p>&nbsp;</p> <p>שלא תבינו לא נכון, אני בעד אמונה עיוורת אם היא מועילה לאדם, נגיד, גורמת לו לנהוג בכבוד או להרגיש טוב עם עצמו. אני לא בעד הדת כשהיא באה לכפר על דברים. למשל, האנשים האלה ש"חוטאים" ויום למחרת חובשים כיפה, מתפללים קצת וחושבים שזה מכפר על חטאיהם, ודומיהם. אני חושבת, שאם אלוהים באמת רוצה מאיתנו משהו, זה שתפסיק להמציא דברים ונסתום כבר. כי באמת, אנחנו חופרים.</p> <p>אז, אולי יש אלוהים ואולי אין, אני למען האמת עוד לא החלטתי במה אני מאמינה, אבל כך או כך, אני די בטוחה שאם הוא קיים, הוא סתם רוצה שנהיה אנשים טובים יותר, ולא באמת אכפת לו אם אנחנו יהודים, ערבים, נוצרים, בודהיסטים או כל דת אחרת בעולם - אכפת לו רק שנהיה אנשים טובים יותר. ואולי, רק אולי, גם לו כבר נמאס ממלחמות האמונה האלה.</p></div>Fri, 10 Sep 2010 15:31:00 +0200stupidmissy@gmail.com (StupidMe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12031831http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709403&blog=12031831http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12024605<div align="right" dir="rtl"><P>הסיפור הבא נכתב בהשראת סדרה יפנית, בניסיון לתאר את מה שעבר לי בראש לאחר סצנה מסוימת.</P> <P>השמות ביפנית, לא להיבהל.</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; הוא עשיר, הוא חתיך ואף אחד מעולם לא העז לקום כנגדו. ג'וּן למד לחיות את החיים כמו מלך, תמיד מקבל את מה שחפץ בו, ובלי שבכלל יצטרך להתאמץ. כולם סרים למרותו, ממלאים את משאלות ליבו ומנסים בכל כוחם לא להיקלע לריב מולו. איש לא העז למחות על מעשיו הנבזיים ואף אישה מעולם לא הביטה בעיניו, והוא רק בן 17. עד ליום הנורא ההוא, שבו נקלע לריב רציני&nbsp;מול האויב הכי איום שלו: יוּקִי.</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; נערה צנומה ומגושמת, אך עם זאת בעלת אומץ רב מכל הבחורים שאי פעם פגש. היא, מרימה אליו את מבטה בהתרסה וסוטרת לו על חוצפתו. ג'ון מעולם לא הרגיש מושפל כמו ברגע שידה נחתה על לחיו. הוא מעולם לא שנא מישהו כמו ששנא אותה. עיניה הבורקות הביטו בו בתוכחה ובזעם, ומבין שפתיים קפוצות היא מסננת דבר מה לעברו. אוזניו הצטלצלו מהמכה שחטף, ועיניו בהו בה בתדהמה. הבחורה החצופה הסתובבה והלכה לה, והוא המשיך לעמוד במקומו, בוהה בגבה המתרחק.</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; מושפל ומלא זעם, ג'ון תכנן את הנקמה בצעדים פזיזים ואכזריים, אך כל מה שעשה לא גרם לנערה להתנצל על חוצפתה. כל מה שעשה לא גרם לה לברוח בצרחות ובבכי, לארורה. עם הזמן למד את שמה, יוקי, וגלגל אותו בשפתיו שוב ושוב, חותך את שמה העדין בלשונו החדה. מזה שנים, איש לא עמד בנקמה שלו, באכזריות שהפגין משנאה או משעמום, אך הנערה הצנומה הצליחה להתגבר למרות כל תכניותיו. ג'ון החל לחשוש שהיא לעולם לא תישבר. ואם זאת, המשיך לגלגל את שמה בשפתיו, לא מבחין בחשש שמתגנב ומתיישב על ליבו.</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; יוקי מסתגרת בחדרה ומנסה לשכוח את הכאב. כמה השפלה חוותה מצידו של העשיר הנפוח, ואם זאת לא התכוונה לוותר. היא לא תוכל לסלוח לעצמה אם תבקש סליחה, לא מאדם כמו ג'ון. הוא היה השטן בכבודו ובעצמו, ברוטלי ומסוכן, לא בוחל בדבר במטרה לגרום לה להתחנן למחילתו. גאוותה של יוקי לא איפשרה לה להיכנע. היא עצמה את עיניה בחוזקה והעלתה את דמותו בעיניה, מדמיינת אותו חבול ופצוע, מקווה שיום אחד תוכל להכות אותו עד שילמד מה זה אומר להיות בן אדם. דמעות עומדות בעיניה אך יוקי מסרבת לבכות. היא בטוחה בכל ליבה שמעולם ולעולמים לא תשנא אדם כמו שהיא שונאת את ג'ון.</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; שמה חודר לחלומותיו, דמותה העקשנית מסתננת לכל מקום והוא לא מצליח להוציא אותה מראשו. איש מעולם לא עמד נגדו כך, לא הרוויח - או יותר נכון, גנב - את הערכתו כמו הבחורונת הזאת. יוקי. שמה גורם לליבו לדהור, והוא מחליט שזה מה שהוא רוצה להשיג. הוא רוצה את יוקי, הבחורה היחידה שאי פעם גרמה לו להרגיש חי. למרות הביקוש הגדול, ג'ון מעולם לא התעניין בבנות שחיזרו אחריו ואחרי תשומת ליבו. הוא מעולם לא ראה בהן את הניצוץ שיש ביוקי. הנאד הנפוח מעולם לא חיזר אחרי בחורה, אך יוקי חייבת להיות שלו. יהירותו לא מניחה לאדם כמוהו להזמין אותה לדייט, ובפעם הראשונה בחייו, הוא לא בטוח שיקבל תשובה חיובית. הוא פונה אליה ביום למחרת, נראה מאיים מתמיד. הוא זורק לעברה שעה ומקום, מסנן לעברה," אם לא תגיעי, אני אהרוג אותך!", ומתרחק בחיוך. מבחינתו, הוא היה רומנטי לחלוטין. מבחינתה... ובכן, היא בהתה בו בבלבול, מפוחדת אך מסרבת להודות בכך.</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; שעות לאחר מכן, כשהיא מנתחת מכל זווית אפשרית את התקרית המוזרה, יוקי חושדת שהבריון ניסה להזמין אותה לדייט. שניות לאחר שהמחשבה המפחידה חולפת במוחה, היא פורצת בצחוק על הרעיון המגוחך. שג'ון יזמין אותה לדייט, ובכן, זו אכן בדיחה מצחיקה. ואם זאת, החשש מקונן בה ולא מניח לה, והיא לא יודעת אם להתייצב או לא.</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; חצי שעה לפני הזמן, ג'ון מגיע למקום המיועד ומתיישב על ספסל אקראי, מחכה בקוצר רוח. הוא מציץ בשעונו כל דקות ספורות, מצפה לה בכיליון עיניים. הוא מקווה שהיא תופיע, אך אינו בטוח שתבוא. זו הפעם הראשונה שהוא לא בטוח בדבר מה, ולכן זו גם הפעם הראשונה שהוא מרגיש כמו אדם מן השורה. כשהמחשבה הזאת חולפת במוחו, הוא מגחך ומזכיר לעצמו מי הוא, ואז גם מדמיין איך ינקום ביוקי אם זו תעז שלא להופיע. הדקות חולפות באיטיות מייסרת, וחצי שעה לאחר שהגיע, היא עדיין לא הופיעה. ג'ון מביט סביבו, בוחן את הפנים הזרות ואת הזוגות החולפים מול עיניו, מקלל חרישית. אם היא לא תגיע, הוא מבטיח לעצמו, הוא יהרוג אותה באיטיות.</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; שעה חולפת, ואז עוד אחת, אך היא עדיין לא הגיעה. ג'ון מחבק את עצמו, בוהה ברצפה. הוא לא מבחין בסביבתו וכבר לא חושב שהיא תופיע, אך הוא לא מוכן לוותר. הוא מעולם לא וויתר. נראה שהמחוגים זזים בקצב של צב, ועדיין, הנערה הארורה לא הופיעה. ולעזאזל, ג'ון החליט שהוא לא יהרוג אותה. הוא יצלוב אותה, ישרוף אותה בעודה בחיים, יבתר אותה. הוא עוד לא החליט איזו דרך תהיה טובה יותר. הוא לא הבין למה היא לא הופיעה.</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; מרחוק, יוקי משקיפה לכיוונו, מתנשפת. היא לא התכוונה לבוא, כמובן שלא, אך הסקרנות גרמה לה להוציא את ראשה מהמחילה בה הסתתרה. שעתיים לאחר השעה המיועדת, והוא עודנו מחכה לה. הו, יוקי ידעה שהיא בצרות. כל אדם בעל מעט היגיון בקדקודו היה סב על עקבותיו ובורח, אך יוקי לא הצליחה להתרחק. היא התבוננה בו, יושב כפוף על הספסל, נראה גלמוד ואבוד. היא התקרבה אליו באיטיות, מפוחדת. הוא לא הרים את ראשו כשעמדה מולו, ולא הגיב כשכחכחה בגרונה. לבסוף, כשקראה בשמו, הרים את ראשו באיטיות ונעץ בה מבט מופתע.</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify">&nbsp;&nbsp; שניות בודדות לאחר מכן, ג'ון כרך את זרועותיו סביב צווארה. הוא תכנן לחנוק אותה, אך במקום זאת&nbsp;חיבק אותה בחוזקה, מקלל אותה בשצף. יוקי עמדה נטועה במקומה, מנסה לחשוב על דבר שראוי להגיד. לבסוף, התנתק ג'ון מצווארה והדף אותה ממנו, מביט בה בחומרה. יוקי השיבה לו במבט ספק מבויש ספק מבולבל, עיניה הרחבות מתדהמה בוהות בו, בגדיה סתורים ושיערה מבולגן. כבר מאותו רגע ידע, זו הבחורה היחידה שהוא רוצה.</P> <P><BR><IMG style="WIDTH: 289px; FLOAT: left; HEIGHT: 395px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/03/94/70/709403/posts/20982146.jpg"><BR><BR></P><BR></div>Mon, 06 Sep 2010 22:21:00 +0200stupidmissy@gmail.com (StupidMe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12024605http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709403&blog=12024605http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12021455<div align="right" dir="rtl"><p>התחלתי לתהות קצת לגבי הצבא.</p> <p>יש לי עוד כמה חודשים עד לגיוס המיוחל, ואני לא יודעת לאן אני רוצה להתגייס ומה אני רוצה לעשות. רוב האנשים סביבי כבר יודעים לאן הם הולכים, לאן הם רוצים להגיע ולמה, אבל לא אני. לפני כמה זמן שמעתי מישהי אומרת שהיא רוצה לעשות יומיות, כך שהיא תחזור "הביתה" כל ערב ותוכל להמשיך לעבוד (בעיות כספיות וכו'). התחלתי לחשוב לעצמי, אולי אני לא אעשה משהו רציני ומשמעותי בצבא? אולי גם לי עדיף לעשות יומיות ואז אני אוכל, נגיד, ללמוד? להירשם לאיזה קורס באונ' הפתוחה וללמוד משהו, עד שאשתחרר מהצבא ואוכל ללמוד באונ' כלשהי ולהשיג תואר נחשק (או בעצם, מבוקש).</p> <p>כולם מסביבי מדברים על שירות מועיל, אבל לי אין פרופיל קרבי, להיפך, ואין לי כיוון. בינתיים אני נוטה ליומיות.</p> <p>אבל! אם אני באמת עושה יומיות, צריך לבדוק עוד היבט מלבד הקידום העצמי - אני אהיה לבד. אני אשרת, סביר להניח, בעיר שלי. עם אנשים שסביר להניח לא יהיו מהעיר שלי. אני אכיר חברות, נגיד, אבל עד כמה? החברות שלי יהיו איפה שיהיו, אבל לא בעיר שלנו (גם להן יש תכניות). אני אהיה לבד.</p> <p>מה אני אעשה? אמשיך להתסגר לי בבית בלי לעשות כלום? אלמד כל חיי? הרי אני הולכת לצבא - אני אהיה חוקית, משועממת ובודדה.</p> <p>אבל גם אם לא אעשה יומיות (ואשרוף לי את הזמן עד שתעבור תקופת השירות שלי), יש סיכוי שאני אהיה... אולי לא בודדה, אבל גם לא לא-בודדה, ובנוסף לכך אני לא אוכל ללמוד.</p> <p>אז נכון, אני עוד לא יודעת מה לבחור, אך נוטה לכיוון היומיות. אומג, נהייתי כמו האנשים האלה שכל מה שיש להם בראש זה צבא! <img title="קריצה" src="../moodicons/blink.gif" alt="קריצה" width="15" height="15" /></p> <p>סתם, נו. אז יומיות? נלך על יומיות. אז אני לא אעשה שירות מועיל, אבל אני אועיל לעצמי! כי בינינו, קרבי אני כבר לא אהיה, למרות המוח המטריד שבבעלותי ולמרות שתמיד חשבתי שזה בטבע שלי. למרות כל זאת. ואם אתם תוהים, אז לא, אין מצב לערעור. יש לי פרופיל נמוך. אני גם out of shape.</p> <p>אף פעם לא הייתי בshape מלכתחילה, אבל זרמו.</p> <p>בקיצור, אני שורפת פה את הזמן כדי להפסיק ללמוד מילים לפסיכומטרי, אבל יאללה, אין זמן, צריך לחרוש לחרוש לחרוש.</p> <p>נראה לי שזאת פעם ראשונה בחיי שאני רוצה ללמוד ולהתקדם.</p> <p>נראה לי שאני אוהבת את זה <img title="קול" src="../moodicons/cool.gif" alt="קול" width="15" height="15" /></p></div>Sun, 05 Sep 2010 12:54:00 +0200stupidmissy@gmail.com (StupidMe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709403&blogcode=12021455http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709403&blog=12021455