http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709346נערה רגילה שכותבת יומן רגיל. נשמע די רגיל, נכון?heCopyright 2026 ויקטוריה והעיר הגדולה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709346http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709346&blogcode=12117009<div align="right" dir="rtl">מתישהו זה יקרה</div>Sat, 23 Oct 2010 09:04:00 +0200tiponomi1@walla.com (ויקטוריה והעיר הגדולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709346&blogcode=12117009http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709346&blog=12117009http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709346&blogcode=12019444<div align="right" dir="rtl">בהתחלה חשבתי לדפוק ספרינט לשירותים בקומה השנייה של הקניון ולהטביע את הפלאפון באסלה, אבל אני לא סגורה על זה שאבא יסכים לאחד חדש, אז נאנחתי וניסיתי לחשוב על משהו אחר. אני יכולה להניח אותו על שולחן אקראי ולהעמיד פנים שמעולם לא שמעתי את הצלצול. אבל שוב, אני אצטרך את הפלאפון הזה מתישהו, אז... נקסט. אני יכולה פשוט לנתק, אבל מה אם יש לו משהו חשוב להגיד? מה אם הוא מצא את מיקומו של בן לאדן? מה אם הוא מצא את הפתרון לעצירת ההתחממות הגלובאלית? מה אם יש לו איזה שוקולד בלגי טוב להביא לי?? ועוד אפשרות שלאכל כך חשבתי עליה, מה אם הוא סתם רוצה לדבר? אני לא יכולה סתם לנתק. פעם הייתי באמצע ריצה, ובעודי מתנשפת ומזיעה כמו סוס, אמא התקשרה. ניתקתי, אפילו כשאני בריצה היא רוצה לדבר? בסוף חזרתי הביתה והתברר שהם נסעו בלעדיי למקס ברנר. בלעדיי. למקס ברנר. רק בגלל שלא הואלתי בטובי לענות לפלאפון. בעצם, למה אמא לא הואילה בטובה להודיע לפני? או אולי לחפש אותי? אה? הבת שלך סובלת מייסורים קשים בצורת מסלול הליכה של נגמר ואת הולכת למקס ברנר??? נו טוב. לפחות הם הביאו לי קאפקייק. שיר הג'אנגה של השבק ס' המשיך להתנגן והפלאפון</div>Fri, 03 Sep 2010 11:59:00 +0200tiponomi1@walla.com (ויקטוריה והעיר הגדולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709346&blogcode=12019444http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709346&blog=12019444http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709346&blogcode=12007068<div align="right" dir="rtl">דחיתי את כתיבת הפרק הרביעי. חלק ממנו כתוב לי, אבל אני לא מתה על זה ואני לא רוצה לפרסם פרקים רק בשביל שהבלוג יהיה מעודכן ושיהיו כמה שיותר פרקים, כשאני כותבת אני צריכה לאהוב את מה שאני כותבת. אולי זה הלחץ שיש לי בזמן האחרון, אולי סתם אין רעיונות, אולי אני סתם עצלנית. אני מרגישה שכל שורה מטומטמת יותר מהקודמת, אני אוציא את הפרק הרביעי כשהוא יהיה מוכן בתור משהו שאני אוהבת ואני קוראת בתגובות שעולים אצלכם פרקים ראשונים\ לא ראשונים והכל, אני מצטערת שאני לא נכנסת להגיב אבל המצב רוח שלי בימים האחרונים די איכסוש. כשיהיה לי יותר חשק אני מבטיחה לצמצם קצת פערים. יאללה יהיה טוב, ויקטוריה לא הולכת לשום מקום</div>Sun, 29 Aug 2010 06:37:00 +0200tiponomi1@walla.com (ויקטוריה והעיר הגדולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709346&blogcode=12007068http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709346&blog=12007068http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709346&blogcode=11993965<div align="right" dir="rtl">אני, לילי, אָלי וניקי ישבנו על ספסל בקרבת הבית של רני. בעקבות משחק האמת או חובה של הלילה הקודם, ליז נפגשה היום עם רני. לא צריך יותר מדי הוכחות לכך שהיא תעשה לו היקי עם השפתון שלה, אני מניחה שאת התוצאה כבר נראה על הצוואר של רני והכל. באתי עם סוּטי הכלב שלי. ליז אומרת שהשם של הכלב שלי מתאים לו כי לטענתה הוא סוטה. היא אומרת שפעם אחת כשהיא הייתה אצלי הוא הציץ לה מתחת לחצאית. ברור, ליז, ככה זה כשאת באה עם חצאית באורך של שני סנטימטר. גם נמלה וגם שרק ישימו לב למה שמתחת, לא רק הכלב שלי. בדקות ההן שישבנו על הספסלאני מניחה שהיא הייתה עסוקה (או שעליי לומר עשוקה) בקילול השפתון שלה ובמזמוז הצוואר של רני. הוא בטח מנסה לזרז עניינים כי הוא צריך ללכת לאימון על הסקייט והיא בטח מנסה להבין את מקור הטעם החמצמץ של הצוואר שלו. לא שאני יודעת מהו הטעם של הצוואר שלו, כן? אפילו את הצוואר של אלעד לא טעמתי. זאת אומרת, לא נגסתי- לעסתי- ועיכלתי לפחות. "אני אוהבת את הלק שלך אלי" ניקי אמרה ובהתה בציפורניים שלה שהיו משוחות בלק כתום תפוז. "נכון שהוא יפה? אני רוצה אחד סגול." "סגול מזכיר לי את הפרחים הסגולים בגינה של</div>Sun, 22 Aug 2010 22:45:00 +0200tiponomi1@walla.com (ויקטוריה והעיר הגדולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709346&blogcode=11993965http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709346&blog=11993965http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709346&blogcode=11989496<div align="right" dir="rtl">שוטטתי עם האגסים (בננות זה כינוי דפוק, אגסים זה כינוי מגניב) בקניון. התבשמנו הרבה מהדוגמיותבסופר פארם, במיוחד לילי שהייתה במצב רוח לריחות.בחור אחד התחיל עם ליז. היא כמובן לא פצחה בצרחות "אבוי! יש לי חבר! התרחק ממני, מרשע נבזה שכמותך!" אלא זרמה איתו ונתנה לו אתהכינוי של המשתמש שלה בטוויטר. ליז החליטה שפייסבוק זה טיפשי, אבל אני יודעת שהיא עדיין משתמשת בו. לפני שבוע היא עשתה לי לייק על שיר של הבאקסטריט בוייז שפרסמתי על הוואל, היא כל כך צפויה. ליז פלירטטה איתו בלי הפסקה, אבל כשניקול הצביעה על פוסטר של דוגמן למשקפי ראייה ליז רק אמרה "ניקי! יש לי חבר, את זוכרת, אני לא מסתכלת על אחרים!" לא, זה לא היה בציניות. אגב, ניקול גזרה את השיער שלה למין קארה שכזה. הוא מגיע לה עד לבערך חמישה סנטימטרים מעל הכתף. היא אמרה שכשאבא שלה ראה אותה אתמול הוא היה נראה כאילו בלע מינימום חמש קרפדות במחזור. "נו טוב, אחרי שתי כוסות מים וארבע כוסות וויסקי הוא חזר לעצמו... בערך." "מה זאת אומרת בערך?" "פשוט מאוד, הוא צנח היישר אל המיטה." עכשיו ניקול הייתה עם שתי פקעות קטנות בצידי הראש, כמו פוקה הגרסא הבלונדינית. בסופ</div>Fri, 20 Aug 2010 18:20:00 +0200tiponomi1@walla.com (ויקטוריה והעיר הגדולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709346&blogcode=11989496http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709346&blog=11989496http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709346&blogcode=11982372<div align="right" dir="rtl">בימים האחרונים פתחתי את המחשב והתחלתי לכתוב תחילת סיפור שהיה לי בראש. מאוחר יותר כתבתי במחברת קטנה המשך, ועוד קצת ועוד שם ועוד כאן, אז חשבתי למה לא להמשיך עם זה? בלי הרבה הקדמות, הן נמצאות ברשימות. אני אשמח אם תביעו דעה ותמשיכו לקרוא בהמשך, ומקווה שתהנו לקרוא כי בנתיים אני נהנת לכתוב. מצאתי את הבמה הקטנה שלי לבנתיים אני עדיין לא בטוחה לגבי השם, זה פרט די שולי בינתייםואני מניחה שהוא ישתנה בעתיד. התוכן זה מה שחשוב. פרק ראשון 15.8. 16:14. עוד שבועיים וקצת עד כיתה י'. אני רוצה למות. קוראים לי ויקטוריה. גם אני לא ממש מבינה למה ההורים שלי החליטו לקרוא לי ויקטוריה, אנחנו נמצאים בנתניה, אחרי הכל, לא באנגליה או משהו. הם היו יכולים לקרוא לי טל, או מיכל, או ליטל.אבא אומר שכשהוא היה צעיר הייתה בספרייה של האוניברסיטה ספרנית שקראו לה ויקטוריה. היא לא דיברה הרבה, והוא אהב לבהות בה. הוא סיפר לי שכשהיא סידרה את הספרים על המדף, הוא עמד מצידו השני של המדף ועקב אחרי כל תנועה שלה. מדי פעם היא תפסה אותו והמבטים שלהם נפגשו, ואז הם חייכו אחד לשנייה במבוכה כמו זוג טמטמים. לא כל כך הבנתי למ</div>Tue, 17 Aug 2010 02:45:00 +0200tiponomi1@walla.com (ויקטוריה והעיר הגדולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=709346&blogcode=11982372http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=709346&blog=11982372