http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096יאללה חביבטי יאללהheCopyright 2026 the polish. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12729260<div align="right" dir="rtl">א רינג א דינג דינג? that`s how you find it.</div>Sun, 04 Sep 2011 22:00:00 +0200anatvip@walla.com (the polish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12729260http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=708096&blog=12729260http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12709816<div align="right" dir="rtl">"צריך לפחות יום חופש בשבוע, אי אפשר לעבוד כל יום" אני לא יכולה להגיד על זה כלום, הרי אני לא עובדת, בחיים שלי לא עבדתי יום אחד אפילו. "יומיים חופש בשבוע זה הכי טוב" אני צריכה להגיד לעצמי לשתוק ולא להגיד שום מילה, זאת שיחת מבוגרים, אני כולה בת 16. "איך אפשר לעבוד כל השבוע?" אפשר, במיוחד במצב שלכם, שהוא לא כזה נפלא, איך אפשר לרדת על אנשים שעובדים שבוע שלם בלי חופש? יש עבודות שא מאפשרות ימיי חופש שלמים וזה לא הרג אף אחד, זה גם לא יהרוג אתכם, במיוחד עם הדירה המגעילה הזאת שאתם גרים יחד עם התינוק שרק נולד והכיסא בטיחות לאוטו שעולה 1600 שקל. אנשים שעובדים ומרויחים יותר מכם עובדים יותר שעות מכם ועוד בלילה ובנוסף לזה גם מחוץ לבית במרחק של יותר מחצי שעה נסיעה, כדי שהם יוכלו לשלם את החשבונות שלהם, לגדל את הילדים שלהם ושישאר להם מספיק כסף כדי להתקדם בחיים ולפנק את עצמם, אחרי שהם עבדו כל כך קשה. ואתם עובדים מהבית מ8 בבוקר עד ל2 בצהריים, בסדר אתם עוד לומדים, אבל זה לא מרשה לכם לזלזל ככה באנשים אחרים, שלא נולדו לתנאים המפונקים שלכם, אתם עדיין ילדים.</div>Fri, 26 Aug 2011 21:04:00 +0200anatvip@walla.com (the polish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12709816http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=708096&blog=12709816http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12707701<div align="right" dir="rtl">היא מהאנשים שהכי חשובים לי בעולם, גיליתי זאת לא כזה מזמן, אני הכרתי אותה בתור אדם מכיתה ב' , אבל בתור בן-אדם אני מכירה אותה כל יום מחדש. תמיד החשבתי אותה כילדה חכמה יותר ממני, היא חושבת לפני שהיא מדברת, לא כמוני. הציונים שלה תמיד היו גבוהים יותר משלי, בהרבה. ולא שונאים אותה כמו ששונאים אותי. היא אחד מהאנשים שאני מאד מזדהה איתם, לא ידעתי את זה, אבל עכשיו אני כן. התקרבנו מאד בזמן האחרון, בשנה הזאת. אני בטוחה שהייתי רעה אלייך, כי היו רעים אלי, אני מצטערת על זה, סלחי לי. אני תמיד הייתי בשוק אחרי שסיפרת לי משהו או חלקת איתי דעה, יש לנו דיעות דומות..יחסית, הדברים שאמרת לי גרמו לי להסתכל על החיים שאני מנהלת ולהבין..שאני לא לבד. אני אוהבת את העובדה שאת לא מושלמת, זה גורם לך להיות יותר מושלמת. ואל תשימי לב לאמא שלי ולמה שהיא זוכרת, אני עזבתי את זה עוד ברגע שזה קרה. אני לא נעלבת כשאת מתחכמת איתי, זה דווקא ממש נחמד, זה מאתגר אותי. וכשהייתי אצלך בבית לפני כמה זמן, רציתי לבוא אלייך, אני יודעת כמה את עייפה אחרי עבודה, ובכל זאת לא רצית שאלך מהר. אני מצטערת על זה שאני לא מנומסת לפעמים ואל זה שליכלכתי</div>Thu, 25 Aug 2011 21:51:00 +0200anatvip@walla.com (the polish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12707701http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=708096&blog=12707701http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12704096<div align="right" dir="rtl">יש כל כך הרבה. 6.93 מיליארד ליתר דיוק ("דיוק"). אני מכירה בערך..אלף? ניחוש פרוע. אכפת לי מאנשים שלא יודעים שאני קיימת, אני מודעת שיש אנשים שלא מודעים שכל כך הרבה אנשים שומעים עליהם, סתם ככה, הם אפילו שומעים עליהם יותר מאסונות שקרו. זה מצחיק, יחסית. מעניין כמה אנשים יפים ובאמת חכמים חיו כדי להוציא את מה שהמוח שלהם, אובכן..נועד לו. כמה חברים טובים, אנשים נאים ובני אדם מתו או נולדו..בלי שמישהו שם לב?ואנחנו נתקעים עם אנשים שגרים קרוב אלינו, הם ההתחלה שלנו. כמה אנשים באמת יצאו מהעיר שלהם ועשו משהו שיתן להם למות בשקט, עם הרגשה שהם עשו משהו. אני לא מתלוננת, זה לא עוזר להתלונן, אני חיה, עכשיו ונולדתי עם מה שיש. אז לפחות שיהיה לי את הרצון להוציא את המקסימום עם מה שקיבלתי, אפילו לעשות למישהו את היום, להפוך דמעה לחיוך. זה לא קשה, זה גם לא קל, להיות בעל כזה כוח רצון ולראות את עצמך נכשל, אחרי מאמץ רב. אבל זה לא אומר שפשוט צריך שתוק ולקבל את זה כמו..שק איגרוף. אני פשוט אוהבת שבן אדם מחייך ממשהו שאני אומרת, הצחוק הזה, אני אוהבת להצחיק אנשים! זה עושה לי כל כך טוב! אני נשברת כשאני רואה מישהו בוכה, וכשא</div>Wed, 24 Aug 2011 00:28:00 +0200anatvip@walla.com (the polish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12704096http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=708096&blog=12704096http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12696479<div align="right" dir="rtl">חזרתי לארץ הקודש, אחרי שביליתי עם המשפחה שלושה שבועות אצל הסבים. השתעממתי שם ולפני שנסעתי קיוותי שלא ניסע, זה היה רע כי המטרה של הנסיעה היא שנבלה איתם, ולא רציתי יותר, מי יודע למה, אולי כי נמאס לי כבר שכל שנה אנחנו שם, אולי כי זה לא חשוב לי כרגע, כשאני בעצם לא יודעת מה חשוב כרגע. זאת הפעם הראשונה שכשעזבנו לא בכיתי, רציתי לבכות כי לא בכיתי, הרגשתי קרה כלפי אנשים שאני מוכנה למות בשבילהם. אבל עזבתי וכבר חיכיתי להגיע, לשבת בחדר שלי ולעשות אותו דבר כמו שעשיתי שם. אבל יומיים לפני שעזבתי נבהלתי, לא רציתי להמשיך בחיים, רציתי להשאר ולשכוח שיש דבר כזה עתיד, הוא הפחיד אותי. כמה שעות אחרי שחזרתי כבר יצאתי לפגוש חברה יקרה ואת הבחור שאיתו היא יוצאת, נהנתי איתם, כמובן שבהתחלה הצלחתי לשמור על עצמי ולא למתוח גבולות ואז כבר הפסקתי לחשוב לפני שאני מדברת ופגעתי קצת, לפחות לדעתי, חזרתי הביתה ונרדמתי כי ידעתי שאני צריכה לנסוע מחר ולפגוש עוד אנשים. הבטחתי לעצמי שלא אבדוק את הגבולות, וארגע קצת. זה קרה. הייתי רגוע וחשבתי ולא הייתי מישהי אחרת. הייתי מי שאני, עם טאקט (I guess). והיה לי טוב. יום אחרי פשוט</div>Sat, 20 Aug 2011 16:51:00 +0200anatvip@walla.com (the polish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12696479http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=708096&blog=12696479http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12689352<div align="right" dir="rtl">I`ll won`t wear a dress to impressI don`t dress to impresI wear jeans for my selfand a T- shirt that`s a mess</div>Wed, 17 Aug 2011 00:01:00 +0200anatvip@walla.com (the polish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12689352http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=708096&blog=12689352http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12684942<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת מה להגיד מתי, מה יגרום לבן אדם לסבול אותי או להתעניין, אני תמיד מוקסמת מאנשים, מהדרך, המסקנות והמוח שלהם. לא כולם כאלה, יש קצת כאלה, אבל הם מדהימים אותי כמה שהם שונים ואני בחיים לא חושבת שאני אצליח להשתוות אליהם. ואני חושבת שאני מתחילה להתרחק מאנשים שלא מעניינים אותי, וזה אומר שאני עוזבת אנשים שהיו קרובים אלי, אולי זה גם יקרה לכם, אתם מוזמנים לעשות לי אותו דבר, לכולם משתנים ההרגשות. אני אגיד להם ביי ביי, שלום ולא להתראות. אני אתחיל אש שתשרוף את העבר המכוער שלי איתם, תיתן מקום ליופי החדש, בתקווה שאנשים לא ישתעממו ממני. אני הריי משעממת, אני עצב שמהלך, לא עשיתי כלום בחיי. אני בטוחה שלא העשה אני נועדתי בטח לעבוד בעבודה כלשהי לא מעניינת כזאת, לחזור הביתה, זה בטח בית שכור ובפנים מחכה לי בן אדם שאני לא באמת אוהבת והוא לא באמת אוהב אותי. אני ארוויח בקושי חמישיה כדי שאוכל לשלם את חלקי בשכר ובאוכל ואוכל לשלם על התואר שלי כדי שאעבוד במשהו יותר טוב ובמה שנשאר, אם נשאר אקנה לעצמי משהו טוב, שישמח אותי לשניה. כל יום אתעורר לאותו דבר, שיגרה. אני אגרור את עצמי לעבודה, אעבוד 8 שעות אחזור</div>Sun, 14 Aug 2011 22:48:00 +0200anatvip@walla.com (the polish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12684942http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=708096&blog=12684942http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12674853<div align="right" dir="rtl">זה מחרפן אותי, זה מביא לי את הסעיף, זה הורס לי את המומנט, זה רוס לי את הבריאות וגורם לי להשתגע. אני מדברת על אנשים, על המין האנושי ועל כמה שהוא הפכפך, אין בן אדם שיכול להיות ככה כל הזמן, זה רצון אנוכי ומגעיל, אבל אנשים צריכים להתחיל לשים לב או שאני צריכה להתחיל להגיד, אני לא מחפשת פתרון, אין לזה פתרון, אנשים הם פשוט יצורים כאלה, אנחנו יצורים חברתיים שנהנים כשאחרים לא, זה מעוות, וברגע שנוגעים לנו בקצה של בולבול (לא באמת) אז אנחנו מעיפים שולחנות, אבל שלי יגידו שאני עושה דבר כזה? לא יקום ולא יהיה! אני השלמות, אני צריכה בן אדם בדיוק כמוני לחלוק איתו את חיי ואת הרעיונות שלי היננו מקימים מפלגה משליטים לכולם את האידיאולוגיה שלנו! הייל!! אבל לא אנחנו לא עד כדי כך רעים, חלק מאיתנו נורא מתוקים, נו תנו לי חיבוק, מה אמרת? טוב אתה כבר לא חמוד, זה לא מרצה אותי מה שאמרת, הירי לפני שניה הייתה מושלם. זאת הזיה, אילוז'ן, אין דבר כזה מושלם, כולם חרא, אבל לפעמים יש חרא טוב. רק צריך לזרום ולא להיתקע באסלה. &lt;iframe width="425" height="349" src="http://www.youtube.com/embed/HhZaHf8RP6g" frameborder="0"</div>Tue, 09 Aug 2011 23:36:00 +0200anatvip@walla.com (the polish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12674853http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=708096&blog=12674853http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12657041<div align="right" dir="rtl">אני רוצה לשבת ב10 בבוקר ביום שבת במרפסת, בקיץ כך שכבר חם בשעה כזאת ויש רוח נעימה ומוזיקה נעימה מתנגנת ברקע, משהו שאני מכירה ואוהבת מאד. אני יושבת עם עוד בן אדם, שאני אוהבת, אני עדיין לא יודעת מי זה, אני מעשנת סיגריה והוא מנגן בגיטרה, סתם ג'אמינג עם המוזיקה, הרוח הזאת מעיפה לי את השיער לפנים, אין עלינו שמש ישירה, העיר הזאת מולנו ורואים אנשים מרחוק, קטנים קטנים כמו נמלים. אנחנו לא מדברים, לא צריך לדבר כדי לתקשר. נראה כאילו רק אני והוא הכי רלוונטים עכשיו ואם זאת חסרי משמעות. בז עף בשמיים בקושי מפעיל את כנפיו ונוחת על עץ ירוק שנמצא באמצע שדה שהצהיב, יש לו יותר משמעות בחיים שלו מאשר בשלי, הוא נולד לחיות למות, אני נולדתי למות, בלי עקבות, בלי להשאיר סימן,מי יזכור אותי חוץ מאמא? אולי אבא. אולי הדלת תיפתח ויבוא עוד בן אדם אהוב, אני גם לא יודעת מי זה עדיין, וכך נשב שלושתינו ונדבר על דברים שקרו, על דברים שקורים ועל דברים שיקרו. נמציא הכל מחדש, נשפר הכל כדי שזה יהיה יותר יפה בעינינו, נסתיר את הצלקות עם השיער, הוא בטח יהיה צבוע מוזר, כדי להראות כמה אני שונה ומיוחדת (לא באמת). אשיר שיר קטן שמספר על</div>Mon, 01 Aug 2011 17:29:00 +0200anatvip@walla.com (the polish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12657041http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=708096&blog=12657041http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12655132<div align="right" dir="rtl">מה אני עושה פה? מבקרת את הסבים (כאילו איך אומרים סבתא וסבא ברבים?) כל פאקינג שנה. נכון אני לא כזה זכרתי איך היה פה ברחם של אמא, או כשהייתי בת חצי שנה, או כל שנה אחרי זה. כשחושבים על זה, רק את השני ביקורים האחרונים אני ממש זוכרת, עובדה שזכרתי איפה המלפפונים כדי שאוכל לקטוף אותם כדי להכין סלט. בינונו אני גם קוטפת עגבניות ובצלים, ויש חנות 5 דקות מפה, אבל אורגני זה הכי אחי. הקטע שאני עם ההורים ואחותי וזה לא כיף, אמא שלי מתעצבנת על זה שאני נושמת, אחותי משגעת לי ת'שכל ואבא שלי עונה לי אחרי חצי שנה (נראה לי יש לו בעיות קשב וריכוז,נרא לי ירשתי אותם. פאק). אני חושבת שאני נהנת לעצבן אותה, היא צועקת נורא חזק אני רוצה להחטיף לה, FUN. אין לי משהו באמת חשוב או מצחיק או צ'ארמינג להגיד. אמממ..יאפ. &lt;iframe width="425" height="349" src="http://www.youtube.com/embed/O_3dUmc2S04" frameborder="0" allowfullscreen&gt;&lt;/iframe&gt;</div>Sun, 31 Jul 2011 19:36:00 +0200anatvip@walla.com (the polish)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=708096&blogcode=12655132http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=708096&blog=12655132