http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897heCopyright 2026 Dracula. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14936791<div align="right" dir="rtl">נורא מצער אותי לגלות פתאום שהאתר נסגר. אולי לא הערכתי אותו מספיק, ואולי לא שיתפתי מספיק, ואולי זה היה רק מקום לפורקן כעסים ורגעי רגש עזים שחלפו, אבל הבלוג תמיד היה שם כשהייתי זקוקה לו. איכשהו סמכתי על זה שהוא יהיה קיים תמיד, שאוכל לחזור ולראות את השינויים שעברתי, לקרוא את מי שהייתי, ולהשוות למי אני עכשיו. נראה שזהו לא הגורל, וגורלו של הבלוג להיעלם מהרשת לתמיד. גיביתי, אבל זה לעולם לא יהיה אותו הדבר. חלק מהחוויה היה העיצוב, הרשימות, הפרטים הקטנים. להיכנס ולקרוא בלוגים של אנשים אחרים הפזורים בכל רחבי הארץ והעולם, בגילאים הכי שונים שיש. לראות שאני לא היחידה עם בעיות, ולראות שיש תמיכה ורצון לעזור גם בלי שידעו מי את. אז בגדול? תודה לכל מי שנכנס איי פעם, כל מי שקראה, מי שהגיב ועודד. תודה לכל מי ששיתף וקיים בלוג באיזה נושא שלא יהיה. תודה על המאמצים של העורכים וכל מי שהיה אחראי על ישראבלוג איי פעם, אמנום מעולם לא הרגשתי בנוכחותכם, אבל הייתם חלק חשוב בהכל. אני מודה מאוד על כך שהבלוג היה, ואומנם הוא נפתח סתם ככה, כי חברה שאיבדתי קשר איתה לפני שנים התעקשה על כך, הוא היה לי מאוד שימושי, יו</div>Fri, 29 Dec 2017 21:03:00 +0200krivtsovdar@gmail.com (Dracula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14936791http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707897&blog=14936791http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14924899<div align="right" dir="rtl">עד שיוצא לי להכיר מישהו שאני ממש נהנית איתו, מרגישה נוח בחברתו, יכולה לדבר איתו על הכל. זאת הייתה היוזמה שלו, הוא כתב לי. הוא אמר שהוא ידע מראש למה הוא נכנס. הוא התחיל את זה, קידם את זה ופתח את זה. הוא גרם לי להיקשר אליו אמר שהוא אוהב אותי שמזמן לא היה לו כל כך כיף כמו שהיה לו איתי. הוא נתן לי את הזמן שלי וגרם לי להתחיל לאהוב. תמיד חשב רחוק, קדימה. תכננן איתי תוכניות, לזמנים מוגדרים ולא מוגדרים הפיח בי תקווה גרם לי להרגיש נאהבת. ואז בלי שום אזהרה מוקדמת בלי רמז מטרים בלי התרעה, פתאום באמצע הלילה הוא פשוט סיים את זה. באופן חד וכואב. "התעוררתי בבוקר והבנתי שאני לא רוצה שום דבר." אז למה התחלת את זה? הוא התנצל על כך שבזבז את זמני, למרות שהזמן איתו היה הכי לא מבוזבז בעולם. החלק הכי כואב היה שלא התלוו לכך שום הסברים. שאלתי למה והוא פשוט לא ענה. אמר שזה לא עובד לו. אבל הכל עבד מעולה עד עכשיו, אז מה קרה עכשיו? הרגשתי שבורה, מפורקת, חסרת אונים. איך זה ששני אנשים שהיו ממש קרובים אחד לשני, בן רגע הופכים לשני זרים? איך יוצא ככה שפשוט מפסיקים? ולמה אי אפשר להס</div>Sat, 14 Oct 2017 21:27:00 +0200krivtsovdar@gmail.com (Dracula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14924899http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707897&blog=14924899http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14920810<div align="right" dir="rtl">עבר המון זמן. כמעט 9 חודשים. (אני דודה פעמיים!!&hearts;) סיימתי לימודי הנדסאי, טסטי לחו"ל (רודוס, יוון) התגייסתי. עברתי טירונות, קורס, הכרתי אנשים מדהימים. הגעתי לסדיר - כמובן שבחור. כמובן ששום דבר לא מתרחש לפי האידיאל. כמובן שדברים לא עובדים כמו שאנחנו רוצים שהם יעבדו, אבל מסתדרים עם זה. אחותי יצאה מהבית - שכרו דירה ועברו אליה. עכשיו נשאר רק לי לברוח. מרגישה חנוקה. לא עושה דברים רק כי אני יודעת מה ההורים שלי יחשבו או יגידו. רוצה להיות חופשייה, לפעול לפי הרצון האישי שלי בלי שאצטרך לרצות אף אחד או לעמוד בציפיות של מישהו. הכרתי גם מישהו. ההורים שלי לא תורמים לחיי החברה שלי. רוצה לעבור לאנשהו, להסתדר לבד, ושהם יטוסו לרוסיה, יתחילו שם מחדש. זה מה שהם רוצים. לא רוצה להיות העוגן שלהם פה. אני כבר מספיק עצמאית, יכולה להסתדר לבד. חוץ מזה שעכשיו מינימום שנתיים הצבא ידאג לי להכל. בינתיים מנסה לנצל את הזמן בדרך הכי טובה</div>Fri, 22 Sep 2017 13:07:00 +0200krivtsovdar@gmail.com (Dracula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14920810http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707897&blog=14920810http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14863498<div align="right" dir="rtl">דברים נגמרים בדיוק באופן שהם התחילו. מעגל נפתח, מעגל נסגר. אבל האם זאת באמת מהות החיים? לפתוח מעגל ולסגור אותו? ולמה בכלל ללכת במעגלים? צריך להתקדם קדימה, ללכת בראש מורם ולא להביט לאחור. החיים מתקדמים, אף אחד לא חוזר חזרה.דברים מדהימים קרו במהלך השנה, חוויות, אנשים, התנסויות. ואני לא מצטערת על כלום.אני מאמינה שכל דבר קורה מסיבה. וגם - שהיקום מקשיב. הוא באמת מקשיב, אבל באופן המיוחד שיקום יכול להקשיב.כשמבקשים משהו, וממש ממש רוצים אותו, מקבלים. אבל לא תמיד אנשים מבינים את זה, הם לא רואים את זה ישר.תסתכלו אחורה, מה הדבר שהכי רציתם, שייחלתם לו כל יום, כל רגע, או אפילו רק בלילות, שנייה לפני שנרדמים. נזכרתם? עכשיו תבדקו האם משהו דומה קורה או כבר קרה בחייכם זמן כלשהו אחרי.אצלי קרה, והבנתי שהיקום מגשים משאלות, אבל הוא לא אחראי על הפרטים. על הפרטים אחראים אנחנו. אנחנו היוצרים של הגורל שלנו, אנחנו אלו שמחליטים אם להישאר בבית, לא לצאת, אם ללמוד או לא ללמוד. היקום רק נותן את ההזדמנות, אם לקחת אותה או לא - זאת החלטה שלנו.ואני החלטתי שהגיע הזמן לקחת הזדמנויות, הגיע הזמן להינות מהחיים ולעשות את הדברים</div>Mon, 02 Jan 2017 15:11:00 +0200krivtsovdar@gmail.com (Dracula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14863498http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707897&blog=14863498http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14854374<div align="right" dir="rtl">איך זה קרה? הנשיקה הראשונה. בחיים לא הייתי מנחשת.</div>Fri, 25 Nov 2016 23:50:00 +0200krivtsovdar@gmail.com (Dracula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14854374http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707897&blog=14854374http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14846829<div align="right" dir="rtl">אני עכשיו בשלב הזה שאני דיי לבד, ורוצה להכיר אנשים חדשים, אבל בו זמנית אני בוחנת את הסיטואציה שלי, ואת האנשים, ושואלת את עצמי האם אני באמת צריכה להכיר אנשים חדשים? האם אני באמת צריכה עכשיו להכניסה אנשים חדשים לחיים שלי, לספר לעוד אנשים את סיפור החיים הזה שכבר סיפרתי לא פעם. ואז מגיעים האנשים שרוצים להיכנס לחיים שלי, אבל הם לא מספיק עקשנים, אז חלקם כנראה הולכים לאיבוד בדרך. אם אתה לא מראה לי רצון אמיתי להכיר אותי, להסתובב איתי, להתרגל אליי, לדעת מי אני, למה אני זאת שצריכה להתמיד ולנסות להבין? הרי היוזמה הייתה שלך. ויש גם את האנשים שאני רואה ביום יום, הם חלק בלתי נמנע מהחיים שלי, אבל עד כמה אני נותנת להם להחיות חלק בחיים הפרטיים שלי, ולכמה מהם? יש לי פוביה כזאת, של לפגוש אנשים שהכרתי באינטרנט. אני פוחדת לפגוש אותם. למה? אולי אתם יכולים להסביר לי למה. אני לא יודעת. פשוט מפחדת. אני כל פעם מחדש נזכרת ברגע ההוא כששלחו אותי בתחילתו של יום ביסודי לבקש כיסא מכיתה אחרת, כי נשארתי בלי כיסא. הייתי כבר מספיק בוגרת, אבל עמדתי מחוץ לכיתה ההיא חמש דקות, מרגישה איך הדם עולה לי לראש, דפיקות ה</div>Wed, 26 Oct 2016 01:47:00 +0200krivtsovdar@gmail.com (Dracula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14846829http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707897&blog=14846829http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14819538<div align="right" dir="rtl">את מרגישה שהערב שלך הולך ונחרב, וכל דבר אפשרי הולך לא כמתוכנן, את נשארת עם חברה אחת מתוך שלוש, ואז את מגיעה איתה למקום, ומבינה שהמקום מושלם, ואת נמצאת שם בדיוק עם הבנאדם הנכון. מושיבים אתכן על הבר, והברמן שמשרת אתכן הוא הבנאדם הכי מקסים בעולם. התחושה הנפלאה הזאת שכל גרוש שהוצאת הערב שווה את זה. וגם הטיפ הנדיב שהשארת.</div>Fri, 22 Jul 2016 23:42:00 +0200krivtsovdar@gmail.com (Dracula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14819538http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707897&blog=14819538http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14815522<div align="right" dir="rtl">לפעמים נורא חסר לי הקיום שלו. התחושה שהוא עומד לצידי חיבוק חם ואוהב המגע שלו האהבה שלו. הוא חסר לי ברגעים שהכל נראה לא נכון בלילות שבהם הכל נראה חסר משמעות בימים שנראה שאף אחד לא מבין אותי. לפעמים אני פשוט מדמיינת שהוא שם עם עיניים עצומות, מנסה בכל הכח להפוך את זה למציאות אבל זה קשה. הוא חסר לי, אבל מי הוא? למה עדיין לא פגשתי אותו? למה עדיין לא הזמן? מתי... מתי כבר אוכל להרגיש את כל זה במציאות? אתה חסר לי.</div>Sat, 09 Jul 2016 19:29:00 +0200krivtsovdar@gmail.com (Dracula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14815522http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707897&blog=14815522http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14811540<div align="right" dir="rtl">לגלות מחדש שירים ישנים ששמעת בעבר הרחוק כי אולי ההורים שלך הדליקו אותם כשהיית קטנה. ולשמוע אותם בשעות הדימדומים.</div>Sun, 26 Jun 2016 19:09:00 +0200krivtsovdar@gmail.com (Dracula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14811540http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707897&blog=14811540http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14810566<div align="right" dir="rtl">הידיים שלי מלאות בצבע, המוזיקה פועלת על פול ווליום, והאומנות שופעת מעצמה.</div>Thu, 23 Jun 2016 19:08:00 +0200krivtsovdar@gmail.com (Dracula)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707897&blogcode=14810566http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707897&blog=14810566