http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837בלוג סיפורים בהמשכים~heCopyright 2026 Broken Dreams - סיפור בהמשכים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12675640<div align="right" dir="rtl">מצטערת על ההיתעכבות בלהעלות את הפרק ^^"בסוף החלטתי לשכתב אותו XDמקווה שתאהבו :)הוא לא כזה מעניין האמת, אבל לא נורא &gt;&lt; "הגיע הזמן שנלך." אמר ברנדון. "ולאן?" שאלתי, יודעת שלא אקבל תשובה."אני לא יודע." אמר בכנות, מושך בכתפיו."אולי בכל זאת נישאר פה?" שאלתי.שתיקה ארוכה הסתררה בנינו. "ג'יני..." לבסוף נאנח, מיתיישב שוב על ידי."הם רודפים אחרינו, הם צדים אותנו." הוא אמר, בשיא הרצינות."שיבושם להם. אני אוהבת את המקום הזה, אז אני אשאר פה." היתעקשתי,מדברת בנימה צינית.הוא גיחך. "את תמיד היית עקשנית, ותמיד תיהיי, הא?" שאל, מיתרכך."אני לא אשתנה." קבעתי."טוב." חייך. "אם כך, נישאר פה." קבע, ואילו אני העלתי חיוך גדול על פניי. שעות הערב המאוחרות לא איחרו להגיע,הירח היה כבר באמצע השמיים.ברנדון יצא מבין היער שוב, הפעם עם עצים וענפים בידיו."נדליק מדורה," הוא הסביר בפשטות, והחל מניח את הענפים ומסדר מעגל אבנים מסביבם.רק הנהנתי בשקט, ממשיכה להביט בירח הגדול והלבן. עד מהרה הרגשתי בחום אופף אותי, והחלטתי להיתרחק מעט מהמדורה.היתיישבתי על שפת הנהר והרטבתי את רגליי בו."את צריכה לישון." שמעתי את קולו של ברנד</div>Wed, 10 Aug 2011 10:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Broken Dreams - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12675640http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707837&blog=12675640http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12669530<div align="right" dir="rtl">הקדמה לסיפור החדש יש דברים בעולם הזה, שעוברים לכם מול העיניים, מבלי שתשימו לב.עצמים שאתם מביטים בהם, שניראים כל כך שונה, מבלי שתדעו אפילו.נופים עוצרי נשימה, ותפסיתכם כלפייהם אפילו לא מיתקרבת למציאות.דברים שאפשר לראות, רק בעין... לא אנושית. "ג'יני?" קריאה חלושה נישמעה מהיער."כאן." עניתי.כעבור כמה שניות הוא ישב לידי, על הסלע היחיד שנימצא בין היער ובין הנחל הקטן,שזורם לעבר העיר הגדולה."יפה פה." הוא אמר, כעבור כמה שניות."טוב לפעמים לצאת מהשגרה," משכתי בכתפיי."אנחנו תמיד יוצאים מהשגרה." הזכיר לי. "אני מניחה." גיכחתי."לא נראה לי שהרבה מכירים את המקום הזה." אמרתי משנה נושא."אני לא חושב שמישהו בכלל מכיר את המקום." הוא ענה.שלחתי לעברו מבט שואל."קשה להגיע לפה, את יודעת. אלא אם כן אתה...""כן, אלא אם כן אתה." חייכתי, ולא היה נחוץ להוסיף עוד, וכך ישבנו שותקים אל מול הנחל שהשרה אווירה כה נעימה,והשכיח את הצרות שלנו לזמן מה.*אהמ-אהמ, כל סיפורי העל טיבעי בישרא-בלוג דיי חרושים,אז אני אבין אם תחשבו שזה לא מקורי מי-יודע-מה...אבל כל כותב ו'עולם הכתיבה' שלו,אני *אשתדל* שזה יהיה שונה משאר סיפורי העל-טבעי</div>Sun, 07 Aug 2011 13:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (Broken Dreams - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12669530http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707837&blog=12669530http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12654306<div align="right" dir="rtl">נראה לי שאני אחזור בקרוב XDאבל אני לא בטוחה עם הסיפור הזה ^^"נראה לי שאני אקפיא אותו בנתיים, אולי אפילו לגמרי.בכל מקרה, אני ממשיכה לקרוא פרקים שלכם,אז גם אם אני לא מגיבה, תודיעו ^^(למרות שניראה לי שכרגע זה נוגע רק ללין כותבת הסיפור "טעות".)-כנסו אליה, המילה 'טעות' מקושרת. היא כותבת מדהימה-ואממ, בנתיים,יומטוב לכולם ^-^- חחח אני רק מראה סימן חיים (; -</div>Sun, 31 Jul 2011 12:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Broken Dreams - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12654306http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707837&blog=12654306http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12543670<div align="right" dir="rtl">טוב, כמו שאתם (אתם, אל מי אני מדברת בכלל? XDD) בטח רואים, אני לא ממש מפרסמת משהו.לא פרקים או סתם הודעות...ניראה לי אני אקפיא את הסיפור, או את הבלוג בכלל.אבל בגלל שמישהי -אהמ,אלינה,אהמ- אמרה לי שקטע שכתבתי יצא יפה,החלטתי לפרסם אותו פה (:יצאתי לחצר, הילכתי לי שם, מביטה על העצים, על הדשא, על הציפורים, ועל השמיים.הכל כל כך השתנה, וכל כך לא הישתנה. הרגשתי שאני באמת נימצאת שם, 600 ומשהו שנה אחורה, למרות שידעתי שאני לא שם.ראיתי איך אחותי יושבת לה בצל, כמו שגם אני נהגתי לעשות, ראיתי איך ברנדון, מגיע לחצר גם הוא,בחיוך ענק. שמעתיגם את ציוצי הציפורים...ראיתי את אחותי הקטנה כותבת לה ביומן, בכתב יפה ומעוגל - כמעט כמו שלי.הבטתי רק לרגע, על עצמי, ומצאתי את עצמי בשמלה התפוחה וה'חדשה' שלי. הרוח נשבה לרגע, ולפתע קצוות שיערי היו בלונדיניים, וכשהבטתי על ברנדון, הוא הביט, בדיוק בי,ממש בעיניי, וכשחיבקתי אותו, באמת הרגשתי שאני מחבקת משהו, משהו חמים, והרחתי את הריח שלו, ולמרות שאני יודעת שלא היה שם אף אחד, למרות שאני יודעת שאני כבר לעולם לא אריח את הריח שלו שוב, לעולם לאאשמע את הקול שלו... זה הרגיש כל כך טוב</div>Wed, 08 Jun 2011 19:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Broken Dreams - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12543670http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707837&blog=12543670http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12417740<div align="right" dir="rtl">פרק חדש. אהמ... לא יצא משו.הוא גם לא ארוך מי יודע מה. זה מן פרק גישור-המשך כזה... הפרק הבא יותר מעניין (אני מקווה).טוב, למרות שאני דיי בטוחה שלא יהיו תגובות, הנה הפרק.-היילי-הבטתי בו במשך עוד כמה שניות. "אתה לא יכול לעזור לי." קבעתי נחרצות, מקווה שבזה יסתיים הפסוק."חייבת ליהיות דרך." הוא פלט מיתעלם מדעתי. "אדם." קיוויתי לזכות בתשומת ליבו שוב. הוא הסיט את מבטו אליי, ונאנח למראה ארשת פניי. "למה את לא רוצה שאעזור לך?" שאל לבסוף. "כי אני יודעת שאין טעם בזה. זה חסר תועלת." חיוך מנחם ניפרש על פניי."חייבת ליהיות סיבה שסיפרת לי את כל זה." הוא אמר לאחר עוד כמה שניות של שקט. נאנחתי "אולי סתם רציתי לחלוק את זה?" תירצתי.האמת היא, שאיני יודעת למה סיפרתי לו. אולי מפני שהרגשתי שהוא היחיד שאני סומכת עליו, שאוכל לחלוק עימו את סיפורי... למרות שאיך אוכל לסמוך על אדם שהכרתי רק יום קודם לכן?משהו בי אמר לי, שאני אוכל. ולמרות שלרוב אני לא מקשיבה לליבי, אולי אאפשר זאת הפעם. רק... הפעם."אולי." הוא שמט לבסוף.ישבנו שם עוד דקות ארוכות של שקט. "את באמת מאמינה בזה?" הוא שאל, מביט בי, עמוק בעיניי.ואני קפאתי. אל מול</div>Sat, 09 Apr 2011 14:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Broken Dreams - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12417740http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707837&blog=12417740http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12379030<div align="right" dir="rtl">טוב מהכותרת אתם בטח מבינים שאין שבפוסט הזה פרק.-דייי כבר להשלות את עצמך אף אחד גם ככה לא קורא פה! XD &gt;&lt;-האמת שאני שונאת שכהשם של הפוסט הוא "הודעה".עוד מהמייל כשאני רואה אני עם פרצוף כזה בערך - :\חחחח ^^"בכל מקרה... ההודעה היא כזאת -אני לוקחת הפסקה.למה?אני פשוט לא מצליחה לכתוב את ההמשך הכל יוצא לי נורא ואני מוחקת.למשך כמה זמן?אין לי מושג.אבל אני מקווה שלא להרבה... &gt;.&lt;אממ תמשיכו להודיע לי על פרקים שעולים אני קוראת הכל (:</div>Sat, 19 Mar 2011 11:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Broken Dreams - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12379030http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707837&blog=12379030http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12347251<div align="right" dir="rtl">כ"כ מיצטערתתת שאני נעלמת להרבה זמן ולא מעלה פרקים &gt;&lt;אז הנה אני מעלה פרק, מאוד מאוד קצר אבל זה כל מה שהצלחתי לכתוב &gt;&lt;-אדם-המשכנו לשבת שם.היא סתם הביטה על הנוף, ואני חשבתי.ידעתי שהיא מיוחדת, ידעתי שהיא שונה. אבל לא תיארתי לעצמי... סיפור שכזה.היא הרוח, והיא בעצם לא רוח, אלא סתם בת למישפחה שהעם שלה מנודה.והיא ממשפחת האצולה שם.כל העיניין הזה של הפחד והבורות של האנשים... בטח התחיל וקרה במאה השבע עשרה.איך אפשר לפחד מיצור כה יפה?בהיתי בה, סרקתי אותה שוב ושוב מנסה למצוא פגם אך ללא הצלחה.עיניה הכחלחלות-ירוקות, עמוקות ומלאות בעיניין. הן לא ניראות כמו של שטן או משהו שרוצה להרע לך.ושיערה שלמראה רך כמשי... ואפילו גזרתה.היא נראת אם כבר כמו מישהי שרוצה לעזור לך, שיהיה לך טוב. לא רע.אך המבט שעל פניה, משדר עצב, והאוירה שעופפת אותה, קודרת.היא נראה חסרת חיים, למרות שלמראה עין היא, דווקא היא, אמורה ליהיות מלאה בשמחת חיים.לפתע היא הבחינה שאני בוהה בה. "כן?" חייכה חצי חיוך, בעיניה ראיתי ניצוץ של תקווה.רציתי לומר משהו אבל לא ידעתי מה, ואיך."אני פשוט מנסה להבין את האנשים אז, שהאמינו שאתם נוראיים ות</div>Mon, 28 Feb 2011 17:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Broken Dreams - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12347251http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707837&blog=12347251http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12298356<div align="right" dir="rtl">לוקח לי הרבה זמן להעלות פרק, אני יודעת.אגב, מצטערת שלא הגבתי לכל התגובות מהפוסט הקודם -אבל אל תדאגו, אני קוראת את כולן!זה פשוט שמהמחשב הזה ומהאינט' הזה אני לא יכולה להגיב ואני עצלנית לעבור מחשב. ^^"גם העריכה פה לא משהו :\בכל מקרה, נשאיר את שאר החפירות לסוף הפוסט פרקאחד-עשר - הקללה שלי.-אדם-לא הבנתי מה בדיוק קרה בדקות האחרונות.או אולי אפילו בשעה כולה. פגשתי מישהי, שונה, אפשר לומר. מיתבודדת במלוא מובןהמילה אני מניח, מהשיחה איתה - מהפרטים המועטים מאוד שחשפה.אבל הקטע שבאמת לא הבנתי, הוא כשניסיתי לתת לה מחמאה, סוג של... והיא נעלבה.אז אמרתי שהיא שונה, אבל זה נכון - אני רואה את זה, אני מרגיש את זה. אבל הוספתי שזה מה שבעצם מייחד אותה - והיא... בכתה. למה?כנראה שבאמת פגעתי בנקודה רגישה, אבל איזו? אולי זה לא מנומס לפלוש לפרטיות, אך זה עיניין אותי. סיקרן.אוי, בסוף זה מה שיהרוג אותי. הסקרנות הזאת. כנראה שזאת הקללה שלי.צעדתי הביתה וניסיתי לרוקן את ראשי.מעבר לכל המחסומים האלה, שהיא הציבה, נמצאת נערה יפייפיה, אך כנראה שהחיים לא הקלו איתה.והיא בנתה מסביבה חומות הגנה, ואני שואל את עצמי - מדוע? כלומר -</div>Mon, 31 Jan 2011 18:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Broken Dreams - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12298356http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707837&blog=12298356http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12242669<div align="right" dir="rtl"> היייו D:טוב אז, אני יודעת שלקח לי מלאאאא זמן...אבל העלתי פרק!ולא סתם פרק... אלא פרק משולש!כן, כן, שלוש פרקים בפוסט אחד (היה מייגע לערוך הכל :&gt;)-פרק שמיני- לא קיים. -אלכס- הזמן שהעברתי בבית החולים היה מייגע. כמובן, זה היה הכרחי מפני שקיבלתי זעזוע בידי, אך כבר יכולתי להניע אותה אז מה הטעם שאשאר פה? והם ידעו את זה. הרופא ידע זאת, האחות ידעה זאת, הורי ידעו זאת. כמובן, שעדיין כאב לי. אך אני סבור שבעוד כמה ימים הכל יהיה בסדר, ואני צריך ללמוד להיתמודד עם זה לבד. האחות נכנסה וקטעה את חוט מחשבותיי. "בוקר טוב" היא אמרה כבכל בוקר. החזרתי לה "בוקר טוב" חפוז. "איך אתה מרגיש?" שאלה והרגשתי כבר את הדפוס החוזר. "אני בסדר, את יודעת את זה." עניתי באדישות. "אל תכעס עליי, זוהי החלטת הרופא להשאיר אותך. לא שלי." ביקשה. היא הייתה צעירה האמת. אולי אפילו בגילי. על התג שלה היה כתוב 'קייט'. מוזר שלא שמתי לב לזה קודם. "את לא יכולה לשכנע אותו?" שאלתי מרכך את קולי. היא היתיישבה על המיטה ופניה הביעו הרהור. "אני מוכנה לנסות." קבעה לבסוף. "אני אשמח." השבתי לה בחיוך. החיוך הכובש שלי, שתמיד עבד על כל אחת שרציתי. מב</div>Fri, 31 Dec 2010 20:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Broken Dreams - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12242669http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707837&blog=12242669http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12236737<div align="right" dir="rtl">טוב, כפי שרובכם שמתם לב כבר,(אהמ תזכורת לעצמי - אף אחד לא קורא פה!)לא עידכנתי כבר מלא זמן.אני יודעת... הבטחתי וכל זה...והאמת? אני יכולה להבין מיליון ואחת סיבות למה לא העלתי פרק!(טוב בעצם אולי רק 5)אבל כמו שאומרים... - "תירוצים תירוצים".אז, כל מה שנישאר לי לומר זה... סורי &gt;&lt;אני אשתדל להעלות פרק (או כמה..) בקרוב, מקווה שעוד ישאר לי קורא או שניים עד אז XDובנתיים, אני רוצה לחלוק עימכם את אהבתי החדשה - דיימון סלבטור (:(יותר נכון איאן סאמרהולדר כי הוא השחקן, אבל תכלס? אניחולה על הדמות!)אוווי גאד הוא כזה סקסייי X3ויש לו עוד המון תמונות טובות, הוא נורא פוטוגני *O*והדמות? הרשע האגואיסט שעדיין מקווים שקצת אנושיות נישארה בליבו, -הלא פועם- הוא פשוט כבש אותי. 3&gt;ותודה לאלינה, ששיכנעה אותי לצפות בסדרה המדהימה הזאת (;*הייתי צועקת עליה להעלות פרק, אבל אני בעצמי לא העלתי אז... ^^"*טוב.. זהו.. אני מניחה (?)רק רציתי להראות סימן חיים XD</div>Tue, 28 Dec 2010 15:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (Broken Dreams - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=707837&blogcode=12236737http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=707837&blog=12236737