http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138בלוג אישי של אמצע החיים ועל אמצע החיים, המחשבות, ההרהורים וההבנות שעוזרות להמשיך.heCopyright 2026 djD. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138&blogcode=11953993<div align="right" dir="rtl">אני גר בתל אביב וכמוני מתגוררים בעיר הזאת מיליוני ג'וקים ומשום מה הם באים לבקר אותי מדי שבוע לפעמים כמה פעמים בשבוע, לצערי, אבל ממש לא בגלל שיש להם סיבה, אני לא משאיר אוכל בחוץ, אני לא גר ממש בקומת קרקע, אין לי מלון למקקים, אז למה? לפני כמה ימים גיליתי את הסיבה האמיתית!! זה לא שבא להם להתאכסן אצלי הם פשוט בורחים מהשכנה שלי, זאת שחיה פה איתם מימי המנד"ט. היא פשוט מרססת את חדר המדרגות כאילו אין מחר, כנראה קנתה מניות בסנו ומורידה מיכלים שלמים כל יום על 4 מדרגות סכנות שמרוב ריסוס הן מתפוררות ולהבנה הזו הגעתי כשאני בעצמי נחנקתי וכמעט התפגרתי. שלוש גווית של ג'וקים פרפרו להם בכניסה לדירה שלי, שניים על הבטן ואחד על הגב ולקח לי זמן לעבור את שלב הגועל והגוויות ולפתוח את הדלת. ואז בפתח ביתי, בתוך הדירה, עוד אחד על הגב, אבל אחד ממש ענק, למה? למה אצלי? יש עוד שכנים באותו מפלס, נו באמת, קצת התחשבות ורגישות לזולת, תתפזרו קצת בין כולם. שוב עברתי את מחסום הגועל ואת הגוויה המפרפרת שבנוסף לכל הרגשתי לא נעים כלפיה ולא יכולתי להסתכל ליצור בעיניים כי למרות הכל אני חובב בעלי חיים באשר אם, פרקתי את אצמי על הכ</div>Tue, 03 Aug 2010 02:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (djD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138&blogcode=11953993http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=706138&blog=11953993http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138&blogcode=11945962<div align="right" dir="rtl">עוד יום מתיש עבר ואני לא יכול להרדם, ההרגל הזה של לעבוד בלילות טבוע בי עמוק וקשה להשתחרר מההרגל. וכמובן שתמיד יש עבודה ומה לעשות ואבל הערב אפילו הצלחתי למצוא זמן לצאת קצת ולהתאוורר עם חברה שחגגה יומולדת. בתוך תוכי ולמרות שנותי אני עוד שומע את אמא שלי אומרת לי לנוח, לא לעבוד כל כך קשה "אתה תתמוטט אם תמשיך בצורה הזאת..אכלת? מתי אכלת? מתי ישנת, לאן אתה נוסע ומתי אתה חוזר... " והשאלות האלה לא היו בגיל 15 הן היו גם אחרי שעברתי את השלושים וגם כשגרתי בחו"ל ועברתי את גיל 40... והיום כשאמא שלי כבר לא ממש מתפקדת ולא מגיבה וכבר לא זוכרת איך קוראים לי, או איך קוראים לה, אני מתגעגע לשאלות האלה שכל כך עיצבנו אותי בעבר, היום חסרה לי הנודניקיות שלה, הטלפונים שלה, ההצקות וההטפות ואפילו הריבים שלנו הכל כך חסרי משמעות ברוב המקרים. קשה לי ללכת לבקר אותה ולראות את האשה שהיתה פעם ג'דאית, שעבדה עד גיל 73 בלי מאמץ ובלי להתלונן, לראות אותה מכווצת, קליפת האישה שהיתה, במחלקה סיעודית בבית אבות בלי יכולת תפקוד מינימלית ואני לא יודע מה היא שומעת ואם בכלל, מה היא מבינה ואיך להתנהג במחיצתה וחוץ מלאחוז בידיה ולהגיד לה</div>Fri, 30 Jul 2010 02:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (djD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138&blogcode=11945962http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=706138&blog=11945962http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138&blogcode=11938423<div align="right" dir="rtl">החום הזה גומר אותי לאט אבל בטוח ואני בכלל עם מזגן. מעולם לא התחברתי לחום קיצוני, אבל זה, זה כבר לא קיצוני, זה חוצני ובלתי אפשרי. אני מניח את ידי על המקלדת והמשך הזרוע מתחבר לי לשולחן הזכוכית ואי אפשר לנתק, זה פשוט נצמד בכוח, מכאיב ומעצבן. כל נסיון התנתקות מלווה בקללות רמות וגידופים רמים עוד יותר. החתולים בחוץ הושקו כדי שלא ימותו פה מחום, לא יכולתי לראות אותם מתייבשים לי על המעקה, הפרצופים שלהם היו כל כך מסכנים ומזדהים. מזל שאין לי פרווה, הייתי מתאבד בקפיצה לתוך המנוע של המזגן. אני רוצה להיות פינגווין בקוטב.</div>Mon, 26 Jul 2010 12:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (djD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138&blogcode=11938423http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=706138&blog=11938423http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138&blogcode=11938051<div align="right" dir="rtl">לפני שבוע, ביום שישי, ישבנו כהרגלנו אצל דודה שלי לצהריים, היו שם בנות דודות שלי והבעלים וכו'. בת דודה א' ישבה מולי בערך כך שלא יכולתי להתעלם מהפרצופים המיוסרים, הנפנוף במפית המעוכה מול פרצופה המיוזע, אפילו לא מפית שלמה, חתיכת מפית, קצה של מפית, היאוש היאוש... תגידי לי מה קורה - שאלתי בתמימות כאילו שאני לא יודע... לא יודעת, חם לי, קר לי - היא ענתה לי וזיעה נוטפת על פניה. בקיצור הגעת לגיל שבו הכל מתחיל את לא מבינה?? לפני כמה שנים נתתי למצב הזה שם לועזי, במקום לקרוא לשלב הזה Menopause, אני קורא לזה Mentalpause, כי זה פשוט מתבקש, כבר חוויתי על בשרי את המנטלפאוז של האקסית שלי וזה לא היה נעים בלשון המעטה. לדוקטור ג'קל ומיסטר הייד יש מה ללמוד... ואחרי הכל היא עוד שואלת... רואים עלי?? דאאאא </div>Mon, 26 Jul 2010 02:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (djD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138&blogcode=11938051http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=706138&blog=11938051http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138&blogcode=11938015<div align="right" dir="rtl"> </div>Mon, 26 Jul 2010 02:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (djD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138&blogcode=11938015http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=706138&blog=11938015http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138&blogcode=11937982<div align="right" dir="rtl">אתמול הייתי בהופעה של פוליקר בקיסריה. לא הייתי בהופעה חיה של יוצר ישראלי כבר הרבה שנים גם מכיוון שלא הייתי בארץ תקופה ובכלל, לא יצא לי. מאד נהנתי, היתה הופעה טובה מאד מאד, מקצוען אמיתי. ישבו לידי זוג קשישים שבאיזשהו שלב היא התיישבה לו על הברכיים, כנראה כאב לה בעצמות הישבן הגרמי מהאבנים הלא ממש נעימות. הם לא הכירו אף שיר, לא הבנתי מה הם עשו שם ואם הם הוזמנו כי אני לא מאמין שמישהו יוציא ממיטב כספו רק כדי להגרר לקיסריה בליל קיץ לח מאד מאד מבלי להכיר את האומן.למרות שהם לא הכירו את השירים הוא הניד במרץ את ראשו, פחדתי שתעוף לו הפאה מרוב התלהבות אבל זה לא קרה לשמחתי. פתאום קלטתי למטה, אצל יושבי הכסאות, את קטורזה ואת צביקה הדר שכנראה בא להחזיר לו על שבא לכוכב.למרות החום הכבד והמחסור במשבי רוח היתה הופעה מהנה מאד עם הופעת אורח לא צפויה של אביב גפן. אפילו הנקניקיות בלחמניה המאד לא טריה היו טעימות ביציאה מהמתחם.</div>Mon, 26 Jul 2010 01:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (djD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138&blogcode=11937982http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=706138&blog=11937982http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138&blogcode=11937662<div align="right" dir="rtl">כל היום כמעט הייתי על המחשב, אין לי ברירה זו העבודה שלי, המחשב. עוד לא מצאתי כיסא ממש טוב לישיבה ממושכת וזה מטריד. בלי קשר לכיסא ולישיבה יש לי שכנה מאד זקנה שתופסת אותי במדרגות מדי פעם ומרצה לי על הצנרת בבניין, כמה היא ישנה (מימי המנדט), ושאסור לזרוק אפילו נייר בשרותים כי זה יסתום את כל הבניין. מכיוון שאני בקומת פרטר, אני יכול לסתום רק את עצמי, או שכולם יכולים לסתום אותי (טפו טפו טפו), לשמחתי זה לא קרה עד היום. למה כל הזקנים האלה מימי המנדט חושבים שלמישהו בא לנגב את התחת ולזרוק את הנייר לפח ושיסריח שם?? אני מכיר את השיטה ה"סטרילית" הזו עוד מדודה של אמא שלי, הם לא שמעו על הגיינה? אני בטוח שבימי המנדט הנייר היה הרבה פחות מתפרק ופחות נעים אז לא היה איכפת להם לא להשתמש בנייר בכלל וכבר שמעתי על כאלה שלא היו משתמשים בנייר ולא ארחיב בתאורים גרפיים, אני בטוח שיש לכם דמיון. אני חושב שכדאי שאתחיל לבדוק את חדר המדרגות לפני שאני יוצא החוצה, האמבושים האלה של השכנה מקצרים לי את החיים.</div>Sun, 25 Jul 2010 23:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (djD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138&blogcode=11937662http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=706138&blog=11937662http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138&blogcode=11936669<div align="right" dir="rtl">עוד דבר חדש שאני מנסה, הבלוג הזה, בלוג בכלל, חדש לי כל הסיפור. מעניין אם אצליח לכתוב את מה שאני באמת רוצה לכתוב עליו או שאתייאש הרבה לפני, אין לי סבלנות לפעמים, גם לא לעצמי. אני מתהלך כל היום עם המחשבה המחרידה על המטורף הזה שרצח את ילדיו ככה באמצע החיים ועל אוזלת היד של כל מי שהיה מודע למצבו ולסכנה שזה מביא. פשוט לא נתפס אצלי.</div>Sun, 25 Jul 2010 14:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (djD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=706138&blogcode=11936669http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=706138&blog=11936669