http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007Since everything is a reflection of our minds, everything can be changed by our minds.heCopyright 2026 taipan. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14948603<div align="right" dir="rtl">מעניין שפעם שעברה כתבתי פה על זוגיות ועל כלב והנה אני יושבת לי רווקה בבית ההורים. לדבר ולחשוב על זה, זה דבר אחד. לכתוב את זה מרגיש לי שונה. הרי כמעט כל שלב בחיי העברתי לכתב אז אולי זאת הדרך שלי להחלים מהשבוע הקשה שעבר עליי (ולא רק לזיין את המוח לכל מי שמכיר אותי). . הפרידה קרתה לפני שבוע ואני לא הייתי זאת שיזמה אותה אבל איכשהו לא מוכנה להגיד ש-"זרקו אותי", מרגיש לי יותר שבכמה ימים נותקתי לגמרי מכל מה שהכרתי בשנים האחרונות (בית, שגרה, הכלבה שעכשיו תהיה שלו ולא שלנו). ארזתי חיים שלמים ביומיים ועכשיו אני צריכה לבנות אותם מחדש. לא כועסת עליו כי אני מבינה את מה שהוא אמר לי ולשנינו עברו אותן המחשבות במהלך השנה האחרונה (הבסיס אותו בסיס, וכל אחד עם הקטעים שלו). מה שבעיקר קשה לי זה שאני מטבעי לא תמיד מאוד מאוזנת ופה היה לי משהו קבוע לאורך 3 שנים ופתאום הוא נעלם ואני צריכה להתחיל שגרה חדשה ולחפש את האיזון בעצמי. מצחיק שבאותו יום שהוא נפרד ממני תכננתי לעצמי בראש לעשות איתו שיחה על הדברים שלא הייתי מרוצה מהם ופשוט לא הספקתי, ממש אירוני. אני שמחה שיש לנו הרבה זכרונות טובים מהשנים האחרונות ואנחנו</div>Mon, 16 Apr 2018 22:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (taipan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14948603http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=705007&blog=14948603http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14938010<div align="right" dir="rtl">זה לא בסדר שישראבלוג יסגר לו אחרי כל השנים ואני אפילו לא כתבתי פוסט בשנתיים האחרונות. האמת הפסקתי לכתוב פה בערך מהרגע שעברתי לגור עם הבן זוג, כנראה שזאת הייתה תקופה כל כך מלחיצה עבורי ששחכתי מהכל. מידי פעם אני חושבת לעצמי עד כמה זה לא טבעי לי לא לכתוב פה יותר ואם לא פה אז במקום אחר. לפני ישראבלוג ותפוז הייתי כותבת יומן אישי בוורד. היו לו מאות עמודים עם עדכונים מכל יום ויום עד שיום אחד הקובץ נמחק לו בטעות. עברו בערך 13 שנים מאז ואני עדין מתעצבנת קצת. לפחות פה אפשר לעשות גיבוי. . השנה הזאת הייתה דיי פוריה. אני שוב לומדת, כי אני מזוכיסטית לא החלטית ואימפולסיבית. אבל הפעם יותר נהנת מזה כי אני עושה את זה מרצון ולא כי אני מרגישה חייבת משהו למישהו. יצא לי להיות בחו"ל כמה פעמים. הייתי עם החבר בבודפשט, פעם שלישית שלי בעיר ואני כל פעם נהנת כאילו זאת הפעם הראשונה. הגיע בחורה חדשה למשרד השנה וממש התחברנו אז טסנו ביחד לאיטליה (מילאנו בעיקר וורונה), השבוע הכי יקר בחיי בערך אבל נהננו מכל רגע. לסיומת השנה הייתי בטיול עם אמא בוילניוס, הרגשנו שהרבה זמן לא היה לנו זמן איכות. היה קר ונעים והכל היה</div>Fri, 05 Jan 2018 22:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (taipan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14938010http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=705007&blog=14938010http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14832550<div align="right" dir="rtl">לא יצא לי לכתוב פה בזמן האחרון כי עברתי דירה עם הבן זוג ועדין לא הלכתי וקניתי לי מחשב (כבר יוצאות לי העיניים מהפלאפון אני לא מבינה למה אני מושכת את זה כל כך הרבה זמן) ובשלו אין לי חשק להכנס לפה בכלל. בסה"כ הכל הולך בסדר למרות שעדין לא סגרנו את כל הפינות אבל לאט לאט מתרגלים. כאחת שפעם ראשונה גרה בלי ההורים זה היה חודש קשה של הסתגלות. לא כי קשה לי איתו אלא כי היה לי קשה עם עצמי. היה מן עומס בכל התחומים בחיים. אבל הייתה אחלה חנוכת בית עם הרבה אנשים והשתלטות של העם הרוסי על הפלייליסט 3&gt; . חוץ מזה הכל די אותו הדבר בחיים. אני חושבת מה לעשות עם הלימודים האלה יימח שמם. האם לחזור לתואר או לעשות קורס מעניין. בכלל הבטחתי להורים שלי שאחזור באוקטובר אבל כנראה זה לא יקרה כי כרגע אני לא רוצה. העבודה משאירה לי הרבה זמן פנוי ואני צריכה ללמוד לנצל אותו ולמלא בדברים חיובים ותחביבים. בכלל אני חושבת שרוב האנשים הולכים ומחריכים את עצמם ללמוד משהו רק כי זה מה שהחברה/משפחה אומרת לעשות. לא לכולם זה מתאים באותו הזמן ובאותה המידה. בעבודות שלי אני ראיתי כבר כל כך הרבה בחורות שיש להן תואר אבל מוצאות את עצ</div>Sat, 03 Sep 2016 12:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (taipan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14832550http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=705007&blog=14832550http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14813304<div align="right" dir="rtl">ככה עבר לו החורף והאביב והתחיל כבר הקיץ. כמה דברים בחיים שלי השתנו אבל בסה"כ הכל כרגיל. החלטתי לקחת הפסקה מהלימודים. שזה דיי מצחיק כשחושבים על זה כי אני פשוט לא מצליחה להשאר במסגרת הזאת בלי להחליף או להפסיק משהו. לא מצליחה להתמיד. או לא רוצה. בכל מקרה, אחזור רק ברגע שאהיה מוכנה ב100% להשקיע כי נמאס לי להוציא על זה כסף סתם ככה רק בשביל להכשל אחר כך בחצי מהקורסים כי לא היה לי זין ללמוד. . עברה שנה בעבודה וכרגע לא אחליף אותה כי הכסף סבבה והשעות נוחות (אפילו באה מיוזמתי ב8 במקום 9, מי היה מאמין). ובגלל שאני עוברת לגור ללא ההורים, אני צריכה קודם להתרגל להוצאות החדשות וללהיות עצמאית לגמרי. ובכלל, זה צעד גדול, לעזוב את בית ההורים. זה גם קצת מוזר לי כי אני לא עוברת בגלל שלא בא לי להיות איתם יותר אלא כי הגיע שלב חדש בחיים. טיפה מתרגשת ונלחצת בכל עיניין ההוצאות וכל ה-grown up stuff שאצטרך לעשות עכשיו. זאת גם הזדמנות לשנות את האורח חיים שלי. עכשיו שלא אצטרך לארגן את החיים שלי לפי 2 בתים בערים שונות ויתפנה לי יותר זמן. . אני ממש צריכה חופשה. זאת בערך המטרה היחידה שלי מעבר למעבר. לא רוצה שום</div>Sat, 02 Jul 2016 17:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (taipan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14813304http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=705007&blog=14813304http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14505681<div align="right" dir="rtl">אז היומולדת 24 עבר לו מהר. היה לי ממש נחמד ורגוע השנה. נפגשתי עם חברים וכרגיל היה גשם כמו בכל ה-23 ימי הולדת הקודמים. בשישי החבר לקח אותי לגרקו וממש הופתעתי לטובה. בסוף יוצאים עם הרגשה שהיית במסעדה ביוון (ויש להם קוקטייל שנקרא "מיקונוס" עם אננס. אז זה סימן שזה מקום בשבילי). ובשבת הייתי איתו ועם ההורים בהאדסון בארוחה משפחתית עם מלא בשר. . דצמבר היה חודש קצת מעיק אבל לפחות הוא מאחורי. ממש הרגשתי שאין לי כוח לעבוד והייתי מותשת. אבל נובי גוד היה כיף! עשיתי ארוחה עם החבר (וערכתי שולחן ממש יפה) ועד שהחברים הגיעו כבר סיימתי בקבוק של רוזה. העיקר היו תוכניות רוסיות ברקע עם אותם הסלבס מאז 1998. בבוקר הכנו פנקייקים וההורים חזרו מהצפון אז הבאנו מתנות אחד לשני. favorite tradition. . מבחינת סיכום שנת 2015, אני לא חושבת שהיא עברה בטיל ולא חושבת שהיא הייתה קלה במיוחד אבל בסה"כ נשארו הרבה זכרונות טובים. רצתי חצי מרתון, החלפתי עבודה (אחרי שנתיים וחצי באותו מקום), נכנסתי למערכת יחסים רצינית בלי להתכונן לזה נפשית, טיילתי בפראג, טיילתי בבודפשט, עזבתי את המכללה ועברתי לפתוחה וכו' וכו'... . אז מה</div>Fri, 08 Jan 2016 14:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (taipan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14505681http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=705007&blog=14505681http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14425697<div align="right" dir="rtl"> לא זוכרת מה עשיתי מהפעם האחרונה שכתבתי פה. מדהים איך פעם הייתי חייבת לחפור על כל דבר בשביל להוציא מהמערכת, אבל עכשיו אני חופרת לאנשים בלייב אז בזמן האחרון אני בעיקר עובדת, מבלה, מבלה על הספה, קונה דברים באינטרנט ורואה מרתונים של bob's burgers. יצא לי גם כמה פעמים להיות בצפון אצל המשפחה של החבר. נראה לי יקח לי עוד כמה פעמים עד שאתרגל. כמישהי שרוב חייה גרה בעיר להגיע לקיבוץ שקט שכולם מכירים את כולם זה קצת בעייתי. לפחות לא שקט שם כמו השקט שהיה כשהייתי מגיעה לביקןרים אצל המשפחה באוקראינה. שם בלילה אפשר לשמוע רק רכבות שעוברות רחוק ואת הדפיקות לב שלך. למזלי לא יצא לי להיות שם מ2008 בערך. לא כל שקט הוא טוב. . סה"כ הכל יחסית בסדר. הדבר היחיד שהייתי משנה זה מה שאני מכניסה לפה ואת הכמות ההשקעה שלי בלימודים. לפחות את הדיאטה אפשר לשפר אבל הלימודים חוששני שככה יהיה עד שלא אסיים את התואר. בדם וביזע ובעוד 10 שנים בערך. . שבוע הבא אני חוגגת 24. שזה הרבה. בעיקר אם להתחשב בזה שאני עדין חושבת שאני בת 21. בדיוק דיברתי עם חברות שלי איך פעם לפני 10 שנים חשבנו שבגיל הזה אנחנו נתחתן ותהיה לנו קריירה</div>Wed, 09 Dec 2015 23:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (taipan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14425697http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=705007&blog=14425697http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14385297<div align="right" dir="rtl"> תכלס אין שום דבר חדש. אני מנסה להכין את עצמי נפשית לאוקטובר ולהכנס למצב שאני באמת משקיע בלימודים ולפחות מסיימת כל קורס עם עובר ולא נכשלים ומועד ג' (או קורס חוזר). חייבת לשנות את הנקודת מבט שלי על הכל אחרת יקח לי 10 שנים לסיים את התואר הזה. חבל שאנחנו לא ברוסיה של פעם שאפשר היה לקנות אותו וזהו. . אני מרגישה קצת restless. כאילו אני בתקופת מעבר ומרגישה מוזר אבל יודעת שכל מה שאני צריכה זה לחכות קצת והכל יסתדר. העבודה שלי בסדר למרות שזה כל יום אותו הדבר ואני שונאת לעבוד כל כך הרבה ימי שישי כי אין ברירה (אבל מצד שני לא הייתי רוצה שיפטרו אותי), לא למדתי בקיץ אבל זה כל הזמן כמו אבן מעליי בגלל המבחנים והמועד ב'/ג', בא לי לטוס מפה ולטייל ומתכננת דברים בראש אבל יודעת שזה לא יקרה ב-4 החודשים הקרובים. וזה ישמע מטומטם אבל אני עדין מתרגלת לזה שאני במערכת יחסים, גם אחרי כל הזמן הזה. לפעמים אנחנו יושבים ביחד וסתם רואים משפחה מודרנית מכורבלים ביחד ואני מסתכלת עליו ובא לי לקחת את הפנים שלו ולמעוך אותם כזה "מי אתה ומה אתה ואיך פתאום יש מישהו שאכפת לי ממנו כ"כ ומה אתה עושה פה בחיים שלי בכלל?" אבל במק</div>Sat, 26 Sep 2015 17:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (taipan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14385297http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=705007&blog=14385297http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14370394<div align="right" dir="rtl"> אז חזרתי לי מ-8 ימים בבודפשט, זאת הייתה הפעם השניה שלי שם אחרי כריסטמס 2013 (שהיה מדהים). העיר יפה בקיץ, מאוד ירוקה ואירופאית אבל למרות זאת הגעתי למסקנה שבחורף אהבתי אותה יותר. הריח של הקינמון והג'ינג'ר, האורות, היין החם והמאפים, האווירה של החג שמתקרב. כל זה הוסיף לעיר הרבה יותר יופי מאשר אלפי צעירים, אלכוהול ושמש. . נתחיל מזה ש-4.5 ימים ראשונים היה ממש חם ולא ישנתי כי היה רק מאוורר בחדר והזמן הוקדש בעיקר לראות את העיר ומקומות מרכזיים. . אחר כך החששות שלי התגשמו וחברתי לטיול ואני התפצלנו עקב חילוקי דעות ומאז אנחנו לא בקשר. מה שאומר שטיילתי לבד שאר הימים. האמת, זה משהו שתמיד רציתי לחוות אז לא הייתה לי בעיה עם זה בכלל. עשיתי שייט בדנובה, הלכתי לגן חיות לבקר את שימיה העצלן, הלכתי לאזורים שלא יצא לי לראות, טיילת באי מרגרט. . אחת החוויות הכי מגניבות היה לנסוע לפסטיבל לבד (היה לי 5 day pass ל-SZIGET). הלכתי להופעות שרציתי לראות ונהנתי מהמוזיקה, הלכתי למופע סיום של מרטין גריקס שהיה כיף מטורף ורקדתי בין אלפי אנשים ולא היה לי אכפת מכלום והיו מלא מלא זיקוקים בסוף. עד שחזרתי כבר היה מאו</div>Thu, 20 Aug 2015 20:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (taipan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14370394http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=705007&blog=14370394http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14360196<div align="right" dir="rtl">חזרתי לפני כמה ימים מהשבוע שלי בפראג עם בן זוגי היקר. מרגישה שממזמן לא התאהבתי ככה בעיר. שנה ששעברה יצא לי להיות באמסטרדם (שבפעם השניה נראית לי פחות מושלמת אבל עדין יפה), ניס (החמודה והקיצית) ובריסל (שלא ממש עושה חשק לחזור...אי פעם). אז ראיתי ערים וטיילתי, אבל ממזמן לא חזרתי עם תחושה שאני ממש ממש לא רוצה שכל חיי יהיו בישראל. כאילו ראיתי הצצה אל תוך חיים שיכולים להיות לי. היופי הפשוט של העיר, הניקיון, האנשים הרגועים שגם נחמדים וגם לא מרגישים צורך להדחף, המינימרקטים של הסינים, המטרו שמקדים בכמה שניות ולא מאחר 20 דקות כמו אוטובוס בארץ, האוכל, האווירה... אני מבינה שבכל מקום יש את הקושי שלו (כמו שאפשר לראות לפי ההומלסים שיש בעיר) אבל באמת מהרגע שעזבתי אני רק רוצה לחזור. מעדיפה להתמודד עם קשיים בפראג ולא בת"א. לא רוצה שופינג, לא רוצה אטרקציות, תנו לי לטייל ולשבת בכיכר שלנו (שהיא מול the church of saint ludmila בפראג 2 אם אתם באזור) ולשתות קפה ברחוב צדדי. בכללי טיפ למי שמתכנן לנסוע לשם: קחו מלון בשכונת vinohrady. . בלי קשר לדכאון פוסט-אירפואי, ממש נהנתי. הסתדרנו ממש טוב כל הזמן. נחנו,</div>Mon, 27 Jul 2015 22:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (taipan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14360196http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=705007&blog=14360196http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14346773<div align="right" dir="rtl">4 ימים ללמוד את כל החומר להתנהגות ארגונית ואז עוד 5 למיקרוכלכלה. לא נהנת מאף רגע. לא לא. סמסטר הבא לוקחת איזה תולדות אומנות ומבוא לספרות. אם חופרים לי לפחות שזה יהיה ה-comfort zone שלי. וגיליתי שרגישות לפלורוסנט זה לא המצאה שלי וזה באמת קיים ועכשיו אני יודעת שלא נעצמות לי העיניים סתם מעייפות ושיש לי סיבה למה כואבות לי העיניים בכיתות ובמשרדים מסויימים. . כל כך מוזר לי שיולי מתחיל השבוע ועבר כל כך הרבה זמן מתחילת השנה. 2014 ו-2015 כל כך שונות אחת מהשניה שזה מטורף, אני מרגישה לגמרי בן אדם אחר. כן נהנתי שנה שעברה ועשיתי מה שבא לי וטיילתי בעולם אבל בו זמנית כבר הרגשתי תקועה באיזהשו מקום. ידעתי שצריך שינוי. פתאום השנה אני עושה יותר ספורט ורזיתי, עזבתי את העבודה, עזבתי את המכללה, אני לא משתכרת כל שבוע ומתעוררת עם האנגאובר (למרות שההאגאובר היחיד שהיה לי השנה שווה אלף האנגאוברים), לא מחפשת הרפתאות איפה שלא צריך, התקרבתי יותר לאנשים שאני אוהבת, אני מנסה לעבוד על התסביכים שלי. הסופ"ש גם הגיע הסוף להכחשות שלי והשלמתי עם זה שאני אוהבת אותו. . ראיתי מקס הזועם וזה היה הפמניסטי ונחמד אבל למה ט</div>Sun, 28 Jun 2015 21:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (taipan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=705007&blogcode=14346773http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=705007&blog=14346773