http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709heCopyright 2026 MissPiggy. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709&blogcode=13693887<div align="right" dir="rtl">הוא התקשר הוא איים ועכשיו אני מסתובבת עם סכין שמשפשפת לי את הצוואר בכל נשימה ובינתיים אני בבית מתחבאת מתחת לפוך ועוד שבוע אני חוזרת לשם ולא יודעת מה יהיה. בן זונה.</div>Mon, 04 Mar 2013 12:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (MissPiggy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709&blogcode=13693887http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704709&blog=13693887http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709&blogcode=13692163<div align="right" dir="rtl">המון אנרגיות טובות, אנשים יפים, מוזיקה טובה מלא בחורים ואחת שמנה. חייבת לשבור את התדמית, חייבת לשנות את המצב, חייבת. בכוח, בלי חשק בלי מוטיבציה בלי רצון ב כ ו ח. בלי האוכל בא התאבון.</div>Sat, 02 Mar 2013 21:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (MissPiggy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709&blogcode=13692163http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704709&blog=13692163http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709&blogcode=13690296<div align="right" dir="rtl">כולכך הרבה זמן עבר, זה מרגיש כיאילו נצח ועדיין הפחד של אותם ימים אף פעם לא ישן. כמה השתנה, כמה רגשות עלו וירדו, כמה אנשים באו והלכו, כמה אהבה, כמה שנאה, כמה סליחות וכמה כעס, כמה מקומות... עד באר שבע הגעתי. ועכשיו, מנסה להתאושש אחרי סמסטר ראשון במקצוע שלא בשבילי, מנסה להבין איך ממשיכים מכאן, איך חוזרים אחורה בלי ליפול או איך ממשיכים קדימה בלי להוריד את הראש. בינתיים הכל מבולגן, אז חזרתי לכתוב קצת, לעשות סדר לרדת. באמת שהתגעגעתי.</div>Fri, 01 Mar 2013 15:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (MissPiggy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709&blogcode=13690296http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704709&blog=13690296http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709&blogcode=13007775<div align="right" dir="rtl">במוצאי שבת האחרונים שוב פחדתי להירדם פחדתי מהשבוע שיבוא פחדתי מהפגישה עם הפיסכולוגית פחדתי מהאוכל פחדתי מהחתונה פחדתי אנשים פחדתי מעצמי. אבל אי אפשר לעצור את הזמן, והפגישה עם הפסיכולוגית עיצבנה אותי כולכך ומחקה בי כול טיפת אמון שהתאמצתי כ"כ להשיג כדי לנסות ולהאמין בטיפול הפסיכולוגי בדיבורים ובדיבורים ובדיבורים רק חשוב לי לציין, אני חושבת שהטיפול היה מאוד עוזר לי [וגם להרבה מהבנות פה] אם היה לי אומץ ושכל ולפנות לטיפול כזה בגיל 14-16, אבל לצערי נזכרתי מאוחר מידי ובגיל 21 אני תקועה עם המפלצת שיצרתי. אז אחרי יום וחצי התקשרתי ואמרתי לה תודה ושפה נפרדות דרכינו, ושוב נשארתי לבד מבחירה. אחרי נפילה כואבת ונדודי שינה קניתי לי טיפות טבעיות שיעזרו לי לישון והם אכן עזרו אז אחרי קצת שינה שפויה הגיעה החתונה אז הלכתי וקניתי לי טיפות גם ליומיום שיעזרו לי לעבור את החיים האלה וגם רסקיו שייתן לי קצת בטחון והלכתי לראות את כולם בחתונה מכוערת מתמיד וודקה עם קולה שוט ייגר ערק אשכוליות שוט וויסקי ערק אשכוליות וכל מה שרציתי זה למות להעלם אני פשוט מחפשת את המילים לנסות ולהסביר את ההר</div>Fri, 20 Jan 2012 14:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (MissPiggy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709&blogcode=13007775http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704709&blog=13007775http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709&blogcode=12993499<div align="right" dir="rtl">נו קדימה, תלחצי על הגז מה את מפחדת פתאום? חשבתי שהפכת להיות גיבורה גדולה, התחלת לחתוך והפסקת לסתחרר מקצת דם אז מה אם הכביש רטוב ואת בקושי רואה משהו בגלל הגשם או הדמעות יאללה גיבורה גדולה, הרסת כבר את הכל גם ככה אמרת שאת סובלת לא? אז קדימה או שאת סתם אוהבת להתבכיין? פחדנית.</div>Fri, 13 Jan 2012 14:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (MissPiggy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709&blogcode=12993499http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704709&blog=12993499http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709&blogcode=12981807<div align="right" dir="rtl">אתם חושבים שלמישהו אכפת? שמישהו מוכן לעזור לכם? הצחקתם אותי. לאף אחד לא אכפת אם תמותו אולי אמא תזיל דמעה ואבא ינגב ואולי לכמה אחים יהיה טיפה יותר קשה והדודה תיזכר בכם לפעמים בלילות והחברים? ימשיכו בחיים אולי אפילו יעריכו אותם יותר, בזכותכם. אז הנה, משהו טוב אחד ייצא מהמוות שלכם אולי אפילו תתרמו כמה איברים הרי אתם צעירים ובריאים, לפחות בגוף ויפים במיוחד כשהכל חשוך פה. אז מה, מחר?</div>Sat, 07 Jan 2012 19:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (MissPiggy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709&blogcode=12981807http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704709&blog=12981807http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709&blogcode=12976281<div align="right" dir="rtl">אני עדיין רוצה למות. המחשבות נהיות אמיתיות יותר המחשבות על הכאב של אבא עושות לי מפחיד החיים עם תמונה שלי סוףסוף תלויה על הקיר לזיכרון ואיך אני יכולה להסביר להם שלא יהיו עצובים? שככה הכי עדיף יש אנשים שהצבא זה לא בשבילם יש אנשים שהחיים זה לא בשבילם ויש אנשים שגם פה וגם שם הולכים לאיבוד. אז אמא, אבא ואחי אל תהיו עצובים, להפך תשמחו תשמחו שיהיה לי טוב תשמחו שמצאתי את הפתרון שלי גם אם הוא הפתרון של החלשים גם אם זה בריחה וגם ככה, העובדה שאני לא יוצאת מהחדר [חוץ מלעבודה] זו בריחה מתחבאת מתחת לשמיכות תמיד סוגרת את האור ומגיפה את התריסים עוצמת עיניים מול מראות וחושבת כמה טוב יהיה כשאני לא יהיה כאן. גם מחלקה סגורה זה בסדר, רק לא לראות,לנשום,לשמוע אנשים.</div>Wed, 04 Jan 2012 18:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (MissPiggy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709&blogcode=12976281http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704709&blog=12976281http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709&blogcode=12974439<div align="right" dir="rtl">עכשיו עכשיו אני רוצה למות, לא אח"כ, לא מחר, לא בשיבה טובה ובטח שלא ברעה עכשיו! לא רוצה שיהיה יותר טוב יותר טוב? לא רוצה שיהיה טוב אם הבחירה היא בין טוב למוות אני בוחרת מוות לא רוצה חיוכים שטחיים ודמעות עמוקות לא רוצה לא רוצה לא רוצה הדבר היחיד שאני רוצה זה לא להיות פה לא ללכת לעבודה [שגם ככה אני כבר יומיים ב"יום מחלה"] לא רוצה לחגוג ל-חברה- יומולדת לא רוצה ללכת לחתונה לא רוצה לראות אנשים לא רוצה שאנשים ייראו אותי לא רוצה להצליח לא רוצה להפסיד לא רוצה לגעת לא רוצה שייגעו בי לא רוצה לאכול לא רוצה לצום לא רוצה כלום רק רוצה למות. חזרתי, אחרי שהעלתי הכל [ואולי יותר...] אחרי שהתחלתי לחתוך [ומצאתי בזה את הנחמה] אחרי שנפגשתי עם פסיכולוגית שאישרה שהחיים שלי הם סיוט ואחרי שהרמתי ידיים לחיים האלה ובחרתי במוות אז עד שיהיה לי אומץ להתעורר מהסיוט הזה ולעשות את הצעד הזה אני פה, חצי פה וחצי מתה, בעצם יותר מחצי. הלוואי שאני אמות היום עכשיו הרגע הלוואי שהכל ייפסק שהלב יקרוס שהמוח ינוח שהנשימות ייפסקו שהחלומות המנופצים ייעלמו שהדמעות יתייבשו שהשומן יהיה רק</div>Tue, 03 Jan 2012 16:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (MissPiggy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704709&blogcode=12974439http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704709&blog=12974439