http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620heCopyright 2026 Jimmy Junior. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/misc/20748114.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12466869<div align="right" dir="rtl"><p>זכות לדבר על זה, אין לי.</p> <p>לא, אין לי זכות לדבר.</p> <p>כל אדם בעולם לא יוכל להבין.</p> <p>אין לו זכות לדבר.</p> <p>יש דברים שנאמרים בדממה.</p> <p>יש דברים שלא נאמרים בכלל.</p> <p>ולי אין זכות לדבר על קור, על כאב, על זקעה.</p> <p>מי יבין, מי יחוש, מי יישמע באמת?</p> <p>כי עיוור,חירש ואילם האדם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>מה שמבדיל את האדם מהחיה, היא השפה העשירה שמאפשרת לו להתבטא.</p> <p>אבל יש דברים שגם השפה בעלת הכי הרבה מילים בעולם לא תוכל להסביר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כשהתמונות האלה בשחור לןב, גורמות לך לבכות,</p> <p>כשאתה לא מבין למה, למה זה קרה.</p> <p>למה יש מקום לא רחוק מכאן, מהמחשב, מהאנטנות הסלולאריות.</p> <p>חסר שפיות,</p> <p>חסר נשמה,</p> <p>חסר חמלה,</p> <p>חסר היגיון,</p> <p>מלא ב... מלא בדברים שאי אפשר להבין.</p> <p>מקום שגורם לך לרצות ליפול על הרצפה ולא לקום.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ואולי בעצם לזקוף את הגב, להרים את הראש ולצעוק-"בכל זאת אני פה! אני חי, נושם, ומסוגל לבעוט!"</p> <p>&nbsp;</p> <p>אבל לי, לי אין זכות לדבר על זה.</p></div>Mon, 02 May 2011 16:49:00 +0200kimsendler@walla.com (Jimmy Junior)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12466869http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704620&blog=12466869http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12244187<div align="right" dir="rtl"><p dir="rtl">שנה סבבה?</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">בלי חיילים חטופים, בלי מנהיגים מושחתים.</p> <p dir="rtl">בלי גזענות, בלי סמים,&nbsp; בלי תיוגים, בלי רעים וטובים, בלי יפי נפש, בלי כפויי טובה, בלי טיפשים וחכמים, בלי אלימות.</p> <p dir="rtl">בלי משטים ובלי שקרים, בלי קסאמים ובלי טילים, בלי טנקים, מחבלים, מפגינים, משתמטים, הורים מכים.</p> <p dir="rtl">בלי ילדים שסגורים במזוודות בירקון, בלי שרפות ביערות, שלי צמרמורות שמונעות מאיתנו לישון.</p> <p dir="rtl">בלי חרוזים מיותרים.</p> <p dir="rtl">בלי חור באוזון, בלי מפעלים, בלי רפתות, דירים, לולים או כלובים מסוגים אחרים.</p> <p dir="rtl">בלי דיקטטורה.</p> <p dir="rtl">בלי פוליטיקה?</p> <p dir="rtl">בלי שקט של מוות, דם, יריות, סכינים. לחינם.</p> <p dir="rtl">בלי לזלזל.</p> <p dir="rtl">בלי להתעלל, בלי להתאכזר, בלי לדחות את האחר. בלי להיטפל לחלש.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">עם מוזיקה טובה, עם מילים יפות. עם אהבה, שלום וכל השיט הזה.</p> <p dir="rtl">עם בעלי חיים, טבע, נוף.</p> <p dir="rtl">עם טיולים ארוכים לאורך החוף, אבל לא לשכוח קרם הגנה.</p> <p dir="rtl">עם אנשים אמיתיים, משוגעים ושרוטים.</p> <p dir="rtl">מחוץ לבועות, קופסאות ומקומות סגורים שבהם יותר קל לחיות.</p> <p dir="rtl">עם נשמות אבודות ומסעות ארוכים, לטפס על הרים ולכבוש פסגות.</p> <p dir="rtl">לטוס לירח עם חמצן בראש. עם שמחות ומסיבות וכל השאר.</p> <p dir="rtl">עם טעם מר ומתוק.</p> <p dir="rtl">עם אוכל טעים. והמון שוקולד. תמיד חשוב שוקולד.</p> <p dir="rtl">ואם לא שוקולד, אז לכו לאכול אבוקדו אנשים משעממים שכמותם!</p> <p dir="rtl">עם דברים מצחיקים, שמחים, מרגשים, אבל גם קצת עצובים.</p> <p dir="rtl">עצב זה לא תמיד דבר שנכנס לדברים השליליים.</p> <p dir="rtl">עם תקווה וכנות, הצלחה, נאמנות, אמינות.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">ועוד.</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">&nbsp;</p> <p dir="rtl">ושג'ימי פייג' (וכל אלו שבעצם נישאר מהתקופה הטובה) ימשיכו לחיות לנצח.</p></div>Sat, 01 Jan 2011 16:20:00 +0200kimsendler@walla.com (Jimmy Junior)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12244187http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704620&blog=12244187http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12222458<div align="right" dir="rtl"><b>1. מהו סגנון המוסיקה האהוב עלייך?</b><br />רוק לכל סוגיו, בלוז, ג'אז.<br /><br /><br /><b>2. איזה זמרים מארץ ומהעולם את שומעת הכי הרבה?</b><br />זמרים: אלאניס מוריסט, ניק קייב, אוזי אוסבורן, בילי הולידיי, ג'ימי הנדריקס, שלום חנוך, אריק איינשטיין, בוב דילן....<br />להקות: פינק פלויד, לד זפלין, הדלתות, נירוונה, רדיוהד, בלאק סבאת', דיפ פרפל, המכשפות, וויט סטרייפס, ביטלס, פרל ג'אם, קווין, החלונות הגבוהים...<br /><br /><br /><b>3. מי לדעתך הזמר/ת הכי טו/ב שהיה/תה אי פעם? מדוע?</b><br />זמר-פרדי מרקורי. יש וד הרבה זמרים שאני אוהבת, אבל הוא ממש ממש מקצועי. ז&quot;ל.<br />גיטריסט-תחרות צמודה בין ג'ימי פייג' לג'ימי הנדריקס. אני מתה על שניהם.<br />מתופף-ג'ון בונהם מלד זפלין (באמת, מישהו באמת עומד להתווכח על זה?)<br />בסיסט-ג'ון פול ג'ונס מלד זפלין.<br />ועוד המונים.<br />כתבתים יותר מזמר כי זמרים הם לא הדבר הכי חשוב במוזיקה...<br /><br /><b>4. אילו היית יכולה להפגש עם זמר/ת שאת מעריצה, מי זה היה?</b><br />למה רק זמר? אני בכלל בקטע של גיטריסטים! <br />ג'ימי פייג' מלד זפלין... כי הוא גיטריסט מעולה. ועדיין חיי.<br />אם קורט קוביין היה חי אז הייתי מתה לפגוש אותו.<br /><br /><b>5. איזה דיסקים יש לך? מי מהם את הכי שומעת?</b><br />הוו, יש לי מלא דיסקים. אני חורשת על כולם נון-סטופ. כולל הופעות חיות בדי-וי-די. כולם שווים אצלי(:<br /><br /><b>6. מהו כלי הנגינה האהוב עלייך ביותר ולמה?</b><br />גיטרה חשמלית, ברור.<br />דבר ראשון, אני מנגנת כבר שלוש שנים.<br />דבר שני, גיטרה חשמלית-בכל סגנון מוזיקלי-זה כלי מאוד משחרר. כל כלי הנגינה, אבל זה אחד הכלים שיש בו המון אופציות (למרות שכל אדם מוכשר יכולה להפיק אפילו מבול עץ שלוש מאות סוגים שונים של צלילים.)<br />טוב, על מי אני עובדת. גיטרה חשמלית זה פשוט כלי ממש ממש ממש ממש מגניב.<br /><br /><b>7. האם את חושבת שיש לך סיכוי להתפרסם בתור זמרת או מוסיקאית מצליחה במיוחד?</b><br />אני מקווה שתהיה לי להקה בקרוב... אני לא רוצה להיות זמרת. מוזיקאית, מלחינה.... בעיקר גיטריסטית ומלחינה.<br />אני רוצה לכתוב את הדברים שלי לבד (או עם חברי הלהקה הדימיוניים)...<br /><br /><b>8. אלו שירים, לדעתך, כולם חייבים לשמוע לפחות פעם בחיים?</b><br />Like a Rolling Stone-Bob Dylen<br />Thank You-Led Zeppelin<br />Stairway To Heaven-Led Zeppelin<br />Wish You Were Here-Pink Floyd<br />Pigs-Pink Floyd<br />Sweet Child In Time-Deep Purple<br />Purple Haze-Jimi Hendrix<br />Polly-Nirvana<br />Rape Me-Nirvana<br />Exit Music (For a Film)-Radiohead<br />Just-Radiohead<br />להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך-המכשפות<br />ויש עוד מלא שירים... אבל בטוח אין מקוםXD<br /><br /><b>9. לסיום, בסולם בין 1 ל- 10, עד כמה את אוהבת לשמוע מוסיקה?</b><br />100<br /><br /></div>Mon, 20 Dec 2010 18:28:00 +0200kimsendler@walla.com (Jimmy Junior)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12222458http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704620&blog=12222458http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12165141<div align="right" dir="rtl"><p>הילד השמן או הילדה הקצת יותר חכמה</p> <p>הילדה בוגרת או הילד המשקפופר.</p> <p>זה שבוכה מכל דבר, או זה שאוהב חרקים.</p> <p>זה שמתלהב-מסיבה לא ברורה שהיא-ממתמטיקה.</p> <p>המחונן היחיד בכיתה.</p> <p>הטום-בוי, זאת שאין לה סטייל.</p> <p>הילד שאוהב נסיכות, הנמוכה והביישנית.</p> <p>הילדה היפה ששותקת בפינה.</p> <p>הילד המסכן שמוחה דמעה.</p> <p>זה שאין לו כסף, זה שאבא שלו שיכור.</p> <p>ההיא שרוצה להיות בן.</p> <p>הילד הקטן שהגננות תמיד אוהבות יותר.</p> <p>הילד שהגננות תמיד אוהבות פחות.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ואולי כשגדלים, ואולי בגיל ההתבגרות, זה עובר.</p> <p>כן, ככה זה ניראה לילדים האלה שתמיד הציקו לאחרים וגררו אחריהם גן שלם, ואפילו בצפר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הילד הבלונדיני, הילדה עם החצאית.</p> <p>הכי חזק והכי גבוה, זאת שאוהבת לעשות הצגות ולרקוד.</p> <p>זה שצועק.</p> <p>המפונק הקטן שמקבל הכול.</p> <p>האחד שתמיד מקבל את הדברים הכי יקרים שכולם מתלהבים מהם.</p> <p>זה שיש לו אמא יפה.</p> <p>זה שתמיד תופס ראשון את הצעצועים הכי יפים, נסיכת פורים הניצחית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>והם לא יבינו מה הם עשו, והם לא יבינו למה.</p> <p>והם לא יבינו מה הנזק.</p> <p>&nbsp;</p> <p>מהתנכלות לילדה החכמה והצקות בלתי פוסקות.</p> <p>מהחרם שעשיתם על המשקפופר.</p> <p>מהכינוי שהדבקתם לדובון איכפת-לי.</p> <p>מהצחקוקים בכל פעם שהאידיוט ההוא עובר.</p> <p>מזה שאף אחד לא רצה לשבת ליד הטום-בוי.</p> <p>מהקטע הדפוק שאף אחד לא רצה להיות עם הילד שאוהב מתמטיקה בשיעור ספורט.</p> <p>מהבדידות בהפסקות.</p> <p>ממכות פיזיות ונפשיות.</p> <p>מהטרדה, אולי אפילו הטרדה מינית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>זו צלקת שתמיד תישאר, זה חותך את הלב.</p> <p>ואולי אם לא הייתם עושים את זה, הוא לא היה מתאבד.</p> <p>ואולי אם לא הייתם עושים את זה, היה לה ביטחון עצמי.</p> <p>ואולי אם לא הייתם עושים את זה, האף שלו לא היה שבור.</p> <p>ואולי אם לא הייתם עושים את זה, היא לא הייתה צריכה פסיכולוג, פסיכיאטר וכדורים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אבל אל מי אני מדברת?</p> <p>לעולם הם לא יידעו מה ההרגשה.</p> <p>רק אם יעשו להם את זה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני בת להורים גרושים מגיל שנתיים וחצי.</p> <p>לפני שהם התגרשו הייתי בגן במושב כלשהו.</p> <p>בגן הזה היו שתי בנות גדולות ממני בשנה שאהבו להציק לי ולהתייחס אלי כאל מטומטמת ומפגרת.</p> <p>הציקו לי, חטפו מהידיים שלי צעצועים שלי. שיחקו בי כי חשבו שאני מפגרת, אבל כל מה שרציתי-בגיל שנתיים (!)-זה היה קצת חברה.<br /></p> <p>עברתי עם אמא לקיבוץ &lt;לא צריך שמות&gt; אחרי שההורים שלי התגרשו.<br /> </p> <p>ואני מודה, הייתי ילדה בכיינית לחצי שנה, ואז זה הפסיק לי.</p> <p>הייתי בוגרת יותר (ואני עדיין בוגרת יותר) מהילדים שהיו איתי בגן. יותר מהילדים שהיו גדולים ממני בשנה.</p> <p>בגלל החצי שנה הזאת, של ההתבכיינויות, החליטו שאני אהיה זו שמציקים לה.</p> <p>הרי הגבתי כמו שהם רצו-בכיתי, ייללתי, התכנסתי בעצמי.</p> <p>הם היו גדולים ממני בשנה, חבורת בנים. אני לא זוכרת כמה בדיוק, אבל 4-5 בנים לפחות.</p> <p>הם לא הפסיקו להציק לי.</p> <p>אבל לא הפסיקו.</p> <p>פעם הם היו משחקים איתי, אבל אחר כך הם פשוט הציקו לי. הם התחילו את זה, וגררו את הצעירים יותר.</p> <p>ויצא לי שם כזה, של ילדה שכיף להציק לה.</p> <p>הילדים בקיבוץ הזה היו ילדים אכזריים, וגם עכשיו.</p> <p>הייתי ילדה בודדה שבכתה המון, ולמזלי היו לי תחביבים ולא הייתי תלויה בחברה כמוהם-ציירתי, יצרתי, כתבתי, חשבתי.</p> <p>למה הם מציקים לי? מה עשיתי להם? אני בן אדם כל כך נורא?</p> <p>והם עלו לכיתה א' ואני עברתי לגן במושב אחר.</p> <p>ובגן הזה כבר לא הייתי בכיינית, והתרחקתי מהילדים בקיבוץ.</p> <p>השנה-שנתיים בגן ההוא היו יותר טובים. אף אחד לא הכיר אותי או את אחד הילדים מהקיבוץ, וככה אף אחד לא הציק לי.</p> <p>אז מה שהייתי ילדה עם שיער קצת קצר? אז מה אם אני בוגרת? אז מה אם יש לי ידע רחב יותר משלהם?</p> <p>ולא הציקו לי, אולי קצת כמו שמציקים לכל ילד-אבל ילדים אחרים תמכו בי.</p> <p>ואז עליתי לכיתה א'.</p> <p>ושם חיכו לי הילדים האלה שהציקו לי, ילדים בכיתה ב', מפחידים ומאיימים.</p> <p>והילדים מהקיבוץ שהיו איתי בגן, והילדים שזכרו שכיף להציק לי.</p> <p>היינו באותה תחנת אוטובוס.</p> <p>אתם לא תוכלו לדמיין בכלל איך זה להיות בתחנה הזאת, כשמציקים לך. ובאוטובוס-בכל הזדמנות התעללו בי ופשוט שיגעו לי את המוח.</p> <p>וחזרתי <em>כל יום</em> בוכה הביתה, וזו לא הגזמה.</p> <p>הילדים בבצפר ראו את זה-איזה כיף להציק לילדה הזאת ולהוציא עליה את היצר הרע.</p> <p>ומה המורים עשו אתם שואלים? "תפסיק להציק לה, נו-נו-נו!". בקיצור, שום דבר. באמת, אתם חושבים שככה תוכלו למנוע את ההנאה שבלהציק לידלה אחת בודדה?</p> <p>הייתה לי חברה אחת וידיד טוב שאני בקשר איתו עד היום.</p> <p>לילדה הזאת היו שפתיים גדולות והוסיפו לה כינוי.</p> <p>בסוף התברר שהייתי חברה שלה כדי שיהיה לה על מי להוציא את העצבים ואת מי לנצל, כי היא עצמה בודדה.</p> <p>וגם באותה השנה הזאת נהייתי יותר שונה מהבנות האחרות-לא, אני לא לסבית, ולא, אין לי בעיה עם לסביות,-לא עניינו אותי ריקודים ונסיכות. הייתה לי תקופה של שמלות, וזה עבר.</p> <p>התחלתי להתלבש כמו בן, ואהבתי לטפס על עצים ולקרוא ספרים ולחלום על מפלצות וממלכות רחוקות.</p> <p>הייתי מכורה לאנציקלופדיות על בעלי חיים וחיי הים בפרט (שלא נתחיל לדבר על דולפינים).</p> <p>הייתי ילדה שיש לה תשובה כמעט לכל מה שהמורה אומרת, וכמובן שלא אהבו אותי בגלל זה.</p> <p>שנאתי מתמטיקה בכל ליבי ובגלל זה אני גרועה בזה עד היום, ואהבו להזכיר לי את זה.</p> <p>לא אהבתי לצבוע דברים ותמיד יצאתי מהקווים.</p> <p>הבנות לא קיבלו אותי (וגם לא הכי עניינו אותי) בגלל השוני שלי, הבנים לא קיבלו אותי כי אני בת.</p> <p>אז הייתי תלויה באוויר, ובתוך העולם שלי.</p> <p>והציקו לי, והציקו לי, והחרימו אותי, והציקו לי והציקו לי והציקו לי.</p> <p>הייתי ילדה בודדה בכיתה א'.</p> <p>לפעמים פה ושם, לעיתים רחוקות הייתי מבקרת ומארחת.</p> <p>אבל תמיד הייתי זאת שכשהיה צריך להוציא עצבים ותסכול-זה היה נופל עליה.</p> <p>יום אחד חזרתי בוכה מההסעה אחרי שילד אחד-ילד בכיתה ב' שהוביל את ההצקות, שלמד את כל הקללות החדשות וניסה להמציא כל פעם כינוי מצחיק יותר-הציק לי.</p> <p>אמא שלי אמרה לי לומר לילדים האלה "תיזהרו, כי אמא שלי משוגעת והיא תראה לכם מה זה!" וזה מה שצעקתי עליו.</p> <p>באותו היום אמא שלי הילכה לדואר, שהיה קרוב לתחנת האוטובוס.</p> <p>כל הילדים דיברו בתחנה אחרי שהם ירדו מהאוטובוס</p> <p>אני זוכרת שהלכתי כמה שיותר מהר הביתה, עם דמעות בעיניים.</p> <p>אני זוכרת שאמא שלי שמה את הידיים שלה על העינים שלי כדי להפתיע אותי, ואז היא שאלה אותי למה אני בוכה-וזה היה כמובן צפוי.</p> <p>היא באה איתי אל התחנה ושאלה אותי מי זה שמציק לי כל הזמן.</p> <p>הצבעתי על הילד שאני שונאת עד היום.</p> <p>היא תפסה אותו מהחולצה, וצעקה עליו, בעיניים של לביאה-של אמא מגינה.</p> <p>וכולם-כולל אחותו הגדולה בכיתה ו'-הסתכלו עלינו בשוק.</p> <p>דיי להציק לילדה שכיף להציק לה, כי יש לה אמא משוגעת.</p> <p>ואחרי זה ההורים שלו התקשרו אלינו והם התנצלו על כמה שהילד הזה נורא ושהם ניסו-ואמא שלי צעקה ואמרה שהוא מציק לי, הוא והחברים שלו, בצורה נוראית.</p> <p>מה שהיה נכון.</p> <p>כל יום, כל יום, כל יום.</p> <p>זה היה דבר רגיל. זה היה יומיומי.</p> <p>ומי שקורא את זה, אלו שהיו בצד המציק, לעולם לא יבינו מה זה אומר.</p> <p>בכיתה ב' הצטרפה אלינו ילדה חדשה, חברה ממש טובה שלי עד עכשיו, שגם לה הציקו בגלל שהיה לה שם מוזר.</p> <p>הם סתם הציקו לה, והחרימו אותה.</p> <p>ואנחנו היינו חברות טובות, והציקו לנו, והרגשנו עכשיו קצת יותר בטוחות. התעלמנו, למדנו לענות ולהיות חזקות מולם.</p> <p>אבל הם לא התייאשו.</p> <p>הם למדו מהאחים הגדולים שלהם את המילים 'זונה' ו'שרלילה' ולא ידעו מה זה אומר, אבל הם אמרו לה את זה.</p> <p>וכל פעם שהם צחקו עליה מאחורי הגב הגנתי עליה.</p> <p>בכיתה ד' הכרתי עוד ילדה מדהימה וחברה טובה שלי עד היום, שגם היא הייתה טום בוי וכולם הציקו לה בבית הספר שלה.</p> <p>אז למדתי לענות, אז הייתי סלע מול ים סוער. גם החברות שלי היו ככה, כל אחת בדרכה שלה.<br /> </p> <p>וזה התחיל להפסיק ולדעוך.</p> <p>וזה ניראה לכם אולי סוג של סוף שמח.</p> <p>לא.</p> <p>עכשיו אני בהגדרה מטופשת, אפילו בכיתה ט', של ילדה לא מקובלת, ולא נותנים לי צ'אנס.</p> <p>לא מציקים לי, אבל גם לא מקבלים אותי. אני עדיין שונה, ומה שפעם היה 'שונה=אדם שפשוט חיבים להציק לו' היום הוא 'שונה=אדם מוזר ויצור שעדיף לא להתקרב אליו, כי הוא בטח... אין סיבה מיוחדת. פשוט מוזר.'</p> <p>והביטחון העצמי שלי מתחת לקרקרעית האוקיינוס, וההרגשה נוראית.</p> <p>הצלקת שנשארה לי, הסטיגמה הזאת שמשקיעה אותי לקרקעית כל פעם מחדש, מה שצמח עוד מהיבוץ הקטן ומהגן-זה לעולם לא יעלם.</p> <p>כל הילדים האלה שאולי הצקתם להם אולי אלו בעצם אתם, זה לא יעבור.</p> <p>לעולם לא.</p> <p>אולי אם לא היו מציקים לי לא הייתי הולכת לטיפול פסיכולוגי?</p> <p>אולי לא היו לי מחבות אובדניות חמש פעמים ביום? אולי הפסיכיאטרית לא הייתה רושמת לי כדורים?</p> <p>אולי המצב הנפשי שלי היה הרבה יותר טוב? </p> <p>אתם יודעים, עם כל זה שניראה שזה חיזק אותי, עם עור הפיל ולב הפלדה שנותרתי איתם מהחוויה הנוראה הזאת, זה לא.</p> <p>זה לא פשוט וקל כמו שלפעמים זה ניראה, להיות במקום של זה שמציקים לו. זה שכולם מציקים לו, בלי יוצא מן הכלל.</p> <p>הייתי בשלושה יסודיים ובשניים מהם הקפידו להציק לי בצורה יומיומית. בבצפר השלישי הייתי פשוט בודדה.</p> <p>עכשיו, כשחזרתי לאיזור ועברתי לבצפר רביעי, וחלק מהילדים מכירים אותי ויודעים שכיף להציק לי היו איתי בכיתה ז'. הם ניסו להמשיך עם זה, היותר ילדותיים שביניהם.</p> <p>הם אולי לא הבינו מאיפ קורן הכוח הזה שהיה לי, הכוח להתעלם ולשים עליהם פס, התשובות שהשאירו אותם חסרי מילים, אבל זה לא עוזר.</p> <p>לעולם לא יבינו את זה, רק אדם שעבר חוויה כזאת.</p> <p>אפשר לקרוא לזה טראומה.</p> <p>כדורים, רשמו לי פאקינג כדורים נגד דיכאון ומחשבות אובדניות!</p> <p>ביום חמישי ראיתי שני ילדים גדולים ממני בשנה, אלה מהקיבוץ ההוא, אלה שהציקו לי. הם שאלו אותי "נכון את גרת בקיבוץ &lt;לא חשוב שמות&gt;?"</p> <p>הנהנתי והמשכתי ללכת, מספיקה לשמוע-"אמרתי לך שזאת הילדה הזאת שהצקנו לה ושיגענו לה את המוח!". אבל זה היה בצורה נוראית. לא של חרטה, לא של אכזבה מעצמית, בפשטות כאילו שום דבר לא קרה.</p> <p>כשהגעתי הביתה התחלתי לבכות, ועכשיו נכנסתי לאחד מההתקפים האלה שלי-דיכאון, חוסר תיאבון, מחשבות של "איזה כיף שאני יכולה להרוג את עצמי בקלות", עייפות כרונית. קשה לי לחייך.</p> <p>אתם צריכים להתבייש בעצמכם, אלה שאהבו להציק לחלשים מהם, לבודדים מהם!</p> <p>אתם לעולם לא תבינו עד שיעשו את זה לכם! אתם התעללתם בנפש של אדם שלא עשה לכם שום דבר רע! אתם חלשי אופי אם נגררתם אחרי אחד שהציק, אתם אכזריים אם הובלתם התנהגות כזאת! חסרי אינטלגנציה ריגשית, או אינטלגנציה בכלל.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הבוס הגדול שאתה עובד תחתיו, אנס סידרתי.</p> <p>רוצח משוגע, פסיכופט.</p> <p>מישהו שכלוא בבית משוגעים, מישהו שלא עבר בחיים את גיל ההתבגרות כי הוא תקע לעצמו כדור בראש.</p> <p>זה שכבש את העולם עם המצאה גאונית, שחקנית מצליחה.</p> <p>אמן מפורסם עם נשמה מיוסרת, מכור לסמים.</p> <p>הגאון המטורף של האוניברסיטה, פרופסורית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>להיות אדם מצולק נפשית, בכל דרך שהיא וכרגע אני מתייחסת אל הצלקת הזאת, זה דבר נורא.</p> <p>לא משנה כמה מוכשר, חכם, יפה, חזק נפשית, בעל מיליון ושניים תחביבים.</p> <p>הצלקת הזאת קיימת, והיא גדולה ומכוערת, והיא לא תיעלם גם אחרי המוות.<br /></p> <p>&nbsp;</p></div>Fri, 19 Nov 2010 12:43:00 +0200kimsendler@walla.com (Jimmy Junior)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12165141http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704620&blog=12165141http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12163804<div align="right" dir="rtl"><P>&nbsp;</P> <P>אותי קשה להרשים עם שירי אהבה.</P> <P>הם נמצאים בכל מקום, וכמעט כולם דומים אחד לשני, כמו סרטים אמריקאים.</P> <P>ההיא שזרקה את ההוא, ההוא שאוהב את ההיא, זה שבוגד בה, הזוג שמתחתן, הזמיר המחזר...</P> <P>אז לצערי הרב, בתחילת השנה המורה לספרות החליטה שזה הנושא שנלמד עליו <SPAN style="TEXT-DECORATION: underline">כל השנה</SPAN>.</P> <P>אוי לא, למה? האם את מוכנה להסביר לי למה בחרת בנושא כל כך מאוס, לעוס ודרוס?</P> <P>למה בחרת ב'מערכת היחסים שבינו לבינה' (ושכחת את בינו לבינו ובינה לבינה)?</P> <P>&nbsp;</P> <P>אז ניסיתי למצוא את שירי האהבה שאני הכי אוהבת-את שירי האהבה שבאמת ריגשו אותי וגרמו לי לדמיין סיפור יפה בראש.</P> <P>&nbsp;</P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">Thank You-Led Zeppelin </SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"> </SPAN></P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: center">If the sun refused to shine, I would still be loving you. <BR>When mountains crumble to the sea, there will still be you and me. <BR><BR>Kind woman, I give you my all, kind woman, nothing more. <BR><BR>Little s of rain whisper of the pain, tears of loves lost in the days gone by. <BR>My love is strong, with you there is no wrong, <BR>together we shall go until we die. My, my, my. <BR>An inspiration is what you are to me, inspiration, look... see. <BR><BR>And so today, my world it smiles, your hand in mine, we walk the miles, <BR>Thanks to you it will be done, for you to me are the only one. <BR>Happiness, no more be sad, happiness....I'm glad. <BR>If the sun refused to shine, I would still be loving you. <BR>When mountains crumble to the sea, there will still be you and me.</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>המשפטים האהובים עליי מהשיר (בתרגום):</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>"אם השמש תסרב לזרוח, אני עדיין אוהב אותך.</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>כשההרים יתפוררו אל הים, עדיין יהיה את ואני."</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>"טיפות גשם קטנות לוחשות על הכאב, דמעות של אהבה אבודות בימים שחולפים."</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>הדעה שלי:</P> <P dir=rtl>המוזיקה מתחברת אל המילים וגורמת להן להיות יותר מרגשות ממה שהן על הדף.</P> <P dir=rtl>התמונה שאני מדמיינת כשאני שומעת את זה היא גבעה ירוקה ליד הים, עם מלא פרחים צהובים ושמש זורחת, אבל יורד גשם.</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">All My Love-Led Zeppelin</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small"> </SPAN></P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: center">Should I fall out of love, my fire in the light <BR>To chase a feather in the wind <BR>Within the glow that weaves a cloak of delight <BR>There moves a thread that has no end. <BR><BR>For many hours and days that pass ever soon <BR>the tides have caused the flame to dim <BR>At last the arm is straight, the hand to the loom <BR>Is this to end or just begin? <BR>&nbsp;All of my love, all of my love, All of my love to you. </P> <P style="TEXT-ALIGN: center"><BR>The cup is raised, the toast is made yet again <BR>One voice is clear above the din <BR>Proud Aryan one word, my will to sustain <BR>For me, the cloth once more to spin <BR><BR>Yours is the cloth, mine is the hand that sews time <BR>his is the force that lies within <BR>Ours is the fire, all the warmth we can find <BR>He is a feather in the wind.</P> <P style="TEXT-ALIGN: center">&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: center">המשפטים האהובים עליי מהשיר:</P> <P style="TEXT-ALIGN: center">"לרדוף נוצה ברוח."</P> <P style="TEXT-ALIGN: center">"האם זה סוף או רק התחלה?"</P> <P style="TEXT-ALIGN: center">"קול אחד צלול מעל המהומה."</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>יש לשיר הזה משמעויות מיסטיות, מין סיפור אגדה על ילד שרודף אחרי נוצה, וחוט שלא ניגמר.</P> <P dir=rtl>השיר הזה הוא לא שיר אהבה רגיל, הוא שיר לבן הצעיר של הסולן (השם למי שלא יודע: רוברט פלאנט ולבן שלו קראו קאראק.) שהיה רק ילד קטן כשנפטר. אבל גם אהבת אב לבן זו אהבה, ואני לא יכולה להתעלם מהשיר הזה למרות שהוא לא שיר על זוגיות כמו שהמון חושבים.</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">Into My Arms-Nick Cave</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small"> </SPAN></P> <P style="TEXT-ALIGN: center">&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: center">I don't believe in an interventionist God<BR>But I know, darling, that you do<BR>But if I did I would kneel down and ask Him<BR>Not to intervene when it came to you<BR>Not to touch a hair on your head<BR>To leave you as you are<BR>And if He felt He had to direct you<BR>Then direct you into my arms<BR><BR>Into my arms, O Lord<BR>Into my arms, O Lord<BR>Into my arms, O Lord<BR>Into my arms<BR><BR>And I don't believe in the existence of angels<BR>But looking at you I wonder if that's true<BR>But if I did I would summon them together<BR>And ask them to watch over you<BR>To each burn a candle for you<BR>To make bright and clear your path<BR>And to walk, like Christ, in grace and love<BR>And guide you into my arms<BR><BR>And I believe in Love<BR>And I know that you do too<BR>And I believe in some kind of path<BR>That we can walk down, me and you<BR>So keep your candle burning<BR>And make her journey bright and pure<BR>That she will keep returning<BR>Always and evermore<BR><BR></P> <P style="TEXT-ALIGN: center">אני אוהבת את רוב השיר הזה, לכן תירגמתי את כולו (ואני מצטערת אם התרגום גרוע):<BR><BR></P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>אני לא מאמין בהתערבות של אלוהים בחיינו,</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>אבל אני יודע, יקירתי, שאת כן.</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>אבל אם הייתי מאמין הייתי כורע ברך ומבקש ממנו,</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>לא להתערב כשזה מגיע אלייך.</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>לא לגעת בשיערה מראשך,</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>להשאיר אותך כמו שאת.</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>ואם הוא מרגיש שהוא חייב לכוון אותך,</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>שיכוון אותך אל בין זרועותיי.</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>אל בין זרועותיי, אדוניי.</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>אל בין זרועותיי, אדוניי.</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>אל בין זרועותיי, אדוניי.</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>אל בין זרועותי.</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>אני לא מאמין בקיומם של מלאכים,</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>אבל כשאני מסתכל עלייך אני תוהה האם זו אמת.</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>אבל אם הייתי מאמין הייתי מזמן אותם יחדיו,</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>ומבקש מהם לשמור עלייך.</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>שכל אחד ידליק נר בשבילך,</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>כדי שדרכך תהיה בהירה וברורה,</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>וללכת, כמו משיח, בחמלה ואהבה,</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>ולהדריך אותך אל בין זרועותיי.</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>ואני מאמין באהבה,</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>ואני יודע שאת גם.</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>ואני מאמין בדרך מסויימת שנוכל ללכת בה, אני ואת.</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>אז תשאירי את הנר שלך דולק.</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>ועשה את מסעה בהיר וטהור,</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>שהיא תמשיך לחזור,</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>תמיד ולעולם-</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>אל בין זרועותיי.</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>מישהו אמר פסנתר כנף שחור ומבריך לאור נרות וורדים אדומים?</P> <P dir=rtl>מישהו אמר רומנטיקה? מישהו אמר אלגנטיות? אז מישהו אמר ניק קייב.</P> <P dir=rtl>ככה גבר-או אישה-צריך או צריכה לכרוע ברך אל בן/בת הזוג שלו/ה ולשיר אתהשיר הזה.</P> <P dir=rtl>ניק קייב נחשב אצלי כאחד מאלו שיודעים לכתוב שירי אהבה ולהכניס בהם כמה קיטש שרק תרצו-אבל בכל זאת התוצאה יפה, פשוטה ומושחזת.</P> <P dir=rtl>כפיים לניק קייב.</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">The Ship Song-Nick Cave</SPAN></P> <P dir=rtl>&nbsp; </P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>Come sail your ships around me<BR>And burn your bridges down.<BR>We make a little history baby<BR>Every time you come around.<BR>Come loose your dogs upon me<BR>And let your hair hang down.<BR>You are a little mystery to me<BR>Every time you come around.<BR><BR>We talk about it all night long<BR>We define our moral ground.<BR>But when I crawl into your arms<BR>Everything comes tumbling down.<BR><BR>Come sail your ships around me<BR>And burn your bridges down.<BR>We make a little history baby<BR>Every time you come around.<BR><BR>Your face has fallen sad now<BR>For you know the time is nigh<BR>When I must remove your wings<BR>And you, you must try to fly.<BR><BR>Come sail your ships around me<BR>And burn your bridges down.<BR>We make a little history baby<BR>Every time you come around.<BR>Come loose your dogs upon me<BR>And let your hair hang down.<BR>You are a little mystery to me<BR>Every time you come around. <BR><BR></P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>"כשאני חייב להסיר את כנפייך,</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>ואת, את חייבת לנסות לעוף."</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>ניק קייב, ניק קייב. אוסטרלי לבבי שכמותך.</P> <P dir=rtl>אותי בעיקר תפס פה הפסנתר והקול של ניק קייב, &nbsp;אבל כרגיל-גם המילי םצריכות לעבור את מד הרגש שי.</P> <P dir=rtl>השיר הזה מזכיר לי סוג של משחק אהבה-היא מהפנטת אותו בקסם שלה, הוא קורא לה לאהוב אותו, היא חופשייה והוא רוצה אותה איתו.</P> <P dir=rtl>לא יודעת אם כל הסיפורים שניק קייב כותב עליהם באמת קרו לו, אבל הוא כנראה יודע איך לגרום לרוב הבנות להפוך לסוג של ג'לי בטעם תות שדה (רוב הבנות זה לא אני.)</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small">אהבת נעורי-שלום חנוך</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN style="FONT-SIZE: small"> </SPAN></P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl><SPAN class=artistlyricstext1>הייתי ילד בלילות עצוב </SPAN><BR><SPAN class=artistlyricstext1>משוטט לבד </SPAN><BR><SPAN class=artistlyricstext1>לא נתתי לאיש לדעת </SPAN><BR><SPAN class=artistlyricstext1>את היית אהבת נעורי </SPAN><BR><BR><SPAN class=artistlyricstext1>הייתי ילד בימים חולם </SPAN><BR><SPAN class=artistlyricstext1>מנגן ושר </SPAN><BR><SPAN class=artistlyricstext1>מדמה לי שאת שומעת </SPAN><BR><SPAN class=artistlyricstext1>את השיר הראשון בחיי </SPAN><BR><BR><SPAN class=artistlyricstext1>מסתכל איך את רוקדת </SPAN><BR><SPAN class=artistlyricstext1>מסתובבת ונצמדת </SPAN><BR><SPAN class=artistlyricstext1>רק אני צופה מהצד </SPAN><BR><SPAN class=artistlyricstext1>אני נשאר ואת עוזבת </SPAN><BR><SPAN class=artistlyricstext1>רחוקה לא מתקרבת </SPAN><BR><SPAN class=artistlyricstext1>זיכרון שעולה בי שוב </SPAN><BR><SPAN class=artistlyricstext1>פרדס רטוב יללת התנים ואת </SPAN><BR><SPAN class=artistlyricstext1>שהיית אהבת נעורי </SPAN><BR><BR><SPAN class=artistlyricstext1>ולא הייתי איתך כמעט </SPAN><BR><SPAN class=artistlyricstext1>כל כך מעט ואמרת לי שאת נוסעת </SPAN><BR><SPAN class=artistlyricstext1>ואולי לא אראה אותך שוב </SPAN><BR><BR><SPAN class=artistlyricstext1>הייתי ילד בלילות עצוב </SPAN><BR><SPAN class=artistlyricstext1>משוטט לבד </SPAN><BR><SPAN class=artistlyricstext1>לא נתתי לאיש לדעת</SPAN></P> <P style="TEXT-ALIGN: center" dir=rtl><SPAN class=artistlyricstext1>את היית אהבת נעורי.</SPAN></P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>הוו, אהבת מושבניקים ישראלית בריח תפוז בין הפרדסים.</P> <P dir=rtl>יש משהו יותר יפה מזה?</P> <P dir=rtl>זה יכול להיות כל נער וכל נערה ששותקים ולא אומרים מילה, ואף אחד לא ידע ולא ידע, על האהבה הראשונה שלהם.</P> <P dir=rtl>זו לא הייתה בדיוק אהבה, גם לא אהבה חד צדדית. רק מחשבה מסויימת על אהבה, התאהבות סודית.</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>&nbsp;</P> <P dir=rtl>קיוויתי שאני אלמד משהו על אהבה דרך השירים האלה-ואני עדיין מקווה.</P> <P dir=rtl>כי אי אפשר להבין כל כך טוב שירי אהבה בלי להרגיש אהבה מהסוג הזה.</P> <P dir=rtl>יש לי אהבה למשפחה ולחברות, הערצה ואהדה ולא מעט רגשות אופטימיים (אם מעלימים לרגע עיין מהרגשות השליליים שלי...)</P> <P dir=rtl>אז מה לדעתכם הוא שיר האהבה הכי יפה?</P> <P dir=rtl>מה הוא שיר האהבה שהוא מיוחד בשבילכם?</P> <P dir=rtl>ולמה בכלל?</P></div>Thu, 18 Nov 2010 17:26:00 +0200kimsendler@walla.com (Jimmy Junior)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12163804http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704620&blog=12163804http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12149034<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;כל שבוע אני אשים פרק חדש</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>פרק 1: לונה לס-פול</p> <p>&nbsp;</p> <p>"לא! אני לא מוכנה לזה!" קראתי, יוצאת מחנות כלי הנגינה בזעם ובטריקת דלת שהבריחה משם קיפודים רבים.</p> <p>היום הזה היה אמור להיות יום כל-כך מאושר בחיי.</p> <p>לפני חצי שנה, ניגנתי את סולו הגיטרה האהוב עלי בשלמות-בדיוק כמו שרציתי.</p> <p>כתבתי והלחנתי חמישה שירים (שונים!) והייתי קרובה מתמיד להקמת להקה.</p> <p>הנגינה שלי השתפרה (וקשה לי להודות בזה, אז זה רגע נדיר. תסתמו ותיהנו ממנו.), ולמרות השירות המעולה שפולי-גיטרתי האהובה, גיטרה חשמלית של ימהה למתחילים-עשתה במשך השנתיים וחצי האלו, אני צעדתי ברחבי תל אביב (שבכלל, הרגעים שאני נמצאת בעיר הזאת או בכל עיר במרכז קורים בתדירות של אחת לשלוש שנים) בחיפושים אחר גיטרה חדשה.</p> <p>כן, ידעתי בדיוק מה רציתי; לס פול, הוו, לס פול של גיבסון. אותה גיטרה שעליה ניגן ג'ימי פייג' בהופעות חיות, אותה גיטרה חביבה, כבדה ולא נוחה בעליל.</p> <p>ולמרות שאמרו לי לקנות גיטרה אחרת, הראש שלי היה מקובע על אותו סוג קלאסי ומפורסם שנברא בשנות החמישים. כן, ככה עובד הראש הדפוק חסר גלגלי השיניים של הגיטריסטים.</p> <p>אז אם לס פול, אז לס פול מסוקסת בעלת צבע יפה: כמובן, יש את בחירה הקלאסית, סאני-רייז, צהובה שבהדרגה הקצוות שלה הופכים לאדומים. יש לס פול שחורה, יש לבנה, יש אדומה, יש בצבע טורקיז, יש בצבע אדום שהקצוות שלה הופכים לשחורים ויש עוד הרבה, אבל לי הייתה תקועה תמונה מאוד מסוימת בראש; לס פול בצבע כחול כהה, שהקצוות שלה הופכים לשחורים.</p> <p>וכמובן, גיגלתי את אותה הגיטרה בגוגל, מחפשת תמונות כדי לבדוק האם היא קיימת.</p> <p>ולשמחתי הרבה מידי, יש אנשים מוזרים שחושבים כמוני ורוצים לס פול כחולה-שחורה.</p> <p>ואחרי זה, הגיעו חרישות תל אביב. כמובן שקודם בדקתי אם בכלל נוח לי לנגן עליה ואם אני מסתדרת איתה, ואחרי שגיליתי שהיא כבדה, מסורבלת וחסרת ידית וויבראטו ושאין לה צליל צלול בעליל אבל כל צליל אחר יוצא בצורה מדהימה, החלטתי שאני רוצה כזאת. מה לעשות, אותו הרעיון של הגיטרה ישב לי במוח שנים.</p> <p>"אה... יש לנו צבעים לא סטנדרטיים של לס-פול!" אמר אותו צפונבון אל תוך הטלפון.</p> <p>ואחרי 5 שעות הגעתי לת"א.</p> <p>יצאתי מהאוטובוס בסלטה אחורית, והאוויר החם נשב על פני.</p> <p>מולי עמד האויב, עם כובע קאובויים שחור ובנדנה על הצוואר.</p> <p>שיחים התגלגלו מסביב, חול עף על הפנים ומוזיקת המערב הפרוע התנגנה ברקע.</p> <p>קיפודים רצו לכל עבר, חמור עם כנפיים ריחף מעל ראשו של אותו האיש המוזר ודולפינים סגולים קיפצו בין דיונות החול.</p> <p>ידעתי שלא הייתי צריכה לאכול יותר מידי שוקולד.</p> <p>"תראה, דובוני גומי מעל ראשך!!" קראתי בהצבעה מוגזמת אל על.</p> <p>האיש המפוחד והמוטרד הסתכל אל השמיים, יורה אל האוויר בזמן שאני נמלטתי בריצה והשלכתי מעלי את כובע הקאובוי שלא ידעתי שהיה לי.</p> <p>החנות הייתה ענקית.</p> <p>הרבה יותר גדולה מחנויות בצפון-הצפוני (כפי שתמרה נהגה לומר), הרבה-הרבה יותר גדולה ממה שיש בגליל העליון.</p> <p>הגעתי למחלקת הגיטרות החשמליות.</p> <p>"אז איפה הגיטרה שלי?" שאלתי באושר-יתר.</p> <p>"ההא?" שאל מוכר שהיה עסוק בלשכנע קיפוד ירקרק לקשור אותו בחוט ולשחק בו כיו-יו.</p> <p>"איק!" קרא הקיפוד בסלידה.</p> <p>"נו, באמת, בנאדם.." אמר אותו מחשש חשיש. "זה יהיה מגניב, כמו בלונה פארק..."</p> <p>"איק!!!!!" צווח הקיפוד בעל פחד הגבהים וקפץ מהשולחן בהתאבדות, שוכח את הספר על מדונה שהוא קנה על הדלפק. </p> <p>"אהמ..." אמרתי בעוז. "איפה הגיטרה שלי?"</p> <p>"אה...." המוכר הרים אליי עיניים אדומות וגבות מחוברות.&nbsp; "את ה<em>ילדה</em> ששאלה אם יש לס פול בצבעים לא סטנדרטיים!" הוא אמר.</p> <p>"בואי," הוא קם ממקומו המחושש וניראה כאילו הוא בגובה 3 מטר.</p> <p>הלכתי אחריו אל חדר שהיה כתוב מעליו בגדול "לס פול".</p> <p>החדר היה מלא בלס פול מדהימות.</p> <p>בועות סבון ריחפו בו, מציעות לאנשים צ'יפס, בראוניז ופיצה.</p> <p>"אני בבית!" מלמלתי לעצמי בשמחה, אבל אז נזכרתי שאני בשלבי היגמלות מסמים קשים אלו.</p> <p>הגובה של החדר היה 5 מטרים והקירות היו מכוסים בלס פול, ובקיר אחד הייתה תמונה של האדם שעל שמו קרויה אותה גיטרה.</p> <p>על הרצפה היו מלא סטנדים מלאים בלס פול, ואני חיפשתי בעיניי את אותה אחת, את זו שאני כל כך אוהב ושהיא תהיה כל כך כבדה וכל כך לא נוחה לי כי אני אוהבת להיות "ראש בקיר".</p> <p>"טא-דא!" קרא המוכר, דוחף לי לפרצוף לס פול.... ורודה?! שהקצוות של הופכים לורוד פוקסיה?! ממממההההה?! מי הרשה לעצמו להרוס את הגיטרה הזאת בצורה הזאת??</p> <p>"למה יש לך לס פול ורודה בחנות?!" שאלתי בצווחות.</p> <p>"את יודעת לצווח?!" המוכר צווח, מתפלא מזה שהקול שלי הפך בבת אחת מרוקרי-מופנם סטייל ג'ימי פייג' כשהוא מדבר, לצווחות היסטריות כמו השירה של ת'ום יורק.</p> <p>"כן!!!" צרחתי.</p> <p>"וגם לצרוח?!" הוא צרח כמו הזמר של מטאליקה.</p> <p>איכשהו, חטפתי ממנו את המספר של חברת הייצור, גיבסון, והסברתי להם באנגלית לא ברורה כמה איום וכמה נורא שהם הופכים דבר כזה אלוהי לכזה פקאצי בעוד קיפודים ורודים מרגישים באי נוחות על כך שהם נמצאים בחדר ומסתלקים ממנו, ילדים קטנים צווחים וילד שמן אחד חושב שהוא סלאש ושהוא יודע לנגן גאנס אנ' רוזס כמו מלך.</p> <p>ואז, בזווית העין, ראיתי אותה, תלויה בשורה שלישית, מבריקה ומנצנצת-הגיטרה, הגיטרה שלי!</p> <p>אני אקרא לה לונה!</p> <p>"כן, את זו." אמר קול חשוד-אך מוכר בצורה מטרידה-באנגלית.</p> <p>המוכר המסומם-הבוגד הזה-הגיש לו את לונה שלי, בחיוך מאוזן לאוזן על כך שלא נאלץ לנסות &nbsp;להמשיך ולפענח את השיחה שלי עם יצרני לס פול שהבטיחו לי שיפסיקו ליצר לס פול באותו הצבע, רק שאני לא אאיים עליהם בשליחת דובוני גומי סגולים. כולם יודעים שהם הכי אכזריים ומסוכנים.</p> <p>ניתקתי, רצה בסלואומושן. "לללללאאא!!!!!!!!" קראתי.</p> <p>אותו האיש, כן, אני מזהה אותו! הקאובוי!! עם הכובע השחור והבגדים השחורים! רק שאת הפנים שלו לא ראיתי, בגלל שהבנדנה האדומה שלו כיסתה חצי מהם.</p> <p>וככה, ראיתי איך חוטפים את לונה שלי-לונה אהובתי-לונה, הגיטרה המסוקסת על פני האדמות, הדבר ה-3 הכי יפה שראיתי אחרי קורט קוביין ותמונה של חופים טרופיים עם חולות לבנים ומי-טורקיז.</p> <p>הייתי על סף דמעות.</p> <p>"אבל את יכולה להתנחם בגיטרה הזו!" אמר אותו מוכר שעסק בעישון חשיש, מגיש לי את הגיטרה הורודה.</p> <p>"לא! אני לא מוכנה לזה!" &ndash;כן, זה הקטע שבו הסיפור מתחיל.</p> <p>עמדתי על הטיילת של תל אביב, מסתכלת על הים בעיניים נוצצות מדמעות, בנחישות של סופרמן וכעס של האיש הירוק (סופרמן ירוק?), ואמרתי לעצמי-"לונה, אני עוד אמצא אותך!"</p> <p>&nbsp;</p> <p>לצערי הרב את התמונה של הגיטרה האמיתית אני לא יכולה לשים, אבל רק שתדעו שהיא קיימת, ואני אשיג אותה באמת!!</p> <p>&nbsp;</p></div>Tue, 09 Nov 2010 19:35:00 +0200kimsendler@walla.com (Jimmy Junior)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12149034http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704620&blog=12149034http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12109172<div align="right" dir="rtl"><p>החלום שלי, כמו של לא מעט מהנוער (אבל לא הרבה ולא הרוב) הוא להקים להקת רוק.</p> <p>הבעיה שלי היא שהביטחון העצמי שלי בריצפה, ואולי הלחנתי כבר כמה דברים וכתבתי כמה דברים, אבל אני&nbsp;<em>לומדת </em>מקצועי חשמלית רק חודש פחות או יותר.</p> <p>למדתי קלאסית מקצועית-זאת אומרת, <span style="text-decoration: underline;">מוזיקה קלאסית</span> שנתיים+, אבל החלום הגדול שלי היה בעצם ללמוד חשמלית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>איך הכול התחיל:</p> <p>סבא רבא שלי היה זמר אופרה, אחות של סבתא שלי פסנתרנית ומורה לפסנתר, דוד מתופף מהצד של אמא ודוד מתופף מהצד של אבא.</p> <p>22 באפריל, 1996. ילדה מוזרה נולדת בבית חולים אי שם בגליל.</p> <p>אמא שלי השקיעה והמיעה לי כל טוב כשהייתי תינוקת. כנראה בגלל זה כשהתחלתי לשמוע להקות ואמנים רוב השירים היו מוכרים לי מאיפשהו.</p> <p>בכיתה א' הייתי במקהלת בצפר ועברתי פיתוח קול עד לכיתה ד'. בכיתה ג', היה לנו משהו שנקרא 'מחזור מנגן' שזה היה מכיתה ג' עד ל-ד'. אני נבחרתי לנבחרת הכנרים, למרות שרציתי כלי נשיפה. הפסקתי את המקהלה כשעברתי בית ספר.</p> <p>ההתאהבות שלי ברוק הייתה בכיתה ה'.</p> <p>הייתה לנו מורה לאנגלית שלימדה אותנו מילים דרך שירים ישנים-בעיקר פופ משנות השמונים, אבל נסלח לה על זה-ודיי התלהבתי מחלק מהם.</p> <p>מה ששמעתי אז בלופ היה Lemon Tree וHELP.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עברה שנה, ועליתי לכיתה ו' (עוד בית ספר חדש). זאת שנת גילוי רדיוהד.</p> <p>כמובן, שהתחלתי עם הלהיטים שלהם-Creep, Karma Police, Paranoid Android, High&amp;Dry. בסופו של דבר, הפכתי למומחית לענייני רדיוהד.</p> <p>אני זוכרת את היום ההוא, שישבתי מול המחשב, שמה את Paranoid Android בלייב, בוהה בלהקה המדהימה הזאת-מהופנטת.</p> <p>וכשהסולו הגיע-או, הסולו-והייתה לי הארה.</p> <p>רציתי להיות גיטריסטית טובה כמו ג'וני גינרווד (לאלה שלא יודעים-הגיטריסט המוביל של רדיוהד), והיו לי שתי אופציות-או להסתפר לתיסרוקת פיטריה כמוהו, או ללמוד לנגן על חשמלית. וכמובן שבחרתי באופציה הזאת.</p> <p>עברתי דירה (בפעם ה-8) ועליתי לחטיבת הביניים.</p> <p>בכיתה ז' התמכרתי לנירוונה (ובייחוד לקורט קוביין(: ) והתחלתי לשמוע קצת פינק פלויד. קצת אחרי חנוכה התחלתי ללמוד גיטרה קלאסית.</p> <p>בח' היה הגילוי הגדול-לד זפלין, בשבילי בתור גיטריסטית-ג'ימי פייג'.</p> <p>אלוהים, אני לא מאמינה שפיספסתי אותם כל כך הרבה זמן!</p> <p>לא הפסקתי לשמוע אותם, לחרוט שירים שלהם על המחברת, לשנן לעצמי את המנגינות ולחלום על היום שבו אני אנגן <em>ככה</em>.</p> <p>ולאט-לאט, הצטרפו לפלייליסט שלי עוד ועוד.</p> <p>הפלייליסט כרגע:</p> <p>Radiohead, Nirvana, Pink Floyd, Led Zeppelin, Deep Purple, Black Sabbath, White Streips, The Doors, Queen, Nick Cave And The Bad Seeds, Jimi Hendrix, Bob Dylen, המכשפות, שלום חנוך, היהודים, הג'ירפות&nbsp;ואני מאמינה שיש עוד, ואולי פשוט שכחתי</p> <p>&nbsp;</p> <p>בחורף כיתה ח', אמא קנתה לי את הגיטרה החשמלית ואת המגבר שלי. החשמלית האהובה שלי, שמיד נתתי לה שם, והוא על שם שיר של נירוונה-Polly.</p> <p>לקחתי כמה שיעורים אצל בן של חברה של אמא שלי, אבל בסוף זה לא הסתדר.</p> <p>לימדתי את עצמי כמה דברים בעזרת האינטרנט, אבל זה לא כמו ללמוד ממורה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בחופש הגדול הזה, החלטתי שנמאס לי מהקלאסית-החלום הגדול שלי הוא להיות גיטריסטית על <em>ח-ש-מ-ל-י-ת</em>! החלום שלי הוא להיות ג'ימי פייג', לא באך (תתפלאו, אבל הוא הלחין לגיטרה). החלום שלי להיות גיטריסטית בלהקת רוק ובלוז, לא לנגן לבד על במה בקונצרט.</p> <p>אני מעריכה כל כך את המוזיקה הקלאסית, הייתי בריסיטל לגיטרה ומה שאפשר לעשות-פשוט מדהים.</p> <p>אבל זה שיעמם אותי, וכל דבר חדש שלמדתי בקלאסית הרגיש כאילו זה גורם לי להתרחק מחשמלית.</p> <p>אז אני ואמא חיפשנו מורה פרטי טוב לחשמלית ומצאנו.</p> <p>אני השתפרתי במהירות-למרות שעכשיו צריך להשתמש במפרט ושההחזקה של החשמלית שונה (בקלאסית אם אתה ימני הגיטרה היא על רגל שמאל).</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז זה בערך איך הכול התחיל-ומתחיל.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז אני כל כך רוצה להקה, ובינתיים אני רק מתחילה לדמיין אותה, ואני רק יודעת בערך מי אני רוצה שיהיה בלהקה, אבל אין לי שום קומץ של אומץ.</p> <p>אני כל הזמן צוחקת על זה שיש לי להקה דמיונית שאמא אמרה לי שבסוף כשכן תהיה לי להקה, היא תיקרא 'My Imaginary Bend'...</p> <p>טוב.. מה אני אגיד?</p> <p>בהצלחה לי?</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Mon, 18 Oct 2010 21:22:00 +0200kimsendler@walla.com (Jimmy Junior)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12109172http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704620&blog=12109172http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12105295<div align="right" dir="rtl"><P>&nbsp;</P> <P>באמצע אוגוסט היה לי משעמם. הייתי בקטע קשה של לד זפלין, ובגלל שאני בורה ושללמוד לנגן&nbsp;את השירים שלהם בשלמות לא הצלחתי (אני עובדת עכשיו על Black Dog) החלטתי לשפר את מיומנויות הפוטושופ שלי ולקחת על עצמי את פרויקט LED ZEP.</P> <P>&nbsp;</P> <P>כלי העבודה:</P> <P>Phtoshop CS3</P> <P>עזרה מאמא גרפיקאית שבקושי היה לה זמן</P> <P>מוזיקה של לד זפלין, שעזרה לי עם הרעיונות</P> <P>חיפוש תמונות בגוגל</P> <P>ראש מצומק של תלמידת-טרם-תיכון</P> <P>&nbsp;</P> <P>מהלך העבודה:</P> <P>1. חיפוש תמונות ממש מגניבות של לד זפלין.</P> <P>2. מציאת התמונות.</P> <P>3. מיון קשה, מעציב ומיגע של התמונות, כי אי אפשר להשתגע.</P> <P>4. התחלת העבודה.</P> <P>5.&nbsp;נידנוד לאמא כל חמש דקות בשאלה "זה נראה טוב?"</P> <P>6. ביקוש עזרה מאמא</P> <P>7. מחסור קשה ברעיונות להמשך</P> <P>8. נטישה לכמעט חודש (!)</P> <P>9. התחלת עבודה בסוכות</P> <P>10. תוצאה בת 18 תמונות בסוף חופש סוכות</P> <P>&nbsp;</P> <P>אני יודעת, חובבני, אולי אפילו קצת משעמם-אבל לא עבדתי לפי שום מדריך, אז הנה:</P> <P><BR><IMG style="WIDTH: 381px; HEIGHT: 419px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151615.jpg"></P> <P><BR><IMG style="WIDTH: 287px; HEIGHT: 418px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151684.jpg"><BR><BR><IMG style="WIDTH: 550px; HEIGHT: 1168px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151752.jpg"><BR><BR><IMG style="WIDTH: 570px; HEIGHT: 342px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151758.jpg"><BR><BR><IMG style="WIDTH: 409px; HEIGHT: 2300px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151759.jpg"><BR><BR><IMG style="WIDTH: 560px; HEIGHT: 413px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151760.jpg"><BR><BR><IMG style="WIDTH: 560px; HEIGHT: 413px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151761.jpg"><BR><BR><IMG style="WIDTH: 590px; HEIGHT: 354px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151771.jpg"><BR><BR><IMG style="WIDTH: 550px; HEIGHT: 483px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151772.jpg"></P> <P><BR><IMG style="WIDTH: 577px; HEIGHT: 462px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151775.jpg"><BR><BR><IMG style="WIDTH: 296px; HEIGHT: 370px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151776.jpg"><BR><BR><IMG style="WIDTH: 600px; HEIGHT: 540px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151777.jpg"></P> <P><BR><IMG style="WIDTH: 396px; HEIGHT: 425px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151781.jpg"><BR><BR><IMG style="WIDTH: 727px; HEIGHT: 607px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151782.jpg"><BR><BR><IMG style="WIDTH: 600px; HEIGHT: 400px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151783.jpg"><BR><BR><IMG style="WIDTH: 500px; HEIGHT: 617px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151784.jpg"><BR><BR><IMG style="WIDTH: 562px; HEIGHT: 361px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151785.jpg"><BR><BR><IMG style="WIDTH: 550px; HEIGHT: 1168px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/46/70/704620/posts/21151819.jpg"><BR>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>מה אתם חושבים?</P> <P><BR><BR>&nbsp;</P> <P><BR>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P></div>Sat, 16 Oct 2010 21:32:00 +0200kimsendler@walla.com (Jimmy Junior)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12105295http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704620&blog=12105295http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12052662<div align="right" dir="rtl"><P><SPAN style="COLOR: #000000">אספירין.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">חבל.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">סכין.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">צוק.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">מזרק.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">רעל.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">מוות.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">אלכוהול.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">סמים.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">רובה.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">להתאבד.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">כן, זה נשמע יותר טוב.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000"><IMG alt="" src="http://sl.glitter-graphics.net/pub/693/693689c0qjfzucif.gif" width=80 height=300></SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">ים מלוח משמאל, נוף צהוב מימין.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">יעלות מדלגות, הן אוכלות עשבים.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">שמיים צלולים כחולים נקיים.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">בוץ אפור.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">מלח לבן וצחור וטהור.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">&nbsp;</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">נוסעים לים המלח,</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">חופש מדברי.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">על הטרנטה של אבא,</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">ניסע בספיד.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000"><IMG style="WIDTH: 160px; HEIGHT: 140px" border=0 alt=" - כל הזכויות שמורות לבלוג מס 459805 -" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/05/98/45/459805/posts/14735970.gif"></SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">אף פעם אל תאמר למישהו שיילך להתאבד.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">כי אם הוא ייתאבד (ובואו נגיד שרוב הסיכויים הם שכן) תהיה בשוק, דבר ראשון, כי אף פעם לא חשבת שזה ייקרה.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">לא תהיה מרוצה מזה בחיים, אלא אם כן אתה סוג של פסיכופט.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">אחרי השוק הגדול, זה יחלחל לך עד העצמות ותרגיש רעד מסויים.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">כן, כן. זו האשמה. מן רגש לא מוכר שכזה.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">עם הזמן הדיכאון יתארח בראשך והאשמה והצער יהיו גדולים מתמיד.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">בעיקר אם תבקר בקבר (שרוב הסיכויים תחשוב שזה יעשה לך יותר טוב, וככה תאמר לאותו המתאבד סליחה וזו תהיה סגירת מעגל מסרטים אמריקאיים). או, כמה כאב תרגיש אם תעשה את זה.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">ואז אתה עצמך תדרדר לסמים ואלכוהול,</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">ובסוף פסיכיאטרים או שאפילו... או שאפילו אתה, כן אתה-תתאבד בגלל האשמה הכבדה ביותר שתרגיש כל חייך.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">אז אל תאחל את זה לאף אחד, גם לא ברגעים כועסים. כי אם לא איכפת לך מאותו מתאבד לעתיד, ואיכפת לך רק מעצמך, אז תחסוך את זה ממך.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000"><IMG style="WIDTH: 120px; HEIGHT: 94px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/88/45/43/434588/posts/14444582.jpg"></SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">אפשר לומר שרק ניסיתי לבחון את המציאות.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">כן, המעגליות והמחזוריות שלה.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">מה ייקרה אם פתאום.... אם פתאום משהו ישתנה?</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">כן, הוא ישתנה!</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000"><IMG style="WIDTH: 100px; HEIGHT: 100px" border=0 alt="" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/88/45/43/434588/posts/14444604.gif"></SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">אבסורדי,</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">המצב שבו נושמים עשן.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">אבסורדי,</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">החיים ללא הים.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000"><IMG border=0 alt="Photo Sharing and Video Hosting at Photobucket" src="http://img.photobucket.com/albums/v319/Longina/O68.gif"></SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">יש לי עוד כמה דברים... אבל נשמור אותם לפוסט הבא.</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">שיר שבא לי כרגע-</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000"><A href="http://www.youtube.com/watch?v=bnyR1kgARs4">http://www.youtube.com/watch?v=bnyR1kgARs4</A></SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">&nbsp;</SPAN></P> <P><SPAN style="COLOR: #000000">&nbsp;"חה חה! עכשיו אני לא ג'ימי המטופש, אלא מר הנדריקס!"-כמובן, כמו ששמתם לב-ג'ימי הנדריקס.</SPAN></P></div>Tue, 21 Sep 2010 15:29:00 +0200kimsendler@walla.com (Jimmy Junior)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=12052662http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704620&blog=12052662http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=11998415<div align="right" dir="rtl"><P>לפעמים קשה לכתוב שירים.</P> <P>יש בתים, פזמונים וחרוזים.</P> <P>ובכלל, אני שונאת חרוזים.</P> <P>הם מזכירים לי שירים של ילדים קטנים...</P> <P>ולמה לעזאזל חייבים לכתוב בשפה גבוהה?</P> <P>המילים הן גדולות, המשמעות-דיי קטנה.</P> <P>ואהבה ודיכאון הם נושאים מאוסים.</P> <P>גם פמניזם, מסיבות ושחורים ולבנים.</P> <P>אז איך אני אתייחד בין השאר? איך אצליח להיות מקורית, לעזאזל!</P> <P>אולי במקום לכתוב עוד שיר מיותר על הוא והיא או שיר הלל,</P> <P>אני אכתוב שיר על זה שאין לי על מה לכתוב, אז אני אזרוק כמה מילים ואז אעזוב.</P> <P>&nbsp;</P> <P>(נכתב ברגע של שבירה מלכתוב שירים לפי חוקים מזורגגים. חה.)</P></div>Wed, 25 Aug 2010 01:03:00 +0200kimsendler@walla.com (Jimmy Junior)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=704620&blogcode=11998415http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=704620&blog=11998415