http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402So Much Sadness In You'r Eyes, So Much Lonliness Inside FUCKED UP WORLD!heCopyright 2026 Black Black Heart. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402http://f.nanafiles.co.il/upload/92006/IsraBlog/70402/misc/7462935.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=9944403<div align="right" dir="rtl"> לא יודעת איך פתאום החלטתי לכתוב, אולי זה יעזור לי. כמו פעם. אז ב7.8 התגייסתי לצבא ההגנה לישראל. לקורס מכ"ים. זה קורס מעורב בגלל זה. חצי שנה של הכשרה ובסוף יש לך את הלגיטימציה לצעוק על טירונים 02 והם- חייבים לעשות מה שאת רוצה. לפני כן, אני וה"חבר" נפרדנו. נכנסתי לדיכאון. והצבא לא עזר. יצאתי מהקורס על קב"ן, לא לפני ששלחו אותי למיון. עכשיו , אחרי חודש וחצי, יצאתי למקום חדש. קל"ב. ואני לא עושה כלום. הביאו לי איזה תפקיד מונפץ גם כן. ואני מחכה להתחיל אותו, כרגע אני בשבועיים הסתגלות. וגם אחרי שעברתי מהקורס המסריח הזה, רע לי. אני לא מכירה שם אפחד, וזה כל כך קשה. במיוחד כי כל היום אני יושבת ומעשנת. אבל זה יעבור, יש שם אחלה אנשים. אני מקווה. ואם גם שם יהיה חרא, נעבור. הצבא זה לא כזה איי יא יאי. אני רק רוצה שיהיה לי טוב. לפחות אני כבר לא בוכה.</div>Fri, 26 Sep 2008 10:34:00 +0200ednoshka@gmail.com (Black Black Heart)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=9944403http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=70402&blog=9944403http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=9375737<div align="right" dir="rtl"> זהו, נגמרה המסיבה. האורות כבויים, כולם הלכו הבייתה. רק פנס רחוביחיד מאיר על רחוב אפור, והירח שמעל, בודד ומחייך אל אלה המשוטטים. כולם עייפים ומותשים, לכולם נמאס מההצגה המזוייפת הזאת. כולם רצים הבייתה להיכנס למיטה חמה ולא לשקר יותר. המסיבה נגמרה. כולם סגרו את הבלוג. יש לי חבר.</div>Sun, 15 Jun 2008 09:10:00 +0200ednoshka@gmail.com (Black Black Heart)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=9375737http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=70402&blog=9375737http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=8915283<div align="right" dir="rtl"> מדהים לראות את המספר הזה בצד שמאל של "הדף". זה נראה כמעט לא מציאותי. כבר ארבע שנים , או שמא שלוש? ולמה לא עברתי את זה כבר? הרגע לו חיכית, היום המאושר בשנה, בחייך (?) ולמה בכית בבוקר? אולי קיווית ליותר? אולי לא ביקשת מספיק? אולי חלמת והנפילה כאבה? אולי ציפית וידעת מראש שתתאכזבי, אבל תמיד זה כואב יותר כשזה קורה? ואולי את סתם חייה באשליות, חושבת שמגיע לך הכל? אולי את סתם מתיימרת, לחשוב שאת כזאת מושלמת ומגיע לך יותר? ואם לרגע חשבת על עצמך, חשבת גם עליהם? איך אם אוהבים, (אם בכלל) איך הם דואגים (בשביל מה?) איך הם שקדו לעשות לך טוב. ואם לרגע זה היה היום שלך. הוא כבר נעלם. והנה שוב את אחת מהן, לא מיוחדת לא רגילה סתם ממורמרת ובוכיה.</div>Mon, 31 Mar 2008 20:25:00 +0200ednoshka@gmail.com (Black Black Heart)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=8915283http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=70402&blog=8915283http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=8807148<div align="right" dir="rtl">את שוכבת על הספה שבסלוןומדגמנת בעירום לשיר החדש שלי.אני מלחין לך את האגן בסגנון פולק אמריקאי ישן,"למה דווקא פולק?" את שואלת."זה...אומנות! תביני זה...אומנות..." אני אומר"לא לזוז...".זוג שדייך בדיסטורשן, זוג עינייך בריוורב,או, כמה שאת יפה.צחוקך המתוק זה ווגנר, השלווה שלך ראוול,אוי, כמה שאת יפה.עכשיו אני יושב על הכורסא שבסלוןומדגמן לך מילים בהגיון לציור החדש שלך.את מציירת על הבד עם המכחולאת הלב שלי כריבוע שחור."למה שחור?" אני שואל."Well, זה אומנות,Hello כאילו...אומנות..." את אומרת"לא לשתוק...""ספונג'ה" סוריאליסטי,"אהבה" באור וצל,אוי, כמה שזה כואב."אמא שלי" פיקאסו,"אמא שלך" גוגן,אוי, כמה שזה כואב.(לא לנשום...)השמחה שבי זה לנון, העצבות שבך זה קייב,השגעון שלי זה ואן-גוך, השתיקות שלך זה רפאל,אהבה באור וצל. אם לומר את האמת. אני לא יודעת למה זה הכרחי. אבל חשבתי.. וזה כאב.. אז החלטתי פשוט</div>Thu, 13 Mar 2008 21:00:00 +0200ednoshka@gmail.com (Black Black Heart)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=8807148http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=70402&blog=8807148http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=7996826<div align="right" dir="rtl"> פעם זה היה כדי ךפרוק את העול. להביע רגשות. אחר כך, להכיר אנשים. להתנחם בזרועותיהם הוירטואליות. משם, בשביל הרייטינג. יותר כניסות, יותר תגובות. יותר אגו בשבילי. עבר זמן, וזה כבר לא כלום. לא רגשות. לא חברים. לא אגו. אבל זה עדיין קיים איפשהו. לא? *אני וגיגי פותחים להקה. אני יודע שזאת בדיחה. אבל כל כך כיף לחלום. למה אסור לי לחלום? *Something gotta change, It can not stay the same* *Hope that things work out alright*</div>Fri, 23 Nov 2007 12:16:00 +0200ednoshka@gmail.com (Black Black Heart)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=7996826http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=70402&blog=7996826http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=7772377<div align="right" dir="rtl"> את כבר לא מספרת כלום. זה כבר לא מפתיע אותי. זה כבר לא פוגע בי. זה רק מרחיק אותי. מרחיק אותי יותר ממה שכבר אפשר להיות. וזה בסדר. זה תמיד היה בסדר. אני לא כאן כדי להילחם יותר. לא עלייך, לא בך. פשוט לא. הדבר היחידי שאני אלחם עליו, אם בכלל, זה השפיות שלי. כי היא נאבדת איפשהוא בעולם הזה. ואוו, זה בטח כמו שאר הפוסטים הפלצנים שלי. לא? בוכה על החיים, מתיימרת להיות דיכאונית. לכתוב יפה. בולשיט. הכל פשוט בולשיט. נמאס לי מהעבודה, היא גורמת לי לבכות. נמאס לי להיות לבד, אבל גם לא בא לי מערכת יחסים. אני מתגעגעת לחברים שלי, אבל גם לא מתאמצת לחדש קשרים. משעמם לי, אבל גם לא מנצלת את הזמן בחכמה. אני כל כך באמצע שאני פשוט משתגעת. :) ובטח כתבתי את הפוסט הזה סתם כדי לכתוב משהו. !lame!</div>Sat, 27 Oct 2007 18:01:00 +0200ednoshka@gmail.com (Black Black Heart)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=7772377http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=70402&blog=7772377http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=7393665<div align="right" dir="rtl"> שנת הלימודים האחרונה שלי (בעזרת ג'ה) התחילה בסימן מבאס תחת, אבל כיפי. הייתי בסטלה מטורפת מהעובדה שאין יותר י"ב להסתכל עליהם. עכשיו כולם מסתכלים עליי. (איזה כיף!) כולם עכשיו קטנים ואני הכי גדולה. אבל, יש פול חבר'ה טובים. והתחברתי מאד עם בנות מ-י'. בכל מקרה, אין לי כח בשיט ללמוד. אבל אתמול הייתה ההברזה הראשונה שלי להשנה, ותכל'ס, זה מכובד, לא!? כאילו חמישה ימים ללא הברזה. הייתי בשוק מזה שכשבאתי למנהל החדש שלנו, אמרו לי שאני צריכה לבקש אישור לדפוק על דלת משרדו. מה אתה רציני? רק התחלת, אתה מבקש ממני כבוד כלפי מישהו שאני לא מכירה, ובנוסף להכל אסור לי לדפוק לך על הדלת? לך תתקעוול.. התעצבנתי והלכתי לעשן.. הכל כל כך שונה עכשיו.. גם מבין החברות הטובות אני היחידה שעדיין בבצפר. זה הזוי. אחת בצבא, אחת בשירות לאומי, ועוד אחת לפני גיוס. איפה אני ואיפה הם.. אבל זה לא מפריע יותר מידי.. טוב, נראה לי שהיום אני מוצאת את עצמי מרוחה על הרצפה.</div>Fri, 07 Sep 2007 14:31:00 +0200ednoshka@gmail.com (Black Black Heart)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=7393665http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=70402&blog=7393665http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=7338743<div align="right" dir="rtl"> את כל האהבה שיש בעולם הזה אנימוצאת בך. את כל הכוח שיש בעולם הזה אני אחדיר בך. את כל היופי שיש בעולם הזה אני רואה בך. את כל הכאב שיש בעולם הזה אני מרגישה בך. את כל המוזיקה שיש בעולם אני שומעת בך. ואני רואה שקשה לך. אני שומעת שרע לך. ואני מוכנה לעזור לך. אבל אי אפשר. כי מישהו לא נותן. תמיד הכי קל לברוח מהבעיות, מאשר להתמודד איתן. הבעיה היא, שכמה שלא נברח, מתישהוא נצטרך להתמודד. במוקדם או במאוחר. כל הדברים של התמודדת איתם אז, חוזרים ונותנים לך סטירה בפרצוף. אני מרגישה כל כך רחוקה. אי אפשר להתקרב. כבר לא קל לדבר איתך. כל דבר חבוי בין אין-ספור חיוכים מזוייפים. התירוצים. הכל כדי לברוח. והדרמות. הכל כדי לשכוח. הכל כדי שהגלגל ימשיך לזוז. אני משתגעת. אני מתחילה את השנה האחרונה שלי משוגעת. ואין מי שייתן לי את התרופה שלי.</div>Thu, 30 Aug 2007 15:31:00 +0200ednoshka@gmail.com (Black Black Heart)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=7338743http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=70402&blog=7338743http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=7253880<div align="right" dir="rtl"> אני רוצה לתת לך עוד הזדמנות. אבל שק ההזדמנויות שלך עוד מעט נגמר. אתה אומר שחודש הבא הכל ישתנה. יהיה יותר טוב. יותר רגוע, פחות לחץ. אני רוצה להאמין לך. אני מקווה שזה יקרה. מכל ההשפלות שעברתי בחיים שלי, איתך אני מרגישה הכי מטומטמת. כי הנה אני אומרת לך שאני מרגישה שזה לא עובד, ואתה עונה לי שאתה מת עליי, אז אני נותנת לך עוד הזדמנות, כי אני רוצה שזה יצליח. אז, למה, אתה משאיר כמו איזה מפגרת ליד הטלפון מחכה לצלצול ממך? בספרים לא כתוב זה צריך להיות ככה. ואני מתארת לעצמי, שגם אם לא אלך לפי הספרים, זה לא אמור ללכת ככה. או שכן? בכל מקרה, מחר יום חדש. ויש לך הזדמנות חדשה. אני מקווה שתשתמש בה בחכמה. אתה יודע איפה למצוא אותי.</div>Sun, 19 Aug 2007 23:24:00 +0200ednoshka@gmail.com (Black Black Heart)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=7253880http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=70402&blog=7253880http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=6968171<div align="right" dir="rtl"> אני כבר לא כותבת כאן. כנראה שאני כבר לא מרגישה צורך. כנראה שמה שפעם היה חשוב לי כבר לא. כי אני לא מרגישה צורך לכתוב את זה. לשמר את זה. להנציח את זה. אבל אני מתגעגעת לכתוב כאן הכל. אני מתגעגעת לחזור אחורה. גם אם זה חודש או כמה חודשים או אפילו שנים. אלה הזכרונות שלי. זאת אני. כל פוסט ופוסט שנכתב כאן. וגם אלה שנמחקו. זאת אני. הכי אמיתי שיש. אני מקווה. אבל אנשים משתנים. וכנראה לפני שלוש שנים זה היה עולמי. היום כבר לא. </div>Sat, 14 Jul 2007 23:53:00 +0200ednoshka@gmail.com (Black Black Heart)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=70402&blogcode=6968171http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=70402&blog=6968171