http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339לו יש מחלה גנטית פרוגרסיבית, לי יש משפחה שלא מוכנה לקבל את זה שאנחנו יוצאים. והוא? הוא הגבר הכי מתוק שיש.heCopyright 2026 לולה דעת. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/39/33/70/703339/misc/20716246.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12453668<div align="right" dir="rtl">יש עוד גבר בחיים שלי, הגיע הזמן שאספר לכם עליו. גם לא הספקתי לעדכן אתכם לגבי ליל הסדר בסוף, קיבלתי עבודה חדשה והראש שלי מתפוצץ כשהוא מנסה לתפוס את הכמות העצומה של כל מה שעוד יש לו לעבוד עליו. אני כותבת לכם עכשיו בכל זאת כי הראש שלי שוב מתפוצץ, אני לא מצליחה לישון ואני גם לא רואה את עצמי מוציאה עבודה ראויה במצב הזה, כך שאין מה לבזבז על זה אנרגיה. האמת היא, שמה שמפריע לי לישון הוא לא הכאב הפיזי הזה, אלא המחשבות שלא נותנות לי לנוח, בגללן עזבתי את המקלט שארוסי השאיר לי בין זרועותיו ועל קצות האצבעות פניתי להביא את המחשב. היום כשנסעתי עם ארוסי (רשימת ההשמעה מופעלת באקראי) המערכת ניגנה את השיר שלנו. לא שלי ושל ארוסי, שלי ושל הגבר האחר, זה שהזכרתי בשורה הראשונה. הזכרון שלו לא יעזוב אותי לעולם, והוא זה שעיצב את האישיות שלי כפי שהיא היום, הוא זה שעורר בי את כל השנאה והאהבה שלי לגברים, הוא השאיר בי חלל שאפילו ארוסי, הגבר היחידי שאיתו אני רוצה לבנות את העתיד שלי, לא מצליח למלא. קודם, אני עוד חייבת לספר לכם על התפנית הנהדרת שקרתה בעניין ליל הסדר. בפוסט הקודם-קודם סיפרתי לכם על הפחד הנו</div>Tue, 26 Apr 2011 03:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה דעת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12453668http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703339&blog=12453668http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12421380<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת איך מעלים סרטון מיוטיוב.... http://www.youtube.com/watch?v=qdyWSASJbvM</div>Mon, 11 Apr 2011 00:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה דעת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12421380http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703339&blog=12421380http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12416878<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת איך זה נראה לקוראים שלא מכירים אותנו, אולי הסיפור שלנו נשמע קצת הרואי- הזוג שנלחם בכולם ונשאר ביחד למרות הכל, ואולי סתם, יש בזה קצת מהחיים האישיים של כל אחד, וההזדהות מנצחת את העלילה. האמת היא, שהדמיון נוטה להיות אסתטי למדי, וקצת מזכיר את הוליווד. אולי עוד לא כתבתי לכם על זה בעבר, אבל המחלה שלו היא כזו שקצת נראית לעין. הוא נורא רזה ויש לו צליעה קלה. למרות זאת, הוא עדיין גיבור הסיפור, כי למרות שבהוליווד זה לא עובר מסך, לתסריטאי הוא יספק את כל התכונות ההרואיות שצריך בשביל עלילה טובה. אני מספרת לכם את זה כי תכף פסח. סבתא שלי נחמדה, היא התחילה לחבב את ארוסי, היא הזמינה אותנו מכוונה טובה שאין בה עוקצנות. זה התחיל לפני יומיים, כשאמא שלי היתה צריכה לעשות קניות ואמרתי לה שארוסי יסיע אותה. היא לא רצתה אבל לחצתי עליה כי חשבתי שפשוט לא נעים לה לקבל ממנו עזרה וקיוויתי שזה יקרב ביניהם. "באמת שזה כואב לי, הוא נורא משתדל..." זה המשפט שהיא אומרת מאז שהיא חזרה משם. היא מספרת לי גם כשהיא יודעת שאני לא מקשיבה, "והכי נורא, אני לא יודעת איך את עושה את זה, איך את מתמודדת עם הלחץ החברת</div>Fri, 08 Apr 2011 23:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה דעת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12416878http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703339&blog=12416878http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12379221<div align="right" dir="rtl">העדכון הזה מיוחד משתי סיבות- הראשונה היא כי לא עדכנתי כבר יותר מחצי שנה וזה מיוחד שיש סוף סוף עדכון, והשניה היא כי אני הולכת לספר לכם משהו שעוד לא סיפרתי לכם בכל תולדות הבלוג הזה. אני לא יודעת אם סיפרתי לכם על איך הקשר התחיל חוץ מבכמה משפטים בפוסט הראשון, אבל מאז שהכרנו נראה היה שהמזל הרע עוקב אחרינו לכל מקום. חוץ מהמריבות שלי עם המשפחה כדי להשאר איתו, הוא רב כל הזמן עם חברים שלו שאמרו לו שאני נוראית ורק מנצלת אותו. אני תמיד המשכתי לחפש משהו אחר, שלא יגרור את כל המשפחה שלי נגדי, והוא המשיך להלחם עליי. אחרי התרוץ-העלוב-לגבר האחרון שיצאתי איתו, קיבלתי את העובדה שאני חייבת לבחור בו ולהציב למשפחה שלי בחירה גם כן. המשפחה שלי המשיכה להאבק בי במשך שנה וחצי כמעט, רק אחותי ודוד אחד אמרו כל הזמן שזאת בחירה שלי ושצריך לעזוב אותי בשקט. מה שממש משמח אותי דווקא הוא לספר לכם על הריב האחרון שלי עם אמא שלי בנושא הזה- בגלל שכבר שמעתם עליו. מאז העדכון האחרון לפני חצי שנה היא החליטה שזה בסדר. שאין מה לריב איתי, וכמו שהיא אומרת "אי אפשר להתווכח עם העובדות והעובדה היא שאת מאושרת איתו". מאז, התפתח קש</div>Sat, 19 Mar 2011 12:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה דעת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12379221http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703339&blog=12379221http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12141994<div align="right" dir="rtl">הרבה זמן לא כתבתי פה, האוניברסיטה והעבודה לא השאירו לי זמן. אני לומדת רק 3 ימים בשבוע, יתר הימים אני עובדת מהבית, ובכל הזמן הזה בחודש האחרון ישנתי אצל ארוסי. זה ממש כאילו אנחנו כבר גרים יחד. בשבועיים האחרונים היו אפילו ימים שלא ראיתי את הבית בכלל, ואמא שלי לא העירה כלום. עד היום, היום היא התעצבנה וביקשה שאני אפסיק לישון אצלו. אמרתי לה שתעזוב אותי בשקט וביקשתי ממנו שיקח אותי הביתה אחרי זה, כדי שאני אוכל לדבר איתה ושתראה שכלום לא השתנה ושזה שאני לא ישנה בבית לא אומר שהיא לא תראה אותי יותר ושהיא לא יכולה לדבר איתי. בשלב הזה היא החליטה להתחיל לומר עליו דברים נוראיים ולהתעצבן כי הוא "חטף" אותי. זה היה בדיוק שעה אחרי שישבתי עם אמא שלו ודיברתי איתה והיא שאלה אותי מה אמא שלי אומרת על האירוסין. סיפרתי לה שכלום, שהיא בסדר עם זה ושהיא מעריכה את ארוסי. כשחזרתי הביתה קרה בדיוק ההפך. אני כותבת לכם בצורה שבטח נראית מאוד מקוטעת, אני לא יודעת כי אני כותבת מהבית אחרי הדברים הרעים שאמא שלי אמרה אז אני ממהרת לעדכן ולצאת, אני מקווה שהפוסט הבא שלי יהיה בקרוב ויהיה קצת יותר נעים... </div>Fri, 05 Nov 2010 20:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה דעת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12141994http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703339&blog=12141994http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12088151<div align="right" dir="rtl">היום ביקשתי ממנו לתת לי להיות קצת עם המשפחה שלי. דיברתי עם אמא שלי על נעליים כשפתאום היא ביקשה ממני לחשוב שוב על הקשר שלי איתו. היא התחילה לשאול שאלות לגביו שהיו אפילו קצת אישיות מדי לטעמי ואז היא התחילה גם לפרט כל מיני דברים שלדעתה מצביעים על כך שאם אני אבחר להיות איתו, אני אתחרט על זה. "את יודעת, אני גם חושבת שהוא יודע שאני לא רוצה שתהיו יחד" "די הבהרת את עצמך בעניין הזה" "כן...והוא עדיין פה. אני חושבת שהוא עושה את זה בכוונה, הוא חותר תחתי כדי להיות איתך ולא מכבד את הרצון שלי" היא אמרה שהוא לא רגיש מספיק. שהגירושים יהיו כואבים.כל גבר שאי פעם יצאתי איתו תמיד לדעתה היה מישהו שמנסה להזיק- כשקיבלתי פרח, זה כדי לנסות לקנות אותי בשביל סקס. כשאמרו לי "אני אוהב אותך", נסיון לשחק בי. היא לא האמינה לאף אחד שהוא באמת ובתמים אוהב אותי. וגם אני לא, אף פעם לא- בגללה. קשה לי לסמוך על בנים. זה לא דבר רע לדעתי, בחורה צריכה לדעת להזהר, אבל הנושא הזה נטחן עד דק ועכשיו כבר אין לי כוחות להגיב. היא מתפללת שאני אמצא מישהו אחר באוניברסיטה. היא אמרה שהוא לא משקיע בי מספיק וכשהוכחתי לה שכן, היא אמ</div>Thu, 07 Oct 2010 23:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה דעת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12088151http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703339&blog=12088151http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12071728<div align="right" dir="rtl">היום עבר בדיוק שבוע מאז שהתחילה החופשה שלי מהעבודה ובמהלך השבוע הזה הייתי עם בעלי לעתיד 5 לילות ושבעה ימים, והעובדה שאמא שלי לא אמרה לי שום דבר רע ושהיא גם לא מפריע לי לבוא איתו במפתיע לבית [בניגוד לחוסר ספונטניות הרגיל שלה] מאוד מקלים עלי כרגע. גם העובדה שהסתדרתי עם המשפחה שלו בלי הפחדים הרגילים שלי היום בארוחת החג, ושנראה שסבתא שלו עדיין מחבבת אותי מאוד, הופכים את הקשר שלנו לקשר נורמלי פתאום. אני לא זוכרת אם סיפרתי לכם את זה כבר, אבל ארוסי היה אמור להתחיל לעשות פיזיותרפיה לפני שנה וחצי- שנתיים, כשהמחלה שלו החמירה. הוא הלך למפגש פעם בשבוע ואחרי חודשיים החליט שזה לא עוזר לו והפסיק ללכת. ביקשתי ממנו לפני חודשיים שיעשה פיזיותרפיה והוא חזר לקחת טיפולים, הוא גם מתמיד לעשות תרגילים מדי יום בבית. לפני שבוע בערך הוא קיבל תוצאות של בדיקות דם שהוא עשה לאחרונה והרופא שלו אמר שהנתונים שלו השתפרו מאוד מאז הבדיקה האחרונה, ולא רק זה- גם תפקודי הכבד שפעם היו אצלו לא טובים בצורה חריגה, עכשיו די התייצבו לבסדר- מה שמצביע על נסיגה של המחלה שלו. הרופא ניחש לבד שזה בגלל פיזיותרפיה אז היום ארוסי ביקש ממנ</div>Thu, 30 Sep 2010 00:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה דעת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12071728http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703339&blog=12071728http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12061464<div align="right" dir="rtl">כשנכנסנו לבית של סבתא שלי היה נדמה לי שהרהיטים בחנו אותנו. היה שקט וכולם אמרו שלום מנומס ולא אמרו מילה מעבר לזה. בסבתא שלי יש חביבות אמיתית ופשוטה, אין סינון, לכולם היא חביבה ותמיד היא תשתדל שלכולם יהיה נוח. היא שאלה מה שלום כולם ולחצה לארוסי את היד. כשהתיישבנו לאכול היא דאגה מאוד שכולם יאכלו ולמרות שהם עשו את זה היא סרבה להאמין שמישהו שבע וביקשה שנמשיך לאכול. לא היו דיבורים מסביב לשולחן וברגע שסיימנו ואמא שלי ביקשה ללכת להשקל, באתי אחריה ואחותי אחרי. ארוסי נשאר בשולחן לבד עם סבתא שלי והאמנתי שהם יסתדרו יחד. כשחזרנו הם צחקו יחד ודיברו בלי הפסקה. סבתא שלי היתה החלק הקל. אמא שלי לא הוציאה מילה מהפה וגם כשהואניסה לפנות אליה היא חייכה וענתה במספר מילים לא מחייבות, וחזרה להסתכל בטלויזיה. כשיצאנו סבתא שלי עיכבה אותו לעוד שיחה קצרה וחיכינו שהם יסיימו. אחר כך אמא שלי הלכה טיפה מהר ואנחנו השתרכנו לאט מאחור, הוא קרא לה ואמר שהוא ישמח לשבת איתה יום אחד כדי שיוכלו לדבר ולהכיר. אמא שלי חייכה אליו, חיוך שהיה נראה לי אמיתי הפעם, והנהנה. אני, ארוסי ואחותי חזרנו הביתה ואמא שלי ביקרה אצל אחותה שגרה</div>Sat, 25 Sep 2010 16:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה דעת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12061464http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703339&blog=12061464http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12059358<div align="right" dir="rtl">כמו שאמרתי כבר בתגובות לפוסט הקודם, לא היתה לי הזדמנות לעדכן קודם.. אבל למרות שרציתי לעשות את זה כמה שיותר מוקדם לפני יום שבת- עדיין לא מאוחר מדי! :) "היחס הטוב שלו עבד בסוף". זה הדבר הראשון שהיא אמרה לי כשנכנסתי הביתה. "מה?" "סבתא ודודה שלך שמעו על כל הדברים הנחמדים שהוא עושה והוא קנה אותן". לא רציתי לשמוח עדין כי אמא שלי נראתה כאילו היא חושבת שעכשיו זה רק היא נגד כולם, אז ידעתי שזאת לא קבלה מוחלטת. סבתא שלי הזמינה אותנו לארוחה אצלה, היא אמרה שאם זאת הבחירה שלי היא תומכת בי והיא רוצה לפגוש אותו. קבענו למחר בשעה אחת. חשבתי שזה יהיה רק היא, הוא ואני, למרות שידעתי שהיא הזמינה גם את אמא שלי, אבל שיערתי שהיא לא תבוא כי היא בד"כ לא באה. לפני כמה ימים הנושא עלה והיא אמרה לי שהיא תבוא. היא העירה באותו בוקר הערה לא נעימה על הקשר שלנו אז אמרתי לה שאם היא באה כדי למצוא סיבות להפריע לקשר בינינו,אני מעדיפה לא ללכת. היא נעלבה מהאמירה שלי וסיפרה לי שהיא מאוד מעריכה את ארוסי, היא יודעת כמה טוב לי איתו, והיא אפילו אמרה שאני פורחת מאז שהכרנו. חוץ מזה, היא גם נכנסה לאחד המונולוגים שהיא מק</div>Fri, 24 Sep 2010 16:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה דעת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12059358http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703339&blog=12059358http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12024644<div align="right" dir="rtl">אף פעם לא הייתי בנאדם של רשימות. פעם, אם משהו היה צריך להעשות, למרות שאני שכחנית- הייתי זוכרת אותו, ואם שכחתי הוא כנראה לא היה חשוב. רשימת מטלות הלחיצה אותי. נראה לי שכבר שכחתי מעצמי לאחרונה, היום אני עושה רשימות מטלות כל הזמן והן מתחילות להיות אבסורדיות. הראש שלי עמוס לאחרונה ואני כבר לא סומכת על עצמי מזמן שאני אזכור. שכחתי איך זה להיות חופשיה, להסתכל מהחלון של האוטובוס ולחשוב על דברים שרוממו את הרוח שלי ולא על כל מיני פרוצדורות וזמנים. אולי זה בסדר שאני צריכה להזכיר לעצמי לשלוח מסמכים לבנק, אבל לציין באותה רשימה לא לשכוח שהיתה שמלה מדהימה שאהבתי ורציתי למדוד, זה כבר לא מזכיר לי את עצמי. לפחות לא את עצמי שאני זוכרת. אני לא אוהבת להגדיר דברים ולהגיד "כן"-"לא", כי כשאתה יוצר את הגבולות אתה משתדל להשאר בתוכם, או לפחות מפחד לפרוץ אותם, וזה מונע ממך כל כך הרבה דברים יפים.... רשימות מייצגות את כל מה שהתנגדתי לו. היום הלכנו יחד לקנות מתנה לחג בשביל המשפחה שלו. אני מחפשת מתנה מושלמת כבר כמה ימים וכל היום כשהסתובבתי קצת לחוצה כי אני באמת רוצה שיהיה משהו מושלם, הוא חייך והידק את א</div>Mon, 06 Sep 2010 23:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (לולה דעת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703339&blogcode=12024644http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703339&blog=12024644