http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307זה בלוג שאליו אני יעלה דברים שכתבתי, כל מיני שירים וסיפורים, בעיקר שירים....heCopyright 2026 writer לשעבר. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12106725<div align="right" dir="rtl">החלטתי לסגור את הבלוג... אני לא אנעל אותו למקרה שמישהו רוצה להסתכל על העבר... אף אחד לא מסתכל בו... הבלוג הזה ממש חשוב לי, ואני באמת רוצה שיהיה לי אותו, אבל זה לא אותו דבר, כבר כמה חברות שלי יודעות שהוא שלי.... אני לא יכולה לסמוך על הבלוג שיהיה הפורקן שלי... אולי יום אחד אני אפתח מחדש, בנתיים- אם יהיו זה יהיה עדכונים של הסיפורים כי הסיפורים הם לא פורקן יצירתי.. אבל אני לא בטוחה שגם זה יהיה... אני לא יודעת מה יהיה עכשיו, אולי אני אפתח בלוג אחר... בכל מקרה בשביל שהכינוי יהיה פנוי אני אשנה... וזהו.... אני באמת מצטערת, אני באמת אוהבת את הבלוג והוא חשוב לי אבל אני לא יכולה לכתוב בו מה שאני רוצה כבר, אני חייבת לחשוב על הכול, וזה לא אותו הדבר... פעם אחרונה, לבינתיים לפחות.... writer</div>Sun, 17 Oct 2010 18:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (writer לשעבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12106725http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703307&blog=12106725http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12087378<div align="right" dir="rtl">לא... זה לא עוד פרק, כמו שאני נורא רוצה לכתוב כבר כמה זמן... לא.... זה לא משהו חשוב במיולד, זה פשוט משהו שמבטא אותי, ורק אותי, זה משהו שכתבתי בכיתה... ואני מבקשת... לא, אני מתחננת, אם אתם מישהו שמכיר אותי, שאפילו אולי חושד שהוא מכיר אותי באופן אישי, אל תקראו את זה, ואם אתם בכל זאת קוראים, כי אני יודעת שאני לא יכולה לעצור אתכם, אני מתחננת, אל תזכירו לי את זה, אף פעם..... אל תדברו על זה, אל תחשבו על זה, כלום... התגובה היחידה שאני אהיה מוכנה לשמוע מכם על זה, זה פה בתגובות, וגם זה יחשוף את זה שקראתם... אם אני אראה שינוי קטן בהתנהגות של מישהו כלפי שאני יודעת שזה בגלל זה, אני לא יכולה לתאר לעצמי איך אני ארגיש... פשוט היה לי חשוב לפרוק את זה באינטרנט, כמו בימים שבהם הבלוג היה אנונימי... הנה זה בא... אולי כל מה שבן-אדם דחוי אי פעם ירצה, זה להשתלב. אולי אפילו אחרי שבן אדם כזה ישתלב, הוא עדיין ירגיש דחוי. ואולי, אולי כל מה שבן אדם, כל סוג של בן אדם, אי פעם ירצה זה להרשים מישהו. אני יודעת שכל החיים שלי סבבו סביב להראות לאנשים שאני חכמה וטובה ושנונה. ואני יודעת שכל החיים שלי סבבו סב</div>Thu, 07 Oct 2010 18:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (writer לשעבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12087378http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703307&blog=12087378http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12063990<div align="right" dir="rtl">אני בסופר מחסום כתיבה בקשר לשני הסיפורים שלי, אז, איזה כיף! אני הולכת להפסיק אותם לבינתיים כנראה, סוררייי.... פשוט סגרתי את רוב הנושאים ולמרות שיש לי מלא רעיונות להמשכים זה אומר לדלג על המון זמן בסיפור.. אני אנסה עכשיו עוד ניסיון בכל זאת, אבל הוא בטוח יצא מעפן, מה גם שאני לא כותבת יפה בכל מקרה, זה יצא יותר גרוע אפילו... סורי! הנה: כבר כמה חודשים שהכל היה כרגיל... לא קיבלתי אף חיזיון, לאנס התנהג כרגיל. ישבתי בשיעור ליד לאנס, ואז התחילו לזלוג ליטיפות מהעיניים. לא, לא בכיתי, כי בוכים כשעצובים או כשכואב וחוץ מזה מרגישים שבוכים, פשוטטיפות נטפו לי מהעיניים, עוד ועוד, בלי שליטה. הם יצרו מן אגם קטן על השולחן שלי ולאנס, שישב לידי לחש בדאגה "מה הבעיה?" "אני לא יודעת! אני לא בוכה! מה קורה כאן?" עניתי בלחישה באופן מפתיע כל שאר הכיתה לא שמה לב לזה, ואז אחרי שהופיע שלולית נעצרו הטיפות ותמונה הופיעה בהן, הייתה שם אישה, שערה היה לבן כמו, טוב, זה קצת אירוני אבל כמו הירח. הפה שלה היה עדין ועורה היה חיוור גם הוא, היא עטתה כיסוי עיניים והרקע שמסביבה היה של שלג. היא אמרהשלוש מילים ונעל</div>Sun, 26 Sep 2010 18:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (writer לשעבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12063990http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703307&blog=12063990http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12034386<div align="right" dir="rtl">נראה לי שאני יעשה הפסקה מהסיפורים... לפחות לכרגע, אולי לתמיד... כי אני לא אוהבת בד"כ להתחיל לקרוא מהתחלה סיפור כשאני מגיעה באמצע (תלוי איזה סיפור..) אני חושבת שאני אשאר עם שירים ועם טריילרים כרגע (בלי המשכים...) ואת הסיפורים אני אעביר לאתר אחר.... מה דעתכם? אני אשמח לשמוע את דעתכם בקשר לזה.......... טוב... הנה שיר... הוא והיא שניהם ביחד הוא בצבע דם חיוור שאזל מעצמו היא והוא שניהם ביחד היא בצבע של דמעה שאזלה מכל רגש הוא עכשיו אבוד לנצח לה הרגש נעלם לעד הם עכשיו ביחד אבל כל אחד לבד בלי מישהו בלי חיבוק או מגע או דמעה עם רגש אמיתי כל אחד מהם לבד ושניהם כל כך קרובים כי אהבה אי אפשר להחזיר לגוף מת אי אפשר להחזירה גם למראות וגם לא לחומות ___________________ אל תשכחו להגיד לי מה אתם חושבים על הרעיון שכתבתי למעלה... ועל השיר =) תגובות יתקבלו בברכה... </div>Sat, 11 Sep 2010 18:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (writer לשעבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12034386http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703307&blog=12034386http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12022371<div align="right" dir="rtl">היי סוף סוף פרק! הגיע הזמן- לא חושבות? טוב, מקווה שאני אצליח לכתוב אותו טוב, דרך אגב- עובדת עכשיו על משהו חדש בכיתה שלי, אני נורא אוהבת אותו- לתת לכם או לא? זה עוד פרק באלת הגורל, תהנו.. ישבנו על הספה שלי, היית קצת נבוך בהתחלה אבל לא נראה כאילו זה מפריע לה.... אחרי כמה דקות אמרתי במבוכה "אז.... רוצה קפה?" "האם זו השאלה שלך?" היא אמרה "סליחה?" שאלתי בניסיון להבין מה היא רוצה "הבאת אותי הנה כדי לקבל תשובות על שאלות, אבל בתמורה אני אקבל לשאול אותך שאלה על כל שאלה שאתה שואל אותי... האם זו השאלה שלך?" "אני רק מנסה להיות מנומס..." עניתי במבוכה "אהה... זה אחד ממשפטי נימוסים שלכם, לא הבנתי זאת... לא תודה אני לא מעוניינת בקפה..." "אוקיי..." אמרתי, 'ממשפטי נימוס שלכם?' על מה לעזאזל היא מדברת, ולמה זה נשמע כאילו היא לא אנושית? "תשאל." היא אמרה בקול מפקד "טוב.. איך ידעת שג'ון ימות באותו היום?" שאלתי "למה זה משנה לך?" היא שאלה וכיווצתי את גבותיי בניסיון להבין מה לעזאזל הכוונה של השאלה "מה זאת אומרת למה זה משנה לי?" "עדיין לא תורך עוד הפעם... קודם תענה לי על השאלה, אני אענה על של</div>Sun, 05 Sep 2010 21:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (writer לשעבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12022371http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703307&blog=12022371http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12014027<div align="right" dir="rtl">הייי... שלב 3... מקווה להיות יותר טובה משלב 2, שלא יצא לי טוב... החנויות נראו כל כך ססגוניות ויפות, אבל אם זאת, מרוחקות ממני... כשישבתי באוטובוס, דמעות בקצה עיני, לא הצלחתי להתרכז בכלום. בכלום, חוץ ממנו. כבר מאז שאני בת 12 אני מאוהבת בו, היום, כשאני בת 16, הבנתי שזה לא הולך להיעלם לבד... הלכתי אל הבית שלו, בקו האוטובוס ואמרתי לו את זה. טעות. בהתחלה הוא צחק, אחרי הכול, אנחנו ידידים טובים, איך זה יכול להיות? אחרי זה הוא הפסיק לצחוק, ונראה מבוהל, ולבסוף הוא אמר לישלוש מילים ששברו לי את הלב "זה לא הדדי". פשוט מאוד, זה לא הדדי, הנהנתי, אמרתי תודה והלכתי, חיוך מזויף מודבק לי על הפניםבזמן שאני מתה בתוכי, רציתי למות, התפללתי למות. לב שבור זה דבר כואב, כולם יודעים את זה, בגלל הכאב שבלב שלי, עליתי על הקו הלא נכון, אם רק הייתי שמה לב קצת יותר, העתיד שלי היה משתנה לנצח. נסעתי באוטובוס, החנויות כל כך יפות, האנשים שצוחקים ברחוב, כל זה נראה כמו תמונה בשבילה, קרובה אבל לא נתנת להשגה. לידי ישב מישהו שאני לא מכירה, ביום רגיל הוא היה קצת מפחיד אותי, עם ההבעה הנחושה שהייתה לו על הפנים. </div>Wed, 01 Sep 2010 16:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (writer לשעבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12014027http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703307&blog=12014027http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12011444<div align="right" dir="rtl">עדיין במצב רוח של שירים... ישבתי וניסיתי לכתוב עוד פרק אבל לא הצלחתי... מצטערת... ועוד דבר נוסף, אני ממש אוהבת לכתוב באנגלית, זה השפה הכי זורמת מבחינתי- אז עכשיו אני אכתוב באנגלית ואני אתרגם בנוסף, באנגליתהקטע המסוים הזה יוצא יותריפה... i wish i could open your mind and reveal all the secrets i hope someday i will understand what you are thinking right now and if you cant be mine get out of my mind the wind blows and the sky shine in purple and blue i wish i knew all the secrets of you and god, please if he cant be mine make him out of my mind והתרגום: הלוואי שיכולתי לקרוא את המוח שלך ולגלות את כל הסודות אני מקווה שיום אחד אבין מה אתה חושב עכשיו ואם אתה לא יכול להיות שלי צא לי מהראש הרוח נושבת והשמיים זורחים בסגול וכחול הלוואי שידעתי את כל הסודות שלך ואלוהים, בבקשה אם הוא לא יכול להיות שלי תגרום לו לצאת מהראש שלי אהבתם? לא? מה דעתכם? </div>Tue, 31 Aug 2010 10:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (writer לשעבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12011444http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703307&blog=12011444http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12002909<div align="right" dir="rtl">הבנתי משהו. והייתי חייבת לחלוק אותו. המילים פשוט יוצאות לי מהיידים עכשיו. אני חושבת שאני עומדת להתפוצץ מרוב כעס וכאב... אני ממש כועסת על חברה שלי עכשיו... היא כל כך עצבנה אותי. כתבתי את זה אתמול אבל אני שונאת לפרסם 2 פוסטים באותו היום (אין לי בעיה עם אנשים שעושים את זה- אני פשוט לא...) התכוונתי לפרסם את זה אחרי שאני אחזור מהצימר שאני הולכת אליו אבל החלטתי שלא.... אז הנה השיר: הזדמנות שנייה היא לא שנייה כשזה הפעם החמישים ולכאב עומק קשה מאוד להחלים סתם ככה כשצחקת על סודות סלחתי כשסיפרת אותם סלחתי אלה היו סודות שיכולתי להכחיש אבל הסוד הזה זה לא אחד מאלה זה שונה ואז מצפים לסליחה אז לא- נמאס לי נמאס מהכאב נמאס מהכעס את לא יודעת לא תדעי אבל על בגידה כזו אני לא מוותרת אז להתראות כיאת לא חברה שלי יותר לפחות לא בלב ________________________ זה פשוט כעס טהור שכתב את השיר הזה- והנה הוא.. אם מישהי חושבת שזה עליה, היא עלולה להיות צודקת ועלולה להיות טועה.... וזהו- רק רציתי שתראו... אני לא רוצה להעליב אף אחד שקורא כאן- אבל ה פשוט מאוד</div>Fri, 27 Aug 2010 08:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (writer לשעבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12002909http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703307&blog=12002909http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12001573<div align="right" dir="rtl">היי... דבר ראשון- לפני העדכון רציתי להודיע משהו. החלטתי לסגור את הבלוג. הבלוג נפתח כדי להיות אנונימי, לשמוע דעה לא משוחדת על הסיפורים שלי, ואז חברות שלי גילו שזה אני. וכבר כמה זמן אני חושבת על זה. הכנתי את מכתב הפרידה שלי באוטובוס, הכנתי הכנות לבלוג חדש שאותו אני אתן רק לאנשים שאני אשכרה רוצה שידעו איפה הוא.. ואז הבנתי שאני לא רוצה בלוג אחר- הבלוג הזה חשוב לי. אבל עדיין הייתה את הבעיה שהוא לא אנונימי- אז החלטתי לעשות משהו כזה. אני הולכת לבקש כאן, מכן, החברות שלי שמכירות אותימבית הספר-בבקשה אל תגיבו. אזהרה מראש- כל תגובה שהיא שאני אראה שאתן כתבתן- אני אמחק. אני רוצה לתת לתגובות לרוץ חופשי בבלוג ולכן כולם יוכלו להגיב ולא רק מי שבאישור שלי- אבל ברגע שאני אראה תגובה שלכן- היא תימחק. גם אם אתן באמת כנות בנוגע לתגובות שלכן ולא סתם רוצות לגרום לי להרגיש יותר טוב, אני לא יכולה לקחת את הסיכון. אולי יש משהו אחד שיכול לגרום לי לשנות את דעתי- אולי- ואני לא מתכוונת לומר לכן מהו.... מצטערת.... לפחות ככה לא תרגישו מחויבות לקרוא את כל מה שאני כותבת.... אני בכל מקרה לא אדע... ~רק אם עדיין</div>Thu, 26 Aug 2010 16:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (writer לשעבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=12001573http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703307&blog=12001573http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=11998766<div align="right" dir="rtl">הייי..... אין לי השראה לסיפורים.... אז אני אחזור לשירים עד שיהיה לי רעיון..... מצטערת...... היום התעוררתי ב- 4:30 בוקר ולא הצלחתי להירדם אז אני היחידה שערה עכשיו..... ואין לי מה לעשות, אז אני אכתוב לכם משהו, קראתי לו גבולות דקים תהנו: אמת ושקר שחור ולבן כיעור ויופי גבולות דקים חולשה וכוח ראשון ואחרון דמעה וצחוק גבולות דקים אהבה ושנאה גם הם במלחמה על הגבול הדק שמפריד ביני לבינך ואם כל הגבולות קשורים אליהם בקשר חזק אז מה הפלא שכולנו תמיד מתבלבלים? כולם לא כל יכולים כולם לא קרים או חמים כולם לא נחמדים או רשעים כולם הגבול כולם האמצע כולם חוץ ממני ושאלה אחת לי אליך למה? ___________________________ אין לי מושג מה זה אמור להביע... זה פשוט זרם לי מהאצבעות......</div>Wed, 25 Aug 2010 08:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (writer לשעבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703307&blogcode=11998766http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703307&blog=11998766