http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201This is meant to be found, by the right special oneheCopyright 2026 Daenerys. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/01/32/70/703201/misc/20762211.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=13960314<div align="right" dir="rtl">So for the last few days, doesn't matter what I do or where I go, I always find myself back at the depressive state of mind. It's been quite a while since my depressive period. It's a little different this time. I have moments of joyful distractions, and while being sad I know I want to be happy, only I don't know how to change it. In my previous depressions, I wanted nothing quite so much as to sink into my sadness, and joyful moments were rarities. Getting high, getting drunk, having sex, watching a comedy, playing, eating tasty food, working on my music, or forcing a smile on my face for costumers/friends of sort - they all make me feel good... but only for a few minutes. I soon get back to feeling bad. Not only has anything come to trigger it, it happens without a trigger too. When nothing actively makes me happy (and it's harder to make me happy even actively these days), then I am very sad. I don't even have to have bad thoughts to enter the sad zone. Everyday had a</div>Fri, 08 Nov 2013 16:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Daenerys)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=13960314http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703201&blog=13960314http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=13694442<div align="right" dir="rtl">"You can't be sad, it's bad for business". So I'm wearing a sleazy shirt and put on my widest smile; I pour them them drinks that make them men, and listen to their endless talk. I chuckle when it seems right. Often they just stare with a filrting smile of their own. I do my best to keep smiling back, but it just hurts my cheeks, and my lips crack dry. So I let myself stop sometimes, only to recieve a sudden, "you should smile" comment, as if my hours of kind smile never existed. I can feel my blood boiling with fury to the reference of my smile. "Why aren't you smiling?" I don't know from whom it's worse to hear, a random stranger on the street or a costumer to whom I just smiled for two hours without a cease until my lips went bloody and my cheeks aching and numb then gave myself a short fucking break. Yes, my smile sells. They all love my smile, either that or they use it as the most annoying ice breaker. But I never really liked my smile. I am seriously prettier with tears in</div>Mon, 04 Mar 2013 20:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Daenerys)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=13694442http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703201&blog=13694442http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=13116127<div align="right" dir="rtl">There is no good or evil in this world, only different minds. One's good is someone else's evil, and right and wrong are subjective terms. It's what makes us strong a race and a productive one, and yet what makes us weak and vulnerable and self-destructive. People say one should learn how to deal with problems and face them. Recently however, I've learnt that escaping and avoiding them problems is not always a bad call. There are wars I don't mean to fight. Why should I fight wars I cannot win? Family, Duty, Honour&hellip; those were never my words, only Fire and Blood. I'm facing a point in life that I'd once choose to handle by leaving this world, ending my life, ending my wars, my suffering, my guilt and all the wrongs I might've committed. I'm wiser today. Wrongs I have committed but those for which I am blamed are not the ones. I've always feared those who had no conscience at all; crazy people and awful. Today I know why. Those who have no conscience will do wh</div>Sat, 17 Mar 2012 18:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Daenerys)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=13116127http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703201&blog=13116127http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=12980354<div align="right" dir="rtl">אין לי משמעת שינה. לעולם לא הייתה ליוכנראה שגם לעולם לא תהיה. אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שהלכתי לישוןבלילה של אותה יממה בה קמתי. אני נאלצת לקום בשעה 6 בכל בוקרמכיוון שאני עובדת בעבודה שחורה בבית מלון, דרך חברת כוח אדם שעושה לי טובה שמשלמתלי שקל מעל המינימום לפינוי של ערמות כלים ומזיגת קפה לאנשים שמתעצלים לקום אחרישהעמיסו צלחות באוכל שהולך להזרק. למה אני עושה זאת לעצמי? זה התחיל בכך שביום השחרור חשבתישעבודה מועדפת זה דבר מאוד משתלם, במיוחד לאור ההבטחות הרבות של החברה שפנתה אלי (שלצעריהיו רק בע"פ) ודאגה לטשטש את כל המינוסים. התחלתי את העבודה דרך אותה חברת כוחאדם אם כי במלון אחר בתפקיד שדי אהבתי עם צוות חביב ומנהלת מתחשבת, אז היו גםטיפים. החלו לעלות בי ספקות לגבי עד כמה בסופו של דבר זה באמת ישתלם, אבל המשכתי. מכיוון שמילצרתי בבריכה, היה ברורשהתפקיד יסתיים יחד עם עונת הקיץ. נאלצתי לשנות תפקיד, דבר הוביל לדבר וגם עברתילמלון אחר. באותו זמן עבדתי בנוסף בעבודה מזדמנת שלקידום מכירות וכוח אדם. גם שם יש יותר הבטחות ממה שמקיימים, העבודה בסופו של דברקורעת אבל הסכומים נחמדים והע</div>Fri, 06 Jan 2012 23:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Daenerys)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=12980354http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703201&blog=12980354http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=12484693<div align="right" dir="rtl">אני לא מוצאת את חבילת הגלולות שלי ואני באמצע, ככה שעוד כמה ימים יהיה לי מחזור, ואין לי איך להשיג חפיסת חדשה, אז כנראה שאצטרך לשלם לרופא שייתן לי מרשם ולהתחיל לשלם על הגלולות שלי. ועד אז אני לא מוגנת.החתול שלי צריך להבדק כי הלחי שלו התנפחה, אז קבענו להיום לוטרינר ועד אז החתול צריך להשאר בבית ולא לאכול, אז הוא בוכה שהוא רוצה לאכול\לצאת ואני לא מסוגלת לשמוע את זה, בא לי לבכות. הוא כל חמוד ומסכן. הוא גם כל-כך פוחד מהכלוב, פעם אחרונה שהכנסנו אותו הוא לא נרגע, הוא רק בכה והשתין מפחד ורייר. ועכשיו אין יותר וטרינר 10 דק' מהבית, צריך לנסוע חצי שעה... זה כל-כך עצוב לי, אני רק רוצה לחבק אותו ולבכות. רק שיפסיק לילל :'(מתוקי שלי... כל-כך מסכן אני מרגישה שמנה אני מעל 50 קילו שזה לא היה מפריע לי אם זה לא היה ניכר אבל אני רואה את זה ואני כועסת על עצמי שאני שוב נראית ככה. שוב לא מרגישה בנוח ללכת עם צמוד או לחשוף את הבטן. אני יודעת שזה נשמע אנורקטי אבל זה גורם לי לרצות לא לאכול עכשיו. אני מרגישה רע שאכלתי כל-כך הרבה בשבוע וחצי האחרונים למרות שלא הייתי פעילה, וזה ממש ניכר. אני עולה בקלות ממש אבל לרדת זה</div>Wed, 11 May 2011 14:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Daenerys)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=12484693http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703201&blog=12484693http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=12418313<div align="right" dir="rtl">"You are such a delight…" he said to me, right afterraising his head from between my legs, his beard all covered with my wetness.He started with a torturing bestial tease, tacking his teeth through myflesh, the inner part of my hips; scratching my stomach and sucking me hard,applying direct pressure to my clit, biting, and licking, absorbing my screamsof pleasure and pain... Fearfully I was longing for the soft coming pleasurewhich the soreness only made more desired.The soothing soft tongue was indeed more pleasant then it could haveotherwise been.At the right time, he began licking me, at the right place, the rightspeed and with precise appliance of pressure. It's been so pleasing, soperfect. Like a thirsty beast, he was drinking me in, all the lot of liquidwhich my body had produced.My orgasm was very long. It usually is when he's eating me.He knew not to stop. Feeling my entire body in an orgasmatic state, I couldhear his moans as I came in his mouth. He kept drinking ardently, 'ti</div>Sat, 09 Apr 2011 17:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Daenerys)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=12418313http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703201&blog=12418313http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=12401978<div align="right" dir="rtl"> יש גם דברים שבאופן חד משמעי נראים לי בסדר או לא בסדר. יש אנשים שאתה פוחד לומר להם שמה שהם עושים הוא לא בסדר. אז אתה רומז להם. הם נכנסים למגננה, ומצתדקים. במקום להסתכל על האידיאל ולהבין את הפואנטה, הם מסתכלים על המקרה הקיצוני הגרוע ומראים כיצד הם טובים יותר, וכך הם שלמים עם עצמם. זה כמו לאכול רע, נאמר מנת צ'יזבורגר, צ'יפס וקטשופ עם דייאט-קולה- אך להרגיש טוב עם עצמך כי יכולת לאכול אף גרוע מכך (להוסיף גם בייקון, לשתות קולה רגיל ולהוסיף גם מיונז לצ'יפס) אבל לא עשית זאת. במקום להסתכל על האידיאל ועל כמה אתה רחוק מלהיות כזה (לקנות לארוחה את הסלט מעלים ירוקים למשל). זה כמו לעשן סיגריה ביום ולהצתדק בזה שיש המעשנים קופסה שלמה. לא משנה שב-3 שנים ריאותיו יהיו שחורות פי 1000 מזה שלא עישן כלל. זה שיש הורים שמרביצים לילדים שלהם, לא מצדיק התנהגות עוקצנית של הורים כלפי ילדיהם... זה שיש כאלו שלוקחים לילדים את כספם פרי עמלם, לא אומר שזה לגיטימי בעיני לגרום לילד להרגיש שעושים לו טובה שעוזרים לו. נכון, אין מה להשוות- זה לא גרוע באותה מידה, אבל מצד שני, יש לזכור שיש הורים שדוחפים לילד שטר</div>Fri, 01 Apr 2011 00:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (Daenerys)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=12401978http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703201&blog=12401978http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=12386115<div align="right" dir="rtl">קמתי בבוקרלאחר שלא הצלחתי להרדם כל הלילה. רציתי למשוך עוד זמן במיטה, ואז הבנתי שזה לאבאמת מה שישנה והחלטתי לקום.נותרו 3עוגיות תמרים מתוכן 2 טובות. אכלתי את הלא טובה וארזתי בשקית אחת טובה יחד עם מעדןהשוקולד הבלגי האחרון. נסעתי לבסיס, ובדרך חשבתי על העוגייה הטובה שמחכה לי.כשהגעתי,הבחנתי בשקית הקרועה שהייתה ריקה מתוכן. זו לא פעם ראשונה שזה קורה לי. כמה מתסכל.חשבתי עלהקינדר בואנו שמחכה לי בבית שאוכל לאכול במקום, אבל הייתי רעבה מידי והיו אוזניהמן. אכלתי הרבה מהן. מילאתי את המכסה הקלורית היומית שלי.חבל, כי זהאמר שלא יכולתי לאכול מהקינדרבאונו לאחר מכן.הייתי אמורהלעשות טופס טיולים יוצא ולהפלט כבר מהבסיס. מכיוון שיש לי עוד ציוד שאני צריכהלהחזיר, שחלקו נמצא בכלל בביתי הרחוק מאוד, הזמנתי טיסה למחרת כדי שאוכל להביא אתהדברים ולהחזירם לבקו"ם.התברר לישביום חמישי, היום בו הורידו לי את הפרופיל, היה תחילתם של 48 שעות בהם אני חייבת להספיקלהפלט ולסיים את שירותי. אני לא יודעת איך הם רצו שאעשה זאת, כשסיימתי בחיפה רקאחרי 2, ואם הייתי רוצה להגיע לקריה, הייתי מגיע ב-4 וחצי או 5 אחה"צ (כי זהכולל לחכות לאוטובוס,</div>Tue, 22 Mar 2011 23:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Daenerys)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=12386115http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703201&blog=12386115http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=12350784<div align="right" dir="rtl">אבא לא מבין את משמעות שהותי עוד חצי שנה בצבא תחת מצבי הנוכחי. מבחינתו זה לקחת נשימה עמוקה ולהחזיק אותה עוד קצת. הוא אומר שרוב החיילים כבר רוצים להשתחרר, ברור שקשה ושבאזרחות יהיה לי קשה פי אלף. הוא לא מבין שבסביבה הזאת אין שום דבר שמחזיק אותי, לא האנשים, לא העבודה, לא השעות, לא התנאים וגם לא החופש המינימאלי של הביטוי העצמי קיימים שם, אין שם שום דבר טוב חוץ מטיפול בחינם. ניסיתי להסביר לו שאין לי מספיק אוויר כדי להחזיק חצי שנה, וכתגובה הוא אמר שאם כך לא יהיה לי מספיק אוויר לכלום. כאילו הוא מראש יודע- מי שלא מצליח לעבור את הצבא הוא כישלון. הוא לא מבין שיש לי בעיה, וכל עוד אני תחת המסגרת הזאת, אין לי איך לפתור אותה. הסברתי לו שהתרופה מחולקת ל-3 חלקים. העזרה המקצועית\תרופתית, הסביבה האוהבת והתומכת (עם כמה שפחות לחץ), וכמובן הרצון לעזור לעצמי והמאבק הפנימי שלי. ניסיתי להסביר לו שברגע שאין אחד מהם- הבעיה לא לא יכולה להפתר והצבא נותן לי רק מענה מקצועי\תרופתי (וגם הם בספק). אין לי שם סביבה תומכת, יש לי שם סביבה קשה ומלחיצה. נכון, אני לוקחת דברים קשה מדי, נכון, הרבה עוברים את זה ואף</div>Wed, 02 Mar 2011 19:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Daenerys)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=12350784http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703201&blog=12350784http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=12295572<div align="right" dir="rtl">I had thought I've reached a point in which even he doesn't trust my problem'sgenuineness. The entire run, the only thing I could think of was making everything worse, my supposedly realistic side turned as dark and non-sensible as ever. It got worse and my side of hope has began collapsing. For a moment I thought I was alone at it, it only made it worse. But then he stopped me. I fight the emotional side with the realistic, and he has to fight the realistic, that naturally denies all sense in my naturally senseless actions so called. Then it shattered. I got hold of myself, realizing what the hell was just running through my head. It wasn't I. Why would I throw myself into the depths of the contaminatedriver? Why would I write a post about being alone, about no one believing me, about the darkness taking over me? If he didn't stop, if he didn't tell me what's he's going through, and how he feels when I'm like this, there'd be a much more bitter post written instead, not by me, n</div>Sat, 29 Jan 2011 23:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Daenerys)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=703201&blogcode=12295572http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=703201&blog=12295572