<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>דף חלק</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=702947</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 גברת פואטיקה. All Rights Reserved.</copyright><image><title>דף חלק</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=702947</link><url></url></image><item><title>הארי פוטר והכרך המגודל</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=702947&amp;blogcode=11909820</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מבצע: שבירת החום בהוגוורטס

הספר: הארי פוטר וגביע האש/ ג&apos;יי קיי
רולינג

עמודים: 660 (לא, אני לא צוחקת)



אוי אלוהים זה כל כך גדול! (ולא, סוטים,
אני לא מתכוונת לזה בקטע כזה).

לפני שפתחתי בכלל את הספר הרביעי, היה
ברור לי שהתחיל החלק הקשה בניסיון שלי לקרוא את כל הספרים. הוא עבה כמו ספר
תנ&quot;ך. כמו כל בריטניקה לנוער. כמו כל ספר של דוסטויבסקי. כמו... כמו... 

אני אפילו לא מצליחה לתאר כמה גדול הוא.
נגמרו לי התארים הציניים! הצילו! 

ביד חזקה ובזרוע נטויה פתחתי את הספר
(המתפרק משהו שלי, מה לעזאזל עשיתי לו שהוא הגיע למצב כזה?) והתחלתי לקרוא. עם יש
משהו שאני אוהבת בספרים שלי זה שאני חייבת לקשקש אליהם. בעטים דקים צבעוניים (תמיד
בדף האחרון יש מפתח לגבי איזה צבע שייך לאיזה תאריך) יש כל מיני קשקושים מכל מיני
מחשבות שעברו אליי בזמן שקראתי את הפסקה הספיציפית הזאת, או את המשפט הזה או אחר.
זה מצחיק לקרוא מה חשבתי על חלקים שונים
כשהייתי קטנה יותר. כיתה ה&apos; נראית כמו זיכרון רחוק עכשיו. 

חוץ מהמחשבות האקראיות שלי, מה שמעניין
אותי יותר מכל זה דווקא הדפים החלקים. בספר הרביעי היו כ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 12 Jul 2010 21:53:00 +0200</pubDate><author>uvprincess@walla.co.il (גברת פואטיקה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=702947&amp;blogcode=11909820</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=702947&amp;blog=11909820</comments></item><item><title>הארי פוטר והמזוכיזם האפשרי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=702947&amp;blogcode=11907716</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ומחשבה אחרונה ודכאונית- כשאני מסתכלת על ערמת הספרים שנשארה לי אני שמחה ועצובה מאותה סיבה- כי זה נגמר. האם זה הופך אותי למזוכיסטית?xoxo גברת פואטיקה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 11 Jul 2010 22:36:00 +0200</pubDate><author>uvprincess@walla.co.il (גברת פואטיקה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=702947&amp;blogcode=11907716</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=702947&amp;blog=11907716</comments></item><item><title>הארי פוטר ונוסטלגיה עמוקה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=702947&amp;blogcode=11901910</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מבצע: שבירת החום בהוגוורטס

הספר: הארי פוטר והאסיר מאזקבן/ ג&apos;יי
קיי רולינג

מספר עמודים: 441



&quot;היי! אני זוכרת את החלק
הזה!&quot; הייתה המחשבה הראשונה שעברה במוחי כשקראתי בפעם הנוכחית הזאת את הארי
פוטר השלישי. וכשאני אומרת שנזכרתי בזה- התכוונתי ששכחתי לחלוטין מקיומו רק כדי
להגיע לפרק הזה ולהיזכר בו מחדש. אם אתם מאלה שאוהבים לקרוא ספר פעמיים (או הרבה
יותר) אתם מכירים את ההרגשה: סיימתם ספר בפעם הראשונה, הנחתם לו לשרוץ במדפים
העליונים שאליהם אתם לא מגיעים לכמה חודשים, ואז, בהבזק של חשק לא מוסבר, לקחתם
אותו שוב ליד ופשוט נתתם לעצמכם להיזכר. יש מין תחושה כזאת של לפגוש שוב חבר שלא
ראית הרבה זמן; נכנסת לבטן מין תחושת
נוסטלגיה עמוקה, ואתה אוטומטית מתחרט על זה שלא קראת אותו הרבה לפני. אבל מצד שני,
אם לעולם לא היית נפרד מהספר, לעולם לא היית מתגעגע אליו. כשהתחלתי את הפרק על אוטונוס
הלילה, זאת אותה התחושה שהחליטה להיווצר. 

אצלי זאת המקבילה ללחיצת ידיים.

תמיד אחרי שיש לי את תחושת
ה-היי-אני-מכירה-אותך-מאיפה-שהוא, אני מרגישה יותר מחוברת לספר. כאילו במקום
מסויים אנחנו מברכים אחד&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 09 Jul 2010 10:09:00 +0200</pubDate><author>uvprincess@walla.co.il (גברת פואטיקה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=702947&amp;blogcode=11901910</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=702947&amp;blog=11901910</comments></item><item><title>הארי פוטר והסיידקיק המושלם</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=702947&amp;blogcode=11900949</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מבצע: שבירת החום בהוגוורטס

הספר: הארי פוטר וחדר הסודות/ ג&apos;יי קיי רולינג

מספר עמודים: 351



יש לי שתי מילים בשבילכם: רון והרמיוני.


דמויות הסיידקיק הכל כך חמודות האלה
בהחלט עושות את הספר השני למדהים כמו שהוא. יש משהו במערכת היחסים של &quot;אוהבים
לשנוא&quot; בין השניים שפשוט הופכת אותן לדמויות שגונבות מהארי לפעמים את אור
הזרקורים. 

עובדה שאי אפשר לערער אליה- בספר השני
בהחלט גדל התפקיד של רון והרמיוני בספר. עם בשנה הראשונה רון היה הסיידקיק/החבר
הכי טוב המושלם, והרמיוני הייתה הנערה המעצבנת שכולם שנאו אבל אהבו להעתיק ממנה
שיעורי בית, אז השנה הדמויות של שניהם מגיעות ליותר עומק. 

הרמיוני, בתהליך מדהים הופכת לאט לאט
מילדה לנערה, שאני (לפעמים) מזדהה איתה מאוד: תולעת ספרים משובחת, אוהבת לקרוא
ואוהבת ללמוד, תמיד דוחפת את עצמה לעוד הישגים, אבל בו זמנית לא שוכחת מי הם
החברים שלה, ולא לשנייה אחת לא מאבדת את מי שהיא בתוך הדברים הנוראיים שקורים
מסביבה. ורון, הבן הדביל אך-כל-כך-חמוד, אשר בזכותו אנו באמת מתחילים להבין את
המשמעות של המושג &quot;משפחת קוסמים ענייה&quot;, שגרם לי כל כך הרבה פע&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 08 Jul 2010 20:33:00 +0200</pubDate><author>uvprincess@walla.co.il (גברת פואטיקה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=702947&amp;blogcode=11900949</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=702947&amp;blog=11900949</comments></item><item><title>הארי פוטר והגב השרוף</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=702947&amp;blogcode=11899783</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מבצע: שבירת החום בהוגוורטס

הספר: הארי פוטר ואבן החכמים/ ג&apos;יי קיי רולינג

מספר עמודים: 321



בדרך לנסיעה ארוכה במיוחד לאילת מתפנה
זמן. 4 וחצי שעות ממנו ליתר דיוק. ואיך למלא את הזמן הזה בצורה טובה יותר מאשר
להתחיל בפרוייקט הקולוסאלי שלקחתי על עצמי? 

הוצאתי את הכרך הראשון בסדרת הארי פוטר,
&quot;הארי פוטר ואבן החכמים&quot;, ממרומי הארון שלי, התיישבתי באוטו ליד אימא,
כשבמושב האחורי שכנו הלפ טופ הנאמן שלי, המזוודה (לא אבא, אני עדיין לא חושבת
שמזוודה זה מוגזם לשלושה ימים באילת!), ושקית עם מיטב הממתקים שממתיקים דרך ארוכה
(מאוד!) לאילת והוקסמתי. 

קל להישבה בקסם שהעולם של &quot;הארי
פוטר&quot; מציג. חוץ מהכתיבה השנונה לגבי האנטי גיבור המובהק שמנצח הכל כנגד כל
הסיכויים, העלילה של &quot;הארי&quot; מתרחשת במקום קריר וצונן! מחשבה מרעננת
בהחלט כשאת מרימה את העיניים וכל מה שאת רואה מסביבך זה מדבר (שיפה בזכות עצמו)
והדש בורד במכונית שמראה לך 41 מעלות בערבה... 

את העלילה של הארי פוטר ואבן החכמים
כמעט כל ילד בעולם יודע אבל לטובת מי שחי מתחת לסלע, או היה בכלא לתקופה ממושכת,
או הרגע חזר מהחלל אני יחזור (מ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 08 Jul 2010 08:59:00 +0200</pubDate><author>uvprincess@walla.co.il (גברת פואטיקה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=702947&amp;blogcode=11899783</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=702947&amp;blog=11899783</comments></item><item><title>פוסט ראשון.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=702947&amp;blogcode=11897138</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;נגמרה שנת הלימודים ואיתה (באופן מפתיע) התפנה הרבה זמן... מה שמוביל (באופן מפתיע אף יותר) להרבה יותר קריאה. 
משמעות: הגברת החליטה לקחת על עצמה פרויקט במימדים עצומים: לקרוא את הסדרה של &quot;הארי פוטר&quot; ברצף. 
&quot;מדוע פרויקט?&quot; שואלים את עצמם שאר האנשיםהמסתובבים במרחבי מדף הספרים בארץ, הרי ידוע כי סדרת &quot;הארי פוטר&quot; היא יופי של תענוג דפי לאוכלי הדפים שבינינו! 
הסיבה פשוטה: 3,930. 
לא, לא חברים, זוהי לא טעות דפוס- לא הזזתי את הפסיק למקום לא נכון. 3,930 זהו מספר הדפים המצרף את כל שבעת ספרי &quot;הארי פוטר&quot;. כולם! 
נכון שבהתחלה זה מתחיל תמים עם שלושה ספרים נחמדים ודקיקים, רק כדי לקבל את הבומבה לפנים בספר הרביעי שכולל, לא פחות ולא יותר מ- 660 עמודים! ומאז, טוב, זה רק הולך ומדרדר, (או הולך והמתגבר, תלוי איך מסתכלים על זה). 
אף לא אחד מכול שאר הספרים הבאים (&quot;מסדר עוף החול&quot; ו-&quot;אוצרות המוות&quot;, מאחר ו&quot;הנסיך חצוי הדם&quot; הוא דווקא די דקיק במשקל כולל של 500 ומשהו עמודים!) נשאר חייב ל&quot;גביע האש&quot;, וכמו בשולחן הפוקר, שבו חייב כל אחד להמר, להשוות או להתקפל, גם ספרי &quot;הארי פוטר&quot; מרגישים צורך כל אחד להתעלות על קודמיו: ע&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 06 Jul 2010 23:28:00 +0200</pubDate><author>uvprincess@walla.co.il (גברת פואטיקה)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=702947&amp;blogcode=11897138</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=702947&amp;blog=11897138</comments></item></channel></rss>