http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173heCopyright 2026 "שמיים של תכלת". All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=12128883<div align="right" dir="rtl"><p>טוב... כמה זמן לא כתבתי? כמה ימים. כמה זמן לא פרסמתי? זו שאלה קשה... באמת- אין לי זמן. אני הולכת לקורס באוניברסיטה (בר אילן), 2 חוגים ועוד אני לוקחת את אח שלי לחוג. אבל אני מצלמת. הרבה. עם מצלמה קומטית רגילה, אבל זה לא משנה בשבילי. אני מעלה כמה תמונות שצילמתי היום בארוע. <br /><br /><img style="width: 500px; height: 375px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/73/11/70/701173/posts/21224917.jpg" border="0" alt="" /><br /><br /><img style="width: 500px; height: 375px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/73/11/70/701173/posts/21224918.jpg" border="0" alt="" /><br /><br /><img style="width: 500px; height: 375px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/73/11/70/701173/posts/21224919.jpg" border="0" alt="" /><br /><br /><img style="width: 500px; height: 375px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/73/11/70/701173/posts/21224920.jpg" border="0" alt="" /><br /><br /><img style="width: 500px; height: 375px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/73/11/70/701173/posts/21224921.jpg" border="0" alt="" /><br /><br /><img style="width: 500px; height: 375px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/73/11/70/701173/posts/21224922.jpg" border="0" alt="" /><br /><br /><img style="width: 500px; height: 375px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/73/11/70/701173/posts/21224923.jpg" border="0" alt="" /><br /><br /><img style="width: 500px; height: 375px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/73/11/70/701173/posts/21224924.jpg" border="0" alt="" /><br /><br /><img style="width: 500px; height: 375px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/73/11/70/701173/posts/21224925.jpg" border="0" alt="" /><br /><br /><img style="width: 500px; height: 375px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/73/11/70/701173/posts/21224926.jpg" border="0" alt="" /><br />התמונה האחרונה האהובה עליי. היינו בארוע של בת דודה של אבא שלי. היא ילדה את הבן השני שלה (הבכור זה הבלונדיני באחת התמונות). לאח של בעלה (אני חושבת) יש פאקינג מצלמה אדירה! יש לו מצלמה מקצועית, והוא בכלל עובד בנמל תעופה! אני חושקת במצלמה כזו... גיליתי שסבתא שלי הביאה לי שרשרת ממזמן ולא נגעתי בה אף פעם, אז יישמתי היום יוזמה ולבשתי שרשרת שלא אני קניתי, והשרשרת הזו מדהימה! יש לה אבן כחולה שממוסגרת בכסף. </p> <p>אימא שלי עוברת בחודש הבא ניתוח. לעזאזל עם החיים. <br />נ.ב- ממליצה על הספר "חוף מבטחים" של ג'קלין וינספיר. ספר אגדי. </p></div>Fri, 29 Oct 2010 18:28:00 +0200nobody@israblog.co.il ("שמיים של תכלת")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=12128883http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=701173&blog=12128883http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=12028181<div align="right" dir="rtl"><br /><img style="width: 400px; height: 400px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/73/11/70/701173/posts/20988751.png" border="0" alt="" /><br />יש לי מחסום כתיבה (שוב). אני אנסה מחר לכתוב משהו. אז תהינו השנה, שתפיקו את הטוב ביותר בכול מה שתעשו ותקראו הרבה ספרים<img title="סבבי" src="../moodicons/smile.gif" alt="סבבי" width="15" height="15" /><br /><br />בטי.</div>Wed, 08 Sep 2010 17:28:00 +0200nobody@israblog.co.il ("שמיים של תכלת")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=12028181http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=701173&blog=12028181http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=12013658<div align="right" dir="rtl">&nbsp; <p style="margin-bottom: 0cm;">קלסי מכורה לסמים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>וג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>רי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא תמיד אומרת שהסמים זו התופעת לוואי של ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>רי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>ותמיד מסבירים לה שהיא לא באמת אוהבת את ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>רי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>הוא פשוט מביא לה את הסמים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אבל היא מתנגדת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br />&ldquo;</span>הוא האדם היחיד שאוהב אותי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">!&rdquo; </span>היא צועקת על אימה כשהיא בהשפעת הסמים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>מעיני אימה יורדות דמעות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br />&ldquo;</span>את לא מבינה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אני אוהבת אותך<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.&rdquo; </span>היא ממלמלת ונאנחת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מתייאשת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br />&ldquo;</span>אז למה שלחת אותי למוסד<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?&rdquo; </span>קלסי שואלת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ואימה שותקת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אבל קלסי לא מבינה שזה יעזור לה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>כנראה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אימה נאנחת והולכת לחדרה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>והמונית של קלסי מחכה בחוץ וצופרת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br /></span>קלסי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>לבושה בג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>ינס ובחולצה הלבנה המוכרת רצה למונית<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>כול הנסיעה היא מספרת את סיפור חייה לנהג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>הוא מדי פעם מגיב ב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>כן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>בטח<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ברור<span style="font-family: Times New Roman, serif;">' </span>רק בשביל לא להראות גס רוח<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>למרות שהוא כלל לא מקשיב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br /></span>קלסי כבר מול המוסד<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא נאנחת ונכנסת ל<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>בית כלא<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'. </span>היא בטוחה שפעם זה היה בית כלא<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>רק שהפכו אותו לקצת יותר <span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>נורמלי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">". </span>השומר הזקן מחייך לעברה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br />&ldquo;</span>היי קלסי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.&rdquo; </span>הוא אומר בחביבות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br />&ldquo;</span>היי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.&rdquo; </span>היא אומרת ממורמרת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>למרות שכלל לא כועסת עליו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>ההפך<span style="font-family: Times New Roman, serif;">- </span>הוא אחד האנשים הכי נחמדים שהיא מכירה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>מספיק לצעוד שני צעדים בתוך המוסד ומרגישים את העגמומיות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br /></span>קלסי הולכת במהרה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>עוברת את כול רעשי הבכי והצרחות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא נעמדת מול חדר מאתיים תשעים ותשע<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>הדממה בחדר מפחידה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>קלסי זורקת את את תיקה בחיפזון על המיטה ומתיישבת ליד המחשב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br />&ldquo;</span>פה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?&rdquo; </span>היא כותבת במהירות לג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>רי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br />&ldquo;</span>זו קייט<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אחותו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>את יכולה להביא לי את המספר פלאפון שלך<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?&rdquo; </span>היא כותבת מהר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>קלסי חושבת כמה דקות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ושולחת את המספר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>הפלאפון מצלצל לאחר כמה מאיות השנייה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br />&ldquo;</span>קלסי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.&rdquo; </span>ממלמלת קייט בעגמומיות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>יצא להן כמה פעמים להפגש<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>וקייט כעסה עלייה תמיד<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>מאוד<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br />&ldquo;</span>היי קייט<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>מה קרה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?&rdquo; </span>היא שואלת בקול אדיש<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br />&ldquo;</span>ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>רי לקח מנת יתר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>והוא מת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.&rdquo; </span>היא ממלמלת ומנתקת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>קלסי יכלה להישבע שהיא שמעה את קייט אומרת <span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>רי לקח מנת יתר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>והוא מת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>בגללך<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.&rdquo; </span>אבל הדמעות ששטפו את עיניה לא נתנו למחשבות לצוץ בראשה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>תחילה היא בכתה בשקט<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>ואז כשהמשפט חלחל לתודעתה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>צרחות נוספו לבכי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא זעקה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אחת האחיות רצה לחדרה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ולאחר כמה התמקחויות ולקחה קלסי כדור הרגעה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>כנראה שההשפעה הייתה כול כך חזקה את שקלסי יכלה רק לשבת על המיטה ולבהות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br />&ldquo;</span>קלסי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.&rdquo; </span>נשמע קול מעומעם<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא נאנחה והביטה במקור הקול<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אישוניה התרחבו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>זה היה ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>רי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br />&ldquo;</span>אני לא מאמינה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">!&rdquo; </span>היא צעקה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא נגישה לחבק אותו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אך היא התנגשה בקיר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br />&ldquo;</span>קלסי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>זה לא באמת אני<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>את הוזה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.&rdquo; </span>הוא מלמל<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אך היא נהרה את ראש<span>ה</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br />&ldquo;</span><span>אל תדאג</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span><span>אני רואה אותך</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span><span>אתה פה</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">.&rdquo; </span><span>היא מנסה להסביר לו</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span><span>והוא רק חייך והתייאש</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br /></span><span>שעות היא ישבה על המיטה</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span><span>ודיברה עם ג</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span><span>רי</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br />***<br /></span><span>האחות שעברה ליד חדרה שמעה אותה מדברת</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span><span>היא נאנחה והמשיכה ללכת</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span><span>כך זה המשיך חודשים</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">. '</span><span>היא השתגעה</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">.' </span><span>חשבה בייאוש והסבירה להנהלה</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br />&ldquo;</span><span>קלסי</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">!&rdquo; </span><span>אמרה האחות שצעדה לחדרה</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br />&ldquo;</span><span>מה</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">?&rdquo; </span><span>ממלמלה קלסי בעצבנות</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span><span>משום שהאחות קטעה אותה מדיבורה עם ג</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span><span>רי</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br />&ldquo;</span><span>את עוברת למקום אחר</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span><span>הרבה יותר כיפי</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">.&rdquo; </span><span>שיקרה האחות</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span><span>קלסי רצה אחריה</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br /></span><span>את הנסיעה העבירה בדיבור עם ג</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span><span>רי</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span><span>הנסיעה לא לקחה יותר מרבע שעה</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br />&ldquo;</span><span>למה כתוב על השלט בית משוגעים</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">?&rdquo; </span><span>שאלה בלחץ קלסי את האחות</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br />&ldquo;</span><span>תביני</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">- </span><span>את משוגעת</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">!&rdquo; </span><span>הסבירה בצורה המעליבה ביותר האחות</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span><span>והכניסה את קלסי לתוך המקום בדחיפה מהירה</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span><span>ג</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span><span>רי הופיע מולה</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br />&ldquo;</span><span>אמרתי לך</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">?&rdquo; </span><span>הוא ממלמל ונעלם</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span><span>משאיר אותה לסבול שם לנצח</span><span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br />****<br />קבלתי מחזור בפעם הראשונה, ואני מרגישה נורא, ובקושי כתבתי את זה- סליחה אם זה ממש נורא. </span></p></div>Wed, 01 Sep 2010 14:04:00 +0200nobody@israblog.co.il ("שמיים של תכלת")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=12013658http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=701173&blog=12013658http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=11999311<div align="right" dir="rtl"><p>"את לא רצינית." נשמע קול לגלגני מאחורי הקיר. "זה בטח סיוט או משהו כזה. אני פשוט עוד מעט אתעורר ואת תעלמי- וכול מה שבא איתך." הוסיף אותו הקול, ואז הוא יצא. ילד, בן עשר ככול הנראה. עיניו שחורות כזפת, ושיערו בהיר וקצוץ.<br />"אני נראית לך לא רצינית?" שאלה אותה דמות זעירה, וידה מופנת לפניה.<br />"טוב- כן. אבל זה חלום. הרי אין אף אחד בגודל כזה במציאות." מלמל ברגזנות הילד. הדמות התהלכה אליו, והוא יכול להשבע שרגליה כלל לא נגעו ברצפה.<br />"איך? מה? רגליים?" הוא שאל, ומרוב הלם לא הצליח לומר את המשפט כמו שצריך.<br />"חלום? זוכר?" היא אמרה בציניות, וצבטה את ידו. הוא לא חשב שהיצור הזעיר הזה יכול להכאיב כל כך.<br />"אבל למה?" הוא שאל, כמעט צעק. היא חייכה.<br />"אם זה היה חלום הייתה קם. אתה רואה?" היא אמרה בצחקוק קל. הוא הנהן, המום אך מעוצבן. <br />"רגע- אז איך שאף אחד לא זז, ולא רואה, ולא מדבר?" הוא מלמל, ושוב נשמע קולו התמים של ילד בן עשר. <br />"הזמן עצר מלכת." היא הסבירה בידענות, מסתובבת סביבו בהתבוננות, משננת את מראו.<br />"למה?" הוא שאל, משלב את ידיו על החזה, ומנסה בעזרת מבטו להבהיר לה שתפסיק להביט בו, אך היא ממשיכה לבחון אותו. <br />"כשאדם הופך לאחד מאיתנו, זאת אומרת- היצורים השומרים, הזמן נעצר עד שהוא מסכים להצטרף אלינו." היא אומרת תוך כדי שהיא שקועה בבהיה בגופו. <br />הרגשה מוזרה מלאה אותו, והוא הרגיש כיצד הוא גודל.<br />"מ- מה קורה לי?" הוא מגמגם בלחץ. היא מפסיקה להביט בו. <br />"השינוי קורה. זה יערך כמה דקות." היא מלמלה, ונראה שהיא שקועה במשהו אחר. גופו מעט נמתח, והוא היה לא פחות ממטר שבעים. עורו מעט השחים. עיניו התרחבו ושונו לירוק בהיר. שיערו שונה לחום שטני, והתארך. הוא כבר לא היה אותו ילד בן עשר. הוא נראה כבן שש עשרה. <br />היא זרקה לידו מראה. <br />"למה?" הוא שאל, והבין שקולו שונה. עכשיו קולו היה עבה יותר, גברי יותר. <br />"תסתכל." היא נאנחה, כאילו שזה לא מובן.&nbsp;עיניו נפערו כשראה את בבואתו. <br />לפתע ידו שמטה את המראה. הוא קפא במקומו. הוא נצבע בשחור, וצריבה מלאה את גופו. <br />"קום כבר בטטה מהלכת!" שמע את אחותו. זה היה חלום? או שאולי... לא?</p></div>Wed, 25 Aug 2010 15:07:00 +0200nobody@israblog.co.il ("שמיים של תכלת")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=11999311http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=701173&blog=11999311http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=11999211<div align="right" dir="rtl"><p>ככול הנראה, זה הסיפור שיהיה בבלוג. בנתיים- הינה הקדמה. תגובות יתקבלו בזרועות פתוחות :)<br /><br />שמיים עגומים. ים גועש. וזוג אנשים, כבני עשרים- עומדים בתוך הים, שיערה השטני של הבת מצליף בפנייה בחוזקה. דמעה בוגדנית נוזלת מעינה. <br />"אתה בטוח?" היא שואלת בקול שבור, מנסה שלא לפרוץ בבכי ולהכותו. <br />"את מבינה-" הוא מנסה להסביר לה בעדינות, אך היא קוטעת אותו, פורצת בבכי.<br />"לא! אני לא מבינה! הדבר היחיד שאני מבינה שאתה עוזב אותי ל<em>טובתה</em>!" היא אומרת את זה בלגלוג, אך נשמע בברור שרע לה, קשה לה. <br />הוא נאנח. והולך משם. לפעמים היא מצטערת שהים לא יכול לסחוף אותה איתו, להשאיר אותה במקום אחר, מקום ש<em>הוא</em> לא נמצא בו.</p></div>Wed, 25 Aug 2010 13:58:00 +0200nobody@israblog.co.il ("שמיים של תכלת")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=11999211http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=701173&blog=11999211http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=11985367<div align="right" dir="rtl"><p>היא צועדת ברחוב לאט, אך בדיוק. טיפוף עקבייה על הרצפה נשמע בבירור. טוק. טוק. טוק. שמלת המשי השחורה והדקיקה שלה נעה לפי קצב הליכתה, חושפות רגליים לבנות כמו דף, דקיקות וארוכות, שמכוסות בגרביונים שחורים. שיערה אסוף בהידוק לראשה, וסיכת פרח מתחרה שחורה מוצמד לחלקה העליון. היא תופסת בידה הימנית תיק עור קטן בצבע שחור, שבולט על אור הדמדומים. היא מביטה בלחץ בשעון על ידה השמאלית.<br />"אני חייבת למהר. הוא מחכה לי." היא ממלמלת, ומגבירה את הליכתה, ובכול זאת- נראה כי כול צעד וצעד מדוד, כול נשימה ונשימה מדודה. היא צועדת, עוברת כמה קבצנים, חלקם סתם שוכבים על קיר הבטון של הבניין לידם, ואחד מהם מנגן בגיטרה. היא מקשיבה למנגינתו וצעדיה לאט לאט מואטים. I'm Yours הוא מנגן בדיוק. היא נאנחת. כמה שהיא אוהבת את השיר הזה. היא זורקת לקופסת הגיטרה שמונחת לידו שטר של עשרים. הוא מחייך לעברה חיוך החושף שיניים צהובות, ועיניו נעצמות ומלאות אושר. 'תודה.' הוא ממלמל בקושי וממשיך לנגן. היא מביטה שוב פעם בשעון. היא נלחצת ומתחילה לרוץ. ואז היא מגיעה לבניין גבוה, בצבע לבן צחיח. הוא נתמח בקיר השיש. הוא מהנהן בראשו לעברה, והיא צועדת. הוא מחבק אותה, והיא מנשקת אותו בקושי על שפתיו המלאות. <br />פתאום הכול שחור, והיא קמה. <br />"זה חלום?" היא ממלמלת לעצמה, מאוכזבת. ואז היא מביטה לצד מיטתה, ורואה אותו. הוא פותח את עיניו.<br />"לא." הוא אומר וחוזר לישון. אבל אז היא מביטה שוב, רוצה לנשקו. אבל הוא לא שם. <br />עוד הזיה. <br />-<br />מה שמוזיקה יכולה לעשות...<br />השיר <a class="blog" href="http://www.youtube.com/watch?v=l4pGlE1i3wo" target="_blank">הזה</a> עורר בי רצון לכתוב. אני לא חושבת שמישהו לא מכיר את השיר הזה. <br />זה הקטע השני שכתבתי היום. אבל הראשון שפירסמתי.</p></div>Wed, 18 Aug 2010 18:22:00 +0200nobody@israblog.co.il ("שמיים של תכלת")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=11985367http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=701173&blog=11985367http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=11979144<div align="right" dir="rtl">מיועד לפרפקט, תחרות כתיבה.<br />&nbsp; <p style="margin-bottom: 0cm;">כבר סתיו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>כמעט חודשיים שהיא שוכבת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>שם<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>על המיטה הלבנה והנקייה שבבית החולים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br /></span>כבר כמעט חודשיים שהיא מצחינה מהתרופות שנותנים לה כל פעם מחדש<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br /></span>היא נזכרה בדרך שבה נכנסה לפה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>זה היה תחילת הסתיו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>כמה ימים לאחר סיום הקיץ<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br /></span>כאבי תופת תקפו אותה בגב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>גורמים לה להיות משותקת על הספה מרוב כאב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br /></span>היא הייתה מעולפת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אך יכלה לשמוע בקושי את הסירנה של האמבולנס<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>את אימה בוכה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>את אביה מחבק את אחותה הקטנה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>באמבולנס היא נרדמה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ככול הנראה מגז שנתנו לה לנשום<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>בבית חולים היא שכבה על העגלה הזו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מחוברת להאל<span style="font-family: Times New Roman, serif;">- </span>יודע<span style="font-family: Times New Roman, serif;">- </span>כמה מכשירים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>כולל כמה מכשירים שלקחו ממנה דם<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אביה ישב באחד השולחנות מול הכניסה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מחזיק את דון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אחותה הקטנה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>על ברכיו ומנסה שלא לבכות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>כבר עברו כמעט ארבעה עשר שנים מאז שהמחלה התפרצה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>וג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>יין הייתה קטנה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא לא זכרה כלום<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. '</span>אז למה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">- </span>אלוהים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">? </span>למה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?' </span>חשב אביה במחשבותיו מיוסר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אימה רצה אחריה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מתייפחת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br />&ldquo;</span>ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>יין<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.&rdquo; </span>נשמע קול עמום<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>יין ישנה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>רגועה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>לא מרגישה כלום<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br />&ldquo;</span>ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>יין<span style="font-family: Times New Roman, serif;">!&rdquo; </span>כעת כמעט צעקה האחות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מנידה את ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>יין מעט<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br />&ldquo;</span>אני קמה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אני קמה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">!&rdquo; </span>נאנחה ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>יין<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מרגישה עייפה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>האחות הניחה לג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>יין על יד הארון מגש<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אשר עליו הונחה חביתה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>קוטג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">' </span>ומיץ תפוזים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>יין נאנחה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br />&ldquo;</span>לפחות היום הביאו משהו אכיל<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אבל מחר שוב יביאו את הדייסה המגעילה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.&rdquo; </span>מלמלה ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>יין לאוויר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br /></span>הבדידות הייתה מעיקה לג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>יין<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>בעיקר משום שידעה כי כמעט לכולם יש שותף לחדר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ורק לה אין<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא הביטה בעצב בשעון הכחול שחובר על הקיר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>בולט על הרקע הלבן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>הצחיח<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>שגרם לג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>יין לרצות לצעוק<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>יותר מדי לבן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>יין נאנחה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. '</span>רבע לשבע<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>בעשר אימא<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אבא ודון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.' </span>היא חשבה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מתגעגעת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא נזכרה בימים שבהם הייתה מאושרת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>עם כול החברים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אבל עכשיו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">? </span>לאף אחד אין אומץ לבוא לבקר אותה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>נטשו אותה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>השאירו אותה גוססת ומצאו תחליף לג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>יין<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא ידעה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>שכשהיא תחזור לבית <span style="font-family: Times New Roman, serif;">-</span>אם היא תחיה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">- </span>הם יבואו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ויתנהגו כאילו לא קרה כלום<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>והיא תכעס<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>תצעק<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>תומר להם שהם חבורת בוגדים חסרי לב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>שהיא שונאת אותם<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>שלא יתקרבו אליה יותר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>והם יעמדו שם<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>במסדרון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>המומים ופגועים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ובכול זאת לא יומרו דבר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>כי הם ידעו שהיא צודקת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>יין נאנחה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>והתיישבה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br />&ldquo;</span>אאוץ<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'!&rdquo; </span>היא ייללה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>המחט של האינפוזיה הכאיבה לה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא תפסה בעדינות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אך בייציבות את המגש<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>והניחה אותו על ברכיה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא אכלה מהר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אך נגעלת מהטעם הנורא<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא סיימה לאכול<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>נגבה את פיה והניחה את המגש במקומו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br /></span>היום עבר לאט<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>משפחתה הגיעה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>היא ישנה הרבה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>כרגיל<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br />***<br /></span>כבר עברו עשרה ימים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>המצב החמיר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>הרופאים משערים שנשארו לה עוד עשרה ימים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אלה אם כן יהיה נס או משהו כזה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br /></span>הוריה החליטו לא לבקר אותה יותר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>זה גרם לפיטוריה של אביה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מקור הפרנסה היחיד של אימה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא הבהירה לאימה שזה בסדר מצידה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>למרות שכששמעה זו רצתה לבכות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br /></span>הביאו לה שותפה לחדר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אבל היא כל הזמן יושנת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>כך שזה לא עזר לג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>יין<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אבל היא לא כעסה עלייה או משהו כזה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>גם היא הייתה ככה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.<br /></span>הימים עברו מהר מדי לדעתה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>בידיעה שנשארו לה עוד עשרה ימים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br />***<br /></span>הרופאים עמדו סביבה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>וגם משפחתה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>הם כבר הספיקו להיפרד<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אבל אף אחד לא חשב שהכאב יהיה רב כל כך<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>בהתחלה היא פרפרה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>הרוק יצא ונטף על הריצפה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ואז נימי הדם התפוצצו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אחד אחד<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>הוריה היו המומים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מפוחדים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>והוציאו את דון מהחדר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>הרופאים היו בשוק<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>הם לא חשבו שהיא יכולה למות ככה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>יין לא הרגישה כלום כבר ממזמן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>וגם את זה היא כבר לא הרגישה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br /></span>היא ראתה את גופה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>לא מרגישה כלום<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא נגשה על הוריה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>נשקה את לחייהם ועלתה למטה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>לאחר מעט זמן חזרה למטה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>הפעם בתור רוח<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא הלכה לביתה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא הייתה המומה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>הם השאירו את חדרה כפי שהוא<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ולא היה להם את האומץ להכנס אליו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. <br /></span>היא נצחה את חייה בקלות כזו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>שהיא לא חשבה שזה הגיוני<span style="font-family: Times New Roman;">. <br /><br /></span><span style="font-family: arial;">מקווה שאהבת :)</span></p></div>Sun, 15 Aug 2010 17:09:00 +0200nobody@israblog.co.il ("שמיים של תכלת")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=11979144http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=701173&blog=11979144http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=11969039<div align="right" dir="rtl">בחיים היא לא חשבה על זה ככה. היא בחיים לא חשבה על זה שהוא לא מת. הרי מאיפה היא יודעת שהוא מת? לא סיפרו לה.<br />שנים של הדחקה. הדחקה ועצב. והיא ידעה שהוא איפשהו. איפשהו, שונא אותה. או אולי לא. אבל זה לא משנה. הוא עזב אותה. <br />היא תפסה דף שורות. חיוך מורשע על פנייה. היא כתבה את שמו בכתב יד מעוגל. "דרוי גלאס- עונש מוות" היא קיפלה ותחבה לאחת המגירות.<br />והיא ידעה שזה מגיע לו. כל כך ידעה שזה יגיע לו. אבל מה אם הם יתאהבו? או שהיא תתאהב במישהו אחר? לא. לא. אין מצב. היא חייבת להרוג אותו.</div>Tue, 10 Aug 2010 16:15:00 +0200nobody@israblog.co.il ("שמיים של תכלת")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=11969039http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=701173&blog=11969039http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=11967161<div align="right" dir="rtl">&nbsp; <P style="MARGIN-BOTTOM: 0cm">הכרנו דרך אחד האתרים<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>הוא ניהל את האתר ואני הייתי בין הגולשות היחידות<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>ובכל זאת<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">- </SPAN>אהבתי את האתר הזה<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>למרות עיצובו הכהה<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>שנצבע בעיקר בכחול כהה<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>סגול ובורדו<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>האתר היה שמח<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>שוקק חיים<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>הוא התמקד בחיי המנהל<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>אני זוכרת במדויק את שמו<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>ניר כץ<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>שם רגיל<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>הוא רשם את שמו תמיד<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>בסוף כל עמוד באתרו<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>הוא תיאר במדויק<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>בצורה מדהימה ומרגשת<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>את מה שעובר עליו בכול יום<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>אבל תמיד הוא הזכיר שוב ושוב שהוא הומו<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>כן<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>כתבתי את זה<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>יצא לו לא מעט לדבר על חיי האהבה שלו<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>הוא גם הזכיר מדי פעם שאביו מת<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>כל כך רציתי לנחם אותו<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>והוא היה מדהים<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>היה לו אופי מדהים<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>הוא היה אז בן עשרים ושש בלבד<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>היה לו שיער שוקולד כהה<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>מתולתל שכיסה את קרקפתו<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>ואורכו בין קצוץ<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">- </SPAN>מגיע עד לאוזניו<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>היו לו עיניים כחולות עמוקות<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>ננעצות במצלמה בשלווה<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>גופו היה רגיל<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>לא שרירי במיוחד<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>ובגדיו נראו תמיד פשוטים<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>אבל המראה לא משנה<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>לאחר כמה שבועות של גלישה קבועה באתרו<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>והוא הביא לי שמו באחת מתוכנות המסרים החינמיות<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>לאחר שאישר אותי<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>סקרתי את משתמשו<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>כל הפרטים היו נכונים<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>הבטתי בתמונתו<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>זה היה הסמל של הקהילה הגאה<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>שורות של צבעים<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>שורה אחת מכול צבע<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>שורה מהצבע האדום<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>הכתום<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>הצהוב<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>ירוק<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>כחול וסגול<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>למטה נכתב <SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">"</SPAN>כי אני חלק בקהילה הגאה<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">!”<BR>“</SPAN>היי קוראל<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>פה<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">?” </SPAN>נכתב במהירות<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">.</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif"><BR>“</SPAN>כן<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">.”<BR>“</SPAN>מה קורה<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">?” </SPAN>הוא שאל<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>כל השיחה הייתה רגילה<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">.<BR>“</SPAN>טוב<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>אני הולך לברנוער<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">.” </SPAN>הוא כתב<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">.<BR>“</SPAN>ביי<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">.”<BR>“</SPAN>ביי<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">.” </SPAN>הבטתי בלוח שנה<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>הרגשה מוזרה מלאה את בטני<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>העשרים ושמונה לשביעי אלפיים ותשע<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>תאריך רגיל<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">.<BR></SPAN>פתחתי את הטלוויזיה בנחת<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN>לועסת את עוגיית השוקולד בהנאה<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>צפיתי בחדשות<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN>הרגל ישן שלי<SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">.<BR>“</SPAN><SPAN>רצח בברנוער</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN><SPAN>לפי המובן</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN><SPAN>נרצחו אדם בן עשרים</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">" </SPAN><SPAN>שם היא הוסיפה עוד כל מיני</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN><SPAN>ויכולתי לשמוע את שמו של ניר</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN><SPAN>הרגשתי בהתחלה את ההלם ממלא את גופי</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN><SPAN>ואז את העצב</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN><SPAN>הדמעות יורדות</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN><SPAN>ולחשוב שכבר עברה שנה</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">. </SPAN><SPAN>שנה מאז שניר כץ ז</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">"</SPAN><SPAN>ל וליז טרובישי ז</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">"</SPAN><SPAN>ל נרצחו בבר הנוער</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: Times New Roman, serif">, </SPAN><SPAN>רק על היותם הומואים ולסביות. <BR><BR>אני כל כך מצטערת שהתעכבתי, לא הייתי על המחשב מלא זמן.</SPAN></P></div>Mon, 09 Aug 2010 17:28:00 +0200nobody@israblog.co.il ("שמיים של תכלת")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=11967161http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=701173&blog=11967161http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=11938724<div align="right" dir="rtl"><p>החלקים המסומנים מכילים קללות. מצטערת. אני אסמן את המילים, אז אפשר להתעלם מהם, אבל זה הורס את הפרק.</p> <p>"<span style="text-decoration: underline;">פאקינג </span>עולם! <span style="text-decoration: underline;">פאקינג</span> חיים!" היא צעקה בכניסתה לבית. בעודה טורקת את הבית, יכלה לשמוע את הטלפון הנייד מצלצל. <br />'זה בטח הוא... <span style="text-decoration: underline;">שיילך להזדיין</span>.' חשבה. הצילצול פסק. שרלוט לא הספיקה להתיישב על הכורסא, והפלאפון צילצל שוב.<br />"מה <span style="text-decoration: underline;">מזדיין</span>? מה?" החליטה שרלוט לענות לטלפון.<br />"מ- מה? רציתי להציע לך לקנות משהו." ענתה בפחד אשת מכירות מהצד השני. שרלוט החווירה.<br />"הו- סליחה. חשבתי שאת מישהו אחר." מלמלה שרלוט בקול עדין וכמעט בלתי נשמע.<br />"בעיות עם החבר?" שאלה בחביבות אשת המכירות.<br />"הלוואי." ענתה שרלוט, והרגישה איך היא צריכה את היומן שלה. כאן. עכשיו. והיא לא מוכנה לחכות אף לא שנייה אחת.<br />"אני חייבת לנתק." מלמלה האישה וניתקה. שרלוט רצה עד לחדרה, הדמעות כבר יורדות כאילו מישהו מת.<br />'הלו, שרלוט, מה קרה?' שמעה קול מעומעם. היא אפילו לא רצתה לענות. <br />'רק משוגעים מדברים עם עצמם.' שיננה, ותפסה את היומן. <br /><br />"אני שונאת אותו! שונאת! שונאת! שונאת! למה דניאל היה חייב למות ולא הוא, זאת אומרת ג'ייסון? דניאל לא פגע בי, אפילו לא פעם אחת, והוא- הוא פוגע בי כל פעם מחדש, ואני, כמו איזו כלבה מטומטמת חוזרת אליו. הוא מפלרטט עם דונה. בסדר. לא אכפת לי. הוא מחבק את קלי חיבוק של "ידידים" בסדר. אבל לנשק את קייסי?! קייסי?! היא <span style="text-decoration: underline;">זונה</span>. זה ידועה. אבל הוא- הוא נשבע לי שהוא אוהב אותי ורק אותי. <br />ואני כמו ילדה קטנה בורחת לפה. וכמובן שאין לי אימא פה לבכות עלייה. היא טסה עם אבא, כרגיל, לניו ג'רזי לאיזה חודש מהעבודה שלה, והשאירה אותי פה. אלוהים, מה הבעיה של העולם להיות קצת יותר נחמד איתי?!"</p> <p>&nbsp;</p> <p>כתבה שרלוט בכתב יד מעוגל, וסגרה את היומן בחביטה עם ידה. היא הייתה בטוחה שאם יכל לדבר, היה מתלונן ואומר משהו בסגנון:<br />"מה?! אני אשם שהעולם גרוע?!" והיא הייתה כנראה צוחקת. אבל עכשיו, כשהיא שוקלת אם כדאי לקחת את הסכין מהמטבח, לצחוק היה הדבר האחרון שחשבה עליו.</p> <p>'על תעשי את זה.' הקול המעומעם דיבר שוב.<br />'למה? למי אכפת?'<br />'לך.'<br />'אם אכפת לי, למה אני חושבת על זה?'<br />'כי אני זה את. את אומרת לעצמך לא לעשות את זה.' כעת שרלוט הייתה מבויישת. היא ידעה שהקול צודק, היא ידעה שהיא לא רוצה למות. <br />שרלוט חייכה. 'ככה למישהו יהיה רע על המוות שלי.' היא מלמלה.<br />היא רצה למטבח. היא תפסה עט ונייר.<br />'ממש אהבתי אותכם. באמת שכן. אבל העולם רע אליי, מצטערת.' כתבה, דמעה זולגת מעינה והסכין נכנסת אל תוך ידה. <br />היא הרגישה מעין צריבה, ולאחר מכן, כלום. השקט הדהים אותה.<br /><br /><br />זהו. החלטתי לגמור את הסיפור. הוא יותר מדי דכאוני. סליחה.<br />אני אעשה סיפור אחר, פחות דכאוני.<br />בנתיים- מה דעתכם על הסיפור? יש למישהו דעה על הכתיבה או על הרעיון של הסיפור?<br />סליחה על הקללות בפרק הזה. זה פשוט התאים.</p></div>Mon, 26 Jul 2010 14:36:00 +0200nobody@israblog.co.il ("שמיים של תכלת")http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=701173&blogcode=11938724http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=701173&blog=11938724