http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369heCopyright 2026 אלו הם חיי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/69/03/70/700369/misc/20839919.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12276001<div align="right" dir="rtl">היי, מה נשמע? התגעגעתי. הרבה זמן לא עידכנתי כאן. זוכרות שאמרתי לכן שיש עוד סיפור בדרך? אז אני בלהט של ההתחלה, כותבת אותו במוזה מטורפת ו'אלו הם חיי' מעט תקוע. אני מקווה מאודשבשבוע הבא אני אוכל לשבת ולכתוב את הפרק עד סופו, כי מחר אני יוצאת לטיול שנתי של 3 ימים! -בגריות בסוף השנה... טיול שנתי בתחילתה- אז... מה נשאר חוץ מהלגיד שהתגעגעתי ושיהיה לכם אחלה שבוע, ממה שנותר ממנו. &hearts; אוהבת המון. </div>Tue, 18 Jan 2011 20:36:00 +0200Loren.Story@gmail.com (אלו הם חיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12276001http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=700369&blog=12276001http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12246414<div align="right" dir="rtl">לא שכחתי אתכן! השבועיים האלה היו השבועיים העמוסים בחיי. נולד לי אחיין חדש, כן כן, מדהים וקטנטן. שמו בישראל הוא איתי. בנוגע לפרק, אני קצת תקועה איתו. יש לי דף מלא בווארד, אבל השאר לא זורם לי... אני מקווה מאוד שבהמשך השבוע המוזה תחזור ואני אעלה פרק. 2011!!! שנה אזרחית טובה! </div>Sun, 02 Jan 2011 16:30:00 +0200Loren.Story@gmail.com (אלו הם חיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12246414http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=700369&blog=12246414http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12219417<div align="right" dir="rtl">מהפרק הקודם: דניאל המשיך אל ביתו, לורן רצה במחשבותיו בכל רגע. הוא רצה כבר להתקדם. למרות שהחליטו לקחת את זה לאט, הוא הרגיש שהוא לא עומד בזה. הוא נכנס אל ביתו, התמהמה קצת עם המראה שנמצאת במבואה שבפתח ביתו ובסופו של דבר, נכנס אל הסלון. ברגע שהוא הבחין בדמות שיושבת על הספה שבביתו, הוא הרגיש את האוויר חומק מריאותיו. פרק 26: "בייב... תירגע, בבקשה!" בכיתי מרוב הלחץ. דניאל היה כל כך עצבני, העצבים של היום לא משתווים בכלל לעצבים של אתמול. "אני לא יכול... אני לא יכול!" דניאל העיף את שלט הדי.וי.די על הקיר בעצבים. "אני שונא אותו!" הוא צעק בחוזקה ואני התכנסתי בעצמי. הייתי כל כך מבוהלת מהעניין. "בבקשה, תירגע..." מילמלתי בבכי ודניאל נשכב על המיטה כשהוא חובט בה באגרופיו. הוא סינן כל כך הרבה קללות, בדקה מסכנה אחת. כל השנאה שבעולם הייתה בתוך גופו. הוא המשיך לחבוט במיטה בעצבים ולזרוק קללות לאוויר. "די..." אחזתי בו והדמעות בפניו החלו לזלוג. דניאל הסתכל לי חזק בעיניים ומילמל כמה דברים לא מובנים. "אני מצטער... אני מצטער שהיית צריכה להכיר את הדפוק הזה. אני לא מאמין שזה אבא שלי..." הוא בילגן את ש</div>Sat, 18 Dec 2010 20:45:00 +0200Loren.Story@gmail.com (אלו הם חיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12219417http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=700369&blog=12219417http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12211234<div align="right" dir="rtl">מהפרק הקודם: "אני... אני חושבת שאני אלך." קמתי מהכיסא. "לא, לא תישארי ותשמעי את המשך השיחה." דניאל אמר בגיחוך מזלזל. "שהוא היה מפרק את אמא שלי במכות והיא עוד רוצה שאני אלך לבקר אותו." "מה...?" שאלתי כשאני קצת מבוהלת מהעניין. דניאל היה עצבני בצורה מטורפת, יכולתי לראות לו אש בעיניים. הוא זרק מבט מאוכזב לאמא שלו ועלה לחדרו. פרק 25: "עלמה... אני..." גימגמתי. ניסיתי למצוא את המילים הנכונות. "תעלי אליו." עלמה חייכה אליי ואני הנהנתי. עליתי אל החדר של דניאל ותיקתקתי בעדינות. "מה?!" דניאל השיב בעצבים מבעד לדלת. "זו לורן, אפשר להיכנס?" שאלתי ולא שמעתי תשובה, אחרי כמה שניות החלטתי להיכנס. ראיתי את דניאל שוכב עם גבו לכיוון התיקרה, כשפרצופו עמוק בתוך הכר. "דנדי..." לחשתי והוא המשיך לשכב מבלי לעשות כלום. החלטתי להשאיר אותו לבד, לחשוב על כל מה שקרה כרגע, אז אספתי את הדברים שלי. "תתקשר אליי כשאתה רגוע ורוצה לדבר." הוא הוציא את ראשו מהכר והסתכל עליי. "אני אוהב אותך..." דניאל אמר בשקט ואני חייכתי אליו, הפרחתי לו נשיקה באוויר ויצאתי מהחדר. בוקר שלמחרת. אתמול לא יצא לי לדבר עם דניאל אחר</div>Mon, 13 Dec 2010 22:44:00 +0200Loren.Story@gmail.com (אלו הם חיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12211234http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=700369&blog=12211234http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12197727<div align="right" dir="rtl">Sweet Sixteen -Happy Birthday to ME!!! מהפרק הקודם: "אתה חושב שאפשר לתקן את כל הטעויות ולהחזיר את המצב, כמו שהיה?" "בואי ניקח את זה לאט," הוא הרחיק אותי ממנו מעט "אני לא רוצה שהכל יתפוצץ." דניאל אמר ואני הנהנתי. "לא משנה מה יקרה, תדע שאני תמיד שלך." פרק 24: "בוקר טוב." בירכתי את פלור שישבה לבד בספסל. היא הורידה את האוזניות מאוזניה וחייכה אליי. "בוקר טוב, לורני." "מה איתך?" "מעולה, מה איתך?" שאלה כשהתיישבתי לידה. "גם אצלי." חייכתי. אפשר להגיד שהחיוך שלי לא יורד מאז המקרה במועדון. דניאל ואני התקרבנו שוב ואני מרגישה שהכל חוזר להיות כמו פעם. לימים הטובים שלי. ניתקתי קשר עם האנשים שהייתי צריכה לנתק איתם קשר והאנשים האלו, למען האמת, זה רק בן. אולי אני ודניאל לא חזרנו רישמית, אבל אנחנו יודעים ששנינו שייכים אחד לשנייה, בלי כל מיני פיתויים מסביב. רק אני והוא. החלטנו שניקח את זה לאט. לא יצא לנו להתפנק בנשיקה טובה, כמו פעם. אנחנו פשוט מסתפקים, בואו נאמר כך, בחיבוקים ונשיקות קטנטנות על השפתיים. מישהו עטף את עיניי מאחור, צחקתי אחרי שהרחתי את גל הבושם שהגיע אליי. "דנדוש." לא</div>Tue, 07 Dec 2010 10:32:00 +0200Loren.Story@gmail.com (אלו הם חיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12197727http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=700369&blog=12197727http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12184359<div align="right" dir="rtl">הפרק בכתיבה, הוא יעלה השבוע רק רציתי להזכיר, שלא שכחתי מהסיפור. אוהבת!</div>Tue, 30 Nov 2010 07:45:00 +0200Loren.Story@gmail.com (אלו הם חיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12184359http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=700369&blog=12184359http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12177455<div align="right" dir="rtl">"תאהב את כולם, אל תסמוך על אף אחד." מיום ליום, אני מגלה כמה המשפט הזה נכון. סמכתיעל אנשיםיותר מידי וכל מה שקיבלתי זה רק אכזבה. הכל התחיל ככה... יצאנו למועדון, נהנתי, ללא ספק בכלל. רקדתי, השתוללתי, עשיתי שטויות. נהנתי. יום למחרת, גיליתי שאחת החברות הקרובות שלי התנשקה עם האקס שלי, שאני לא אוהבת אותו, אבל הוא היה האהבה הראשונה שלי. משהו שלא שוכחים אף-פעם. לאכעסתי, התאכזבתי. היא שלחה לי הודעות, אמרה לי שהיא מצטערת, שכל החברות שלה כועסות עליה, אבל הכי מפריע לה שאני כועסת. אמרתי שאני לא אשאיר את זה ככה, שאני אסלח. דיברתי איתה אחרי יומיים ואמרתי לה שאני בקושי יכולה להאמין בה. היא אמרה שהיא יודעת, שהיא מצטערת, שהיא אוהבת אותי, שהיא מבינה איך אני מרגישה כי זה קרה לה גם עם האקס שלה (שהאקס שלה, במקרה, החבר הכי טוב של האקס שלי). התחבקנו והכל היה נראה בסדר. ככה היינו כמה ימים, יחסים רדודים כאלה, רק שלום-שלום, נשיקה ומידי פעם מה קורה. היום בבוקר 26.11, גיליתי שהם ביחד. אלוהים, כמהשהתעצבנתי. בחיים שלי לא הייתי מאוכזבת, מעוצבנת ופגועה ככה. באמת שתפסתי ממנה ילדה עם מילה. שהיא מקיימת כל דבר</div>Fri, 26 Nov 2010 14:23:00 +0200Loren.Story@gmail.com (אלו הם חיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12177455http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=700369&blog=12177455http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12159443<div align="right" dir="rtl">מהפרק הקודם: "תן לי הזדמנות אחת, בבקשה." "קיבלת אותה כבר, אין לנו על מה לדבר." דניאל השיב לי. אם הוא נתן לי מעט כבוד עד עכשיו, אז הוא זרק אותו בזה הרגע... לאלף עזאזל. אני פשוט שונאת את עצמי. פרק 23: המבטהזה... אי אפשר להסביר בכלל את המבט שהתלבש על פניי. כל מה שהיה לי, כל מה שהיה לנו, כבר לא נמצא. בחנתי אותו מכף רגל ועד קצה השיערה האחרונה בראשו. הסתכלתי על העמידה היציבה שלו, על השפתיים המשורטטות והמלאות שלו, שהתכווצו בזמן שהוא דיבר. הרגשתי את הלב שלי יוצא מהמקום, את הדמעות מאיימות לצאת החוצה. קמתי ממקומי והישרתי מבט, אם רק לרגע הייתי ממצמצת, הנהר היה מתפרץ כמו גל צונאמי. "לורן?" שמעתי את ספיר מאחוריי. "אני הולכת הביתה." "מה יש?" היא שאלה, עדיין מאחוריי. "אני לא יכולה יותר..." לחשתי והסתובבתי אליה. הדמעות כבר ירדו בלי הפסקה. "היי, היי..." ספיר משכה אותי אליה לחיבוק. הבכי התגבר ברגע שנעטפתי בחיבוק שלה. "אני כזאת מגעילה..." לחשתי שוב "אני לא מאמינה שזה מה שנהיה ממני, ספיר, אני לא מכירה את עצמי יותר." "אני מכירה אותך ואני יכולה להגיד לך שאת אחד האנשים הכי טובים, והכי מדהימים ש</div>Mon, 15 Nov 2010 21:19:00 +0200Loren.Story@gmail.com (אלו הם חיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12159443http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=700369&blog=12159443http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12157649<div align="right" dir="rtl">היי, מה שלומכן? מקווה שטוב. רציתי להודיע שהסיפור בשלבי סיום, עוד פרקים מסויימים, הוא יגמר. אבל... יש לי עוד הודעה - התחלתי סיפור חדש, עם כיוון אחר לגמרי. בנתיים אני קוראת לסיפור הבא'חלומות', אבל יש מצב שהוא ישתנה בהמשך. שיהיה לכולנו שבוע טוב! אוהבת מכל הלב.</div>Sun, 14 Nov 2010 20:28:00 +0200Loren.Story@gmail.com (אלו הם חיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12157649http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=700369&blog=12157649http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12131197<div align="right" dir="rtl">מהפרק הקודם: "מה את מחייכת ככה?" פלור שאלה את ספיר שחייכה מכל מילה שנייה שנאמרה בשיחה. "אתן לא תאמינו..." ספיר הסמיקה ואנחנו חיכינו להמשך. "נו...!" זירזתי אותה והיא המשיכה להסמיק ולשתוק. "אתמול ליאור ישן אצלי...." "די!!!" פלור התפרצה באמצע. "מה די?!" שאלתי ללא הבנה. "שכבנו." די!!! פרק 22: הלם טוטאלי. אחרי חודשיים שהם מכירים, הם שכבו. בדרך כלל ספיר לא כזו, אבל אני לא יכולה להסביר את המשיכה המטורפת שיש ביניהם. אם נשווה את זה רק לרגע לקשר שלה עם ליעד, הקשר של ליאור וספיר זורם יותר, קליל יותר והמשיכה... אין מה לדבר. "איך היה?" פלור לחשה לספיר. רק חסר שמישהו ישמע על זה בכיתה וירוץ להפיץ בכל רחבי ביה"ס. "מדהים. משהו שונה, אחר, מיוחד!" ספיר השיבה במבט חולמני "הוא היה כזה מושלם. שאל לפני כל צעד, בדק אם אני בסדר, אם נוח לי." עשינו פנטומימה של צרחות ונופפנו אחת לשנייה עם הידיים כמו מפגרות &ndash; מה כמו? מפגרות. אחרי ההתנהגות הברברית הזאת, פינקנו אותה בחיבוק שיש רק בין חברות. החיבוק היה ארוך יחסית, עד שספיר הפרה את השקט עם היציאה המוזרה שלה. "מה?" שאלתי למקרה שלא שמעתי טוב. </div>Sat, 30 Oct 2010 20:24:00 +0200Loren.Story@gmail.com (אלו הם חיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=700369&blogcode=12131197http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=700369&blog=12131197