http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938"שום דבר לא באמת הגיוני,גם אם הוא הגיוני הוא לא הגיוני"heCopyright 2026 הַמְּכַשֵּׁף. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=8726437<div align="right" dir="rtl"> קנית לך וילון וצבע, הוילון מעוטר בפרחים קטנים, אדומים ..ורודים, בקצה תחרה צחורה. צבעת את קירותייך המתקלפים, בצבע משכיח עבר, נראה שכבר אינו יכול לשנות את כִעורם של קירותייך הרקים מהבעה שמלה מוטלת על הרצפה, מכוסהבכתמי הצבע העזים. אילו רק קירות היו יכולים לספר סיפורים... פשוט,די. </div>Fri, 29 Feb 2008 16:42:00 +0200tom_k7@walla.co.il (הַמְּכַשֵּׁף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=8726437http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=69938&blog=8726437http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=8657950<div align="right" dir="rtl">אני מצטער שזה באיחור של יום אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא?: וואו!-איך אפשר לסכם שש עשרה שנים/חורפים/קיצים/אביבים/סתווים איך שלא תקראו לזה. אני קצת בשוק שהגעתי לגיל הזה-כל כך הרבה זכרונות ,כל כך הרבה דברים בשש עשרה שנה. מצד אחד,אני נורא שמח שאני בן 16 ומאידך-זה קצת מפחיד,אולי אני עכשיו יותר עצמאי ואולי אנשים מצפים ממני דברים. זו מין הרגשה טובה כזו של"אני חצי בוגר!"(מבחינת החוק) ועכשיו אני יכול לחורר את עצמי כרצוני החופשי בלי אישור הורים. ובנימה יותר רצינית:,אני חושב שמאוד התבגרתי בשנתיים האחרונות ובכלל בשנה שחלפה לה מגיל 15 -הייתה לי מין"התעוררות" בגלל סיבות כאלה ואחרות -ואני חושב שחלק מכם יודעים למה. לדמתי על עצמי המון,על החברה שבה אני חי,על המשפחה שלי,ובכלל על העולם הזה,כמה שזה נשמע פלצני -זה באמת נכון,אבל עדיין יש לי עוד הרבה מה ללמוד. ונימה אופטימית -תודה לכל מי שחגג לי אתמול ותודה על הבלונים ועל הביצה ששברתם לי על הראש. ועל הברכות החמות-הייתי צריך את זה. אוהב אתכם. תום.</div>Mon, 18 Feb 2008 15:21:00 +0200tom_k7@walla.co.il (הַמְּכַשֵּׁף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=8657950http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=69938&blog=8657950http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=8618106<div align="right" dir="rtl">זה שוב מכה בי,סערת רגשות ענקית..אני מרגיש כאילו סופת טורנדו ענקית באה ושואבת אותי לתוך מקום מוזר,הזוי,לא מציאותי. אני רוצה משהו אחד פשוט,דבר אחד. אבל זה פשוט לא מציאותי. זו לא אשמתי,אני באמת מבקש מכם,אני לא שולט במה שאני מרגיש. אני לא רוצה להרגיש ככה, זה סתם גורם לי בלבול אחד גדול. ומה גם שהחורף הזה ממש מדכא אותי לאחרונה. למרות שזו הרגשה טובה,כל כך טובה. ואולי אני פשוט צריך להשלים עם זה,שזה מה שיש וזהו. להפסיק להזות ,ולחלום,לפנטז דברים שהם חסרי ביסוס זה כל כך מתרחק ממני-אני נוגע ,והולך שוב אחורה עשרה צעדים... מנסה שוב-והולך עשרים צעדים אחורה. בא לי לצעוק! בא לי להגיד את הכל למי שאני רוצה להגיד בא לי שלא יהיה לי אכפת מכלום,בא לי שאותו אדם ידע את זה. אני פוחד,פשוט פוחד. ובאמת תודה לכן,שאתן מנסות לעזור לי.במיוחד לך,כהן. </div>Tue, 12 Feb 2008 15:35:00 +0200tom_k7@walla.co.il (הַמְּכַשֵּׁף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=8618106http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=69938&blog=8618106http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=8237918<div align="right" dir="rtl">אני לא יודע איך להסביר את התחושה המוזרה הזו,לרגע הכל נפלא,ואני הבן אדם הכי מאושר ..וכעבור כמה דקות הכל מתהפך. מצברי רוח משתנים זה ממש לא כיף,וזה מבלבל,מכעיס,עושה חשק להכנס לתוך ברכת מים עמוקים ופשוט להשאר צמוד לקרעקעית בתקווה שמשהו ישתנה. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד,ואני נחסם-אני לא מצליח להתבטא כמו שאני רוצה,אני שוב שוגה בהזיות מיותרותחסרות ביסוס. הכל קרה כל כך מהר-ותאמינו לי,לא הכל משמח כמו שאתם חושבים..אתם יודעים למה אני מתכוון,מי שיודע מבין,כמובן. הכל כל כך לא משמח,אפילו מה שקורה מעציב -אני לא סופג כל כך הרבה דברים איומים מהאנשים הקרובים אלי ומרגיש שאני חוזר שנתיים אחורה בהרגשה האישית שלי. אין לי על מי להניח את הראש,אני לא מרגיש בטוח כבר עם אף אחד-אני כותב את זה עם עיינים אדומות מגעגועים לאז. אני כבר מרגיש שאין לי עם מי לדבר,לשתף,ושהוא יבין. אני לא כותב רחמים עצמיים,עם התקופה הזו סיימתי כבר מזמן, אבל גם לי מותר, להתפרק. </div>Thu, 20 Dec 2007 20:34:00 +0200tom_k7@walla.co.il (הַמְּכַשֵּׁף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=8237918http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=69938&blog=8237918http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=8077120<div align="right" dir="rtl">אם יש מישהו שהוא פמניסט,זה אני ,אם יש מישהו שלא סובל מאצו'יסטים במגרשי כדורגל,מפצחים גרעינים,וזורקים על הרצפה בטענה שהקליפות זה"זבל אורגני",חושבים שהם מלכי העולם,וגזע עליון..זה אני צר לי לאכזב אתכם אבל אתם לא. באמת,אני לא קונה את השטיות האלה של חלוקת תפקידים בעולם לפי מין,אם אתה גבר-אתה צריך ללכת לפרנס את המשפחה,לקבל ארוחת צהריים ,שיכבסו לך את הבגדים,שינקו אחרייך -זובי! ולא קונה את השטיות האלה אישה צריכה להיות במטבח,לגדל את הילדים,להיות עקרת בית ממורמרת כל חייה. אבל-אני גם לא קונה את כל הרעיון של פמניזם-וזה לא אומר שאני לא פמניסט,אני בהחלט כן,אבל אני לטובת האיזון- אני בעד שהאישה תצא לעבוד,תקבל שוויון זכיות מלא ,תקבל שכר כמו גברים(ישנם מקומות העבודה שעדיין נותנים פחות-לצערי הרב) ואני בעד שאישה תהיה ראש ממשלה-ואף רצוי! אבל אני גם בעד האישה תהיה עם הילדים,שלא תשכח שחוץ מכסף וקרירה יש גם בית ומשפחה ,כדי הילדים לא יגדלו עם בעיות נפשיות(ולא חסר) ולא יגדלו עם מטפלת. וכן גם לגברים לא חסר-חוץ מלשבת רגל על רגל(ברוב המקרים,לא מכליל חלילה) לשבת מול הטלווזיה שהכפתור של המכנסיים כמו עוד שניי</div>Sat, 01 Dec 2007 23:00:00 +0200tom_k7@walla.co.il (הַמְּכַשֵּׁף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=8077120http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=69938&blog=8077120http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=8030924<div align="right" dir="rtl">וול,כמעט ששכחתי את קיומו של הבלוג הזה,זה כמעט מפחיד שאני נמצא בישראבלוג כבר 3 שנים..3 שנים אני נמצא בבלוג הנוכחי הזה. מפחיד איך שהזמן עף מהר..כאילו זה היה רק אתמול שהצטרפתי לפה...3 שנים שעברתי בהם כל כך הרבה,3 שנים שאפשר לומר שהיו קסומות בעייני,כל כך מלאות ופוקחות עיינים,ומבגרות בצורה בלתי רגילה 3 שנים שעפו לי כל כך מהר,בלי שאפשר לשים לב בכלל..הזמן עף,כמו שהזמן עף לי ב3 שנים בחטיבה..זה נראה מוזר שאני כבר עברתי את החטיבה למרות שאני עדיין חושב שאני תלמיד בחטיבה. למדתי על עצמי במשך ה3 שנים האלה כל כך הרבה,אני לא מחקתי את ההיסטריה שלי בבלוג הזה מהסיבה הפשוטה שאני לא מתבייש בהיסטוריה שלי,לרמות שהיא בהחלט מביכה וחולנית..ומאידך בגלל שזה מצחיק לקרוא שטיות שכתבתי פעם,זה ממש נחמד לראות מה הזמן עושה לאנשים,ואיך אנשים משתנים עם הזמן,לטוב ולרע. במשך ה3 שנים האלה שאני בישרא וה3 שנים האלה שלמדתי בחטיבה גילו לי אנשים,וצורות חשיבה שונות גלתי שיש אנשים שישארו איתי תמיד,גם שלפעמיים זה נראה שאין לי פשוט אף אחד לחלוק איתו כלום,אף אחד שאני יכול להשים עליו ראש,אני מגלה שזו טעות גילתי במשך ה3 שנים האלה א</div>Mon, 26 Nov 2007 19:22:00 +0200tom_k7@walla.co.il (הַמְּכַשֵּׁף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=8030924http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=69938&blog=8030924http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=6580982<div align="right" dir="rtl">לפעמיים אני מוצא את עצמי עסוק ברחמיים עצמיים ובשאנה עצמית שאולי היא מיותרת,למה אולי..היא מיותרת. אין יום שאני לא מעביר על עצמי בִקורת כזו או אחרת,אני מבטל את חיי בגלל הרבה מאוד סיבות וזה חבל(: אבל עכשיו קצת הפסקה מהמירמור וקצת אופטימיות ואהבה(: ואלה הדברים שאני צריך להודות ולשמוח שיש לי אותם: 1) החיים עצמם,אפילו שהם עגומים לפעמיים ויש רגעים קשים שבא לך למות ולהקיא את הכל,הם יכולים גם להיות טובים ושמחים. 2) חברים:,כי הם הכי מבינים אותי בעולם,לא משנה כמה..משנה האיכות והם איכותיים.ואני אוהב אותם,ואני יודע שהם יהיו שם בשבילי,אפילו שלפעמיים זה לא נראה ככה.תודה. 3) אומנות: אומנות עושה אותי שמח,צילום,ציור,כתיבה אני מת על הדברים האלה וברגעים הכי אפורים זה תמיד מוציא אותי משם. 4) אמא שלי: שאין כמוה בעולם(אפילו שתגידו שהיא פולניה ששולחת לי לביה"ס מלא פירות כשי שאני אהיה חזק P:) אני אוהב אותה,והא מיוחדת,והיא מגניבה..והיא מבינה אותי תמיד,כי יש לנו אותו מוח מעוות(חע) וזה באמת מזל שלפחות בצד שלה בהורות אני שמח שיש לי(: 5) מוזיקה: אח,מוזיקה לא יכול בלעדי זה,ומכור לזה,קשה תמיד עושה</div>Fri, 25 May 2007 16:12:00 +0200tom_k7@walla.co.il (הַמְּכַשֵּׁף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=6580982http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=69938&blog=6580982http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=6473341<div align="right" dir="rtl">"הבית שלי נמצא בקצה השכונה,ברחוב 40 מספר 12..יש לנו גינה יפה..פרחים.עצים, אפילו בריכה עם דגי זהב... אמא שלי היא עקרת בית לתפארת..ואבא שלי מנהל של חברה גדולה. במטבח יש לנו המון שעונים,שולחן אוכל גדול עם מפה לבנה מעוטרת בפחרים קטנים ואדומים, אני בן יחיד במשפחה...המשפחה שלנו די מאושרת..אני חושב, החסירון היחיד שאנחנו לא הרבה ביחד אבא חוזר מאוחר מהעבודה..ואני לא רואה אותו הרבה, אך אני יודע שהוא נמצא בבית..כי אני שומע בלילה את הצעקות שלו...,אף פעם לא הבנתי למה ולמחרת כשאלתי את אמא למה אבא צעק,היא אמרה שלי שחלמתי...אז האמנתי לה,כי היא אמא שלי,ואני אוהב אותה. יום אחד כשחזרתי מבית הספר,פתחתי את דלת הכניסה..חשבתי שאין אף אחד בבית בגלל שהייתה דממה. סובבתי את הידית..רגלי נגעה ברצפת הכניסה. שמתי את התיק בסוף המסדרון ועלתי קומה למטבח,כי לאכול צהריים..כמו שאני כל הזמן עושה. שמתי את ידי על פי,מה הולך כאן? אמא שכבה מחוסרת הכרה על השטיח ,אבא עמד בפינה שתק...לא האמין,איך הוא עשה את זה.. רעד עבר בגופי,הרגשתי שהאדמה שואבת אותי למטה... הבנתי..שהצעקות הן לא חלום,וכשאמא אמרה לי שחלמתי ,היא אמרה</div>Fri, 11 May 2007 14:57:00 +0200tom_k7@walla.co.il (הַמְּכַשֵּׁף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=6473341http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=69938&blog=6473341http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=6443910<div align="right" dir="rtl">"תמונה מרוחה על פיסת עיתון, האנשים היפים ביותר כל כך זוהרים תמיד מחייכים ריקים מבפנים תגידו, מאחורי המסיכות איפה אתם? ריקים מכל הרגשה טהורה מתחבאים מהבזק המצלמה מסתירים את החתכים האנשים היפים חיוך מאולץ על הפנים יבוא יום,אנשים יפים ואתו חיוך יפוך לכאב חד, שיהדהד בלב כסכין חדה, שנכסה ונתקעה לכם,אנשים יפים, ברגשות בחיים." השיר הזה,לדעתי מציג בצורה מאוד ברורה וחזקה את מה שקורה היום,אל תזלזלו במצב הזה..הוא קיים והוא עגום. אפשר להתסכל על השיר השני בשני הבטים אחד: על האנשים היפים המוכרים כביכול. והשני הוא על מי שרוצה להיות"איש יפה" או חלק מהקבוצה הזוהרת שנקראת"האנשים היפים",ומה עושים כדי להגיע למקום הזה. תום</div>Mon, 07 May 2007 15:05:00 +0200tom_k7@walla.co.il (הַמְּכַשֵּׁף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=6443910http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=69938&blog=6443910http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=6039927<div align="right" dir="rtl">את יודעת,אני מבין..באמת ,עם יד על הלב לא הייתי צריך לעשות את זה,אני מבין את חומרת המצב. לא כיף לי לעבור לידך ולא לומר לך מילה,לא לצחוק איתך כמו פעם. לשיר איתך כמו פעם. לדבר איתך כמו פעם. העיינים שלך מלאות אכזבה,כמה שטעיתי. קשה לי..כל כך קשה לי עם זה. בא לי לעטוף אותך בחיבוק ולומר לך סליחה. כל כך נמאס לי. אני כל כך מבין,ועצוב. אוהב אותך כמו פעם. תום. </div>Fri, 16 Mar 2007 15:29:00 +0200tom_k7@walla.co.il (הַמְּכַשֵּׁף)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=69938&blogcode=6039927http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=69938&blog=6039927