<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Big girl</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408</link><description>כי כתיבה זו דרך נהדרת להביע את עצמך (:</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 דארלין. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Big girl</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408</link><url></url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=13203270</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;המשחק נעשה פתאום הרבה יותר מעניין.

חג שמח.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 11 Apr 2012 01:09:00 +0200</pubDate><author>Anna_870@walla.com (דארלין)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=13203270</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=694408&amp;blog=13203270</comments></item><item><title>שיגרה.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=13190209</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;השיגרה הורגת אותי כל כך בימים האחרונים שאני מסוגלת לטפס על הקירות.זה לא שאין לי מה לעשות, יש ויותר מדי.אך אני פעמיים לא רבות מוצאת את עצמי במפגשים חברתיים ותוהה אם יש דרך מועילה יותר להעביר את הזמן מאשר להיפגש עם חברים ולרכל.אני מחפשת מטרה חדשה עכשיו בחופש פסח שתלווה אותי עד לסיום הלימודים.הצעות?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 03 Apr 2012 20:01:00 +0200</pubDate><author>Anna_870@walla.com (דארלין)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=13190209</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=694408&amp;blog=13190209</comments></item><item><title>טירוף</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=13056322</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ואתה חושב
שזו מן בדיחה, אז אתה צוחק.
צוחק חזק, ורוקע ברגליים, לעיתים תכופות אתה מנסה להסדיר בחזרה את הנשימה, ואז
מסתכל עלי שוב ומתפקע חזרה מצחוק. 
ואני יושבת מולך, דוממת, שקטה. ומנסה להכניס את עצמי לראש שלך ולא מבינה, ולא
יודעת איך.
ואתה ממלמל מילים כמו &quot;חזיר&quot;, &quot;ענן&quot;, &quot;שדיים&quot;
ו&quot;מכונית&quot;, ולי כבר נמאס מלנסות להבין אותך, לנסות להבין מה מצחיק אותך
הפעם.
אתה בטח שוב מפנטז שאתה בעולם שבו השמיים ורודים, העננים בצבע צהוב, המכוניות
מעופפות באוויר, ונשים ערומות מטיילות עם חזירים שקשורים לרצועה.
לפעמיים אני קצת מקנאה בך, אני מודה.
לחיות בעולם כזה, שהכל מצחיק והכל כיף, הפנטזיות, החוסר ידיעה. זה כל כך הרבה יותר
קל והרבה יותר פשוט להתנהל ככה, או אם להיות מדויקת &amp;ndash; לא להתנהל בכלל.
אתה פשוט קיים, וצוחק, ונהנה, ולא מבין ולא אכפת לך. ואלה החיים.
אני תוהה איך הטירוף תפס דווקא אותך ולא אותי, הרי אתה תמיד הייתה היציב נפשית
מבין שנינו, או שזה היה רק למראית עין, לגרום לי לחשוב שאתה גבר &apos;גברי&apos;, גבר אדיש
שלא בוכה. אבל כנראה שמרת את הכל בפנים, וזה נמאס לך. כן, נמאס לך להיות הכרית
שעליה כו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 14 Feb 2012 21:24:00 +0200</pubDate><author>Anna_870@walla.com (דארלין)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=13056322</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=694408&amp;blog=13056322</comments></item><item><title>המכשפה - סיפור קצר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=13004638</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יש בניין אחד בדרום תל אביב, בניין ישן ורעוע, צבע קירותיו מתקלף, התקרות
סדוקות ומטות ליפול אל פנים הבית והמדרגות חורקות ומצייצות ברעש נורא. הבניין בעל
שלוש קומות ובכל קומה גרות שתי משפחות.
יום אחד, הדיירים קיבלו הצעה מפתה, קבלן פרטי מוכן להרוס את הבניין ועל שטחו של
הבניין לבנות מגדל יוקרתי בעל דירות רבות ומפוארות, ובתמורה לשטח הבניין, כל משפחה
תקבל דירה חדשה ויוקרתית בבניין החדש בחינם. כל הדיירים בבניין הסכימו להצעה. מלבד
דיירת אחת. אף אחד לא יודע את שמה ועל תיבת הדואר שלה לא רשום את שם משפחתה, כולם
קוראים לה &quot;המכשפה&quot;. המכשפה גרה בקומה השנייה בדירה מצד ימין. היא כמעט
ולא יוצאת מן הבית מלבד אולי לקניות, וכששכני הבניין פוגשים בה ליד גרם המדרגות הם
אומרים רק &quot;שלום&quot; מנומס שכזה וממהרים להסיט את מבטם כדי שלא יצטרכו
להיתקל בפרצופה הזועף.
וכשדיירי הבית קיבלו את ההצעה, המכשפה מהקומה השנייה סירבה לעסקה. במשך חודשים
רבים דפקו השכנים על דלתה של המכשפה וניסו לשכנעה להסכים לעסקה, תחילה המכשפה פתחה
את דלתה בפני השכנים וסירבה להם בנימוס, אך לאחר מספר פעמיים הפסיקה לפתוח את דלתה
בפני השכני&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 18 Jan 2012 20:47:00 +0200</pubDate><author>Anna_870@walla.com (דארלין)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=13004638</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=694408&amp;blog=13004638</comments></item><item><title>אמבטיה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=13002324</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לאחר חודש לחוץ במיוחד החלטתי לבזבז עוד טיפה מים מהכינרת ולעשות אמבטיה מרגיעה. כבר שנים שלא עשיתי אחת כזאת.בעודי נכנסת לאמבטיה אני מופתעת לגלות כמה האמבטיה קטנה וכמה אני גדלתי, ולי עוד זכור שלפני כמה שנים עוד הייתי יכולה כולי להיכנס לתוך האמבטיה.מילאתי מים וניקיתי את גופי, להירגע קצת היה קשה כשהייתי דחוסה בתוך האמבטיה הקטנטנה הזו, אבל בהחלט נהנתי.אבל כן, כל אותו זמן לא יכולתי להפסיק לחשוב על כמה גדלתי, ועלו בראשי כמה פלאשבקים מגיל חמש שהבייביסיטר שלי רוחצת אותי, או מגיל שמונה שעוד התקלחתי עם חברות, וגם מהפעם ההיא בגיל אחת עשרה שקראתי באמבטיה והספר שלי נרטב.משעשע אותי לחשוב כמה זיכרונות יש לי מהמקום הזה, מקום כל כך בנאלי שרובינו פשוט לא חושבים עליו.אחח, כמה אני אוהבת אמבטיות.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 17 Jan 2012 18:22:00 +0200</pubDate><author>Anna_870@walla.com (דארלין)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=13002324</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=694408&amp;blog=13002324</comments></item><item><title>וידויי יום הולדת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=12984571</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז בערך בעוד חצי שעה, השעה תתאפס ותהיה עגולה כמו כן גם התאריך ישתנה. וזה כבר יהיה יום חדש.וביום הזה, בתשיעי לינואר, אני אחגוג יום הולדת 15.וזה מרגיש לי רק כאילו לפני חודשיים היה לי יום הולדת 14, ובכלל אני מרגישה שאני בכלל בכיתה ז&apos; ולא בתיכון בכיתה ט&apos;.ואיך מסכמים את השנה הזאת? וכל מה שעבר עלי? לטוב ולרע.זה כמעט ובלתי אפשרי.ואני אתגעגע להיות בת 14, צעירה ותמימה, וההבדל בין 15 ל-14 לא משמעותי במיוחד. אבל אולי כן.כי בעיניי זה מסמל עוד 3 שנים סיום במערכת החינוך, צבא, אחריות, לקחת את החיים בידיים ולחשוב על העתיד.והעתיד כבר כאן.אמא&apos;לה.

מזל טוב לי.

דארלין, שעוד מעט תהיה בת 15 אבל בתוך תוכה מעדיפה להישאר בת 14. רק עוד קצת.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 08 Jan 2012 23:28:00 +0200</pubDate><author>Anna_870@walla.com (דארלין)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=12984571</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=694408&amp;blog=12984571</comments></item><item><title>הדבר הנכון</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=12979771</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לעשות את הדבר הנכון, גם אם הוא עושה לך רע.לעשות את הדבר הנכון, כי הוא יגרום למשהו אחר טוב.וזה מבחינתי להיות בנאדם.ואני שמחה שאני אחת כזאת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 06 Jan 2012 18:20:00 +0200</pubDate><author>Anna_870@walla.com (דארלין)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=12979771</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=694408&amp;blog=12979771</comments></item><item><title>מיכאלה ילדה יפה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=12974549</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מיכאלה ילדה יפה,
יש לה שיער שחור ארוך ועיניים חומות וגדולות,
לחיים ורודות על רקע עור לבן ושפתיים אדומות ועבות.
כולם יודעים שמיכאלה ילדה יפה.


מיכאלה ילדה שקטה,
היא לא מדברת הרבה, גם כשהיא צריכה,
היא רק תסתכל עליך והמבט שלה כבר יאמר הכל. יאמר את מה שהיא לא מסוגלת לומר.
כולם יודעים שמיכאלה ילדה שקטה.

מיכאלה כבר בת אחת-עשרה,
חגגו לה יום הולדת עם עוגה ונרות,
ועל התקרה יש בלונים ועל הרצפה שלל ברכות ומתנות.
כולם יודעים שמיכאלה כבר בת אחת-עשרה.

מיכאלה ילדה עצובה,
היא בוכה בלילות, כשכולם ישנים ואף אחד לא שומע.
היא מצמידה את הכר לפנים שלה ומתחילה לבכות,
על כך שאין לה חברים, אמא שלה שותה ואבא שלה עזב אותה.
אף אחד לא יודע שמיכאלה בוכה בלילות.
אף אחד לא באמת מכיר את מיכאלה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 03 Jan 2012 17:27:00 +0200</pubDate><author>Anna_870@walla.com (דארלין)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=12974549</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=694408&amp;blog=12974549</comments></item><item><title>נישואין בחודש דצמבר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=12958450</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;דנה וגיא
הזמינו אותנו לארוחת שישי אצלם בבית החדש בנתניה, הם אמרו לנו שיש להם חדשות
מרעישות לספר לנו. הם בטח החליטו לאמץ איזשהו כלב או משהו כזה.
את דנה אף פעם לא סבלתי, היה לה מן חיוך מתנשא כזה וצחוק מזויף ומלאכותי. היא תמיד
הלכה עם חולצות צמודות שהבליטו את עצמותיה ואת גופה הצנום והכחוש, ותמיד דאגה
להיות עם מחשוף שלא יחשוף דבר ממילא מפני ששדיה היו בגודל של שני ענבים. אך לדנה
תמיד הייתי צריכה להיות נחמדה ולחייך, ומדי פעם לשבת איתה בבתי קפה מפני שהיא
הייתה החברה של גיא, ואת גיא תמיד אהבתי. גיא היה החבר הכי טוב שלי בערך מכיתה
ו&apos;. 
גיא מאז ותמיד היה בחור נחמד וחכם, חבר טוב ונאמן. הוא מוזיקאי שמתעסק גם בספורט,
הוא אוהב בעלי חיים ויש לו חוש הומור נפלא. ואני, מאז ומתמיד אהבתי אותו, ומאז
ומתמיד הייתי רק החברה הכי טובה שלו. ואיני יודעת איך בחור מקסים כמו גיא הגיע
לזרועותיה של בחורה כה מעצבנת כמו דנה.
כשהגענו לארוחת ערב שגיא ודנה ארגנו, ישבנו כל החברים על יד שולחן ארוך עם מפה
לבנה, ועל השולחן הוגש אוכל שנראה היה כי השקיעו בו שבועות שלמים בכדי שהוא יצא עם
טעם בלתי נשכח. אז כבר סברתי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 26 Dec 2011 15:52:00 +0200</pubDate><author>Anna_870@walla.com (דארלין)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=12958450</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=694408&amp;blog=12958450</comments></item><item><title>זה די חרא</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=12956334</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה די חרא שהוא לא אוהב אותך בחזרהזה גם די חרא שעכשיו יש לו חברה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 25 Dec 2011 13:21:00 +0200</pubDate><author>Anna_870@walla.com (דארלין)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=694408&amp;blogcode=12956334</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=694408&amp;blog=12956334</comments></item></channel></rss>