http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393heCopyright 2026 Miss D. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11927849<div align="right" dir="rtl">Congrats! you opened a blog, that tells me what you did, while i am mot there.I wasn't spose to find it. i didn't, someone did ans sent it to me.i read all the posts, and comments.Every word that i said to you wrote it down. every thought that i had. than i read the comments...I felt like i ant to cry. how dare you? tell them how you behaved, when we had our 'fights' how you talked to me. how you called me. and than you said you are sorry, everytime. now, i realized that i should left ypu a long time ago. i had had tons of opportunities. i don't wanna even look at you.You made me look like a bitch. i really don't care specificly from them. Why didn't you  tell them how you yelled at me that time? those times? you made me be scared. i truly was afraid.and than you came and said you are sorry, and i let it go...i made peace with you.Why didn't you tell them about all those times that i wrote comments to boys and you was angry for that, ha?!Why didn't you tell then about that time that yo</div>Wed, 21 Jul 2010 11:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss D)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11927849http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692393&blog=11927849http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11879584<div align="right" dir="rtl">עוד כמה ימים, פחות משבוע אני טסה לחודש. אלוהים כמה שאני צריכה את זה.אני זוכרת שאת הימים שלא רציתי, שכל כך רציתי להישאר עם החברים שלי, החבר שלי, להישאר פה בארץ.פתאום אני קולטת כמה אני צריכה את זה, לזכות באמון של ההורים, שאבד לצערי. להוכיח את עצמי, לבקר את שאר המשפחה.ועכשיו אני מתה להתרחק ממכם, אתם משגעים אותי, לא כולכם, אבל רובכם הגדול.אני יודעת שאני הולכת להתרחק מכולכם, לנסות לשכוח מדברים שקרו, לנסות להשכיח דברים שקרו.היום יצא לי לחשוב על זה, ועלה לי חיוך. והוא לא יורד. בגלל המחשבות האלה, על סוף סוף לנסוע מכאן.אני בטוחה שהרבה היו רוצים להיות במקומי. אבל רק מהבחינה של להתרחק, רק.</div>Mon, 28 Jun 2010 19:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss D)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11879584http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692393&blog=11879584http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11873889<div align="right" dir="rtl">לפני כחודשיים וחצי, אני וחברתי הטובה ביותר, חיכינו לאוטובוס בתחנה.מסתבר שמשכנו לעין, נערים בני כ18-19. הם נעצרו עם האוטו לידנו, הם היו 4 באוטו.חברתי כמובן נלחצה, אני כמו תמיד זרמתי ואמרתי טוב שיהיה.הנער שישב ליד הנהג פצח בשאלה לעברי: ' סלחי לי, היכן הדרך לליבך?' עם כל הצחוקים מהאוטו לא שמעתי כלום.אמרתי לו שיחזור על שאלתו, הוא חזר ואני כמובן זרמתי.'אההה תמשיך הלאה, יש שם עץ גדול. זה שם.' הוא צחק, לא הבין מאיפה זה בא לו 'אה, אוקיי...אז באמת אתן בקטע?'אני בשוק מהחוצפה שלו, 'בקטע? אתה יודע שמה שאתה עושה עכשיו זה נחשב לפדופיליה?' מיהרתי ליידע אותו.'פדופיליה? בנות כמה אתן?' האידיוט נבהל לשנייה.'14' עניתי, למרות שאני בת 15, אבל מתוך התחשבות עמוקה בחברתי הקטינה.הוא צחק, ואמר לי 'מותק, את פרח שעדיין לא פרח.' והם נסעו להם, הדבילים.והיום חשבתי על המשפט הזה, וכמה מצחיק הוא.ובחודשיים וחצי, וואו עברתי יחסית הרבה. ואני בשלב שאני מרגישה שאני יכולה להגיד לעצמיפאק, אני כבר פרחתי! אני לא ניצן או וואטאבר. אני פאקינג פרח. אני מספיק גדלתי!אבל אני פרח שיש לו עוד הרבה לתת מעצמו. שרק הסביבה תיתן, שהסביבה תיתן</div>Fri, 25 Jun 2010 16:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss D)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11873889http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692393&blog=11873889http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11864622<div align="right" dir="rtl">אהבה. אה אה אה אהבה.אנשים לא יכולים להסביר איך מרגישים כשאוהבים, לא יכולים. 'זה כמו להסביר את הטעם של המים' סתם קבוצה בפייסבוק.אני עצמי דרשתי לדעת לפני כשנה מה זאת האהבה הזאת ומה לעזעזאל מרגישים, אתה התנדבת להסביר לי, הקשבתו וחשבתי לעצמי עד כמה זה בולשיט אחד כל ההרגשה הזאת של להיות מאוהב. הגורל עשה את שלו, ואחרי שנה אתה שלי, ולא שלה.מיתי, אהובי היחיד. אתה מטיל ספק באהבתי. אני פשוט אנסה להסביר לך את האהבה שלי.אז איפה להתחיל?כל היום שלי מוקדש למחשבות עליך, על דברים שאמרת לי, שעשית לי.החיוך שלך, הגומות שלך, שאני פשוט מאוהבת בהן. כמו שאמרת לי תמיד שאתה רוצה לראות אותי מחייכת, אז גם אני מיתי, רוצה לראות אותך רק מחייך.אני מרגישה שאני יכולה להזניח הכל בשבילך, כי בלעדיך אני לא שווה כלום. ולצערי ככה אני מרגישה, אתמול באמצע כל הריב התחשק לי להגיד 'די, בוא נפסיק' אבל במקום להפסיק התעקשתי להיות צודקת. אני לא רוצה להיות צודקת. תהיה אתה צודק, שאני אהיה אשמה. אני רק רוצה אותך איתי.כשאני רואה אותך עם אחרות, או אפילו את הלייקים בפייסבוק, על כך שאתה סוף סוף רווק. גורם לי לרצות לקרוע את האנשים האלה לגזרי</div>Mon, 21 Jun 2010 09:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss D)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11864622http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692393&blog=11864622http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11855962<div align="right" dir="rtl">נשבר לי הלב, נקרע לי הלב רק מלראות אותך ככה. מלשמוע אותך ככה.אני לא יכולה אני לא יכולה קשה מדי קשה קשה קשההההההה.</div>Thu, 17 Jun 2010 13:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss D)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11855962http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692393&blog=11855962http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11852726<div align="right" dir="rtl">היום עשינו חזרות לטקס סיום שלנו, שנה הבאה אני כבר בתיכון, הזמן עבר לי ממש מהר.אחרי החזרות המתישות שלנו, סוף סוף הגענו לדובדבן שבקצפת, הסיום של ההצגה.בסיום כולנו מתאספים סביב כמה שחקנים ראשיים, והמילים שלהם כל כך אמיתיות, במופע, הרבה הורים הולכים להזיל דמעה, אני מבטיחה לכם.ואז כולנו אומרים שנישאר להיות ילדים, כי יש לנו עוד זמן להיות בוגרים.ואז אנחנו מתפרשים על כל הרחבה, השחקנים והרקדנים ורוקדים ריקוד לצלילי שיר מדהים.ובאמצע הריקוד, אני קולטת מי נמצא לידי.נמצא ערס, בן אדם רע. אני כבר רואה את העתיד שלו. וכמובן שבמקום לעשות את הצעדים הוא עסוק בלהציק לאחת הרקדניות.ואני מביטה סביבי ופשוט חושבת, הטיפשים האלו לא הבינו כלום.אתם בני 15, תתעוררו. אתם לא ילדים קטנים. אני כל כך מתפללת שהטעון שיפור שלכם לא יכניס אתכם לתיכון.ואני שואלת את עצמי, האם לא ביזבזתי 3 שנים עם ילדים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם?האם אני הולכת לבזבז עוד 3 שנים עם אנשים כאלה?זה כבר לא מצחיק, השטויות שהם עושים.</div>Tue, 15 Jun 2010 20:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss D)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11852726http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692393&blog=11852726http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11849363<div align="right" dir="rtl">אני שונאת אותך. ולפי החוקים של הספר אני לא אמורה. אתה מעצבן אותי, אתה לא עוזר לי, אתה חושב רק על עצמך ועל מה שמתאים לך,אתה אף פעם לא תחשוב לטובתי,אף פעם! אני שונאת אותך. אתה מכונס בעצמך, לא אכפת לך ממני בכלל, אתה סתם מעמיד פנים שכן. אני לא רוצה בכלל להיות איתך בקשר, עוד כמה שנים כשאני אעבור מפה, אני לא אשמור איתך על קשר.ממש לא.</div>Mon, 14 Jun 2010 08:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss D)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11849363http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692393&blog=11849363http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11848705<div align="right" dir="rtl">אם אני שמה תמונות של עצמי זה כבר לא ככ אנונימי נכון?אבל מה הסיכוי שהם ימצאו את הבלוג הזה...</div>Sun, 13 Jun 2010 22:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss D)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11848705http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692393&blog=11848705http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11838142<div align="right" dir="rtl">זה קשה,עם החבר הזה. בדרך כלל זה מחמיא כשלחבר יש הרבה 'מחזרות' אבל הוא בחר דווקא בי. אבל זה לא כיף לי בכלל, כשמישהי באה אליי ומספרת לי סיפורים על כל מיני דברים שהם דיברו עליהם. ואני מתמוטטת מחדש. אני מרגישה פגועה,שהוא העז לעשות משהו כזה. אבל אז אני מגלה שהיא שיקרה, או שזה היה חבר שלו שדיבר איתה. ואז באות 2 בנות נוספות, שטוענת שבתחילת הקשר שלנו הוא התחיל איתן, הסתכלתי עליהן ואמרתי 'כן בטח.' רק אותי הוא אוהב, הוא הכי טוב ומקסים שיש. אני מאושרת מכל שנייה איתו. וכן אני אוהבת את המבטים של הקנאיות האלה. ולנשק אותו לידן, בכלל עושה לי את היום. אמרו לי כבר שאני צריכה ללמוד לטפח את הקשר הזה רק בינו לבינו. ולא לבין כל הבנות ה'אחרות'. 'הרבה בנות אוהבות את ע',זה לא סוד.' אפילו אחד האנשים הכי סמכותיים בחיי אמר לי זאת. 'אבל רק אותך הוא אוהב, ואני בטוחה בזה.'אני מחייכת. 'ותדעי,כשאת אומרת למישהי שבאה וטוענת שקרה משהו שאת לא מאמינה לה,את מפוצצת 1000 אנשים בדרך'.1000 בנות היא מתכוונת. אוקיי ידעתי לעשות, חייכתי להן בפנים. הערתי כשהיה צריך. אפילו היום כשבאו אליי הודעתי מראש כי אני לא רוצה לשמוע.</div>Tue, 08 Jun 2010 21:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss D)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11838142http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692393&blog=11838142http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11828642<div align="right" dir="rtl">יש מלא סוגים של מבטים. יש את המבטים של החברות. המבט החיובי. כשלחברה שלי היה יום הולדת, היא ביקשה מתנה עם ערך. משהו שהיא תזכור הרבה זמן. אני כמובן הגיתי רעיון, גייסתי את כל חבריי לעזרה, ואפילו כמה מורים. ואירגנתי לה מתנה עם ערך. כשנתנו לה את המתנה היא כ"כ התרגשה, היא שמה יד על הפה מרוב ההלם, צחקה וכמעט פרצה בבכי. והיה לה מבט שלא ראיתי אצלה הרבה, זה לא היה רק הלם...היה שם יותר. המבט השלילי. חברות טובות תמיד רבות כך נאמר לי. לפני כמה זמן, הייתה לי מין תקופה שכזו. מלאת ריבים עם כולם. היה לי את הריב עם החברות הכי טובות שלי, הן היו בשוק מהחברות החדשה שלי. כשהן עברו לידי ברחוב, הן פשוט המשיכו והתעלמו. אני הלכתי אחריהן, והסברתי להן. המבטים שהיו להן היו ביקורתיים, אפילו מעט טינה הייתה שם. כאילו עשיתי משהו רע. יש את המבטים של החבר. המבט החיובי. כל פעם שהוא מסתכל עליי ומחייך, אני רואה את הכנות שבמבט שלו, שכמובן מלווה בחיוך. אני אוהבת את כל המבטים שלו, אני מתנהגת כמו ילדה קטנה, צוחקת ומסתובבת כי זה מביך איכשהו, המבט החודר שלו. המבט השלילי. היה לי איזה סיפור אחד, שהתנהגתי לא בסדר</div>Fri, 04 Jun 2010 14:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss D)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692393&blogcode=11828642http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692393&blog=11828642