http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461heCopyright 2026 the L world. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=14153603<div align="right" dir="rtl">לא כתבתי כאן כבר יותר משנה. הייתה לי שנה מהממת, שנה של גדילה והתבגרות. מדהים אותי לחשוב כמה החיים משתנים בפרק זמן קצר יחסית, כל יום מביא איתו משהו חדש וזה מבורך. הפוסט האחרון שלי היה בתקופה של תחילת הקשר עם החבר דאז. אני חוזרת בראש לאותו הערב ונפעמת מהשינוי המטורף שעברתי. עברה יותר משנה. שנה אחת שהספקתי לנהל מערכת יחסים, שנה שהפנמתי אחראיות מהי, שנה שהתחלתי להרוויח באמת את הכסף שלי בעצמי. הספקתי לשתות עד איבוד הכרה, הספקתי לנסוע לאילת פעמיים, הספקתי להזדיין, הספקתי להרוויח את העשירייה הראשונה שלי, הספקתי להתחיל ללמוד נהיגה, הספקתי לפתח אישיות של כלבה, הספקתי להיות נאהבת, הספקתי לצאת מהכונכייה של עצמי אל העולם הגדול, הספקתי להבין דברים על עצמי ועל העולם, הספקתי לפתח עצמאות. כל יום שעבר הרגשתי שלא עשיתי מספיק, הרגשתי שאני יכולה לעשות הרבה יותר. וזה נכון, האמת. אבל עכשיו כשאני לוקחת רגע הפסקה מהחיים ומתבוננת, אני מבינה שהספקתי הרבה יותר משהספקתי אי פעם. ואני כל כך גאה בעצמי. מילדה דכאונית שמסתגרת בבית וצופה בערגה בחיים הוירטואלים הנפלאים של החברים בפייסבוק ולא עושה כלום חוץ מלהיות ב</div>Sun, 06 Jul 2014 04:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (the L world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=14153603http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691461&blog=14153603http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13707508<div align="right" dir="rtl">אין לי כוח לאנשים. לאף אחד מהם. מהרגע שחזרתי אתמול הביתה הייתה לי הרגשה ברורה שאני צריכה מנוחה מלהכיל אנשים. זה לא שנמאס, אני פשוט מרגישה צורך להתבצר לבדי במקום מבודד, ולהטעין את עצמי באנרגיות חדשות. אני מרגישה צורך במנוחה מלהכיל אנשים לטוב ולרע, להקשיב לכל צרותיהם ומכאוביהם, לתמוך ולהיות שם בשבילם ולעזור. לטפל בהם ואפילו סתם להיות שם כשהם רוצים בחברתי. אני לא אמא תרזה וגם לא מתיימרת להיות אחת כזו, אני פשוט מרגישה עייפות נפשית (וגם פיזית) מהשבוע שחלף וזקוקה לקצת זמן איכות עם עצמי. מרוב שהייתי עם כולם כבר שכחתי את עצמי. הקש ששבר את גב הגמל היה כשחברתי השתויה טרקה בעוצמה את דלת ביתה על פניי, תוך הטחת האשמות שאני מעדיפה את X על פניה, שאני אף פעם לא רוצה להפגש איתה ושהיא שונאת אותי ושמצידה אני יכולה לעוף מביתה וללכת להפגש עמו. האשמות כמובן לא נכונות, עובדה שנפגשנו רבות במהלך השבוע ושנעתרתי לבקשתה לבוא לביתה לאחר חצות, למרות היום המעייף ולמרות שכל מה שרציתי היה ליפול על מיטתי הרכה ולשקוע בחלומות. אמנם עלה בי החשש שהיא באמת חושבת כך, הרי מילותיו של אדם שיכור הן מחשבותיו של אדם פיכח, אך</div>Sat, 16 Mar 2013 16:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (the L world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13707508http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691461&blog=13707508http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13702806<div align="right" dir="rtl">כתבתי שעה פוסט כל כך היפי וחמוד, ובטעות לחצתי על "חזור אחורה" ו... הכל נמחק. בא לי למות.</div>Tue, 12 Mar 2013 06:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (the L world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13702806http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691461&blog=13702806http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13689564<div align="right" dir="rtl"> אף פעם לא אהבתי מישהו שאוהב אותי אף פעם לא אכלתי פלפל חריף שלם אף פעם לא אמרתי למישהו "אני אוהבת אותך" מול העיניים והתכוונתי לזה אף פעם לא אמרו לי "אני אוהב אותך" בפנים אף פעם לא בכיתי מסרט אף פעם לא גידלתי כלב אף פעם לא גידלתי חתולה אף פעם לא גילחתי את שיער הראש אף פעם לא גנבתי אף פעם לא דיברתי ברדיו אף פעם לא הופעתי בטלווזיה אף פעם לא עשיתי סקס עם בן אף פעם לא עשיתי סקס עם בת אף פעם לא הכרתי אנשים באינטרנט אף פעם לא החלקתי על הקרח אף פעם לא היה לי גיטרה חשמלית אף פעם לא הייתה לי גיטרה קלאסית אף פעם לא היה לי גשר אף פעם לא עקרו לי שן אף פעם לא היה לי נכשל בתעודה אף פעם לא היה לי פלאפון משוכלל אף פעם לא היו לי 2 שטרות של 200 בארנק אף פעם לא הייתה לי הרחבה של יותר מ3 מ"מ אף פעם לא היו לי עגילים לא באוזניים אף פעם לא הייתה לי חזייה של סופר-מן אף פעם לא הייתי במוסד לחולי נפש אף פעם לא הייתי במשחק כדורגל אף פעם לא הייתי בניו יורק אף פ</div>Thu, 28 Feb 2013 21:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (the L world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13689564http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691461&blog=13689564http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13687863<div align="right" dir="rtl">שמתי לב, שנורא השתנתי בזמן האחרון מבחינת הרגלי הבכי שלי. זה נשמע מטומטם, אבל אחרי שאני אסביר אני מקווה שימצא הגיון בדבריי. אני כותבת את השורות האלו עם עיניים נפוחות ואדומות מדמעות וחוסר שינה, וראש דואב. לא אפרט את אשר קרה שגרם לי לדמוע (ואני בכוונה משתמשת במילה הזו ולא במילה לבכות כיוון שלא התייפחתי ו\או ייללתי), רק אגיד שרמות גבוהות של תסכול יכולות למוטט ולשבור אותי. זה ממש מוזר, ועם זאת נורא מובן וטבעי שהשתלטתי על עצמי מהר יחסית (יחסית לפעם) והבכי היה נורא מופנם ורגוע. עד לפני כשנה, יכולתי להתחיל להתייפח בקלות, בכי תמרורים, כזה שלא היה מבייש שחקנית אופרת סבון. אני לא אומרת שהייתי מהבחורות שמשיגות את כל מה שרצו באמצעות המניפולציה הזו, הכוונה היא שיכולתי להתחיל לבכות בקלות וכל דבר היה נראה אז הרבה יותר דרמטי ומוקצן, וכל דבר הייתי מקבלת באופן גרוטסקי נורא. מאז הקיץ השחור (אני לא באמת קוראת לו ככה, המצאתי את זה הרגע. האמת היא שאני מעדיפה לקרוא לוsummer blues), הכישרון להתחיל לבכות בקלות ו\או לבכות בלי להרגיש מטופשת נעלם. התייפחתי נורא רק בפרידה. הקטע הוא, שבתקופה האחרונה בכל פעם</div>Wed, 27 Feb 2013 14:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (the L world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13687863http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691461&blog=13687863http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13634267<div align="right" dir="rtl">בעקבות אדם שעצבן אותי במיוחד בזמן האחרון דרך הפייסבוק, החלטתי לכתוב פוסט קליל על דברים שאנשים עושים שמעצבנים אותי. שנתחיל? 1. שאנשים מלחיצים אותי סתם. מילא לזרז אותי כשאני מאחרת, אבל סתם להעיר אותי מחלום אירוטי שעתיים לפני המועד?! [תת סעיף 1]- כשמלחיצים אותי כשאני מתאפרת.תאמינו לי, אין דבר יותר מחרפן מאדם (במקרה שלי: אמא) שנכנס לחדר בהסטריה וצעקות וככה שובר לך את האווירה הרגועה שכל כך נחוצה בזמן האיפור והטיפוח. הכי מעצבן- קטיעת הריכוז הגבוה בעת מריחת איי-ליינר. 2. כשאומרים "לא משנה". יא בן זונה למה סתם לסקרן?! 3. עלוקות. אותם האנשים שלא רק שיחפרו לך על נושאים שמעניינים לך את הביצה השמאלית, הם יצמדו לך לנשמה שזועקת 'מרחב', ולא יבינו רמזים בסיסיים כמו סינון שיחות או טון דיבור אדיש ומרוחק. במקרים גרועים יותר, הם עדיין לא יבינו גם כשתגיד להם מה אתה חושב. לצורך הדגמה, הנה חלק משיחה עם אותו אדם מעצבן שהזכרתי בתחילת הפוסט. - "מלחיץ אותי שאני לא יכולה להכנס לפייסבוק בלי לקבל הודעות ממך שמנג'סות לי" - "אני מתנצלת, פשוט לא ידעתי שכשאני אומרת "היי" זה אומר משהו אחר חוץ מ"היי"" -</div>Mon, 14 Jan 2013 23:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (the L world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13634267http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691461&blog=13634267http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13597238<div align="right" dir="rtl">מצד אחד אני חרמנית, מצד שני- הוא אדיוט. מה עושים?</div>Mon, 17 Dec 2012 20:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (the L world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13597238http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691461&blog=13597238http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13566139<div align="right" dir="rtl">אני שונאת את התקופה הזאת שאני במצב רוח רומנטי. זה יכול להיות נחמד כשיש מישהו לפרוק עליו את זה, אך כיוון שאני לבד כרגע, ההוא הינו נחלת העבר והמלח נמצא איפשהו בלב הים, זה יכול להיות ממש מתסכל. מצב הרוח הרומנטי ממש לא מסתכם בחיוך מטופש מרוח כל היום על הפרצוף, או אפילו בשחלות רוטטות למשמע משפט קיטשי או ראיית זוג מאוהב, הו לא, לא לא לא. זה מתחיל מחיפוש כפייתי אחר סרטים ו/או ספרים רומנטיים, המשלבים בתוכם חלקים אירוטיים, וממשיך בראיית פורנו ביתי של זוגות שנראים מאוהבים. אני קוראת לזה 'מצב רוח רומנטי' כי ככה יותר קל לקרוא לו, אבל אני בעצם מתכוונת ל'מצב רוח רומנטי-אירוטי-תשוקתי-מחורמן'. בהשראת מצב הרוח, אני נזכרת בקטעים מחיי שאולי היה עדיף לי לשכוח. אני נזכרת ברגעים שהיינו ביחד במיטה, והוא היה מעליי ולא היה קורה כלום. היינו פשוט מביטים אחד לשני בעיניים בלי להגיד דבר, במשך כמה זמן, והייתי מחייכת. באותם רגעים, אני זוכרת שפרץ אהבה היה מציף אותי ופשוט הייתי מחייכת. הייתי מחבקת את עורפו וחושבת עד כמה אני אוהבת אותו. הרגעים הללו היו מעטים, על גבול הנדירים, והייתי מעריכה את הרגע, בכל פעם שהיה</div>Sun, 25 Nov 2012 01:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (the L world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13566139http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691461&blog=13566139http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13549817<div align="right" dir="rtl">המון זמן לא כתבתי פוסט מכובד, והאמת שאני מתחילה לכתוב את הפוסט הנוכחי עם המון רגשות מעורבים. יש לי המון ומנגד כלום לכתוב. אני לא יודעת מה אני אמורה לרשום, למרות שאני מרגישה צורך לפרוק לפחות חלק מהמחשבות שלי. התקופה האחרונה הייתה מעולה מבחינה חברתית, יצאתי ונפגשתי הרבה, החייתי קשרים מהעבר ובסה"כ נהניתי מהחיים. אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שהייתי יוצאת כמעט כל יום לפאב או מסעדה, או אפילו סתם נפגשת בתדירות גבוהה עם חברים למרות שאני עייפה ומתה לישון (המוטו שלי היה: ננוח בקבר). אפילו, מצאתי את עצמי מודה שבוע שעבר שמזל שעברתי את תקופת המיזנטרופיות שלי, כי בסה"כ אנשים הם אחלה, והם הרבה יותר עדיפים מהצג של המחשב בחדר המבולגן והחשוך שלי. (אם אני לפני שנה הייתי קוראת את זה, לא הייתי מאמינה למראה עיניי). הדוגמה הבולטת במעבר ממיזנטרופיות לנורמליות, זה ה"שידוך" שהציעו לי. הפתעתי את עצמי כשעניתי בחיוב והאמת שגם בקצת התלהבות להצעה להכיר מישהו חדש. to make a long story short כי זה לא העניין פה, אנחנו מדברים וזה בתהליכים חחח :) אני לא יודעת האמת אם אני כבר מוכנה לקשר רומנטי נוסף (אחת התיאור</div>Mon, 12 Nov 2012 20:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (the L world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13549817http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691461&blog=13549817http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13540439<div align="right" dir="rtl"> מכאן המצב רק יכול להשתפר </div>Mon, 05 Nov 2012 21:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (the L world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691461&blogcode=13540439http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691461&blog=13540439