http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355ברוכים הבאים למעון הטירוף שלי. נא ללבוש את החליפה נגד ראדיו-אקטיביות (:heCopyright 2026 שחורלבן *~*. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11993536<div align="right" dir="rtl">דפדפתי בזכרונות, רפרפתי בעמודים שפעם היו ממשיים. וראיתי, ממש בשלבים, איך הכל קרה. איך הרסנו את כל מה שבנינו ביחד... ואני תוהה איך אני מסתכלת על העבר. ואני תוהה מה את חושבת עליי. ולפעמים נדמה לי שניצלת אותי. לפעמים. </div>Sun, 22 Aug 2010 19:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחורלבן *~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11993536http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691355&blog=11993536http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11968006<div align="right" dir="rtl">אז...היי. |מסדירה ת'נשימה|קודם כל, אני חייבת לציין שאני ממש גאה להיות כאן היום. כאילו... הפריצה הראשונה בבלוג החנני של קרלווס. אוה, לא לא טעיתם - זאת איצ'. כןכן. נו... זאת. שחור-ורוד. או כחול DD: אוה, ועוד משהו. הבלוג שלה לא חנני. דהההה ~ [וזה הרגע להבהיר. כל הנאמר בפוסט המסוחרר הזה הוא בגדר הצחוק בלבבבבבד! P:] מה קורה? מה עניינים? (:אני אומרת לכם, איצ' הזאת, עושה חיים בחופש הזה! קמה בבוקר! אוכלת! מחשב! הממ... אח"כ... כאילו... אח"כ כבר ארבע בבוקר. אבל נו! חיים משוגעים, או לא? אני אומרת לכם! P: אז איפה הייתי... הממ. שם P:היא כתבה 150 עמודים!!111 אעאעאעאעאעא! אעאעא! אע! א! P: [שמת לב שזה כזה כמו&amp;;"נ! נח!&amp;;נחמ! נחמן! נחמן מאומן!"? XDD]&amp;;&amp;;ואני חייבת לציין... יואו! שיחקת אותה. באמת, הוכחת את עצמך בעניין הכתיבה לגמרי! P: אז... המממ. מה כותבים בפוסט פריצה שכזה? כאילו, שיואו! את כזאת מושששששלמת! אין לי מה לכתוב PPP:וכואב לי הראש, וכולי סחרחורות. לא פנאן, בקיצור. אבל מה? מצברוחי איתי תמיד! :Pואת יודעת לשמור אותו D:הו, עוד משהו. אני גאה לציין. אני ואיצ' מוזרות! כןכן! מוזרות! יש'</div>Tue, 10 Aug 2010 00:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחורלבן *~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11968006http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691355&blog=11968006http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11964087<div align="right" dir="rtl">I never thought it's so easy to lose things, so quickly.But... Sometimes I'm just tired of losing.Can't I win?Maybe It's for good, all these losing-things.Maybe the future will be better.I don't want to cry on the past.I just want to look at it and feel nothing.I hate this pain that I hardly ever feel, this emotional pain.I hate it and i won't lose to it.I don't wanna cry.It's not going to make me cry.I know I'm strong in some things. And I just don't feel like giving up.I'm not going to cry about the past.It's time to move on.My eyes are dry right now. Maybe they'll get wet soon, maybe they won't.4 In The Morning[It's really 4 in the morning]Wakin' up to find another dayThe moon got lost again last nightBut now the sun has finally had its sayI guess I feel alrightBut it hurts when I thinkWhen I let it sink in, it's all over meI'm lyin' here in the darkI'm watchin' you sleep, <span style="text-decoration: line-t</div>Sun, 08 Aug 2010 04:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחורלבן *~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11964087http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691355&blog=11964087http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11942049<div align="right" dir="rtl">אוה, צביעות היא אחד הדברים המגעילים. אבל משום מה, כבר לא ממש אכפת לי.</div>Wed, 28 Jul 2010 02:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחורלבן *~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11942049http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691355&blog=11942049http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11913973<div align="right" dir="rtl">והנה שוב אני והפעם עם עיצוב חדש!יאי. עיצוב מדהים, לטעמי. |צנועה|תודה לשירט על התמונה, יאיי DD:שטענה שהעיצוב הקודם היה משעמם וקודר. אז היא סייעה לי כאמובן D:אתמול היה כ"כ כיף במפגש.אמרתי בפוסט הקודם שויתרתי עליו, אבל לבסוף - בבוקר - החלטתי שאני הולכת. אז הלכתי, והיה ממש מעגניב. היו חלקים מסויימים שהיה כיף ברמות על. עשינו שטויות, דיברנו, צחקנו, הסתובבנו, עשקנו כדורי פלאפל בחינם ממוכרים, אכלנו פיצה.אני שמחה שהלכתי.היום גם היה נחמד. אני חושבת ש"תיקנתי" כמה הגדרות בפוטושופ, וקצת "קלטתי" את השיטה של העט הגרפי. יוצא לי נחמד, לא יותר מזה, אבל... פראקטיס מייקס פרפקט ^^את הספר שלי, שסיפרתי לכם עליו, שכתבתי בו 32 עמודים - שכתבתי מתחילת החופש.אני מתעצלת לאחרונה, וזה קצת מבאס, אבל יש לי כבר 90 ומשהו עמודים. ^^אעאע! שירט אני אוהבת אותך 333&gt;כולם להגיד לשירט בהצלחה בבגרות... שכבר עשתה! אבל בכ"מ D:חכמה-משכילה-מצטיינת שלעי, הכל יהיה בסדר (:אני מתנצלת על הפוסטים העצובים לאחרונה, אני מקווה לחזור לפוסטים קצת יותר עליזים וקלילים.זה לא שרע לי כל הזמן, חס וחלילה. סתם כזה, שכתבתי בבלוג רק כשהייתי במצב כזה.א</div>Wed, 14 Jul 2010 21:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחורלבן *~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11913973http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691355&blog=11913973http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11909628<div align="right" dir="rtl">נדמה לי שאנשים שאני מכירה כבר הפסיקו להכנס לכאן... אני מרגישה כאילו יש לי ניצוץ, מין הזדמנות כזאת למצברוח בכייני מלא רחמים עצמיים ריריים במיוחד. אבל אני חושבת שאני אוותר עליו ואפספס אותו. לאנשים יש זכות בחירה במי הם רוצים לתמוך. אחרי מי הם רוצים 'לעקוב' כדי לבדוק שהוא בסדר. אני מעולם לא הייתי הטיפוס ש'עקבו' אחריו, אז אני חושבת שאני מסוגלת להתמודד עם זה. לקחת את זה בסבבה. המון פוסטי-פריצה, תגובות מהירות, מחמאות, אפילו דברים ממש מוגזמים... לא מזיז לי ת'אצבע הקטנה. לא. (: כי אני תמיד אהיה הרובוט הצייר והכותב ^^ זה מה שכתבו לי בהערה האישית בתעודה. זה מה שכתבו לי במכתב פרידה ממישהי בסוף השנה. ציטוטים: "את יכולה להתקשר מתי שבא לך ואני לא רוצה לאבד אותך את כל כך מוכשרת בכתיבה בציור בשירה וכו... ואני ממש יתגעגע לכל הדברים האלה." אפילו אין נקודה באמצע. אני-לא-רוצה-לאבד-אותך-את-כל-כך-מוכשרת. אני מודה לך על המחמאה מותק, אבל, למה זה ביחד? "שמחתי מאוד להכיר אותך ואת כישורייך הספרותיים, האומנותיים והלימודיים הרבים..." בלה בלה בלה. ציפיתי יותר מהערות של מורים... זה כל מה שטוב בי,</div>Mon, 12 Jul 2010 20:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחורלבן *~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11909628http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691355&blog=11909628http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11908106<div align="right" dir="rtl">אני האדם הכי הפכפך שאני מכירה בחיי. החופש... אני מתבודדת. אני דוחה הצעה של שתי חברות ללכת לאנשהו. אני לא יוצאת מהבית. אני מוותרת על פגישה עם כמה חברות שבחיים לא הייתי מוותרת עליה סתם ככה, בנסיבות רגילות. אני מתעסקת רק בעניינים שלי. איבדתי את התיאבון בימים האחרונים, סתם ככה, בלי סיבה. אני ישנה כל-כך הרבה שעות. והחלומות... הם מוזרים, אבל לא נעימים. אפילו קצת מבהילים. אני מתנהגת כרגיל, לפעמים אני מרוצה והכל. אבל הסימנים המשונים האלה כאילו מצביעים על משהו לא בסדר. אני מאכזבת אנשים. אנשים שקשורים אליי בצורהמסויימת. פתאום זה מבהיל אותי. פתאום זה מבהיל אתאותיהקטנה. מה אם הם יצטרכו אותי? פתאוםאני הגדולה שתמיד קשורה ועוזרת ולא נלחצת משום דבר, מתקמצת לאני הקטנה, שמתחילה לבכות מלחץ. למה אני כ"כ הפכפכה?אני לא סדירה. אני לא רציפה. אני ממש מוזרה. ואני רוצה להיות לבד. לבד לבד לבד. כי אני לא צריכה אף אחד. אני לא צריכה אף אחד. לבד זה הרבה יותר פשוט. לבד זה טוב. ... </div>Mon, 12 Jul 2010 01:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחורלבן *~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11908106http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691355&blog=11908106http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11884324<div align="right" dir="rtl">אין לי מושג איך אני אמורה להעלות את הרגשות המוזרים האלה על הכתב. זו פשוט אנדרלמוסיה של מחשבות שמקפצות לי בראש. אני לא מרגישה כלום. כאילו לא אני מרגישה, אלא המחשבות שלי מרגישות. הנה באה מחשבה מבולבלת. האם אני שונאת אותה או מקנאה בה או שונאת אותה בגלל שאני מקנאה בה? הנה באה מחשבה כועסת. למה תמיד האנשים שסתם מתבכיינים, מקבלים הכי הרבה תמיכה ועזרה, והאנשים שיש להם ראש על הכתפיים - לא מקבלים? הנה באה מחשבה מתלוננת. למה העידוד והתמיכה מגיעים רק כשרע? כשבנאדם בסדר וכרגיל, הוא לא צריך אותם יותר? היא פשוט צדקה. "אני אוהבת אותך" מה המשמעות של המילים האלה בשבילכם? מה הן שוות? "אני אוהבת אותך" שקר. ואני לא מתבכיינת. אני לא אומרת "אף אחד לא אוהב אותי. בוהו בוהו." אני מציינת עובדה, בלי לערב סנטימנטים. "אני אוהבת אותך" מה יקרה אם המילים האלה ייעלמו? זה ישנה משהו? יש מילים עוצמתיות. ויש מילים חסרות משמעות. מילים מיותרות, שרק להוציא אותן מהפה - זה בזבוז. בזבוז של אוויר, בזבוז של אנרגיה. בזבוז של לבבות שבורים, אנערף. "אני אוהבת אותך" מה כיף בלהאמין שמישהו אוהב? בסופו</div>Wed, 30 Jun 2010 23:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחורלבן *~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11884324http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691355&blog=11884324http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11858785<div align="right" dir="rtl">שלוש ילדות. ילדה ראשונה, יושבת ובוכה כל היום. את הבובה היא מרטיבה בדמעות מלוחות, פיה מריר ועיניה אדומות, זו דרכה להתמודד עם העצב. ילדה שניה, עומדת וצועקת כל היום. את הבובה זורקת בחזקה על הקיר, מבטה זועם ואגרופיה קפוצים, זו דרכה להתמודד עם הכעס. ילדה שלישית, מקפצתוצוחקת כל היום. עם הבובה רוקדת בשחוק מתגלגל, חיוך גדול מרוח על פניה העליזות, זו דרכה להתמודד עם הכאב.</div>Fri, 18 Jun 2010 18:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחורלבן *~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11858785http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691355&blog=11858785http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11850368<div align="right" dir="rtl">לא, זו לא הפעם הראשונה. היא לא היחידה שאומרת לי אתזה.יש אנשים שאומרים לי, גם בנימה ידידותית ובלי כוונות רעות, שההומור שלי על הפנים.כמובן כמו תמיד, אני עונה בחיוך ו"תודה!"אבל רק רציתי להבהיר פה כמה נקודות.אף אחד,לא יגיד לילהפסיקלצחוק.אם למישהו פה יש כוונות כאלה כשהוא אומר לי את זה, אז - חבלבל.אין לי רגשות טינה אל הילדה הזאת.אבל לפעמים צורת ההתנהגות של אנשים פשוט... אין לי מושג איך להגדיר את זה אפילו. זה לא מעצבן, זה לא מעליב, זה לא מכעיס... זה פשוט מתמיה. או... לא יודעת. לא מתחשב? אני זוכרת שבכיתה ו' הן פשוט היו מחליפות מבטים מול הפרצוף שלי.יש לי את ההומור שלי, ואני אצחק ממנו כמה שבאלי &gt;&lt;ובאלי לצעוק אתזה על מישהו.באלי להוציא אתזה.באלי לכעוס.אני שלווה. והייתי דווקא שמחה ומרוצה ואופטימית הבוקר.אבל בכ"ז באלי לצעוק עליהן. אני לא בטוחה שהיחס שלי מגיע להן. לא בטוחה.מה שכן, אני בטוחה שמספר האנשים שאני מתייחסת אליהם ביחס שלי, גדול בהרבה-הרבה-הרבה, ממספר האנשים שהיחס הזה מגיע להם.מה לעשות? לא יכולה להפסיק להיות נחמדה ולצחוק עם אחרים. וגם כשחרא לי. מה אני אמורה לעשות? אני לא יכולה להתנגד לז</div>Mon, 14 Jun 2010 18:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחורלבן *~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=691355&blogcode=11850368http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=691355&blog=11850368