http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690344"מי שצוחק על הבמה, בוכה מאחוריי הקלעים..."heCopyright 2026 כבר לא אולי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690344http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690344&blogcode=14235251<div align="right" dir="rtl">כמו כל שנה, בתאריך המיוחד שבו פתחתי את הבלוג, אני חוזרת לאיזה פוסט סיכום והתחשבנות נפש על כל הרפש שעשיתי השנה. בניגוד לשנים עברו, זה לא קרה השנה. אני הרבה פחות אובססיבית למקום הזה, הרבה פחות אוהבת לדבר על מה אני מרגישה וחושבת. והתאווה הזאת לכתוב למגירה ולחלוק עם המסך את מי שאני די כבתה לי. התקופה הזאת ממש שוחקת לי את המוח. הלימודים שואבים ממני ים של כוחות, בדיוק כשחשבתי שיש לי מקור ארגיות בלתי נדלה בגוף. יש דברים מרוממים ומעוררי מוטיבציה במהלך היום, אנשים שאני אוהבת שמעלים לי את המורל ותמיד מזכירים לי שאני לא כל כך לבד בעצם. כל השינויים שעברתי עם עצמי תורמים לי להרגשה הטובה ולביטחון העצמי, אבל אני יודעת שזה ממש לא הסוף ויש לי עוד הרבה לחתור לעבר המטרה הנכספת שלי. אז פוש אחרון, קצת מאמץ. תכף כל זה נגמר ואני אהיה פנויה נפשית ופיזית לכל מה שאני באמת רוצה. להתחיל את כל הדברים שהדחקתי ושחשבתי עליהם וידעתי שזה לא ייתאפשר באותו טיימינג. אני מתחילה להתרגש רק מהמחשבה שאני עוד שנייה נוגעת בחלום... שיהיה לנו שבוע צרוף הצלחות, מלא גשם ואהבת חינם. </div>Sun, 16 Nov 2014 14:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (כבר לא אולי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690344&blogcode=14235251http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690344&blog=14235251http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690344&blogcode=14198968<div align="right" dir="rtl">שבוע טוב לכולם,לא יודעת איך מביאים לידי מילים את כל המחשבות, ההרהורים והמעברים החדים שהתקופה החדשה הזאת מביאה איתה.הכול כל כך מהיר ודינאמי. לפניי שהשתחררתי אפילו שרציתי וייחלתי להגיע לרגע הזה הרגשתי תחושת פספוס והחמצה. שהכשלון נחת לי על הפנים. קיוויתי ושאפתי להגיע הרבה יותר רחוק. רציתי יותר, קיוויתי לממש באמת את כל הפוטנציאל שלי במסגרת הזאת וכשזה לא קרה כשהשתחררתי הרגשתי פספוס. יצאתי לאזרחות עם פנים חמוצות אבל עם תקוות בלב. כמה ימים אחריי שהתחלתי לעקל את גודל השינויי ואת צורת החיים שבין חייל לאזרח טרי, היה בי פרץ אדרנלין וים של תוכניות מגירה לכבוש את החיים שלי מחדש. עם הזמן ההתלהבות קצת קהתה והתחלפתה בחולשה כללית.לאחרונה אני מרגישה חלשה, עייפה ומצוברחת בלי סיבה ממשית נראית לעין.ירדתי הרבה במשקל. אני מקבלת המון מחמאות, פרגונים, וזה כייף ונחמד. אבל בניגוד לכל הפעמים בשביל להשיג ירידה ולו הקטנה שבקטנות אני לא מתאמצת.ושלא תבינו לא נכון, אני שמחה ומברכת על השינוי החיובי שקורה לאיטו ומעצמו, אבל זה על הדרך מביא איתו חולשה ועייפות אינסופית.אני מכינה את עצמי נפשית לכל המהמורות שיהיו בדרך, לכל ה</div>Sat, 13 Sep 2014 20:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (כבר לא אולי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690344&blogcode=14198968http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690344&blog=14198968