http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221שמעתי אותי ברדיו, ראיתי אותי בטלוויזיה, קראתי עלי בעיתון - אני קייםheCopyright 2026 שניץ.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=13668858<div align="right" dir="rtl">אני גם לא מתכוונת לכתוב, המקום הזה נגוע מבחינתי. נתקלתי בפוסט האחרון בטעות, והוא היה לי לא רלוונטי מידי בשביל להשאירו בדף הראשי. http://www.youtube.com/watch?v=dK_yOABXuO0 המשך יום נפלא לכל הכותבים.</div>Mon, 11 Feb 2013 13:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (שניץ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=13668858http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690221&blog=13668858http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=13511363<div align="right" dir="rtl">בצמתים מסוג זה, קשה לי להחליט לאיזה כיוון נוטה הא-סימטריה - כואב לי שאנחנו ביחד. כואב לי להרגיש שאני לא כנה עם עצמי, שאני לא כנה איתך. כואב לי שאני לבד. כואב לי הגעגוע, כואב לי החור שנפער בי. - כואב לי לאכול. כאילו הגוף שלי דוחה כל דבר שיכול להזין אותי, או חלילה, לשמח. כואב לי להיות רעבה. אף פעם לא הצטיינתי בהתנהלות בריאה בעיתות משבר. - כואב לי להרגיש מעוררת רחמים. כואב לי שאנשים מסתכלים עלי כמו מישהי שצריך לנהוג כלפיה באופן אמפתי. כואב לי לעשות חיוך צבוע. סתם כי מצפים ממני להיות שמחה, כי מצפים ממני להראות שיפור. - שונאת את הזמן. שונאת את הפיקציה שהוא מרפא דברים. שונאת להמתין לו, שונאת כל דקה שעוברת שבה אני לא מרגישה את המזור הזה שכולם מדברים עליו. מה בעצם הזמן אמור לעשות? האם כל פרק זמן מסויים אני אמורה להרגיש הקלה גוברת? או שאולי אני אמורה לשקוע בתוך עצמי עד שיגיע X זמן, שיהווה נקודת תפנית, ופתאום הכל ייצבע בורוד? או סתם אפור פחות חד? אני נראית חיוורת בבז'. ומתי אמור להגיע הX זמן הזה? שבועיים? חודש? שנה? כמה חוסר אונים יש בלעשות טבלת ייאוש שבה אתה</div>Mon, 15 Oct 2012 20:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (שניץ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=13511363http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690221&blog=13511363http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=12849926<div align="right" dir="rtl">אהוב. איך זה קרה לנו? מתי? למה? אני כל כך מעורערת. אני כל כך עצובה. אני כל כך רוצה להתקשר אליך ולהגיד "קדימה. בוא ננסה". ויותר מכל - אני מפוחדת. פשוט מפוחדת. הייתי כל כך בטוחה שזה הדבר הנכון. שאין מוצא, שזה הפתרון ההוגן היחיד. ובשיחה אחת ניפצת את כל התיאוריות שפיתחתי לעצמי בראש. אתה מדהים אותי כל פעם מחדר. שאחרי שלוש וחצי שנים, שנים מבורכות, אתה עוד מצליח להפתיע אותי. כל כך שקול, כל כך מחושב, כל כך נבון. אתה פשוט הדבר הכי טוב שיכול לקרות למישהי. ויותר מכך, אתה בחרת שהמישהי הזאת תהיה אני. אני. הבחורה הנוירוטית, שנלחצת מהקיום של עצמה. נלחצת מהביטחון, מהודאות. אבל אני לא אהיה אנוכית, לא הפעם. הבטחתי לך מרחב, ואני אתן לך את המרחב הזה. הוא מגיע לך. הוא מגיע לשנינו. אני רוצה שתסתכל עלי ללא חשש שאני לא אוהבת. ללא חשש שאני לא כמהה. ללא חשש שאני מחפשת לברוח למקום בטוח. כל כך הפתעת אותי. וכל כך במקום. ולשאלתך; כן. כן כן כן. ברור שאני אוהבת. ברור שאני רוצה. ברור שאני הולכת לישון כל לילה, ממלמלת את השם שלך בדמעות עד שאני נרדמת כמתוך עלפון. אבל עדיין, מפחדת כל כך. מפחדת מ</div>Fri, 04 Nov 2011 02:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (שניץ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=12849926http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690221&blog=12849926http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=12628455<div align="right" dir="rtl">יש חברים שנותנים לך להרגיש שאתה כל עולמם. שהמילה שלך היא המילה המשמעותית ביותר בתודעה שלהם, שכל רגע שמזדמן להם הם רוצים לחלוק איתך. חודש של שתיקה, ומסטטוס דבילי באחד האתרים הארורים ביותר שנבנו, אתה מגלה שזה לא ניתק, זה פשוט הופנה לאדם אחר. יש חברים שנותנים לך להרגיש שאתה התגלית החדשה שלהם. אחרי שנים של הכרות, פתאום ניצת לו זיק של קרבה מזדמנת. עוברת חצי שנה, חבר ותיק יותר חוזר מחו"ל, ופתאום אתה סולל את דרכך חזרה לחצי זרות-חצי מבוכה. יש חברים שחונקים אותך מחיבה. שאתה דוחף אותם מעליך, ופתאום שהם רחוקים אתה מתחיל לחבב אותם חזרה. יש חברים שמתאימים לך רק בסיטואציה מסויימת, עם קומבינציה מסוימת של אנשים. זה נראה לך לגיטימי עד שאתה עומד בצד השני של המפה. הלוואי והמין האנושי היה ממציא כבר חוקיות.</div>Mon, 18 Jul 2011 14:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (שניץ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=12628455http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690221&blog=12628455http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=12556709<div align="right" dir="rtl">היא הייתה קטנה, ונוהלה ע"י זוג חביב ממוצא ארגנטינאי. מאז שהייתי ילדה קטנה, הייתי פוקדת את המקום; אם זה בשביל לקנות צבעים, בלוקים, קישוטים להדבקה, קופסאות עף ודומיהם, ולעיתים גם סתם בשביל להריח את הריח של הצבע הטרי, אשר מונח בצורה כה מקסימה על הקנבס. לפני כמה ימים הלכתי לחנות הזו, כדי לקנות קנבס וצבעי אקריליק. איפה שהיה מונח השלט הישן, עומד כעת שלט זוהר העונה לשם "מספרת בן לולו". נחמד לי לחשוב, שאולי האדון הארגנטינאי החליט לפרוש בעת הנכונה, ולקחת את אישתו הנחמדה לטיול מסביב לעולם. למרות שמשהו בפנים אומר לי שהנסיבות הן פחות נאיביות. מעניין כמה בן לולו לוקח על סידור פוני. </div>Tue, 14 Jun 2011 10:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (שניץ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=12556709http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690221&blog=12556709http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=12361867<div align="right" dir="rtl">בא לי שתלחם עלי בא לי שפשוט תופיע פה, תגיד לי שאני האהבה של החיים שלך ושאתה לא מוותר בא לי לצאת מקליפת האיפוק המטופשת הזאת שלי אני כל כך מפחדת לעשות החלטות שגויות, ולמה בעצם? למה אנחנו מדברים כמו שני ילדים סתומים בציטוטי שירים? למה אתה לא פשוט מתקשר אלי ואומר לי שאתה אוהב אותי ושאתה תעשה הכל? למה אני לא עושה את זה ויושבת וכותבת את זה בבלוג כמו ילדה מסכנה? אני כל כך אכולה מבפנים כל מה שאני עושה זה לשבת וללקק את הפצעים לבכות לא לישון לא לחשוב לא להתעניין די! נמאס לי לעשות כל הזמן את המעשה הנכון. נמאס לי כל הזמן להיות שקולה ואם אני אטעה? אני אטעה איתך, זה הרבה יותר טוב לטעות ביחד ואיך זה בדיוק טעות אם כל כך רוצים? אני לא רוצה בפרידה המטומטמת הזאת. ואתה לא רוצה בה. ועם זאת, אני עדיין פוחדת לעשות את הצעד הראשון אני יותר גרועה מרוג'ר לפחות לו יש לגיטימציה, הוא באמת ארנב</div>Tue, 08 Mar 2011 22:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (שניץ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=12361867http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690221&blog=12361867http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=12357583<div align="right" dir="rtl">אל תוותר עלי. אני עוד לא ויתרתי.</div>Sun, 06 Mar 2011 16:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (שניץ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=12357583http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690221&blog=12357583http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=12356825<div align="right" dir="rtl">אתה יודע מה הכי מפחיד אותי? שפתאום תקום, ותבין שאולי זה עדיף לך שאולי אני לא הבחורה שדמיינת שאני שאולי רצונותייך לא משתקפים בתוכי. כבר עבר שבוע, אני לא אשקר. זה כל כך מוזר לי. אני עדיין חיה את המילים שלך כאילו הן נאמרו אתמול כאילו קיעקעת אותן עלי. שאני שקרנית שאני בן אדם רע שאי אפשר לסמוך עלי. בן אדם רע. אחרי 3 שנים כמעט, גם ברגע האמוציונאלי ביותר, לא חשבתי שהמילים האלה יצאו לך מהפה. ויותר גרוע? שאני עצמי לא יודעת איפה עומדת האמת; כאשר אמרת לי שאני אדם רע? או כאשר לקחת את זה בחזרה כי רצית אותי בחזרה? איפה האמוציה היותר גדולה? הפגיעה שפגעתי בך? או האובדן שחשת מיד אחרי? איך זה קרה בכלל? למה? מה אני יכולתי לעשות אחרת? הייתי עד כדי כך גרועה? כל כך ניסיתי כל הזמן להראות כמה שאני אוהבת. ושוב זה לא הספיק. ושוב זה לא היה אמין. אני חושבת שההרגשה שנותנים אחד לשני כל כך יותר חשובה מכל מכתב, או מתנה, או מחווה איפה הם מול ביטחון? מול נשימת ההקלה בכל פעם שאנחנו שומעים את הקול אחד של השני? איפה הם מול לכסות אותך שאתה לא מרגיש טוב? להסתכל עליך נרדם? הלוואי והיה לי את ה</div>Sat, 05 Mar 2011 23:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (שניץ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=12356825http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690221&blog=12356825http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=12354708<div align="right" dir="rtl">אני שונאת לחייך באופן מאולץ אני שונאת שאנשים אומרים לי עצות שהם בחיים לא היו מיישמים על עצמם אני שונאת שמנסים לעודד אותי, ומנגד, אני שונאת שמנסים להתנהג כאילו הכל יפה אני שונאת את התחושת חנק שתוקפת אותי בכל פעם שאני הולכת לישון אני שונאת לקום באמצע הלילה בלי אוויר ולעבור לישון בסלון אני שונאת את השקיות האדומות שמעטרות לי את העיניים אני שונאת את הריק המטופש הזה אני שונאת את התהיות של "מה היה אילו" אני שונאת את הצורך הזה להתקשר אני שונאת לחוש פגועה אני שונאת את הכעס הזה אני שונאת את העובדה שאני לא יודעת על מי אני יותר כועסת. עליו או על עצמי אני שונאת שאני כבר לא זוכרת את עצמי בפני עצמי אני שונאת את המועקה הזאת שיש לי בלב אני שונאת לבכות אני שונאת לרחם על עצמי אני שונאת את הפחד להשלים עם זה אני שונאת את המבטים המודאגים של ההורים שלי אני שונאת את השיחות המגומגמות עם חברים משותפים אני שונאת את התקווה הזאת שאולי מתי שהוא זה יסתדר אני שונאת את הלב שלי שקופץ כל פעם שיש הודעה אני שונאת את זה שאני כל הזמן מריצה את המילים האלה בראש אני שונאת את זה שהוא בחר להגיד את המילים הא</div>Fri, 04 Mar 2011 23:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (שניץ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=12354708http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690221&blog=12354708http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=12348362<div align="right" dir="rtl"> And then she'd say that nothing can go wrong ?When you're in love, what can go wrong And then she'd laugh the nightime into day .pushing her fear further long זה כל כך קשה. לבד</div>Tue, 01 Mar 2011 10:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (שניץ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690221&blogcode=12348362http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690221&blog=12348362