http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226heCopyright 2026 uptowngirl. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14838735<div align="right" dir="rtl">And I'm feeling good...</div>Mon, 26 Sep 2016 09:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (uptowngirl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14838735http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=689226&blog=14838735http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14831136<div align="right" dir="rtl"> </div>Mon, 29 Aug 2016 20:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (uptowngirl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14831136http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=689226&blog=14831136http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14818906<div align="right" dir="rtl">כל חיי נאבקתי עם בעיות בריאות... נשימה, הדבר הכל כך בסיסי הזה, הוא קצת יותר מורכב בשבילי. התקפי קוצר הנשימה שעברתי היו הדברים המפחידים ביותר שחוויתי בחיי. בתור אדם שנוטה לסבול מפסימיות וראיה דכאונית... אם יש משהו שמבהיר לך כמה החיים מדהימים ושווים להאחז בהם זה כנראה הרגע שבו אתה נאבק לנשום, משווע לחמצן. כל יום אצלי הוא מאבק. מאבק בשדים הפנימיים שלי, בהרגשה שאני לא מספיק טובה, בבדידות. ואני בוחרת להמשיך לנשום. כל יום מחדש.</div>Wed, 20 Jul 2016 19:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (uptowngirl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14818906http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=689226&blog=14818906http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14818596<div align="right" dir="rtl">חלמתי עליך היום בלילה. בחלום כבר לא היית בן 21 יותר, כי בכל זאת עברו כבר שנתיים. התבגרת, השתחררת, יש לך זיפים עכשיו. אמרת לי שאתה מצטער, והיא לא באמת הייתה חשובה, ואתה אוהב אותי. נישקת אותי והרגשתי שוב בבית. הרי בזמן האחרון יש לי את התחושה, שאולי אני לא מצליחה למצוא מישהו כי כבר מצאתי את האהוב שלי גם אם הוא נטש אותי אי שם בשנת בחורף 2013. חייכת אליי, והכל היה כמו פעם. קמתי בבוקר, פתחתי את הפייסבוק, והתמונה שלכם ביחד בהתה בי, "כוסעמק", מלמלתי, וקמתי לעוד יום, בודדה. </div>Tue, 19 Jul 2016 18:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (uptowngirl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14818596http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=689226&blog=14818596http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14805671<div align="right" dir="rtl">חבל שאנחנו אנחנו. אנחנו לא יכולים לדבר, זה חייב להיות ויכוח. אנחנו לעולם לא נסכים. אנחנו שחור ולבן, חושך ואור, הפכים גמורים. אני אחראית ומסודרת, פרפקציוניסטית, ילדה טוב של אמא שלא לוקחת סיכונים. אתה מבולבל ולא מצליח להתמיד, חי על הקצה, זורק אחריות. אתה מדבר יותר מדי, וזה מעצבן, כי זה הכל שטויות. אז אני מנשקת אותך, כדי שתהיה בשקט. ורק ככה דברים מסתדרים. כשאנחנו בשקט, רק הרעש של השפתיים שלנו... זה ככה כבר יותר מדי זמן, חמש שנים! מהרגע הראשון אמרתי שאנחנו רעילים אחד לשני. אנחנו נפגשים וזה פיצוץ, וזה רועש, וזה מלא תשוקה, וזה מסוכן. ואולי בעולם מקביל, היינו מצליחים להסתדר. היינו סבלניים יותר, ופתוחים יותר, ורבים פחות, אתה היית לוקח אחריות ואני הייתי לוקחת סיכונים אבל אנחנו אנחנו.. ועם טריקת הדלת של המכונית ידעתי, שאנחנו לעולם לא נסכים, ואנחנו הפכים גמורים ואני מצטערת.. אבל אני, עם החושך הזה, סיימתי. </div>Sun, 05 Jun 2016 20:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (uptowngirl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14805671http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=689226&blog=14805671http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14699492<div align="right" dir="rtl">לכאורה אין קשר בכלל בין המילים האלו, נכון? אבל אלו המילים היחידות שיכולתי להשתמש בהן כדי לתאר את החודשים האחרונים. אחרי תקופה קשה וארוכה של מחלה, קמתי בבוקר והבנתי שלא טוב לי. לא טוב לי בגוף שלי, לא טוב לי בעבודה שלי, לא טוב לי עם החברות שלי. אני בחורה צעירה בעולם חסר גבולות, שלא טוב לה. אז החלטתי לשנות. החלטתי שיהיה לי טוב. והטוב הזה יתחיל מאהבה עצמית ועבודה עצמית. אז התחלתי להתאמן. כל יום, ב5 בבוקר. ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בזמן האחרון. החלטתי לחתוך קשרים עם אנשים שלא עשו אותי מאושרת. התרחקתי. כי לא היה לי טוב. התחלתי לחפש מה אני אוהבת בעבודה שלי ואיך אני יכולה להשתפר, לקדם וליזום. ואז קמתי בבוקר והבנתי שאני אוהבת. אני אוהבת את עצמי. אני אוהבת את הגוף שלי, ואת החיים שלי, ואת החברים שלי, וכמעט בדרך לאהוב את העבודה שלי... אקס שלי שלח לי הודעה, אחרי שנה וחצי שלא דיברנו. רצה להתנצל, ולהסביר את עצמו. לא היה מוכן להרפות והתעקש שנפגש. כתבתי לו "אני מקווה שתמשיך הלאה כמו שאני המשכתי". כי בעיניי, לאהוב את עצמך באמת זה לדעת להתרחק מאנשים שפגעו בך. מדברים שעושים לך רע. לפעמי</div>Mon, 07 Mar 2016 19:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (uptowngirl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14699492http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=689226&blog=14699492http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14440545<div align="right" dir="rtl"> You want apologies you might hold your breath Until your breathing stops forever, forever The only thing you'll ever get Is this curse on your lips I hope they taste of me forever ביי. באמת ביי. הפעם באמת. 4 וחצי שנים, 4 וחצי שנים יותר מדי. אהבתי אותך, הערצתי אותך, הייתי אובססיבית אלייך.. ואז שנאתי אותך, נגעלתי ממך, תיעבתי אותך עד עמקי נשמתי ועכשיו? עכשיו פשוט לא איכפת לי יותר. אני חופשיה, אני חופשיה ממך! איזו הרגשה נפלאה.</div>Tue, 15 Dec 2015 20:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (uptowngirl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14440545http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=689226&blog=14440545http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14440544<div align="right" dir="rtl"> You want apologies you might hold your breath Until your breathing stops forever, forever The only thing you'll ever get Is this curse on your lips I hope they taste of me forever ביי. באמת ביי. הפעם באמת. 4 וחצי שנים, 4 וחצי שנים יותר מדי. אהבתי אותך, הערצתי אותך, הייתי אובססיבית אלייך.. ואז שנאתי אותך, נגעלתי ממך, תיעבתי אותך עד עמקי נשמתי ועכשיו? עכשיו פשוט לא איכפת לי יותר. אני חופשיה, אני חופשיה ממך! איזו הרגשה נפלאה.</div>Tue, 15 Dec 2015 20:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (uptowngirl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14440544http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=689226&blog=14440544http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14409296<div align="right" dir="rtl">"שום דבר לא השתנה", אני אומרת. קר לי, הרוח נושבת ואני נשענת על הפגוש שמרגיש כמו קרח. אתה סוגר עליי, לא משאיר לי מרחב תמרון. "למה משהו צריך להשתנות?" אתה שואל. "כי עברו 4 שנים. ואני לא בת 19 יותר. ואתה לא החייל שהיית כשהכרנו. וכנראה שהגיע הזמן להתבגר" אני לוחשת. ** אתה מדליק את האור באוטו והעיניים שלך נוצצות, כל כך כחולות ויפות ואני נזכרת למה התאהבתי בך אז. אהבה, אובססיה, בסוף זה אותו דבר. ** "..גם כשהייתי עם מ'..." "אהבת חייך את מתכוונת?" אתה שולח חצי חיוך. ובא לי לצעוק לך חשבת פעם שאתה אהבת חיי?! ** אי אפשר לבנות בניין על יסודות רעועים. הקשר שלנו רקוב מהיסוד, כל כך הרבה מילים רעות נזרקו, כל כך הרבה רוע וארס וכאבי לב ובכי, בכי שלא נגמר.. והגיע הזמן שזה יגמר. תשחרר אותי. מגיע לי למצוא את עצמי, מחדש, מאושרת.</div>Mon, 23 Nov 2015 20:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (uptowngirl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14409296http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=689226&blog=14409296http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14404734<div align="right" dir="rtl">לספר שאני אכתוב יקראו "חיי עם ADHD" ואני לא אצליח לסיים אותו לעולם. כמו שאר הדברים שאני עושה. </div>Thu, 12 Nov 2015 06:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (uptowngirl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=689226&blogcode=14404734http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=689226&blog=14404734