http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994It was a cold night with a bright moon in the black sky...heCopyright 2026 Yuki Writer. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=12007496<div align="right" dir="rtl">הרבה זמן לא פירסמתי פה פרק כי התגייסתי, אבל עכשו אני אפרסם ואשתדל לעשות זאת בתדירות ^_^אז לפני כמה ימים סיימתי את הסיפור הזה והפרק האחרון הוא 24 במספרו ^_^ לקח לי זמן אבל סיימתי D:-פרק 17- הפגישה המחודשת קימירו ומלודי התקדמו במהירות רבה וממרחק לא רב הן יכלו לראות את היציאה ממימד שלוש "אנחנו ממש קרובות" אמרה מלודי "כן" השיבה קימירו "מכאן נצטרך לרוץ" היא הוסיפה, מלודי חייכה חיוך ניצחון, ריצה היה החלק האהוב עליה בכול משימה או פעילות, היא פתחה בריצה קלה ולאחר כמה שניות הגבירה מהירות, קימירו עשתה כמוה, שתיהן הגיעו לאזור היציאה תוך פחות מדקה "עכשו אנחנו צריכות להתרכז, נורא קשה לצאת מפה בהיחבא" אמרה קימירו "אני יודעת" השיבה מלודי והתיישבה על ברכיה מול אזור היציאה שנראה כמו קיר ששיקף את האזור מאחוריהן כמו מראה "אסור לך להשתמש בכול כך הרבה אנרגיה" אמרה קימירו בדאגנות והביטה במלודי "אל תדאגי לי, אני אהיה בסדר" אמרה מלודי, היא הרימה את ידה השמאלית והצמידה את כף ידה לקיר המראה, היא עצמה את עיניה ומלמלה משהו, ידה השמאלית זהרה באור כתום שהתפשט לאזור הקיר, הקיר התחיל לשקף את </div>Sun, 29 Aug 2010 13:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yuki Writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=12007496http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=688994&blog=12007496http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11882678<div align="right" dir="rtl">קאלי התגובה שלך הייתה ממש מפתיעה D: פרק 16- סודות נחשפים קימירו התהלכה הלוך ושוב בחדרה, משהו הציק לה, היא ידעה שמשהו קרה, הייתה לה הרגשה נורא חזקה ולא כול כך טובה. היא לא ידעה למי לפנות, כרגע בשבילה כול מי שהיה בטירה חוץ ממלודי היה אויב, היא לא בטחה במיוחד במיהארו, ריאו, גארו וסורה והכי היא לא בטחה בנסיך, היא לא ידעה מה זהותו למרות שהייתה יד ימינו, היא לא ראתה את פניו אפילו פעם אחת ולא שמעה את קולו האמיתי. הכרותה עם הנסיך התרחשה לפני חמש שנים, הוא הגיע לארמונה וביקש ממנה להיות השומרת שלו, קימירו אינה רצתה להסכים בגלל שזאת הייתה לא הייתה עבודה לנסיכה, אבל הנסיך התחנן אליה ואמר לה שהיא היחידה שמסוגלת לעשות זאת. לאחר שקימירו חשבה על כך היא הסכימה לעזור לנסיך ולשמור עליו באותו זמן היא עברה לארמונו במימד שלוש, היא התחברה עם מלודי וגם עם גארו, סורה, מיהארו וריאו אבל היא לא בטחה בהם חוץ מבמלודי כי היא הייתה אחותו של חברה הטוב ביותר, היקארו, היקארו היה גם קשור לנסיך וגם עזר לשמור עליו, אבל עבודתו הייתה לדאוג לנערה שכונתה האור השחור יותר מאשר לשמור על הנסיך, שנתיים לאחר מכן היקא</div>Wed, 30 Jun 2010 03:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yuki Writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11882678http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=688994&blog=11882678http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11880019<div align="right" dir="rtl">אריגאטו קאלי D: &amp;; אל תצפי להתחברות מהירה מידי כי ברגע הכי לא צפוי העלילה תסתבך ותעשה היפוך של 360 מעלות XDפרק 15- נסיךבמדבר שומם ואפל, עמד ילד קטן על גבעת חול מאובנת, פלג גופו העליון היה מכוסה כולו בתחבושות, הוא לבש מכנס חום שהגיע עד ברכיו והיה קורע, ואת גופו עטפה גלימה שחורה שהייתה קרועה בקצוותיה. הילד עמד דומם ולא זז, מבטו היה מופנה אל השממה החולית והאפלה, מהצד זה נראה כאילו הוא פסל, רק קצב נשימותיו הסגיר שהוא עדיין בחיים, הוא עמד שם כאילו חיכה למשהו או למישהו, הוא עמד שם לבדו במשך ימים שלמים שעד מהרה הפכו לחודשים, הוא אינו שתה ואינו אכל ואינו ישן, הוא רק עמד שם על גבעת החול המאובנת וחיכה. לאחר שנה היא הופיעה שם כאילו נפלה מהשמיים, אישה בעלת שיער שחור אסוף בקוקו גבוה בלבוש מרופט למדי, האישה אמרה לילד שהיא הגיעה כדי לקחת אותו מהמדבר השומם והאפל הזה, הילד בפעם הראשונה מזה חודשים שהוא עומד שם הניד בראשו לחיוב וחייך חיוך רחב. מאז אותו מקרה הכריזו על המדבר הזה כמימד אפס, המימד שאפילו הזמן אינו מגיע לשם וההוכחה לכך היא הילד הקטן שעמד שם חודשים שלמים ללא שינה, </div>Mon, 28 Jun 2010 22:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yuki Writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11880019http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=688994&blog=11880019http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11879682<div align="right" dir="rtl">קאלי תודה רבה על התגובה מהפרק הקודם D: ^_^אזהרה קטנה: בסוף הפרק יש שונאן אי קטן והסיבה אליו תתגלה בפרק 23 XDפרק 14- מימד שלא קיים"אתה בטוח שהם כאן" נשמע קול של גבר "כן" נשמע מענה מקול של נער.גבר ונער לבושי גלימות וברדסים שחורים פרצו לביתה של מלודי. מלודי ודמיאן שהיו בתוך בור מתחת למיטתה של מלודי שכבו שם בשקט והקשיבו לשיחה בין הגבר והנער "אתה בטוח שהם פה, אבל הם לא פה לפי מה שנראה" אמר הגבר "ריאו מיראיי, תסתום את הפה שלך, אתה מפריע לי להתרכז" אמר הנער בכעס, הגבר שנקרא ריאו ניגש לנער ותפס אותו בדש הברדס "תקשיב צוציק, אם לא נביא אחד מהם לנסיך, התוכניות שלו יהרסו והעולם ישקע לאבדון מתמיד" הנער דחף את ריאו "דבר ראשון קוראים לי מיהארו ולא צוציק ודבר שני אני יודע טוב מאוד מה צריך לעשות, הרי רק לי יש את היכולת לאתר ולפרוץ למימד השמיני". ריאו שתק והשפיל את ראשו, מיהארו ניגש למיטה והתיישב עליה "מלודי, דמיאן אנחנו יודעים שאתם פה, אין טעם לנסות לברוח, מלודי אם תשתמשי בכוח שלך את תביני שאנחנו לא אויבים" הוא צעק, ריאו הביט במיהארו במבט אטום וחסר תקווה."מלודי, מה את מתכוונת </div>Mon, 28 Jun 2010 19:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yuki Writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11879682http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=688994&blog=11879682http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11840550<div align="right" dir="rtl"> פרק 13- הבטחה "דאיצ'י אתה חושב שיום אחד נוכל לחיות בשקט?" שאל יוקי ומבטו היה מלא דאגה, "אני לא יודע, סורה אמר לי ששום דבר לא יעזור, אבל אני בטוח שנמצא פתרון, חייב להיות אחד כזה!" ענה דאיצ'י ונשמע בטח בעצמו. שניהם ישבו על הרצפה ליד הספות שבהן הושי ושירו ישנו "אולי נברח?" אמר לפתע יוקי, דאיצ'י קם מרצפה "השתגעת? איך בדיוק תברח מהמקום הזה?" יוקי השפיל את ראשו "אני יודע שזה רעיון מסוכן, אבל אם אתה הגעת לפה בעבר ואם שירו הגיעה לפה לפני כמה שעות, אז כמו שיש כניסה יש גם יציאה, חייבת להיות יציאה מהמקם הזה", "גם אם נברח, הנבואה הזאת תרדוף אותנו עד שתתגשם ואחר כך כול מה שיקרה לאחר יתגשמותה גם ירדוף אותנו, אפילו אם יש יציאה מהמקום הזה, אנחנו לא נוכל לברוח מהנבואה" אמר דאיצ'י והפנה את גבו ליוקי "אתה מתכוון ללכת אליו?" שאל יוקי וקם על רגליו "אין לי ברירה" ענה דאיצ'י והתקדם לכיוון הדלת, יוקי לא היסס, הוא תפס את דאיצ'י בכתפו "מה יהיה עם שירו? אתה מתכוון לעזוב אותה בלי לספר לה שום דבר?" דאיצ'י הוריד את ידו של יוקי מכתפו "אני משאיר אותה בידייך וגם יש דברים שעדיף שהיא לא תדע, היא צריכה לחיות את חייה</div>Wed, 09 Jun 2010 23:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yuki Writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11840550http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=688994&blog=11840550http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11839804<div align="right" dir="rtl">פרק 12- התגלותשירו ויוקי הלכו בשדות הנרחבים במשך הרבה זמן, השמיים הבהירים מלאי העננים הפכו לשחורים ומלאי כוכבים, שירו הרגישה שהם הולכים יותר מידי זמן, אך לא מגיעים ליעדם "מתי נגיע?" יוקי עצר והביט אל עבר השמיים "בעוד שתי דקות, הכפר שלי נמצא ממש מעבר לגבעה". מולם השתרעה גבעה קטנה הנראתה שחורה בגלל החושך שהיה בחוץ.יוקי תפס את שירו והרים אותה על גבו "מה אתה עושה?" היא שאלה "אני יכול להרגיש שאת כבר הגעת לקצה גבול היכולת שלך, אם תמשיכי להתאמץ יתר על המידה את עלולה לסיים את חייך", שירו בלעה את רוקה והחזיקה חזק בכתפיו של יוקי, יוקי התקדם לעבר הגבעה ולאחר מכן עלה במעלייה, לאחר דקה הוא הגיעה לפסגתה בעוד שירו על גבו. לרגלי הגבעה היה כפר קטן שהכיל חמישה בתים קטנים ובית אחד גדול, הנוף היה מרהיב, למרות הלילה אפשר היה לראות את פרחי עץ הדובדבן מתבדרים ברוח הקלילה ואת הורדים הכחולים מלבלבים. יוקי הוריד את שירו מגבו "המקום הזה פשוט מדהים, אבל למה הורדים מלבלבים בלילה?" יוקי הניח את ידו הימנית על ראשה של שירו וצחק "אלו ורדים מיוחדים לכן הם מלבלבים בלילה וסגורים במשך היום".יוקי ושירו עמדו דקות אחדות על פ</div>Wed, 09 Jun 2010 18:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yuki Writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11839804http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=688994&blog=11839804http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11828179<div align="right" dir="rtl">פרק 11- 13 מספרים על העבר של כמה דמויות מהסיפור D: פרק 11- חזרה לעבר הזמן האין סופי לעולם לא יעצר, אין שום דבר שיכול לעצור אותו. אין אדם שיכול להסביר את מהות הזמן ואת הקיום שלו.החלל האין סופי אפוף בסכנות ואלה שיצאו למסע הזה לעולם לא חזרו.היא הלכה לה בתעלה חשוכה, הדממה הייתה נוראית ומבעיתה, היא רק רצתה למצוא מישהו שיהיה איתה, היא לא רצתה להישאר לבד, התעלה שבה היא הלכה הייתה אין סופית בדיוק כמו החלל, היא לא ידעה כמה זמן עבר מאז שהיא הגיעה לשם, היא אפילו לא ידעה איך ולמה היא הגיעה למקום כה ריק שאפוף באפלה. הדבר האחרון שזכרה היה הירח המלא והבוהק שראתה מחלון חדרה.הריקנות והדממה הפחידו את הילדה הקטנה, אך היא המשיכה ללכת מתוך אמונה שבסוף התעלה היא תמצא מקום אחר, מקום שונה מקום שאין בו שקט או ריקנות.ככול שהיא המשיכה להתקדם כך הפחד בליבה גבר, היא הרגישה שמישהו או משהו עוקב אחריה ובוהה בה, היא החלה ללכת בצעדים מהירים יותר, רגליה הקטנות והיחפות כבר היו עייפות ופצועות מההליכה המרובה, אבל האמונה שלה נתנה לה כוח להמשיך הלאה.היא התחילה להרגיש איך הזמן עובר וגם נוכחות של משהו אפל מאחוריה</div>Fri, 04 Jun 2010 11:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yuki Writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11828179http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=688994&blog=11828179http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11827916<div align="right" dir="rtl">קאלי, אין צורך להעיר על מטאפורות- אני מודעת לכך (כשאשכתב את הסיפור אני אוסיף מטאפורות ותיאורים D: פרק 10- הכנות ראשונות מלודי ודמיאן רצו דרך היער שהשתרע על 10 קילומטר, מטרתם הייתה להגיע לקצה היער הכי מהר שאפשר, קצב ריצתם עלה על מכונית שנוסעת בקצב של 80 קמ"ש. "זה הכרחי למהר בצורה כזאת?" התלונן דמיאן בעודו מנסה לא להיפגע מגזעי עץ ואבנים, "בכול רגע אביך ישים לב שברחת, כמו שאני מכירה אותו הוא לא טיפש, הוא יבין מה קורה" ענתה מלודי והגבירה כול פעם את קצב ריצתה "את מטורפת! אני לא יכול לרוץ מהר יותר" צעק דמיאן, הוא אינו שם לב לעץ אלון גדול שהיה מלפניו, הוא נתקע בו עם פרצופו ונפל על האדמה, מלודי עצרה וניגשה אליו "אתה כול כך איטי, אתה אפילו לא רואה לאן אתה רץ" גערה בו מלודי, דמיאן שיפשף את מצחו בחוזקה "אני מצטער" הוא אמר, "אין זמן להצטערויות, קדימה על גבי" אמרה מלודי והפנתה את גבה כלפי דמיאן, דמיאן קם מהאדמה "את לא רצינית, איך ילדה בת ארבע עשרה ששוקלת בקושי 45 קילוגרם תצליח להרים אותי ועוד לרוץ איתי", מלודי הסתובבה במהירות והחטיפה לו אגרוף בבטן, דמיאן התקפל ונפל ארצה "אם אני מסוגלת</div>Fri, 04 Jun 2010 04:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yuki Writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11827916http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=688994&blog=11827916http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11825336<div align="right" dir="rtl">פרק 9- התחלה אחרתיש האומרים שכשמשהו נגמר משהו אחר מתחיל, הכול משתנה והחיים נראים אחרת.בשביל מיוקי מותו של היקארו הייתה התחלה של משהו אחר, התחלה של מסע נקמה. למרות אהבתה אל דמיאן היא לא יכלה להשאיר אותו בחיים, הוא הרג את האדם היחיד שהיא הייתה באמת חשובה לו, האדם היחיד שבאמת היה לצידה, היא ידעה שיהיה לה קשה לעשות זאת, אבל היא ידעה גם טוב מאוד שאין לה אפשרות אחרת כי אם דמיאן ישאר בחיים הוא עלול לעשות דברים נוראיים ואסור שזה יקרה.קימירו נשבעה למיוקי שהיא תעזור לה למצוא את דמיאן ולשים סוף לכול הרוע הזה. מיוקי לא זוכרת הרבה מאותו יום, היא רק זוכרת שדמיאן נעלם ברגע שהוא הרג את היקארו כאילו ולא היה שם מלכתחילה. עברו כמה ימים ממותו של היקארו אבל בשביל מיוקי זה הרגיש כאילו לא עברה אפילו דקה. היא המשיכה ללמוד בבית הספר כי אם היא הייתה נעדרת ליותר מידי זמן היו מתחילים לחשוד שמשהו קרה, קימירו השתכנה בדירתה של מיוקי ועזרה לה בכול מה שהיא הייתה צריכה. היא שמה לב שאופייה של מיוקי השתנה, היא הפכה להיות רצינית יותר, פחות חייכנית ופחות היפרקטיבית."בקרוב אתה תצטרך לברוח, אינך יכול להישאר פה הרבה זמן, הרי</div>Wed, 02 Jun 2010 21:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yuki Writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11825336http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=688994&blog=11825336http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11823806<div align="right" dir="rtl">פרק 8- דרך החייםשמי העולם הפכו לשחורים וקודרים, גשם החל לרדת בחוזקה. מיוקי הביטה אל עבר השמיים הקודרים ונתנה לגשם לשטוף את גופה, הדם משמלתה נשטף וגם שטף את הדם שהיה מסביבה, היא הביטה בגופה שהייתה לבנה כסיד, היא הושיטה יד לגעת בפניו, הוא היה קר כקרח. מיוקי לא הבינה עד כמה מהר הדברים יכלו להתהפך, היא מעולם לא חשבה שהוא עלול למות, המוות שלו היה בשבילה כמו מכה מתחת לחגורה, היא הביטה על החרב שהייתה נעוצה בליבו 'אני צריכה לשלוף אותה' היא חשבה לעצמה, היא ידעה שאולי הגוף מת אבל הנשמה עדיין חיה ושצריך להביא למנוחתה.היא קמה על רגליה ותפסה את ניצב החרב, היא חששה למשוך אותו, היא פחדה להוציא לו את הלב, לפתע מישהו שם יד על כתפה השמאלית, מיוקי נבהלה "אל תיבהלי, זאת אני קימירו", מיוקי הביטה בקימירו עם עיניים דומעות "זה בלתי אפשרי להציל אותו נכון?" קימירו השפילה את ראשה והביטה בגופה "אני מצטערת, אבל אין שום דבר שאפשר לעשות, הדבר היחיד שאנחנו כן יכולות לעשות זה להוציא את החרב המטונפת מגופו ולהביא אותו לקבורה ראויה, מיוקי הנהנה בראשה בחיוב למרות כול הכאב, היא רצתה להישאר איתו</div>Wed, 02 Jun 2010 01:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Yuki Writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=688994&blogcode=11823806http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=688994&blog=11823806